אריה סנגלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןאריה סנגלי
West African male lion.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: חתוליים
סוג: פנתר
מין: אריה
תת־מין: אריה סנגלי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Panthera leo senegalensis
Meyer, 1826
תחום תפוצה
תפוצת האריה הסנגלי
  טווח היסטורי (משוער)
  טווח בתחילת המאה ה-20 (משוער)
  טווח נוכחי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריה סנגלי (שם מדעי: Panthera leo senegalensis; קרוי גם אריה מערב-אפריקני), הוא תת-מין נדיר של אריה החי במערב אפריקה. הוא תואר לראשונה מסנגל בשנת 1826. מניתוח גנטי עולה כי האריה הסנגלי ואריה קונגו קרובים יותר לאריה אסייתי מאשר לתת-מינים מזרחיים או דרומיים כאריה מסאי, אריה טרנסוואל או אריה הכף.[1] בעבר הטווח ההיסטורי שלו היה רחב ביותר, אולם כיום האוכלוסיות של האריה הסנגלי במרכז ומערב אפריקה מפוצלות וקטנות מאוד עם לא יותר מכמה מאות פרטים; כתוצאה מכך האריה הסנגלי הוא תת-המין המאוים ביותר כיום, ומרבית הפרטים מוגבלים לשמורות ופארקים לאומים.[1]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האריה הסנגלי הוא ככל הנראה תת-המין הקטן ביותר של האריה. כמו כן בדרך כלל יש לו רעמה קטנה וקצרצרה למדי, ובאזור הפארק הלאומי פנדג'ארי למשל, כמעט כל הזכרים חסרי רעמה או בעלי רעמות דלילות וקצרות ביותר (ראה תמונה). על פי תיאורים האריה הסנגלי כנראה בעל גולגולת שונה מעט בצורתה מתת-מינים אחרים.
פרוותו של האריה קצרה וחלקה בצבע צהבהב-חאקי בהיר, בעוד שהראש נוטה לצבע זהוב יותר. הרעמה הדלילה בצבע חום-זהוב צומחת סביב הצוואר, החזה, והלחיים, והיא ארוכה וצפופה יחסית בחזה. האוזניים שעירות למדי אך נראות היטב בשל הרעמה הדלילה, ובאזור הסנטר הלבן-קרמי יש לאריה מעין זקנקן קצר. הלוע גדול ושחור, והאף המשולש בצבע שחרחר, חום או אדמוני. בצידי האף יש מספר זיפים לבנים ארוכים, ומעל העיניים יש כתמים כהים דמויי גבות. מבנה גופו של האריה הסנגלי ארוך וצר למדי, והוא מתאפיין ברגליים וראש קצרים ועבים, טפרים חזקים, כתפיים שריריות, וזנב ארוך וגמיש עם ציצת שיער עגלגלה בצבע שחרחר-חום. החרטום בעל מראה צר יותר משאר האריות.

תפוצה ואקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף אופייני לפארק הלאומי פנדג'ארי - אחד מריכוזי האוכלוסייה האחרונים של האריה הסנגלי.

האריה הסנגלי נפוץ במערב אפריקה. התפוצה ההיסטורית המשוערת שלו השתרעה כנראה לאורך דרום הסהרה וקו הסאהל במדינות הבאות:[1] סנגל, גמביה, גינאה, גינאה ביסאו, מאוריטניה, טוגו, בנין, בורקינה פאסו, גאנה, ניגריה, קמרון, מרכז ומערב הרפובליקה המרכז אפריקאית, חוף השנהב, סיירה לאון, מאלי, ניז'ר, צ'אד, ומזרח סודאן ודרום סודאן. ככל הנראה החל מהמאה ה-17 או ה-18 ועד תחילת המאה ה-20, התפוצה צומצמה בצורה משמעותית, והאריה הוכחד לגמרי מסיירה לאון, מאוריטניה, אלג'יריה וגמביה, ונעלם בהדרגה מדרום ומרכז ניגריה, גינאה, גינאה ביסאו, גאנה, טוגו, בנין, ומזרח סנגל; מאז ועד היום התפוצה הצטמצמה בשיטתיות ובאופן דרסטי (כ-99%), כשהתפוצה הנוכחית היא ב-4 ריכוזים מבודדים המהווים 1.1% בלבד מהתפוצה ההיסטורית:[1] הריכוז הגדול נמצא במשולש הגבולות בנין-ניז'ר-בוריקנה פאסו, הבינוני נמצא מערב ניגריה, ושניים קטנים נוספים בדרום מזרח סנגל ומזרח ניגריה; ייתכנו 3 ריכוזים קטנים נוספים בשטחה המרכזי של גינאה. בתחילת המאה ה-21 היו כ-14 ריכוזים נוספים שהוכחדו בסופו של דבר; הללו היו פזורים על פני ניגריה, מאלי, בנין, טוגו, גאנה, חוף השנהב וגינאה ביסאו.

בית הגידול של האריה הסנגלי כלל בעבר סוואנות שיחים דוקרניות, סוואנות לחות וגשומות, שולי מדבר סהרה, ובמידה יוצאת דופן הוא גם היה נפוץ באופן די נרחב ביערות טרופיים;[1] עם זאת, גם בתפוצה ההיסטורית האריה הסנגלי נעדר מאזור גוש "יער גינאה" הבראשיתי שלאורך קו החוף המערב-אפריקני. בית הגידול של האריה כיום הוא בעיקר "סוואנות גינאה" וה"סוואנות הסודאניות" שמורכבות מסוואנות לחות וגשומות עם פסיפס של אזורים מיוערים בדלילות ואזורי סבך. הטמפרטורות בתחומי מחייתו כ-30 מעלות לאורך השנה, וכמות המשקעים הממוצעת היא כ-500 מילימטר.

הגמישות בבחירת בית הגידול של האריות הסנגלים ויכולתם לשרוד בסביבה צחיחה, נובעת מכך שהם מסוגלים לקבל את הלחות הנדרשת מטרפם או אפילו מצמחים;[1] עם זאת האריות ישתו מים באופן קבוע כאשר המים יהיו זמינים. חלק הארי של תזונת האריות הסנגלים מורכב בעיקר מפרסתנים בינונים-גדולים[1] כדוגמת: קובוס שחור רגל, קובוס המים, צבי סוף הסוואנה, צבי אדום חזית, אוריבי, קודו משורטט, קודו הביצות, בונגו, חזיר נהרות, חזיר יער ענק, חזיר יבלות מצוי, בובאל מערבי, אנטילופה סוסית קצרת קרן ואילנד ענק; עם זאת הם עלולים לטרוף כמעט כל בעל חיים - במיוחד כאשר הם רעבים[1]; החל ממכרסמים, פניניות וצביונים, וכלה בתאו סודאני, היפופוטם, קרנף צר-שפה וולדות ג'ירף מערב אפריקני ופיל סוואנה אפריקני. הם גם נוהגים לגנוב את הציד של טורפים אחרים כמו ברדלסים, צבועים וזאבים טלואים.[1]

כשאר תת-המינים, גם האריות הסנגלים הם בעלי חיים חברתיים, כאשר הלביאות חיות בלהקות עם קשר חזק ביניהן, בעוד שאריה אחד או שניים עסוקים בלשמור על השליטה על הלהקה והטריטוריה, ודחיקת זכרים אחרים.[1] על פי התיאורים האריה הסנגלי נוטה לחיות בלהקות קטנות יותר משאר תת-המינים. הלביאות עסוקות בציד ובטיפול בגורים, בעוד שהאריות נמצאים רוב הזמן במנוחה או בהגנה על הטריטוריה, והם יבואו לעזרת הלביאות רק כדי להכניע טרף גדול כתאו או קרנף.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצת האריה הסנגלי:
  תפוצה היסטורית
  ריכוז שהוכחד בתחילת המאה ה-21
  ריכוז אפשרי
  ריכוז וודאי

האריה הסנגלי מסווג על ידי IUCN במצב השימור "סכנת הכחדה חמורה" (CR), בשל ירידה דרסטית של האוכלוסייה שמעמידה את קיומו העתידי של תת-המין בספק. הירידה העיקרית נגרמה על ידי המרת בית הגידול למטרות חקלאות בקנה מידה נרחב, ירידה בכמות הטרף שלו בגלל הציידים, וכמו כן הרג מכוון שמגיע בתור "פעולת תגמול" לאחר תקיפת אנשים\חיות משק - בדומה לסכסוך של האדם והאריה בשאר אפריקה.[1] למרות שכיום האריות מוגבלים לאזורים מוגנים, חוסר ניהול של הפארקים גורם להמשכת דלדול אוכלוסיית האנטילופות כמו גם לרדיפת האריות על ידי הרועים שמכניסים את עדרי הבקר שלהם לשטחי הפארקים.

בשנת 2004 היו בטבע ככל הנראה רק 1,300 אריות סנגלים. השטח שהיה מיושב על ידי האריות בתקופה זאת היה פחות מ-15% מהטווח ההיסטורי שלהם. ממחקרים שנערכו לאחרונה בין שנת 2006 ל-2012, עולה כי מספר הפרטים של האריות הסנגלים ירד עוד יותר במערב אפריקה, וכי רק כ-404 אריות נותרו כיום בכל האזור שבין סנגל לניגריה.[1] האוכלוסייה הגדולה ביותר של האריות הסנגלים נמצאת כיום במשולש הגבולות של בנין, בורקינה פאסו וניז'ר באזור המכונה "WAP" על שם מפגש הפארקים הלאומיים W, פנדג'ארי וארלי. סך מספר הפרטים במערכת אקולוגית זו מוערכת בכ-350 אריות על פני שטח של 466-246 קמ"ר. האוכלוסייה המשנית נמצאת בפארק הלאומי אגם קאינג'י שבמערב ניגריה, עם אוכלוסייה מוערכת בכ-32 פרטים על פני שטח של 63-23 קמ"ר; יש המחשיבים אותה כחלק מהאוכלוסייה הקודמת בשל הקרבה של לגבול בנין-ניז'ר. אוכלוסייה נוספת מצויה בפארק הלאומי ניוקולו-קובה שבסנגל, עם 16 פרטים על פני שטח של 54 קמ"ר. בשמורת הציד יאנקארי שבמזרח ניגריה יש כנראה פרטים בודדים, והנוכחות של האריות שם כיום מוטלת בספק.

בהתחשב בכך שבסביבות 60-40% מאוכלוסיית האריות בעולם בדרך כלל בוגרת, ארגון השימור IUCN מעריך שמתוך 404 הפרטים האחרונים של האריה הסנגלי יש כ-250 בוגרים.[1] בשנת 2006 היו רשומים בשבי כ-13 פרטים תחת השם "P.l. senegalensis"; עם זאת, אריות אלה שנמצאים בעיקר בגני חיות אוסטרלים שייכים למעשה לאוכלוסיות מערביות של אריה קטאנגה שנמצאים תחת ההגדרה הכוללנית של "מערב אפריקה". על כן נכון להיום לא ידוע על אוכלוסייה שבויה של אריה סנגלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]