אסלאם ביפן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האסלאם הוא אחת מאמונות המיעוט הקטנות ביותר ביפן, המונה כ-0.15% מהאוכלוסייה נכון לשנת 2022.[1] עם זאת, בשל בסיס אוכלוסין ראשוני קטן זה, ההגירה ממדינות מוסלמיות הפכה את האסלאם לאחת הדתות הצומחות ביותר במדינה בעלייה באחוזים, כאשר מאמיני האסלאם גדלו ב-110%, מ-110,000 ב-2010 ל-230,000 בסוף 2019, מתוך אוכלוסיית יפן המונה כ-126 מיליון בני אדם.[2][3][4]

היו מקרים בודדים של נוכחות מוסלמית ביפן לפני המאה ה-19. כיום, המוסלמים ביפן מורכבים בעיקר מקהילות מהגרים.[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו תיעוד בודד של קשר בין האסלאם ליפן כבר ב-1853.[6] חלק מהאלמנטים של הפילוסופיה האסלאמית הגיעו ליפן עוד בתקופת הייאן דרך מקורות סיניים ודרום מזרח אסייתים.[7]

היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפה של מחמוד אל-כאשע'רי מציגה אי בחלק העליון, מזרחית לסין.

ניתן למצוא את התיעוד המוסלמי הקדום ביותר של יפן בעבודותיו של הקרטוגרף הפרסי אבן חורדבה, שלפי מייקל יאן דה גוג'ה (אנ') מזכיר את יפן כ"ארצות הוואקווק (אנ')" "ממזרח לסין הן אדמות הוואקווק, שהם כל כך עשירים בזהב שהתושבים מייצרים את השרשראות לכלביהם ואת הקולרים לקופים שלהם ממתכת זו. הם מייצרים טוניקות שזורות בזהב". וגם: "זהב והובנה מיוצאים מווקוק".[8] האטלס מהמאה ה-11 של מחמוד אל-כאשע'רי מציין את הנתיבים היבשתיים של דרך המשי ויפן בחלקה המזרחי של המפה.

המוסלמי המתועד הראשון בהיסטוריה שיצא ליפן היה סאדר אוד-דין, שיצא בשנת 1275 במסגרת משלחת דיפלומטית שהורתה ליפנים להיכנע לקיסר בין שתי הפלישות המונגוליות ליפן. ראשו נערף על ידי היפנים. נזיר בודהיסטי מתח ביקורת על ההוצאות להורג של השליחים.[9][10]

במאה ה-13 הוחזר ליפן כתב יד (אנ') שנכתב על ידי פרסים מצ'ואנג'ואו שבסין עבור הנזיר היפני קייסי (אנ').[11]

דיווחים אירופיים על מוסלמים ומגעיהם עם יפן דווחו על ידי מלחים פורטוגלים שהזכירו נוסע על סיפונם, ערבי שהטיף לאסלאם לתושבי יפן. הוא הפליג לאיים במלאקה בשנת 1555.[12]

במאה ה-17, סוחרים איראנים הגיעו לנגסאקי מתאילנד בתקופת אדו.[11] שייח' אחמד (אנ') האיראני נלחם והביס סוחרים יפנים שניסו לבצע הפיכה נגד המלך התאילנדי ב-1611.[13] בטקסט מהמאה ה-17 Safine-ye Solaymani (אנ'), הסופר השיעי מוחמד איברהים תיאר את יפן ואת תרבותה, כלכלתה, התהפוכות הפוליטיות בה, ויחסיה עם סוחרים זרים.

ימי הביניים והעת החדשה המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזים ששירתו על סיפון ספינות בריטיות והולנדיות בסוף המאה ה-19 הגיעו ליפן.

בסוף שנות ה-70 תורגמה הסירה ליפנית.

קשר חשוב נוסף נוצר בשנת 1890 כאשר הסולטן והח'ליף עבדול חמיד השני מהאימפריה העות'מאנית שיגר ספינה ליפן כתגובה לביקורו של הנסיך היפני קומאטסו אקיהיטו (אנ') בבירת קונסטנטינופול מספר שנים קודם לכן. ספינה זו נקראה Ertugrul (אנ'), והיא טבעה בסערה בדרך חזרה לאורך החוף של מחוז וואקאיאמה ב-16 בספטמבר 1890.

בשנת 1891, צוות עות'מאני שנסחף לחוף היפני הושב לקונסטנטינופול על ידי הצי היפני הקיסרי. שוטארו נודה, עיתונאי שהתלווה אליהם, היה היפני המוכר ביותר שהתאסלם במהלך שהותו בבירה העות'מאנית.[7]

תחילת המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבדורשיד איברהים (אנ') (במרכז), מהגר רוסי (טטארי) ליפן בתקופת מייג'י, שהפך לאימאם הראשון של מסגד טוקיו (אנ').

בעקבות מהפכת אוקטובר, כמה מאות פליטים מוסלמים טטרים מהרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של טורקסטן והרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית קיבלו מקלט מדיני ביפן, התיישבו בכמה ערים מרכזיות ויצרו קהילות קטנות. חלק מהיפנים התאסלמו לאחר מגע עם המוסלמים הללו. ההיסטוריון קיסר א' פארח כתב כי בשנת 1909, יליד רוסיה עיאז אישאקי (אנ') והסופר עבדורשיד איברהים (אנ') (1857–1944), היו המוסלמים הראשונים שהמירו את דתם של מספר יפנים אתניים, כאשר קוטארו ימאוקה התאסלם ב-1909 בבומביי לאחר יצירת קשר עם איברהים.[14] ימאוקה הפך ליפני הראשון שיצא לחג'. ימאוקה ואיברהים נסעו בתמיכתן של קבוצות יפניות לאומניות כמו קוקוריוקאי. ימאוקה למעשה היה בשירות הקמפייטאי במנצ'וריה מאז מלחמת רוסיה-יפן. הסיבה הרשמית שלו לנסיעה הייתה לבקש את אישור הסולטן העות'מאני והח'ליף לבניית מסגד בטוקיו. אישור זה ניתן בשנת 1910. בניית מסגד טוקיו (אנ') הושלמה לבסוף ב-12 במאי 1938, בתמיכה כספית נדיבה מהזאיבצו. האימאמים הראשונים של המסגד היו עבדול-ראשיד איברהים ועבדולהיי קורבן עלי (מוחמד-גבדולכאי קורבנגאלייב (אנ')) (1889–1972). עם זאת, המסגד הראשון ביפן, מסגד קובה (אנ'), נבנה ב-1935, בתמיכת קהילת הסוחרים הטורקית-טטרית.[15] מתאסלם יפני נוסף היה בונפצ'ירו אריגה, שבערך באותו זמן נסע עם ימאוקה להודו למטרות מסחר והתאסלם בהשפעת המוסלמים המקומיים שם, ולאחר מכן קיבל את השם אחמד אריגה. יאמאדה טואג'ירו היה משנת 1892, במשך כמעט 20 שנה, הסוחר היפני היחיד תושב קונסטנטינופול. במהלך תקופה זו שימש באופן לא רשמי כקונסול. הוא התאסלם, קיבל את השם עבדול חליל, ועלה לרגל למכה בדרכו הביתה.

לאומנים יפנים ואסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שומיי אוקאווה, סופר לאומני המתואר כ"גבלס היפני", השלים את התרגום היפני הראשון של הקוראן.

בשלהי תקופת מייג'י, נרקמו יחסים הדוקים בין אליטות צבאיות יפניות בעלות אג'נדה פאן-אסייתית (אנ') לבין מוסלמים. בשנת 1906, מסעות תעמולה נרחבים במדינות מוסלמיות דיווחו כי אמור להתקיים קונגרס של דתות ביפן שבו היפנים ישקלו ברצינות לאמץ את האסלאם כדת הלאומית וכי הקיסר שוקל להפוך למוסלמי.

שומיי אוקאווה הצליח להשלים את תרגום הקוראן בכלא, תוך שהוא עומד לדין בבית הדין הבין-לאומי הצבאי למזרח הרחוק בגין פשעי מלחמה.[16] האישומים בוטלו בשל תוצאות הבדיקות הפסיכיאטריות.[17]

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורקים היו הקהילה המוסלמית הגדולה ביותר ביפן.[18] הפלישה היפנית לסין ולאזורי דרום מזרח אסיה במהלך מלחמת העולם השנייה דרמה למגע בין היפנים למוסלמים. אלו שהתאסלמו בעקבות מגע זה חזרו ליפן והקימו ב-1953 את הארגון המוסלמי היפני הראשון, "האגודה המוסלמית של יפן", שר זכה להכרה רשמית כארגון דתי על ידי ממשלת יפן ביוני 1968.[15] אלג'זירה יצרה סרט תיעודי על האסלאם ויפן בשם "הדרך לחג' – יפן".[19]

הפריחה הכלכלית במדינה בשנות ה-80 הביאה זרם של מהגרים ליפן, כולל ממדינות מוסלמיות. מהגרים אלו וצאצאיהם מהווים כיום את רוב המוסלמים במדינה. קיימות אגודות סטודנטים מוסלמיות בחלק מהאוניברסיטאות היפניות.[15] בשנת 2016, יפן קיבלה 0.3% מבקשות הפליטיות, שרבים מהם מוסלמים.[20]

דמוגרפיה מוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1941, אחד ממפעילי מסגד טוקיו טען שמספר המוסלמים ביפן מונה 600 בני אדם, כשרק שלושה או ארבעה מהם הם יפנים ילידים.[21] לפי חלק מהמקורות בשנת 1982 מנו המוסלמים ביפן 30,000 בני אדם (מחציתם יפנים ילידים).[14] מבין המוסלמים היפניים האתניים, הרוב הן נשים יפניות אתניות שנישאו למוסלמים מהגרים שהגיעו במהלך הפריחה הכלכלית של שנות ה-80, אך יש גם מספר קטן של אינטלקטואלים, כולל פרופסורים באוניברסיטה, שהתאסלמו.[22][15] רוב ההערכות של מספרי האוכלוסייה המוסלמית נעות סביב כ-100,000 בסך הכל.[14][15][23]

הגודל האמיתי של האוכלוסייה המוסלמית הנוכחית ביפן אינו ידוע. חוקרים יפנים כמו הירושי קוג'ימה מהמכון הלאומי לחקר אוכלוסין וביטוח לאומי וקייקו סאקורי מאוניברסיטת ווסאדה טענו שישנה אוכלוסייה מוסלמית של כ-70,000, מתוכם 90% הם זרים וכ-10% ילידים יפנים.[5][15] מבין קהילות המהגרים, יש אינדונזים, הודים, פקיסטנים ובנגלדשים.[15] מרכז המחקר פיו העריך שהיו 185,000 מוסלמים ביפן בשנת 2010.[24] בשנת 2019 ההערכה היא שהמספרים עלו ל-230,000, בשל המדיניות הידידותית כלפי הגירה, המתאסלמים היפנים מוערכים ב-50,000, וביפן יש יותר מ-110 מסגדים לעומת 24 ב-2001.[25] נכון לשנת 2020, כמעט מחצית מהמוסלמים ביפן היו אינדונזים, פיליפינים ומלזים. הערכה נוספתמציבה את המספר הכולל על 200,000.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסלאם ביפן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Muslim Population by Country 2023".
  2. ^ "The number of Muslims in Japan is growing fast". The Economist.
  3. ^ "National Profiles".
  4. ^ "Ever growing Muslim community in the world and Japan".
  5. ^ 1 2 Yasunori, Kawakami; JapanFocus.org (30 במאי 2007). "Local Mosques and the Lives of Muslims in Japan". JapanFocus.org. נבדק ב-27 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Obuse, Keiko. "Islam in Japan". Oxford Bibliographies (באנגלית). נבדק ב-2021-09-22.
  7. ^ 1 2 3 Takahashi (2021). "Islamophobia in Japan: A Country at a Crossroads". Islamophobia Studies Journal. 6 (2): 167–181. doi:10.13169/islastudj.6.2.0167. JSTOR 10.13169/islastudj.6.2.0167.
  8. ^ Saudi Aramco World: The Seas of Sindbad, Paul Lunde
  9. ^ James H. Morris, Some Reflections on the First Muslim Visitor to Japan, American Journal of Islamic Social Sciences, 2018-01-01
  10. ^ Some Reflections on the First Muslim Visitor to Japan - PDF Free Download, docplayer.net
  11. ^ 1 2 Toyoko, Morita (2012). "JAPAN iv. Iranians in Japan". Encyclopaedia Iranica.
  12. ^ Donald Frederick Lach, Asia in the Making of Europe: The century of discovery. Volume I. Books 1-2, University of Chicago Press, 1994, ISBN 978-0-226-46732-0. (באנגלית)
  13. ^ History of Ayutthaya - Historical Sites - Tomb of Sheik Ahmad Qomi, www.ayutthaya-history.com
  14. ^ 1 2 3 E. Farah, Caesar (25 באפריל 2003). Islam: Beliefs and Observations. Barron's Educational Series; 7th Revised edition. ISBN 978-0-7641-2226-2. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Penn, Michael. "Islam in Japan". Harvard Asia Quarterly. ארכיון מ-2 בפברואר 2007. נבדק ב-28 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Okawa Shumei". Britannica. 20 ביולי 1998. נבדק ב-6 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Zhaoqi Cheng (2019). A History of War Crimes Trials in Post 1945 Asia-Pacific. Springer. p. 76. ISBN 978-981-13-6697-0.
  18. ^ "Islam in Japan". Mission Islam.com. נבדק ב-27 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Road to Hajj — Japan - 26 Nov 09 - Pt 1". YouTube. 26 בנובמבר 2009. ארכיון מ-2021-12-19. נבדק ב-2 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Ekin, Annette. "Lives in limbo: Why Japan accepts so few refugees". Al Jazeera.
  21. ^ R&A No. 890 1943, p. 1
  22. ^ Y. Nakano, Lynne; Japan Times Newspaper (19 בנובמבר 1992). "Marriages lead women into Islam in Japan". Japan Times. נבדק ב-27 בדצמבר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, Japan, 2001-2009.state.gov, ‏2008-09-19 (באנגלית)
  24. ^ "Table: Muslim Population by Country". Pew Research Center. 27 בינואר 2011. נבדק ב-19 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "The number of Muslims in Japan is growing fast". The Economist. 7 בינואר 2021. נבדק ב-9 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אסלאם_ביפן&oldid=37661229"