ארנולד רוגה

ארנולד רוגה
Arnold Ruge
לידה	13 בספטמבר 1802; ברגן אאוף ריגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	31 בדצמבר 1880 (בגיל 78); ברייטון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה	ברייטון
מקום לימודים	אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת פרידריך שילר, אוניברסיטת האלה-ויטנברג
מוסדות	אוניברסיטת האלה-ויטנברג
תחומי עניין	חופש העיתונות, ריבונות העם
עיסוק	פילוסוף, עיתונאי, פוליטיקאי, מתרגם, סופר, אוטוביוגרף
מדינה	ממלכת פרוסיה

ארנולד רוּגֶה (בגרמנית: Arnold Ruge;‏ 13 בספטמבר 1802 - 31 בדצמבר 1880) היה פילוסוף גרמני, סופר, אקטיביסט ופוליטיקאי גרמני, שנמנה עם הוגי ה"הגליאנים השמאליים". היינריך היינה כינה את רוגה שומר הסף הזועם של אסכולת ההגליאניזם (Der Türhüter der Hegelschen Schule, der grimme Ruge).^[1]^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודים באוניברסיטה ובכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוגה נולד בברגן אוף רוגן, למד באוניברסיטאות האלה, נה והיידלברג. הוא תמך באיחוד גרמניה והשתתף בתסיסות הסטודנטים בשנים 1821–1824, ונכלא בין השנים 1824 ל-1830 במבצר קולבז'ג, שם למד את הדיאלוגים של אפלטון ואת המשוררים היוונים. עם שחרורו, הוא עבר לעיר האלה, פרסם מספר מחזות, בהן הטרגדיה Schill und die Seinen, ותרגומים של טקסטים יווניים עתיקים כמו אדיפוס בקולונוס. ב-1832 הוא הפך לפריבט-דוצנט באוניברסיטה האלה.^[2]

הגליאניזם והגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוגה היה הפעיל הליברלי המשפיע ביותר על האגף הרדיקלי של ההגליאנים השמאליים.^[2] בשנת 1837 היה מייסד-שותף עם ארנסט תאודור אכטרמייר (אנ') של כתב העת Hallesche Jahrbücher für deutsche Kunst und Wissenschaft (השנתונים האלאתיים לאמנות ולמדע גרמני). בכתב העת נידונו שאלות התקופה מנקודת מבטה של הפילוסופיה ההגליאנית.^[3] המפלגה האורתודוקסית בפרוסיה תיעבה את כתב העת, וממשלת סקסוניה הביאה לסגירתו ב-1843, אז היגר רוגה לפריז.

בפריז, רוגה ערך את כתב העת הביוקרתי Deutsch-Französische Jahrbücher (השנתונים הגרמניים-צרפתיים) יחד עם קרל מרקס שהוציא רק מהדורה אחת.^[4] רוגה לא אהד את התיאוריות הסוציאליסטיות של מרקס, ועד מהרה נפרדו דרכיהם. ב-1845 הוא היגר מפריז לשווייץ, ולאחר מכן הפך למוכר ספרים בלייפציג.

חזרה לגרמניה ואביב העמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהתנועות המהפכניות של 1848 רוגה ארגן ייצג את השמאל הרדיקלי באספה הלאומית של פרנקפורט, ובמשך זמן מה התגורר בברלין כעורך ה-Die Reform. הוא תמך בדרישות הפולניות במהלך המהפכה, אך בהתבסס על אמונתו שאי עמידה בדרישות הפולניות יגרום לכך שרוסיה תתן דרור לשנאה סלאבית יסודית.^[5]

הממשלה הפרוסית התערבה ורוגה עזב זמן קצר לאחר מכן שוב לפריז, בתקווה לכונן יחסים בין רפובליקנים גרמנים וצרפתים; אבל ב-1849 נאלץ למצוא מקלט בלונדון.

גלות בלונדון ובברייטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלונדון, יחד עם ג'וזפה מציני ופוליטיקאים פרוגרסיבים אחרים, הוא הקים את ה"ועדה הדמוקרטית האירופאית". רוגה נסוג מיוזמה זו במהרה, ובשנת 1850 עבר לברייטון כדי לחיות כמורה וכסופר. ב-1866 הוא היה תמך נלהב של פרוסיה במלחמת אוסטריה-פרוסיה, וב-1870 תמך בגרמניה במלחמת צרפת-פרוסיה. בקנה מידה קטן יותר, בהיותו בברייטון, הוא היה יו"ר אגודת תושבי פארק קרססנט (Park Crescent). בשנותיו האחרונות, החל משנת 1877, קיבל מממשלת גרמניה פנסיה של 1,000 מארק.

הוא מת בברייטון ב-1880.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ruge, A. (1985–) Werke und Briefe, ed. H.-M. Sass, Aalen: Scientia, 12 vols.
- (volume 2 (1988) Philosophische Kritiken 1838–1846; volume 3 (1988) Literarische Kritiken (1838–1846); volume 4 (1988) Politische Kritiken 1838–1846; volume 10 (1985) Briefwechsel und Tagebuchblaetter 1825–1847; volume 11 (1985) Briefwechsel und Tagebuchblaetter 1848–1880.)
Ruge, A. (1846–8) Saemtliche Werke, 10 vols, Mannheim: J.P. Grohe.
Ruge, A. (1842) ‘Hegels Rechtsphilosophie und die Politik unserer Zeit’, Deutsche Jahrbücher für Wissenschaft und Kunst 189, 190; trans. J.A. Massey as ‘Hegel’s Philosophy of Law and the Politics of Our Times’, in L. Stepelevich (ed.) The Young Hegelians, New York: Cambridge University Press, 1983, 211–237.
Ruge, A. (1843) ‘Eine Selbstkritik des Liberalismus’, Deutsche Jahrbücher für Wissenschaft und Kunst 1843 (1); trans. J.A. Massey as ‘A Self-Critique of Liberalism’, in L. Stepelevich (ed.) The Young Hegelians, New York: Cambridge University Press, 1983, 237–260.
Ruge, A. (1852) Die Loge des Humanismus (The Lodge of Humanism), Bremen: Arnold Ruge.
Ruge, A. (1850) Unser System (Our System), Leipzig: Verlagsbureau; repr. Frankfurt: Neuer Verlag, 1903.
Ruge, A. (1854) New Germany, its Modern History, Literature, Philosophy, Religion and Art, London: Holyoake & Co.
Ruge, A. (1868) Eight Lectures on Religion, St Louis, MO

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ארנולד רוגה בוויקישיתוף

ארנולד רוגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ארנולד רוגה, ברשת החברתית Goodreads

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Heinrich Heine: Geständnisse, www.projekt-gutenberg.org
^ ¹ ² ³ Ruge, Arnold (1802–80) - Routledge Encyclopedia of Philosophy, www.rep.routledge.com (באנגלית)
^ Warren Breckman, "Arnold Ruge: Radical Democracy and the Politics of Personhood, 1838-1843," Marx, the Young Hegelians and the Origins of Radical Social Theory: Dethroning the Self. New York: Cambridge University Press, 1999
^ Copleston p.307
^ Brian E. Vick, Defining Germany: the 1848 Frankfurt parliamentarians and national identity, Harvard University Press, 2002, p. 192.

[1] Heinrich Heine: Geständnisse, www.projekt-gutenberg.org

[:0-2] ¹ ² ³ Ruge, Arnold (1802–80) - Routledge Encyclopedia of Philosophy, www.rep.routledge.com (באנגלית)

[3] Warren Breckman, "Arnold Ruge: Radical Democracy and the Politics of Personhood, 1838-1843," Marx, the Young Hegelians and the Origins of Radical Social Theory: Dethroning the Self. New York: Cambridge University Press, 1999

[4] Copleston p.307

[5] Brian E. Vick, Defining Germany: the 1848 Frankfurt parliamentarians and national identity, Harvard University Press, 2002, p. 192.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]