שהיד
שהיד (בערבית: شهيد, בריבוי: شهداء, שֻהַדַאא) הוא מונח דתי-מוסלמי, שפירושו המילולי הוא "עֵד". זהו תואר שניתן למוסלמי לאחר מותו, אם מת תוך כדי קיום מצווה דתית, או תוך כדי מלחמה או כל צורת מאבק אחרת (גם לא אלימה או פסיבית) למען הדת. לחילופין, אם מת תוך כדי הגנה על משפחתו, רכושו, או דמו. שהיד נחשב גם מוסלמי שמת ממגיפה, הטובע והנשרף, ועוד.
בארצות ערב משתמשים במונח זה בין היתר כתואר לחיילים שנהרגו במילוי תפקידם (כך נהוג גם בקרב הדרוזים לגבי חללי צה"ל הדרוזים). בקרב הפלסטינים נעשה שימוש במונח זה בין היתר כתואר לפלסטינים שנהרגו במסגרת המאבק נגד הציונות ומדינת ישראל, למשל במלחמת לבנון הראשונה, באינתיפאדות ובמבצעי צה"ל השונים כגון עופרת יצוקה וצוק איתן.
שהיד נחשב כמי שמקומו בגן עדן מובטח. זאת על-פי הפסוק בקוראן: "...ואל תחשיבו את הנהרגים למען אללה מתים, אלא הם חיים אצל ריבונם ומקבלים את שכרם." (סורת "א'אל עמראן" - آل عمران, פסוק 169).
אישה נחשבת ל"שהידה" (شهيدة) אם מתה בעודה בהריון, או במהלך קיום מצווה דתית, אולם יש מחלוקת בין אנשי הדת המוסלמים אם אישה יכולה להשתתף במלחמה למען הדת. במהלך חיו של הנביא מוחמד היו נשים רבות שעזרו בשדה הקרב ואף כאלו שהשתתפו בקרבות בעצמן (הידועה ביותר מביניהם היא חאולה בינת אל-אזוור). במהלך האינתיפאדה השנייה השתתפו נשים בפיגועי התאבדות, אולם רובן היו חילוניות. מנהיג החמאס אחמד יאסין, שהתייחס לסוגיה, אמר שאישה רשאית לצאת לפיגוע התאבדות (בלשונו: פעולה שבה היא נעשית "שהידה") רק אם חטאה חטא חמור שדינו מוות, כמו חילול כבוד המשפחה. בנסיבות האלה, לטענתו, המעשה הוא בבחינת כפרה על החטא ומעניק לה את התואר "שהידה".
מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפשר שהמונח הוא תרגום של המילה היוונית "מרטיר" (Μάρτυς), שמשמעותה המילולית אף היא "עֵד", והיא משמשת כמונח מקביל בנצרות למשמעות הדתית של "שהיד". פרשנויות מוסלמיות למונח גורסות כי "שהיד" מעיד במותו על אמונתו, או ש"שהיד" מת כביכול תוך כדי אמירת ה"שהאדה" (الشهادة - המוטו של האסלאם). שורש מקביל - שׂה"ד (בשי"ן שמאלית) - קיים גם בארמית, וכמה מילים משורש זה מופיעות בתנ"ך (אלה, כנראה, מילים שאולות מארמית). למשל, נכתב כי לבן הארמי כינה את הגלעד שעליו אכל עם יעקב " יְגַר שָׂהֲדוּתָא" (בראשית, ל"א, מ"ז). בספר איוב נאמר: "הִנֵּה-בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרֹמִים" (איוב, ט"ז, י"ט). המונח מופיע אין ספור פעמים בתלמוד וברבים 'סהדי' עדים.
המשמעויות השונות של המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשיח הישראלי בעברית, מרבים להשתמש במונח "שהיד" בנוגע ל-מפגעים פלסטינים מתאבדים. זהו שימוש לא מדויק, שכן גם אם אותם מְפגעים נכללים במניין ה"שהידים" הפלסטינים, הם מיעוט מבוטל בתוכו. יתרה מכך, למְפגע מתאבד יש בערבית מונח נפרד מאותו שורש, "אסתשהאדי" (استشهاديّ), וכך גם לפיגועי ההתאבדות עצמם: "עמליאת אסתשאהדיה" (عمليّات استشهاديّة). מקור מונחים אלה הוא הפועל "אִסְתַשְהַדַ" (استشهد), שמשמעותו 'ביקש להפוך לשהיד'.
בתרבות המוסלמית המונח "שהיד" משמש גם במשמעות בלתי לוחמנית - כך למשל, עבדאללה הראשון, מלך ירדן נקרא שהיד, כיוון שנרצח בידי מתנקש בעת שהתפלל במסגד אל-אקצא. גם עולים לרגל למכה שנספו בשל תאונה בדרך זוכים לאחר מותם לתואר "שהיד". בתרבות הערבית האזרחית משמש המונח "שהיד" במשמעות "חלל מלחמה", וזוהי גם המקבילה למונח "חלל צה"ל" בקרב הדרוזים הישראלים המשרתים בצה"ל.
מסורות עממיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרשנות העממית מספרת כי שהיד שעולה לגן עדן זוכה ב-72 בתולות כפרס על הקרבת חייו[1]. פרשנות זו עומדת במחלוקת בין חכמי הדת המוסלמית, ולעיתים ההתייחסות הציבורית לשהידים כוללת רעיון זה או דומה לו. אמונות עממיות רבות נקשרו בגורלו של השהיד אחרי מותו, למשל: גופתו אינה מתקררת ואינה נרקבת, ואפילו יש אגדה האומרת כי הבתולות שעומדות כביכול לרשות השהיד לעולם אינן ב"מחזור" כך שהן תמיד זמינות לרשותו של השהיד (המוסלמים, כמו היהודים, רואים באישה נידה כשהיא במחזור). לגבי נשים, אם הן מתות רווקות, נאמר שהן זוכות לחתן בגן העדן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שהאדה (עדות)
- פיגוע התאבדות
- ג'יהאד
- מרטיר
- מסירות נפש
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איתן קולברג, מות קדושים והקרבה עצמית באסלאם הקלסי, פעמים 75, 1998, עמ' 26-5
- שאול ברטל, "סיפור חייו ה"טרגי" של השהיד סרן מחמד מסבאח חמד"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הפולמוס בנוגע לבתולות גן העדן באמונה המוסלמית, המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
