אסתר בלנדה נודסטרם
 | |
| לידה |
31 במרץ 1891 סטוקהולם, שוודיה |
|---|---|
| פטירה |
15 באוקטובר 1948 (בגיל 57) סטוקהולם, שוודיה |
| שם לידה |
Ester Blenda Elisabet Nordström  |
| מדינה |
שוודיה |
| מקום קבורה |
Boo old cemetery |
| מקום לימודים |
Wallinska skolan Palmgrenska samskolan |
| שפות היצירה |
שוודית |
| תחום כתיבה | עיתונות, ספרי תעודה ומסעות, ספרי ילדים |
| בן זוג | René Malaise |
  | |
אסתר בלנדה אליזבת נודסטרם (בשוודית: Ester Blenda Elisabet Nordström; 31 במרץ 1891 – 15 באוקטובר 1948) הייתה עיתונאית, סופרת והרפתקנית שוודית. כתיבתה העיתונאית התאפיינה בתחקירים בעלי אופי חברתי ומגדרי שעוררו תשומת לב ציבורית רבה בשוודיה. נהגה לפרסם חלק גדול מעבודותיה תחת שם העט "באנסאי". הרבתה לצאת למסעות ממושכים ברחבי העולם. פרסמה סדרת ספרי ילדים בהם הגיבורה היא דמות של ילדה עצמאית ומשוחררת. מחקר משנת 2011 מעלה את הסברה שדמות הגיבורה מספריה של אסתר בלנדה שימשה השראה לסופרת אסטריד לינדגרן בעיצוב דמויותיהן של הילדות פיפי (בילבי) ומאדיקן.[1]
ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסתר בלנדה נולדה בסטוקהולם לאביה דניאל יוהאן יוהנסון נודסטרם ולאימה שרלוטה וילהלמינה. אביה היה צייר שהפך לאיש עסקים מצליח ומבוסס. למשפחה נולדו חמישה ילדים. אסתר בלנדה הייתה בת הזקונים.[2] אחיה, ד"ר פריטהויף נודסטרם, היה אנטומולוג (חוקר חרקים) ורופא שיניים. כבר בילדותה התאפיינה בהתנהגות נערית, רצה ורכבה על אופניים בפראות, אך במקביל הוציאה מרץ רב גם בכתיבה.[3] אסתר בלנדה לא ביקרה בבית ספר אלא למדה בביתה בעזרת מורים פרטיים. היא הייתה תלמידה גרועה ובעייתית שנענשה רבות. בהיותה בגיל 13 הורחקה מהבית לפנימייה של הכנסייה בניהולו של דודה הכומר, בתקווה שהמשמעת שם תשפר את התנהגותה והישגיה בלימודים. הכומר המלומד התגלה כמחנך גרוע והיא הוחזרה לביתה ולידי מורה פרטי חדש, אך ציוניה לא השתפרו.[4] לאחר גיל 16 החלה ללמוד בבית ספר לבנות שם סיימה את לימודיה כראוי ואף הצטיינה בכתיבת חיבורים.[5] במהלך שנות ילדותה המשפחה התעשרה הודות להצלחת עסקי אביה. שרכש נכסים רבים, ובנה בית מפואר עם סטודיו לציור.
תחילת עבודתה העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1911, בגיל 20, החלה לעבוד בהתנדבות בעיתון סטוקהולם דאגבלד(אנ'). היו במערכת עוד שלוש עיתונאיות שקיבלו אותה בברכה.[6][7] מאמר ראשון שלה פורסם תחת שם העט "הנער".[8] היא פיתחה סגנון כתיבה שכלל ציטוטים בסלנג ובניבים שונים של שוודית. בתחילת דרכה נפגשה עם הסופרת והעיתונאית הפמיניסטית אלין וגנר שהפכה ידידתה הקרובה ומודל חיקוי עבורה. בהמלצת וגנר, היא הצטרפה לפעילות פורום נשים שפעל למען שיפור שכרן ותנאי עבודתן של נשים.[9] ב-1912 ניתנה לה הזדמנות לכתוב בחתימת שמה בעיתון דאגנס ניהטר. שם יזמה חידוש, והחלה לשלב בכתבותיה תמונות שצילמה בעצמה. לאחר כששה חודשים הוצעה לה משרה בסוונסקה דאגבלדט על ידי העורך הראשי באותה עת, שחתר לפתח את סגנון העיתונות החוקרת. היא החלה לחתום בשם העט "באנסאי" (Bansai), קריאת הקרב והניצחון היפנית שנשמעה פעמים רבות במהלך המשחקים האולימפיים בסטוקהולם, בשנת 1912, בהם היא נכחה. כתבותיה הפכו פופולריות וצוטטו במהלך מסע הפרסום של העיתון.[10] עם התבססות מעמד הביניים והגידול שחל במספר הקוראות בראשית המאה ה-20, החל העיתון להקדיש יותר ויותר תכנים ומידע הפונים לנשים. אסתר בלנדה שאפה להתרחק מעיתונות המיועדת לנשים בלבד. בניסיונה להימנע מכתיבה בסגנון העיתונאי השולט באותה עת, שהתבסס בעיקר על העברת מידע באמצעות ראיונות קצרים, היא פיתחה סגנון כתיבה בו היא דיווחה, על אירועים וחוויות שהיא עצמה התנסתה בהם באופן בלתי אמצעי.[11] באביב 1914 תכננה בעזרת אלין וגנר משימה עיתונאית בשיטה חדשנית שטרם נוסתה קודם לכן בשוודיה. היא הגישה מועמדות בזהות בדויה והתקבלה לעבודה כפועלת בחווה גדולה. זאת במטרה לחקור את תנאי עבודתן של הנשים המועסקות במשק, וכדי להבין מדוע רבות כל כך נמלטו ממקום עבודתן והיגרו לאמריקה. במאי 1914 אסתר בלנדה החלה לעבוד בחווה במחוז בסודרמנלנד(אנ'), מערבית לסטוקהולם, על מנת להתנסות מקרוב באורח חייהן של העובדות. המשימה ארכה כחודש והיא הניבה תשעה מאמרים (הראשון התפרסם ביום בו נורה יורש העצר האוסטרי בסארייבו) שהתפרסמו כסדרה עד ספטמבר 1914, בשם "חודש כפועלת בחווה". הוצאת ספרים הציעה לאסתר בלנדה להוציא לאור את המאמרים כספר, והיא הוסיפה טקסטים נוספים שצורפו לקובץ. הספר "נערה בין משרתות" (בשוודית En piga bland pigor) יצא בחתימת שמה המלא, הפך לרב מכר שהודפס ב-15 מהדורות ונמכר ב-35,000 עותקים.[7][12] בשנת 2012 יצא הספר במהדורה חדשה. הספר עובד למחזה שהועלה 175 פעמים בתיאטרון בגטבורג, ואף לסרט באורך 56 דקות שהוקרן ברחבי שוודיה בשנת 1924.[13] שיטת עבודתה העיתונאית, ובמיוחד ההתחזות, חשפה את אסתר בלנדה לביקורת חריפה שפגעה בה. כמו כן נגע לליבה הסבל שנגרם לנערות מהחווה, בעקבות פרסום עדויותיהן בעיתון. בעל החווה, שהייתה במוקד הסיקור העיתונאי, פרסם להגנתו ספר, שנכתב עלי ידי סופר צללים ב-1915,[14] ובו התקפה על אסתר בלנדה ועל עבודתה העיתונאית. אסתר בלנדה נמלטה מהביקורת הציבורית לבית אימה ונמנעה מלהופיע בציבור לתקופת מה.[15]
בתקופה זאת הכירה את קארין פריסל (בשוודית Carin Waern Frisell) שהייתה בתו של תעשיין אלומיניום עשיר מאוד. אמה הייתה בת למשפחת אצולה דנית.[16] אסתר בלנדה וקארין פריסל נפגשו ככל הנראה באחד מהמפגשים הפוליטיים של חוג הליברלים, שאמה של קארין ארגנה בביתם, ואשר אליו השתייכה גם אלין וגנר. קארין הייתה בת תפנוקים, ללא מקצוע או עבודה. ובעלת יצר הרפתקנות שתאם את מזגה של אסתר בלנדה. השתיים הירבו לטייל על אופנוע בנסיעות ארוכות מחוץ לעיר. יחסי האהבה שהתפתחו ביניהן נמשכו לכל אורך חייה של אסתר בלנדה - זאת בתקופה בה יחסי אישות חד מיניים הוגדרו כמחלה וכמעשים בני-ענישה.[17]
מסעות וכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר על לפלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
._A_Laplander_family_and_sledge_dog_-_outside_their_summer_home_-_on_a_hillside_in_Norway_(8089363359).jpg)
בשנת 1914 יצאה לראשונה לביקור בלפלנד אצל אנשי שבט הסאמי – רועי איילי הצפון – למרגלות הר רוקומבור(אנ'), משם שלחה 5 כתבות לעיתון. בשנת 1915 שהתה בקירונה, אצל הגאולוג והכימאי היילמר לונדבוהם(אנ')[18] שם למדה פינית על מנת לחזור אל שבט הסאמי כמורה. במהלך 1915 היא חזרה ללפלנד והצטרפה למסעו של השבט אל מחנה הקיץ שלו.[19] היא שימשה כמורה בקהילה, התגוררה באוהל הטיפוסי לשבטי הסאמי (הורן – באנגלית Horn), והתנסתה מקרוב באורח החיים ובמלחמת הקיום של הרועים. כל זאת על רקע הוויכוח בשוודיה על תרבותם של הסאמי ומוצאם הגזעי.[20] בתקופת שהותה בלפלנד שלחה כתבות שעוררו עניין ציבורי רב ותרמו לדיון על מהות היחסים שבין החברה השוודית לבין אנשי הסאמי. מאמרה האחרון בנושא הופיע בראשית 1916. עם שובה מלפלנד התגוררה עם אמה, שחלתה בעקבות מות אב המשפחה, דניאל, בשנת 1915. היא התקשתה בכתיבת ספרה על לפלנד והחליטה להתנתק מהעיתון. בעזרתה של אלין וגנר, שפיקחה על סדר יומה, היא התיישבה לכתוב על אנשי הסאמי. הספר "אנשי ההורן" (בשוודית Kåtornas folk) יצא לאור בשנת 1918, תורגם לאנגלית ולגרמנית והביא לה הכרה בינלאומית.[21] מהדורה חדשה של הספר יצאה לאור לאחרונה בשוודיה.[22]
ספר הילדים הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1917 התפטרה מהעיתון והחלה ללמוד חקלאות בית הספר החקלאי באופסלה במטרה להפוך לחוואית.[23] בשנת 1918 במהלך לימודיה כתבה את ספר הילדים הראשון שלה שבו דמות הגיבורה היא ילדה מאומצת, עצמאית ושובבה בשם אן-מארי לינדלוף (בשוודית Ann-Mari Lindelöf) הספר "פרחחית" (בשוודית En rackarunge)[24] יצא לאור בסתיו 1919 ומאז הודפס במהדורות רבות, וזכה להצלחה בקרב קוראים ומבקרים שהגדירו אותו כחדשני.[25] דמות הילדה השובבה אן-מארי לינדלוף הפכה לגיבורה בסדרת ספרים שאף עובדה לסדרת רדיו.[26] בשנת 1923 הופק סרט באורך מלא בשם "פרחחית" (בשוודית En rackarunge) על בסיס כמה מהסיפורים בספרה של אסתר בלנדה. בסרט, אן-מארי בורחת מביתה במסע רכבת, שטה ברפסודה עם פושע נמלט ומבצעת מתיחות ומעשי קונדס שונים.[27]
מסע לפינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשפרצה מלחמת האזרחים בפינלנד, על רקע הכרזת עצמאותה, בדצמבר 1917, התחולל במדינה משבר מזון נרחב שהביא למחסור ולרעב בקהילות מבודדות. במרץ 1918, הודות לשליטתה בשפה הפינית, נשלחה אסתר בלנדה לפינלנד, על מנת לדווח על המצב בחוות המרוחקות בהן שרר מחסור במזון. מאמרה על הרעב התפרסם כעבור כשבוע ועורר מיד זרם של תרומות שסייע לממן מספר משלוחי מזון ועזרה ראשונה לנזקקים. אך המשימה לא הושלמה כיוון שהממשלה השוודית סירבה להמשיך לנפק רישיונות יצוא למרות הרעב המתמשך בפינלנד.[28]
מסע לדרום אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות פגישה עם המשורר והמלחין השוודי אברט טאובה(אנ') הושפעה להמשיך בנדודיה ואף להרחיק למקומות מחוץ לשוודיה. ב-1920 יצאה לביקור בדרום אמריקה והבטיחה לשלוח כתבות לעיתון ממסעה, כפרילנסרית. היא תכננה לחצות את האנדים, מארגנטינה לצ'ילה במסע על גב פרדה. בשל החשש לביטחונה בדרכים, והודות להתערבות הנציג השוודי בארגנטינה אצל השלטונות, צורף למסעה ליווי של אנשי משמר חמושים. במהלך המסע חלתה אסתר בלנדה, ונאלצה לשוב לבואנוס איירס למנוחה. בקיץ אותה שנה חזרה לשוודיה וברשותה תוכי וקופים שהביאה מדרום אמריקה.[29]
במהלך 1921 כתבה ספר המשך בסדרה על אן-מארי לינדלוף בשם "15 שנה - דפים מחיי פרחחית" (בשוודית år – några blad ur en rackarunges liv rascal 15).[30]
הספר על המסע בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרויקט הבא של אסתר בלנדה, בשנת 1922, היה סיור בעקבות מהגרים שוודים בצפון אמריקה. בבואה לאליס איילנד היא נשלחה למעצר לאחר שדרכונה עורר חשד בקרב שלטונות ההגירה. היא חולצה מהכלא הודות להתערבות כומר לותרני ממוצא שוודי מניו-יורק.[31] בכתבות ששלחה היא דיווחה על הבדיקות המחמירות שעל ההמהגרים היה לעבור הן לפני עלייתם לספינות לארצות הברית, והן באליס איילנד. היא התרשמה רבות מהחופש והחיוניות הרבה שהפגינו נשות ניו-יורק ברחובות הכרך ובמקומות העבודה שלהן. תחנתה הבאה הייתה שיקגו שבה היה ריכוז גדול של מהגרים שוודים. משם המשיכה למינאפוליס לבקר קרובי משפחה. היא נשדדה ברכבת ונאלצה לעבוד כמלצרית ובקטיף דובדבנים כדי לממן את המשך המסע.[32] היא נסעה בטרמפים לסולט לייק סיטי, נשארה זמן מה בקרב המורמונים, ושלחה כתבות מחמיאות מאוד על הקהילה. משם חזרה לשיקגו ועבדה כעוזרת במטבח באחת האחוזות בעיר. לאחר 6 חודשים התגעגעה הביתה ושבה לשוודיה.[33] בעקבות המסע בארצות הברית פרסמה, בנובמבר 1923 את ספרה "אמריקני" (בשוודית Amerikanskt)[34] שנמכר בכ-10,000 עותקים והוכתר כספר המצליח של השנה.[35]
הספר על השהות בקמצ'טקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1925–1929 הייתה נשואה לאנטומולוג השוודי רנה מאליי(אנ') שהיה חברו של אחיה פריטהוף. כשהכירו השניים, רנה מאליי התאהב בה ורצה לשאתה. הם תכננו לשהות ביחד בקמצ'טקה שם עמד רנה מאליי לבצע עבודת מחקר ממושכת. אך לפני שהצטרפה אליו למסע לסיביר, היא יצאה עם קארין פריסל לנסיעה ארוכה, שנמשכה 5 חודשים. הן ביקרו בספרד, בניו-יורק, בסן פרנסיסקו, בהוואי וביפן. ביפן הן נקלעו לרעידת האדמה קיטה טאג'ימה(אנ') בשנת 1925. אסתר בלנדה שלחה כתבה ותמונות מכפר שנפגע קשות ברעידה. באוגוסט 1925 היא הגיעה לקמצ'טקה ונישאה לרנה מאליי. במשלחת המחקר היא שימשה כצלמת, נהגת מזחלות שלג, ואחראית על משק הבית.[36] הם התגוררו בכפר והתיידדו מקרוב עם תושביו. לאחר כשנה וחצי בסיביר, ביוני 1927, היא החלה במסעה לשוב הביתה בעוד רנה מאליי נשאר בסיביר. באותה שנה אמה נפטרה והוחלט למכור את ביתה. עם שובה לשוודיה כתבה את ספרה "הכפר בצל הר הגעש" (בשוודית Byn i vulkanens skugga) על תקופת שהייתה בסיביר. בשנת 1929 התגרשה מרנה מאליי, שחזר בינתיים לשוודיה. בספר על קמצ'טקה שיצא לאור בשנת 1930 היא כמעט ואינה מזכירה אותו. תצלומיה מסיביר מצויים בחזקת המוזיאון הממלכתי השוודי לתרבויות עולם בגטבורג.[37][25]
סוף דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצבה הבריאותי התדרדר בזמן שהותה בסיביר והתברר שחלתה בשחפת. בשובה לשוודיה שהתה כשמונה חודשים בסנטוריום לטיפול בחנקן שריפא אותה. עם זאת, התגברה בעיית השתייה שלה שהחלה כבר בתחילת דרכה, עם פרסום ספרה הראשון. ב-1930 עברה להתגורר בחווה בדרום שוודיה. היא החלה להשתמש באופיום כדי להקל על כאבים בחזה והמשיכה לשתות.[38] ב-1931 וב-1933 פרסמה ספרי המשך בסדרה על הגיבורה אן-מארי לינדלוף "אן-מארי הופכת לחוואית" (בשוודית Patron Ann-Mari: rackarungen blir bonde) ואחריו "מאורסת" (בשוודית Patron förlovar sig).[39] בפברואר 1933 אושפזה שוב בעקבות בעיית השתייה שלה. בספטמבר 1934 היא נטלה מנת יתר של תרופות הרגעה, ולאחר אשפוז הבטיחה לבני משפחתה כי תטפל בבעיות ההתמכרות שלה.[40] אך בהגיעה לגיל 45 התמכרותה לאופיום הביאה גם לקריסתה הכלכלית. היא שקעה בחובות ואף פנתה לאקדמיה השוודית בבקשת עזרה כספית (כתבה לסלמה לגרלף) אך לא זכתה לקבל תמיכה.[7][41] בינואר 1937 לקתה בשבץ מוחי ורותקה למיטתה למשך חודשים ארוכים.[42] בהמשך אותה שנה עברה לגור עם קארין פריסל, אך בריאותה הייתה רופפת וסבלה מהתקפים אפילפטיים. בראשית 1938 מונה אחיה כאפוטרופוס שלה. היא התגוררה בדירת חדר קטנה בסטוקהולם ונעזרה באחות. באוקטובר 1948 היא נפטרה לאחר שלקתה בדלקת ריאות.[43](107)
חלוצה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסתר בלנדה הייתה גם חלוצה בתחום ספרות הילדים ובמיוחד בספרים המיועדים לילדות.[25] גיבורת ספריה, אן-מארי לינדנלוף, בדומה לסופרת, היא פעילה חברתית ובעלת מודעות עצמית גבוהה. ספריה של אסתר בלנדה מתארים את התפתחות אופייה של נערה צעירה לעבר ביטחון עצמי, אי-תלות, ועצמאות, אשר אינה מציבה את הנישואין כמטרה מרכזית בחייה. אך התהילה על המצאת דמות ספרותית מודרנית מסוג זה בספרות הילדים נקטפה דווקא על ידי אסדטריד לינדגרן בזכות דמותה של פיפי ב-1945.
מחקר שהתפרסם באוניברסיטת גטבורג בשנת 2011, על ידי אווה וולסטרומס (בשוודית Eva Wahlströms), עורך לראשונה השוואה בין הכתיבה לילדים של אסתר בלנדה לבין זו של אסטריד לינדגרן וגיבורותיה, פיפי ומאדיקן.[1] עד אז נחשבה שנת 1945, בקרב חוקרי הספרות השוודית, כשנת ההופעה של סוגה חדשה בספרות הילדים בשוודיה. באותה שנה הופיעו מספר ספרים המתארים דמות נערית רעננה ומשוחררת, כשהבולטת ביניהם היא פיפי לנגסטרומפ(אנ') של אסטריד לינדגרן (בילבי בתרגום העברי). ספרה נחשב לחדשני הודות לדמות הילדה החופשית, המורדת בעולם המבוגרים ובחוקי הנימוס הנוקשים. החוקרת אווה וולסטרומס הניחה כי הדמות החדשה הזאת לא הגיעה ללא רקע מוקדם. לאחר קריאה נרחבת בספרות ילדים מהתקופה שבין מלחמות העולם היא גילתה כי תוארו בספרות השוודית דמויות כמו אלה המיוחסות לספרות מהתקופה שלאחר 1945.[44] היא ערכה ניתוח מפורט והשוותה בין פיפי של אסטריד לינדגרן לבין אן-מארי לינדלוף של אסתר בלנדה (וכמו כן לדמות מספריה של הסופרת הדנית קארין מיכאליס). הניתוח ההשוואתי של וולסטרומס מראה כי הדמויות הראשיות בספריהן של אסתר בלנדה ומיכאליס, ובאותה מידה פיפי לנגסטרומפ עוסקות בילד השובר נורמות ועצמאי. החוקרת מציגה במחקרה מגוון רחב של מאפיינים משותפים המביאים אותה למסקנה כי אסתר בלנדה היא למעשה החלוצה בתחום זה, והתפיסה כי 1945 הייתה השנה בה נולד ספר הילדים המודרני אינה רלוונטית עוד.[45]
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 2016 יצא לאקרנים סרטה של הבמאית אנה היילנדר (Anna Hylander) "אסתר בלנדה".[46]
- בשנת 2017 פורסמה הביוגרפיה של אסתר בלנדה - "שמש ארורה" (בשוודית: Ett jävla solsken)[47] מאת הסופרת השוודית פטימה ברמר (Fatima Bremmer).[48]
- בשנת 2019 נפתחה בטירת סקארהולט (Skarhult) בשוודיה תערוכה על אסתר בלנדה הסוקרת את כתיבתה העיתונאית והספרותית, את מסעותיה והאנשים בחייה.[49]
- ספריה של אסתר בלנדה תורגמו לדנית, נורווגית, אנגלית, גרמנית, וצ'כית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
נלי בליי - העיתונאית האמריקאית הנערצת על ידי אסתר בלנדה והיוותה עבורה מודל לחיקוי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספריה של אסתר בלנדה להורדה ברשת (בשוודית)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספר En piga bland pigor באתר litteraturbanken.se
- הספר Kåtornas folk באתר ספריית אוניברסיטת גטבורג
- הספר En rackarunge באתר ספריית אוניברסיטת גטבורג
- הספר år: Några blad ur en rackarunges liv 15 באתר ספריית אוניברסיטת גטבורג
- הספר Amerikanskt: Som emigrant till Amerika באתר ספריית אוניברסיטת גטבורג
- הספר Byn i vulkanens skugga באתר ספריית אוניברסיטת גטבורג
- הספר Patron Ann-Mari: rackarungen blir bonde באתר ספריית אוניברסיטת גטבורג
- כתבי אסתר בלנדה נודסטרם בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסופרת פטימה ברמר, בסרטון על אסתר בלנדה (בשוודית)
- מצגת תמונות של אסתר בלנדה מהשהות בקמצ'טקה
- סרטון על התערוכה המוקדשת לאסתר בלנדה בטירת סקארהולט בשוודיה
- עוד על אסתר בלנדה באתר המוזיאון הלאומי השוודי לתרבויות עולם Statens museer för världskultur בגטבורג
- תקצירים של מבחר מספרי של אסתר בלנדה באתר ההוצאה לאור Bakhall
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ראה סקירה על המחקר באתר הארכיון הדיגיטלי Diva
- ^ פרטים על המשפחה, באתר Geni
- ^ Fatima Bremmer, Ett jävla solsken En biografi om Ester Blenda Nordström (שמש ארורה - הביוגרפיה של אסתר בלנדה נודסטרם), Forum, 2017, עמ' 37-39
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 46-49
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 52-53
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 55
- ^ 1 2 3 קורות חיים של אסתר בלנדה, באתר שירות השידור השוודי SVT
- ^ השתמשה לעיתים גם בשמות העט Poulet או La Poulette. ראה אצל Bremmer עמ' 70
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 60-67
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 72-82
- ^ סקירה הכוללת התייחסות לחדשנות בעבודתה העיתונאית של אסתר בלנדה באתר .kvinnofronten.nu
- ^ ראה על הספר, באתר ההוצאה לאור Bakhall
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 31-35
- ^ ספרו של החוואי היה בן למעלה מ-170 עמודים. ספרה של אסתר בלנדה, עליו נסב כל הרעש היה קצר יותר והכיל 147 עמודים. ראה קישור לספר של אסתר בלנדה בקישורים חיצוניים.
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 110-116
- ^ פרטים על קארין פריסל ומשפחתה, באתר Geni
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 83-86, 209
- ^ היילמר לונדבוהם היה מבוגר ממנה ב-36 שנה. באמצעותו הכירה אסתר בלנדה אמנים רבים, ציירים, מחזאים, ושחקנים. היא דחתה הצעת נישואין של היילמר לונדבוהם. ראה אצל Bremmer, Ett jävla solsken עמ' 119-120
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 125-135
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 145-148
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 168-173
- ^ ראה על הספר, באתר Bakhall
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 177-185
- ^ ראה על הספר, באתר Adlibris
- ^ 1 2 3 אסתר בלנדה נודסטרם, באתר ספרית אוניברסיטת גטבורג Göteborgs universitetsbibliotek
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 200-210
- ^ פרטים על הסרט"פרחחית" ויוצריו ראה באתר IMDb
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 188-196
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 211-226
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 228-230
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 233-240
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 241-249
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 250-256
- ^ ראה על הספר, באתר Goodreads
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 263
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 263-278
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 286-301
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 302-308
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 310-312
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 313-318
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 319
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 321
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 324-331
- ^ סקירה על המחקר ההשוואתי באתר ספרית אוניברסיטת גטבורג Göteborgs universitetsbibliotek
- ^ Bremmer, Ett jävla solsken, עמ' 315-316
- ^ מידע על הסרט "אסתר בלנדה", באתר IMDb
- ^ מאמר על ספרה של פטימה ברמר Leading biography of the pioneering journalist באתר Newsbeezer
- ^ ביוגרפיה של הסופרת פטימה ברמר
- ^ התערוכה על אסתר בלנדה, באתר טירת Skarhult בשוודיה