אנדריי ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
 | |||||||||
| לידה |
2 במאי 1879 (יוליאני) צארסקויה סלו, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית   | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 באוקטובר 1956 (בגיל 77) פריז, צרפת  | ||||||||
| שם מלא | בוריס ולדימירוביץ' רומנוב | ||||||||
| מדינה | רוסיה | ||||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות הרוסי סן-ז'נביאב-דה-בואה | ||||||||
| השכלה |
Alexander Military Law Academy | ||||||||
| בת זוג | מתילדה קז'שינסקה | ||||||||
| שושלת בית רומנוב | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
אנדריי ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (ברוסית: Андрей Владимирович; 14 במאי (2 במאי לפי הלוח הישן) 1879 – 30 באוקטובר 1956) היה בנו של ולדימיר אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, נכדו של הקיסר אלכסנדר השני ובן דודו הראשון של ניקולאי השני, הקיסר הרוסי האחרון.
בשנת 1900, הוא החל רומן עם הבלרינה המפורסמת מתילדה קז'שינסקה, והפך לנסיך הגדול השלישי שנפל בקסמיה.
הנסיך הגדול אנדריי המשיך בקריירה צבאית וסיים את האקדמיה למשפטים צבאיים אלכסנדרובסקיה ב-1905. הוא תפס עמדות צבאיות שונות בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי השני, אך ללא הבחנה מיוחדת. הוא הפך לסנאטור ב-1911 וב-1915 מונה לגנרל-מאיור בצבא הרוסי. הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה, אבל היה רחוק מקרב אמיתי ובילה את רוב הסכסוך במטה הרוסי או בבילויים בסנקט פטרבורג.
בפברואר 1917, זמן קצר לפני נפילת המלוכה הרוסית, עזב הנסיך הגדול אנדריי את סנקט פטרבורג כדי להצטרף לאמו בקיסלובודסק. הוא נשאר בקווקז בשלוש השנים הבאות. לאחר מהפכת אוקטובר הוא נעצר לזמן קצר יחד עם אחיו, הנסיך הגדול בוריס, אך הם נמלטו. הוא עזב את רוסיה המהפכנית במרץ 1920, בהיותו הנסיך הגדול האחרון שיצא לגלות. ב-1921 הוא התחתן עם פילגשו משכבר הימים מתילדה קז'שינסקה והכיר בבנה כשלו. בני הזוג חיו בדרום צרפת עד 1929, אז עברו לצמיתות לפריז, שם פתחה קז'שינסקה בית ספר לבלט. לאחר מלחמת העולם השנייה, הנסיך הגדול אנדריי חי בתנאים ירודים. עד מותו בגיל 77, הוא היה הנסיך הגדול הרוסי האחרון ששרד שנולד ברוסיה האימפריאלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדריי ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה נולד ב-14 במאי (2 במאי לפי הלוח הישן) 1879 בצארסקויה סלו, במעון הכפר של הוריו, וילת ולדימיר.[1][2] הוא היה הצעיר מבין ארבעת הבנים; אחותו ילנה נולדה אחריו כמה שנים מאוחר יותר, והבכור מבין אחיו מת בצעירותו.[3] אביו, הנסיך הגדול ולדימיר אלכסנדרוביץ', אחיו של הצאר אלכסנדר השלישי, היה פטרון נודע של האמנויות.[4] אמו של אנדריי, הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה, לבית מקלנבורג-שוורין, הייתה אחת המארחות הגדולות של החברה הרוסית.[5] שני ההורים התלהבו מארבעת ילדיהם ששרדו: אנדריי, שני אחיו הגדולים, קיריל ובוריס, ואחותם הצעירה, הנסיכה הגדולה ילנה .[4] הילדים התחנכו בבית.[2]
הוא גודל על ידי מטפלות בריטיות, ואנגלית הייתה שפתו הראשונה של אנדריי.[6] הוא למד גם רוסית, צרפתית וגרמנית. אביו, שאהב אמנות, הקצה את לאון באקסט כאמן רישום לילדים.[7] הנסיך הגדול אנדריי גדל בשפע. מקום המגורים העיקרי של המשפחה היה ארמון ולדימיר בסנקט פטרבורג, אך מכיוון שאביו העדיף את חיי הכפר, הם בילו את רוב השנה בוילת ולדימיר, אחוזה בצארסקויה סלו, וחזרו לסנקט פטרבורג במהלך החורף.[8] הילדים גם ליוו את הוריהם ברבות מנסיעותיהם לחו"ל לצרפת, גרמניה ואיטליה, כשהם שוהים בקובורג, פריז, ברלין ושוורין.[9]
בעקבות מסורת רומנוב, אנדריי נועד לקריירה צבאית. בעוד אחיו הבכור, קיריל, בחר בצי הקיסרי, אנדריי ואחיו בוריס הצטרפו לחיל הרגלים. אנדריי החל את שירותו הצבאי באוגוסט 1898 כלוטננט בחטיבת ארטילריית הסוסים של המשמר. בשנת 1899 מונה לתפקיד שליש, וסיים בשנת 1902 את בית הספר לתותחנים מיכאילובסקי. לאחר מכן למד משפטים באקדמיה הצבאית למשפטים אלכסנדרובסקיה בגשר פוטסלייב, וסיים את לימודיו בהצטיינות ב-1905.[10] לאחר מכן הוא שירת במחלקה הצבאית-משפטית. האקדמיה למשפט צבאי הטילה עליו תרגום חוקים פליליים צבאיים זרים. הוא הועלה לדרגת לוטננט ב-1902, לקפטן ב-1906 ולקולונל ב-18 באפריל 1910.[11] במרץ 1911 הוא מונה לסנאטור. מ-1911 עד 26 בפברואר 1914 פיקד על רגימנט ארטילריית הקוזקים של הדון השני של משמר החיים. למרות מינויו, לנסיך הגדול אנדריי לא היה עניין רב בקריירה הצבאית שלו. במקום זאת, הוא המשיך בחיי פנאי ונהנה מהזכויות שמעניקות מעמדו המלכותי ועושרו.
מערכת יחסים עם קז'שינסקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיך הגדול אנדריי היה גבוה, ביישן ומראה טוב.[12] המאמצים לגרום לו להתחתן עם כלה מדם מלכותי לא צלחו. הוא היה קרוב מאוד לאמו, במיוחד לאחר מות אביו ב-1909, ותמרן אותה לטובתו, דבר שאחיו התרעמו עליו. אישיותו הגמישה הפכה אותו לפופולרי יותר בתוך משפחת רומנוב מאשר אחיו.[13] הוא היה חבר טוב של בן דודו הנסיך הגדול מיכאיל אלכסנדרוביץ', שהיה מבוגר ממנו בשנה.
בפברואר 1900 הוזמן הנסיך הגדול אנדריי על ידי אחיו, הנסיכים הגדולים קיריל ובוריס, לארוחת ערב בביתה של מתילדה קז'שינסקה.[14] קז'שינסקה, הפרימה בלרינה אסולוטה של תיאטרון מריאינסקי, הייתה החשובה מבין שלושת הרקדניות הבולטות בדורה בבלט הרוסי הקיסרי, יחד עם אנה פבלובה ותמרה קרסבינה. הנסיך הגדול אנדריי ישב לצד המארחת שלו במהלך הארוחה, אבל בטעות שפך עליה כוס יין אדום. מתילדה, שנמשכה לנסיך הגדול הצעיר, הצעיר ממנה בשבע שנים, לקחה את התקרית כאות מבשר טובות.[14] בת 28, מתילד הייתה המאהבת של הצאר ניקולאי השני כשהיה יורש העצר.[3] מערכת היחסים שלהם בת שנתיים הסתיימה עם אירוסיו של ניקולס עם אשתו לעתיד, אלכסנדרה .[15] מתילד הייתה שאפתנית ולהוטה לשמור על יחסיה הקרובים עם הרומנובים.[14] לאחר מכן היא החלה רומן ארוך עם סרגיי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, בן דודם הראשון של ניקולאי ואנדריי פעם אחת הודח. מכיוון שהיא לא הייתה מאוהבת בסרגיי, אבל נהנתה מחברתו ומהגנתו, מתילדה רדפה אחר מערכת יחסים עם הנסיך הגדול אנדריי, הרומנוב השלישי שהסתבך איתה.[14] ביולי 1900, הם הפכו למאהבים, ונסעו יחד באותו הקיץ לביאריץ ולפריז.[16] בסתיו 1901, הם ביקרו בכמה ערים איטלקיות, כולל ונציה, פדובה, פירנצה ורומא. הנסיך הגדול סרגיי סבל את הרומן שלהם, נשאר חבר קרוב ונאמן לבלרינה המפורסמת, אבל היחסים בין שני הנסיכים הגדולים הפכו מתוחים.[1] הם ניסו להתחמק זה מזה ולשמור על אדיבות תוך שהם חולקים את אותה אישה במשך כמעט שני עשורים.
מערכת היחסים בין השלושה הסתבכה עוד יותר כאשר מתילדה נכנסה להריון. התינוקת נולדה בסביבות אמצע ספטמבר 1901, לפני נסיעתה לאיטליה. ב-18 ביוני 1902 ילדה מתילדה בן.[1] שני הנסיכים הגדולים היו משוכנעים בהתחלה שהם אבי הילד.[17][18] [19] לאחר המהפכה, קז'שינסקה והנסיך הגדול אנדריי טענו שאנדריי הוא האב. הילד, שהתפרסם במשפחה בכינויו, וובה, קיבל את השם והפטרונות ולדימיר סרגייביץ'.[20] שם משפחה לא פורסם עד 1911.[20] תעודת הלידה הציגה את סרגיי בתור האב.[20] הנסיך הגדול סרגיי היה מסור לילד, דאג לאם ובנו עד לגלותו והוצאתו להורג בעקבות נפילת המלוכה הרוסית.[20] שאלת האבהות של ולדימיר נותרה בלתי פתורה. עם זאת, רוב המקורות מייחסים את האבהות לדוכס הגדול אנדריי ולדימירוביץ', שהילד היה דומה לו.[1][20]
נסיך גדול רוסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1903, הנסיך הגדול אנדריי רכש ארמון משלו. הבניין, הממוקם בסוללה האנגלית 28, היה שייך בעבר לברון פאבל פון דרוויז, איל רכבת רוסי ממוצא גרמני אצילי.[21][22] לאחר מותו של הברון, בנו ירש את האחוזה, ובשנת 1889 גייס את האדריכל אלכסנדר קרסובסקי (1848–1918), שיעבוד עבור ניקולאי השני בארמון החורף, לשפץ אותה בסגנון פלורנטיני. מכיוון שהאחזקה של האחוזה הייתה יקרה, היא נמכרה לנסיך הגדול אנדריי תמורת 400 אלף רובל. הנסיך הגדול אנדריי גר שם לעיתים רחוקות. הוא ערך מעט שינויים משמעותיים, ואפילו השאיר את הסמלים והמונוגרמות של פון דרוויז במקומם.[21][22] עם זאת, חלק מהחדרים הוא עיצב מחדש.[23] הוא השתמש בבניין לאירוח, להציע קונצרטים, הצגות וארוחות ערב, וכמקום מפגש לאמנים, במיוחד מעולם הבלט.[22][24] הארמון שרד עד היום. מאז 1959, הוא מאכלס משרד רישום לחתונות.
הנסיך הגדול אנדריי לא יכול היה לחיות בגלוי יחד עם מתילדה וגם לא הייתה אפשרות לערוך איתה נישואים מורגנטיים. רק במסעותיהם למערב אירופה הם נהנו ממספיק חופש לחיות כזוג, אבל גם בחו"ל הם נאלצו לשמור על חזות.[16] הזוג תמיד נאלץ לנסוע עם עוזרו, פיודור פון קובה, וכשהנסיך הגדול אנדריי הוזמן לאירועים, מתילדה לא יכלה להצטרף אליו.
כבן למשפחה הקיסרית הרוסית, הנסיך הגדול אנדריי לקח כמה חובות ייצוג. הוא היה חבר כבוד בחברה הרוסית למניעת שריפות ויושב ראש הוועדה לבניית אנדרטה לקיסר אלכסנדר השני בסנקט פטרבורג. בשנת 1907 נסע לבולגריה לביקור רשמי עם אביו. ב-1911 ביקר פרדיננד הראשון, מלך בולגריה בפעם השנייה כנציג רוסיה, ובאותה שנה מונה לסנאטור.
בקיץ 1912, הנסיך הגדול אנדריי חלה בברונכיטיס.[22] מחשש להופעת שחפת, הוא נשלח להחלים בחצי האי קרים, כשהוא שוהה בארמון בבעלות בן דודו הנסיך הגדול ניקולאי ניקולאייביץ'.[22] החלמתו הייתה ארוכה והוא נסע לסן -מוריס, שווייץ ולדרום צרפת כדי להתאושש.[22] הוא אהב במיוחד את הריביירה הצרפתית ובאביב 1913 הוא קנה נכס עבור מתילדה בקאפ -ד'איל.[22] הווילה, הממוקמת על שפת הר הצופה אל הים, נקראה אלאם, כינויה של מתילדה.[25] עם שובו לרוסיה, אנדריי ולדימירוביץ' השתתף בחגיגות 300 שנה לשושלת רומנוב.[26] וילה אלאם שופצה לחלוטין ואנדריי ומתילדה חזרו לשם באביב 1914, בתקווה להישאר שם בכל אביב. עם זאת, הם יכלו לחזור רק שש שנים לאחר מכן, לאחר המלחמה, לאחר ששרדו את המהפכה הרוסית.
מלחמה ומהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצטרף הנסיך הגדול אנדריי לסגל במפקדת החזית הצפון-מערבית שנלחמה נגד גרמניה.[15][22] זו הייתה עמדה בטוחה יחסית הרחק מקרב.[27] ב-7 במאי 1915 הפך למפקד חטיבת ארטילריית משמר הסוסים.[15] משמעות הדבר הייתה מועטה, שכן הסוללות היו מפוזרות במקומות רבים ולא היו תחת פיקוד מאוחד.[15] הוא מונה לגנרל-מאיור ב-15 באוגוסט 1915 ושירת כמפקד רגימנט הרגלים ה-130 של חרסון. חובותיו הצבאיות היו לא מוגדרות והוא היה מסוגל לבלות בסנקט פטרבורג ולחזור אל חייו החברתיים עם קז'שינסקה. הקיסרית אלכסנדרה שמה לב, והתלוננה בפני ניקולאי השני.[22]
עד 1916, הדוכס הגדול אנדריי הצטרף לבני משפחתו אחרים בתככים פוליטיים נגד הקיסרית שהייתה אחראית על הממשלה בסנט פטרסבורג בזמן שניקולאי השני שהה במטה צבאי המלחמה של רוסיה.[28][29] בדצמבר 1916, רצח רספוטין, שבו השתתפו הנסיך הגדול דמיטרי פאבלוביץ' והנסיך פליקס יוסופוב, חילק עוד יותר את משפחת רומנוב.[30] הדוכס הגדול אנדריי הצטרף לרבים מקרוביו בבקשת חנינה עבור האשמים.[15][29] בעוד אמו השאפתנית של אנדריי יצאה נגד הקיסרית אלכסנדרה, ניקולאי השני הורה לנסיכה הגדולה לעזוב את סנקט פטרבורג לזמן מה.[29] לאחר ראיון אישי קצר עם ניקולאי השני, ב-16 בינואר 1917, עזב הנסיך הגדול אנדריי לקיסלובודסק, עיירת נופש בקווקז. הוא הגיע לשם ב-21 בינואר.[29] אמו הגיעה אחריו חודש לאחר מכן, בטענה לסיבות בריאותיות.[29] אנדריי ולדימירוביץ' ואמו היו בקיסלובודסק כאשר ניקולאי השני נאלץ להתפטר עם פרוץ מהפכת פברואר.[31]
יומניו של הנסיך הגדול אנדריי, שנכתב בזמן שהיה בצבא בחזית הצפון-מזרחית (1914–1915) ובפטרוגרד (1916–1917), שרדו בארכיון המדינה של הפדרציה הרוסית. הם פורסמו, תוך תיאור מפורט של התקופה שבין רציחתו של רספוטין ועד התפטרותו של ניקולאי השני.[22]
ביולי 1917, מתילדה ובנה נמלטו מההתפרעויות בסנקט פטרבורג, והצטרפו לאנדריי בקיסלובודסק.[32] עם זאת, הם לא יכלו לחיות יחד מכיוון שהנסיכה הגדולה מריה פבלובנה לא ששה להכיר בנוכחותם.[33] אנדריי מצא עבורם סידורי מגורים נפרדים בזמן שהתיישב בווילה אחרת עם אחיו הנסיך הגדול בוריס, שהגיע בספטמבר.[34] בתקופת הממשלה הזמנית הנסיך הגדול אנדריי, אחיו ואמו חיו ברובם ללא הפרעה בקיסלובודסק, מוגנים על ידי קוזקים מקומיים.[33] בקיץ 1918 הידקו הבולשביקים את אחיזתם בבני המשפחה הקיסרית לשעבר. הם הורו להתנקש בחיי הכלואים, כולל הצאר ניקולאי השני ומשפחתו הקרובה. 17 מתוך 52 הרומנובים שחיו ברוסיה הוצאו להורג במהלך הטרור האדום.[35]
בריחה מהבולשביקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבולשביקים עצרו את הנסיך הגדול אנדריי ואת אחיו בוריס בליל ה-7 באוגוסט 1918, לאחר חיפוש שיטתי בווילה שלהם.[32] הם נלקחו לפיאטיגורסק עם אסירים אחרים ועוכבו במלון הממלכתי בעיר זו.[32] הקומיסר לשצ'ינסקי, המפקד הבולשביקי שנשלח להוציאם להורג, היה פעם אמן בפריז לפני המלחמה שבוריס סייע לו ברכישת כמה מציוריו. לשצ'ינסקי זיהה אותו והציל את שני האחים מכיתת היורים.[36] תוך שהוא מסכן את חייו, הוא החזיר אותם לווילה שלהם למחרת.[36][37] שני הנסיכים הגדולים, ככל הנראה, חששו שייעצרו מחדש, ולכן ברחו להרים שמסביב יחד עם עוזרו של אנדריי, קולונל פון קובה, ב-26 באוגוסט 1918.[38] הם חיו במסתור כמעט חמישה שבועות, עברו מכפר לכפר בחסות שבטי קברדה, כשהם מוגנים על ידי קולונל אנדריי שקורו וחבורת הקוזקים הנאמנים שלו. קיסלובודסק נכבשה על ידי הצבא הלבן והבולשביקים נמלטו בסוף ספטמבר, ואיפשרו לשני האחים לחזור לעיר. בערב ה-23 בספטמבר, הנסיך הגדול אנדריי, אחיו בוריס והקולונל פון קובה חזרו לעיר רכובים על סוסים, מלווים באצילים קברדים שהגנו עליהם. בזמן שהסתתרו בהרים, אנדריי הרשה לזקן שלו לצמוח. הוא היה כל כך דומה לבן דודו הראשון, ניקולאי השני, עד שטעו בו בתור הצאר.
תחת איום ההתקדמות האדומה, הקבוצה הקטנה של הרומנובים ופמלייתם נאלצה לברוח כעבור יומיים, בחשש מתמיד לחייהם.[39] הגנרל הלבן ויקטור פוקרובסקי יעץ להם לעבור לאנאפה, עיר חוף על הים השחור. פוקרובסקי סידר רכבת וליווי מאנשיו, והם עזבו את פיאטיגורסק ב-19 באוקטובר, עם מלווים משלהם ועם פליטים מקומיים אחרים. בטואפסה חיכתה להם מכמורת.[40] הם עגנו באנאפה ב-4 בנובמבר 1918.[41] משם היה קל לברוח לחו"ל בסירה. עם זאת, הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה הייתה נחושה להישאר ברוסיה בתקווה שהתנועה הלבנה תנצח ואחיו של אנדריי, הנסיך הגדול קיריל ולדימירוביץ', יוצב כצאר. הוצע שהנסיך הגדול אנדריי יצטרף לצבא הלבן של הגנרל אנטון דניקין, אך הנסיכה הגדולה התנגדה לרעיון וקבעה כי בני משפחת רומנוב לא צריכים ליטול חלק במלחמת האזרחים ברוסיה.[42]
בניגוד לרצונה של אמו, הנסיך הגדול בוריס עזב יחד עם אשתו לעתיד, זיניידה רשבסקאיה, במרץ 1919.[42] ב-29 במרץ הציע אדמירל אדוארד הובארט סימור, מפקד הצי הבריטי בים השחור, לקחת את הנסיך הגדול אנדריי ואמו לקונסטנטינופול, אך הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה שוב סירבה בתוקף. לאחר שבילו שבעה חודשים באנאפה, הם חזרו לקיסלובודסק ב-7 ביוני, מכיוון שהעיר שוחררה על ידי הצבא הלבן.[43] הם נשארו שם עד דצמבר 1919. עד חג המולד, הצבא האדום היה אמור לכבוש מחדש את קיסלובודסק והנסיך הגדול אנדריי, עם אמו ופמלייתם, החליט לנסוע לנובורוסיסק, בחוף המזרחי של הים השחור, שם הגנרל פיוטר וראנגל הרחיק את האדומים.[44] משם היה קל יותר לצאת לחו"ל. יום אחד לפני יציאתם מקיסלובודסק, נפטר פון קובה, עוזרו הנאמן של אנדריי, ממחלת הטיפוס.[44]
קבוצת הפליטים הגיעה לנובורוסיסק ב-17 בינואר.[44] הם התגוררו בקרון הרכבת שלהם, שחנה בתחנה.[45] בפברואר, התברר שהלבנים הפסידו במלחמת האזרחים. הגנרל וראנגל הזהיר אותם שהמצב כלאחר יאוש והם החליטו לעזוב.[39] הם יצאו בספינה האיטלקית Semiramisa לכיוון ונציה ב-3 במרץ 1920. הנסיך הגדול אנדריי ואמו היו הרומנובים האחרונים שעזבו את רוסיה לגלות.[15][46]
גלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבוונציה, הנסיך הגדול אנדריי ליווה את אמו ברכבת לקאן, בריביירה הצרפתית.[39] הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה מתה כמה חודשים לאחר מכן בספטמבר 1920. במהלך מחלתה בקונטרקסוויל, הנסיך הגדול אנדריי התאחד לראשונה בגלות עם שלושת אחיו.[47] עם מות אמו הוסר המכשול האחרון עבור הנסיך הגדול אנדריי להינשא למתילדה קצ'סינסקה. אנדריי ביקש רשות לשאת את קז'שינסקה מאחיו הנסיך הגדול קיריל ומהקיסרית מריה פיודורובנה, אלמנתו של הצאר אלכסנדר השלישי, הבכירים במשפחת רומנוב; שניהם נתנו את הסכמתם.[48] קז'שינסקה, שהייתה ממוצא פולני, הייתה קתולית, אך הם נישאו בטקס פשוט בכנסייה הרוסית האורתודוקסית של סנט מיכאיל ארכאנג'ל בקאן ב-30 בינואר 1921.[15][48] הנסיך הגדול אנדריי טען גם לאבהות על בנה של קז'שינסקה, הנסיך ולדימיר רומנובסקי-קרסינסקי (30 ביוני 1902 – 23 באפריל 1974). בשנת 1924, אחיו הבכור של הנסיך הגדול אנדריי, קיריל, הכריז על עצמו כצאר בגלות. הנסיך הגדול אנדריי תמך בטענתו של אחיו. הנסיך הגדול קיריל העניק למתילדה ולבנה את תוארי הנסיכה והנסיך רומנובסקי-קרסינסקי.
במהלך שנות הגלות הראשונות שלהם, הנסיך הגדול אנדריי ואשתו היו בתנאים כלכליים טובים יותר מרבים משאר הרומנובים. הצאר ניקולאי השני גרם לקרוביו למכור את רכושם בחו"ל, והחזיר את הונם לרוסיה במהלך המלחמה, אך הנסיך הגדול אנדריי הצליח לשמור על וילה אלאם בקאפ-ד'איל מכיוון שהנכס היה תחת שמה של מתילדה.[49][50] כדי לקבל תזרים מזומנים ולשמור על רמת החיים שלו, מכר אנדריי את אוסף התכשיטים שירש מאמו, והוא משכן את וילה אלאם.[49][51] במשך השנים הבאות, הם התיישבו שם, אירחו בפאר וחיו בסטייל. הם נסעו לעיתים קרובות לפריז, והנסיך הגדול אנדריי היה פעיל גם בפעילות פילנתרופית, תוך גיוס כספים למען פליטים רוסים.[49]
בשנת 1928, הנסיך הגדול אנדריי הפך לאחד מבני משפחת רומנוב הבודדים שהאמינו לטענתה של אנה אנדרסון, הידועה ביותר מבין כמה מתחזות שטענו כי היא בתו הצעירה של הצאר ניקולאי השני, הנסיכה הגדולה אנסטסיה.[52] אנדרסון הייתה ערב נסיעתה הראשונה לארצות הברית כשהנסיך הגדול אנדריי ביקר אותה פעם אחת בינואר 1928. לאחר פגישתם, הוא אמר שזוהי "הכרה בלתי מעורערת... פניה בולטות בעצב העמוק שלה, אבל כשהיא מחייכת, זו היא, זו אנסטסיה, ללא ספק". [53] למרות שלא היה מקורב במיוחד לניקולאי השני ולמשפחתו, הנסיך הגדול אנדריי פגש את אנסטסיה האמיתית באירועים משפחתיים לאורך השנים ובזמן שירותו כשליש של הצאר. הנסיך הגדול קיריל מחה על תמיכת אחיו באנדרסון והרתיע את אנדריי מפני התערבותו בתיק. בשנים מאוחרות יותר, חזר בו הנסיך הגדול אנדריי מתמיכתו.
הנסיך הגדול אנדריי ואשתו אהבו להמר.[50] מתילדה פיזרה את העושר שנותר שלהם, כולל אוסף תכשיטים יקר ערך משלה, בשולחנות ההימורים של מונטה קרלו - השאר אבדו בהתרסקות של 1929.[50][54] כשהמשאבים שלהם אזלו לחלוטין, הם מכרו את ביתם ב-Cap-d'Ail ב-4 בפברואר 1929, ועברו למחרת לפריז.[55] שם הם התיישבו בוילה מוליטור ברובע ה-16 של פריז.[54] כדי לפרנס את המשפחה פתחה קז'שינסקה ב-1929 בית ספר לבלט בסטודיו קרוב לביתם. תלמידיה כללו כמה מרקדני הבלט הקלאסי הגדולים בכל הזמנים: מרגוט פונטיין, אלישיה מרקובה, אנדרה אגלבסקי, טטיאנה ריאבוצ'ינסקה ותמרה טומנובה.[50]
אחרית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות ה-30, בית הספר לבלט של מתילדה שגשג, ואיפשר לנסיך הגדול אנדריי ולמשפחתו לנהל חיים נוחים אך צנועים. הוא עזר בחלק הכספי של ניהול בית הספר, אך המשיך לסבול מבריאות לקויה עקב ריאותיו החלשות.[56] למרות שלא התעניין בפוליטיקה, הוא המשיך לתמוך באופן פעיל במספר ארגונים; הוא עמד בראש אגודת המשמר, החברה ההיסטורית והגנאלוגית הרוסית בפריז והיה יו"ר כבוד של איגוד גדוד איזמאילובסקי.[57] אנדריי ולדימירוביץ' גם שמר על קשר עם קרוביו מבית רומנוב, במיוחד אחיו ורבים מבני דודיו, כמו הנסיך הגדול דמיטרי פאבלוביץ', הנסיכה הגדולה מריה פבלובנה והנסיך גבריאל קונסטנטינוביץ'. יחסיו עם אחותו, הנסיכה הגדולה ילנה ולדימירובנה, נעשו מתוחים מכיוון שהיא מעולם לא קיבלה באמת את מתילדה כבת משפחה.[57]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, תחת איום הפצצה גרמנית על פריז, עברו הנסיך הגדול אנדריי ומשפחתו ללה וסינט.[58] הם חזרו אחרי שלושה חודשים. בעקבות הפלישה הגרמנית לצרפת, הם ברחו ברכבת לווילה של הנסיך הגדול בוריס בביאריץ .[59] ב-26 ביוני הגיעו הגרמנים לביאריץ ולאחר שלושה חודשים החליטו שני הזוגות לחזור לפריז.[60] מכיוון שמקור פרנסתם היחיד היה בית הספר לבלט, הם נאלצו להשאירו פתוח במהלך שנות המלחמה למרות הקשיים והירידה בשיעור הנוכחות. הנסיך ולדימיר רומנובסקי-קרסינסקי פונק על ידי הוריו ומעולם לא היו לו חיים עצמאיים. מכיוון שהיה חבר באיגוד הצעירים הרוסים "הפרו-סובייטי" בשנות ה-30, הוא נחשב כאוהד סובייטי על ידי המפלגה הנאצית. ולדימיר נעצר על ידי הגסטפו והוחזק במחנה של מהגרים רוסים בקומפיין.[61] הנסיך הגדול אנדריי ביקר במטה המשטרה הגרמנית מספר פעמים וביקש עזרה ממהגרים רוסים כדי לשחרר את בנו, אך אף אחת מהקבוצות לא עזרה לו.[62] ולדימיר שוחרר לבסוף לאחר 119 ימים במעצר. במהלך שנות המלחמה מתו שני הנסיכים הגדולים האחרים ששרדו; הנסיך הגדול דמיטרי פאבלוביץ' ב-1942 והנסיך הגדול בוריס ב-1943. עם מותו של אחיו בוריס, הפך אנדריי לנסיך הגדול האחרון ששרד משושלת רומנוב שנולד ברוסיה הקיסרית.[57]
שנותיו האחרונות של הדוכס הגדול אנדריי התאפיינו בבריאות שברירית יותר ויותר ובנסיבות כלכליות של מצוקה. הוא נאלץ למכור את ביתו, ובמקום זאת שכר בית. כדי לאזן את כספיו, הוא הסתמך חלקית על סיוע כלכלי מאחיינו, הנסיך הגדול ולדימיר קירילוביץ' . חלק מחבריה של מתילדה ותלמידיה לשעבר, כמו מרגוט פונטיין ודיאנה גולד מנוחין, סיפקו גם הם עזרה כלכלית. בשנת 1954, הנסיך הגדול אנדריי הפך לסנדק של ילדתו היחידה של הנסיך הגדול ולדימיר, הנסיכה הגדולה מריה ולדימירובנה, הטוענת הנוכחית לראשות משפחת רומנוב.
למרות בריאות לקויה, הנסיך הגדול אנדריי חי עד גיל 77, גיל אליו הגיעו מעטים במשפחת רומנוב. הוא עקף את שיא אורך החיים של דודו הגדול, הנסיך הגדול מיכאיל ניקולאייביץ', בכמעט שישה חודשים.[63] בבוקר ה-31 באוקטובר 1956 עבד הנסיך הגדול אנדריי בחדר העבודה שלו.[63] לאחר שסיים מכתב במכונת הכתיבה שלו, חש סחרחורת, ניגש למיטתו לשכב ומת בפתאומיות.[63][64] הוא נקבר כשהוא לבוש במדי חטיבת ארטילריית משמר הסוסים, שעליה פיקד במהלך מלחמת העולם הראשונה.[64] מתילדה קז'שינסקיה מתה בפריז בדצמבר 1971 בגיל 99.[52] הנסיך ולדימיר רומנובסקי-קרסינסקי מת רווק וללא ילדים בצרפת ב-1974, שלוש שנים אחרי אמו.[65][66]
ציור
[עריכת קוד מקור | עריכה]השחקן גריגורי דובריגין גילם את הנסיך הגדול אנדריי ולדימירוביץ' במטילדה, סרט ביוגרפי רוסי מהבמאי אלכסיי אוצ'יטל שיצא לאקרנים ב-2017. [67]
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדריי ולדימירוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 25.
- ^ 1 2 Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 71
- ^ 1 2 Chavchavadze, The Grand Dukes, p. 241
- ^ 1 2 Zeepvat, Romanov Autumn, p. 96
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 72
- ^ Zeepvat, Romanov Autumn, p.88
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 71
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 41
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 153
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 77
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 78
- ^ Zeepvat, The Camera and the Tsars, p. 108
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 69
- ^ 1 2 3 4 Hall, Imperial Dancer, p. 70
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Chavchavadze, The Grand Dukes, p. 242
- ^ 1 2 Hall, Imperial Dancer, p. 73
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 70
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 85
- ^ Without DNA it is impossible to determine today who was the child's father. In her memoirs published under the title "Dancing in Petersburg" Kschessinska writes on page 89: ".... Serge knew for certain that he was not the father of the child". This, however, was written in the 1950s when Grand Duke Andrei was still alive (see Imperial Dancer pg 85-86). During Grand Duke Sergei's life, up till the Russian revolution and his death, he was for all purposes the child's father while Andrei kept a lower profile(see Imperial Dancer pg 85). It was in exile. and with Sergei's death, that Andrei assumed unquestionably the paternity of Kschessinska's son
- ^ 1 2 3 4 5 Hall, Imperial Dancer, p. 86
- ^ 1 2 Hall, Imperial Dancer, p. 94
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 26.
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 73
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 74
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 161
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 160
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 166
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 180
- ^ 1 2 3 4 5 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 27.
- ^ Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 207
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 200
- ^ 1 2 3 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 28.
- ^ 1 2 Zeepvat, Romanov Autumn, p. 171
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 201
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 222
- ^ 1 2 Korneva & Cheboksarova, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 212
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 206
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 207
- ^ 1 2 3 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 29.
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 209
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 210
- ^ 1 2 Hall, Imperial Dancer, p. 211
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 212
- ^ 1 2 3 Hall, Imperial Dancer, p. 214
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 230
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 231
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 221
- ^ 1 2 Hall, Imperial Dancer, p. 224
- ^ 1 2 3 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 30.
- ^ 1 2 3 4 Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 264
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 262
- ^ 1 2 Chavchavadze, The Grand Dukes, p. 243
- ^ Peter Kurth, Anastasia: The Riddle of Anna Anderson, Back Bay Books, 1983, p. 205
- ^ 1 2 Beéche, The Other Grand Dukes, p. 31.
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 238
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 256
- ^ 1 2 3 Korneva & Cheboksarov, Grand Duchess Marie Pavlovna, p. 79
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 259
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 261
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 262
- ^ Beéche, The Other Grand Dukes, p. 32.
- ^ Hall, Imperial Dancer, p. 263
- ^ 1 2 3 Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 340
- ^ 1 2 Hall, Imperial Dancer, p. 284
- ^ Beéche, The Other Grand Dukes, p. 33.
- ^ Perry & Pleshakov, The Flight of the Romanovs, p. 341
- ^ «Матильда» Учителя переехала на «Ленфильм» [Uchitel's "Matilda" Comes to Lenfilm]. Lenfilm. 24 בדצמבר 2014. נבדק ב-18 באפריל 2015.
{{cite news}}: (עזרה)