ביתר
ביתר (בכתיב הארץ־ישראלי הקדום: "ביתתר" או "בית תר") היא עיר יהודית קדומה בהרי יהודה, על שלוחת הר המוקפת על ידי נחל רפאים משלושה כיוונים. העיר ממוקמת מספר קילומטרים מדרום-מערב לירושלים. ביתר מלאה תפקיד חשוב במרד בר כוכבא וכן הייתה מבצרו ומעוזו האחרון של מנהיג המרד, בר כוכבא עצמו. ביתר מזוהה כיום עם חירבת אל-יהוד שבתחומי הכפר הפלסטיני בתיר.
העיר ביתר מוזכרת פעמים אחדות בתלמוד ובמקורות היהודיים. ביתר מוזכרת בתנ"ך בשם הרי בתר (שיר השירים ב, יז) ופירש ר"י מטראני: על הרי בתר הרים ידועים בארץ ישראל בשם הרי בתר. ונזכרת גם בתרגום השבעים לספר יהושע ט"ו, נט, בפירוט ערי נחלת יהודה במחוז בית לחם, שאינו מופיע מנוסח המסורה: ”וכרם וגלים וביתר ומנחת”.[1] ביתר נזכרת במקורות חז"ל, למעט פעם אחת כל האזכורים מופיעים בהקשר לנפילתה בסופו של מרד בר כוכבא.
הזיהוי והמחקר הארכאולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בביתר נערך סקר ארכאולוגי ("סקר החרום") על ידי משה כוכבי בשנת 1968, ועל ידי אבי עופר בשנות השמונים של המאה ה-20.[2] האתר נחפר בידי דוד אוסישקין בשנת 1984.[3]
לפי הסקר, נוסד היישוב כבר בתקופת הברזל 1 ובהיקף ניכר, וקיומו נמשך ברציפות עד חורבנו בתקופה הרומית. נראה כי היישוב חדל להתקיים בסוף מלחמת בר כוכבא.[4]
בחפירות אוסישקין לא התגלה ממצא מתקופת הברזל 1 אלא רק בתקופת הברזל 2, במאות 8–7 לפסה"נ. בחפירותיו נמצאה טביעת 'למלך' דו-כנפית, מימי מרד חזקיהו בסנחריב (705–701 לפסה"נ).
ביתר בימי מרד בר כוכבא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסביוס ציין שביתר הייתה מצודה חזקה, בסמוך לירושלים, כאשר המלחמה הגיע לשיאה בשנתו ה-18 של אדריאנוס (שנת 135 לספירה) והמצור עליה נמשך זמן רב, עד שנכנעו יושביה ברעב ובצמא: ”לאחר שגברה המלחמה, בשנה ה-18 לשלטון אדריאנוס, ניתנה ביתר במצור. הייתה זו עיירה בצורה מאוד, סמוכה לירושלים. משארך המצור מבחוץ, הלכו המורדים ונספו ברעב ובצמא.”[5] הירונימוס, מציין כי ביתר נכבשה בחודש אוגוסט,[6] בדומה למסורת המוכרת במשנה שביתר נכבשה בתשעה באב.[7]
בתחתית העיר עברה הדרך מאיליה קפיטולינה לבית גוברין, כפי שמעידה אבן מיל שנמצאה לא רחוק מהכפר. לפי הכתובת, הוצבה האבן במרחק 8 מיל מירושלים בשנת 130, בזמן ביקורו של אדריאנוס ביהודה.[8]
זיהוי ביתר ההיסטורית עם השרידים שמעל הכפר הערבי בתיר, הוצע כנראה לראשונה על ידי רבי אשתורי הפרחי במאה ה-14, בספרו "כפתור ופרח".[9] ויקטור גרן היה הראשון שחקר וזיהה את ביתר.[10] ו"ד קארול עשה סקר יסודי בביתר בשנת 1923, הוא זיהה את הדרך המוליכה ליישוב, חפיר חצוב בסלע, ומתקנים חקלאיים רבים. כמו כן הוא מצא את שרידי מערכת הביצורים של ביתר: מגדלים וחומות, שהוקמו לדעתו תחת לחץ וחיפזון.[11] בשנות הארבעים של המאה העשרים זוהו מחנות המצור הרומיים מדרום לביתר, ועימם מערכת המצור הרומית שכללה דייק (חומת מצור, כרקום, בלטינית: CIRCUMVALLATIO) שהקיף את ביתר, וכלל גם עמדות ירי כנראה בצד הדרום מערבי[12] אורך הדייק היה מעל 4,000 מ' - יותר מהדייק של מצדה. ניתן להניח שבנוסף לחומת האבן ששרידיה נשתמרו בשטח כללה מערכת הדייק אלמנטים נוספים המוכרים הן מן הספרות הרומאית והן מן הספרות התלמודית כדוגמת מכשולים שונים, ועוד.[13]
בסקר שערך כוכבי, נמצאו אתרים נוספים, ביניהם מערכת של מצודות ונקודות תצפית מהתקופה הרומית, שהיו חלק מהמצור על ביתר.[14] בשנת 1984 חפר בביתר דוד אוסישקין. הוא חשף חלקי חומה ומגדלים, שלדעת החופר נבנו בחיפזון שכן הבנייה הייתה רשלנית ולא אחידה. כמו כן נמצאו אבני קלע, וכן ראשי חצים המעידים על הקרב שנערך במקום.[15]
בשנות הארבעים של המאה העשרים דיווח קירשנר על אוסף חפצי מתכת שהגיעו למנזר דורמיציון, מידי תושבי הכפר הערבי בתיר. הוא הסיק כי מדובר בכלים ששימשו במטבעה שפעלה בביתר בזמן מרד בר כוכבא.[16] גיא שטיבל טוען כי המכלול היה חלק מסדנת ייצור לכלי נשק שהייתה בביתר, ושימשה את המורדים.[17]
הכוח הרומאי שהשתתף במצור מנה עד 12,000 איש מתוכם 8,000 איש שהשתתפו ישירות בלחימה. כתובת לטינית שנמצאה ליד המעיין בביתר מזכירה את הלגיון החמישי מקדוניקה והלגיון האחד-עשר קלאודיה. מאחר ששני הלגיונות האלה היו מוצבים בדאקיה זמן קצר לפני מרד בר כוכבא, בתקופת שלטונו של טראיאנוס, נראה כי גדודים משני לגיונות אלה הובאו לעזרה בדיכוי מרד בר כוכבא והוצבו כחיל משמר בביתר, לאחר כיבושו.[18] בנוסף ללגיונות אלו היו גם יחידות עזר לא ידועות.[19]
ביתר מוזכרת בפפירוס ידין 44, בתעודה זו מהשנה השלישית למרד בר כוכבא, החכיר פרנסו של בר כוכבא בעין גדי, יונתן בן מחניים, חלקות קרקע לארבעה אנשים. בשורה האחרונה בפפירוס, בסוף רשימת העדים בתעודה, מופיע "שמעון בר יהוסף עד לא מן ביתר".[20]
טרם נעשתה חפירה ארכאולוגית מקיפה בביתר בשל מיקומה השנוי במחלוקת.
ביתר במקורות התלמודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתלמוד הבבלי ישנה עדות על הימצאות הסנהדרין בביתר: "אמר רב יהודה אמר רב: כל עיר שאין בה שנים לדבר (בשבעים לשון) ואחד לשמוע – אין מושיבין בה סנהדרי, ובביתר הוו שלושה וביבנה ארבעה".[21] הלכה זו קובעת כי בין חברי הסנהדרין צריכים להיות שלושה יודעי לשונות, על מנת למנוע אפשרות של סילוף תוכן העדויות עקב תרגום, ושתי הדוגמאות המובאות לכך הן ביתר ויבנה, בתור מקומות מושבה של הסנהדרין.[22] חיזוק לעדות זו, המשיחה לפי תומה, מתקבל מאגרת רב שרירא גאון (המאה ה-10), בה כתב שרירא גאון: "וכיון דחרב בית המקדש ואזלו לבית תר וחרבה נמי בית תר ואיפליגו רבנן לכל צד" (תרגום: "ומתוך שחרב בית המקדש הלכו (חכמים) לביתר, ומשחרבה גם ביתר החלקו (נתפזרו) חכמים לכל צד"). לדעת אהרן אופנהיימר, העובדה שיבנה אינה נזכרת בדברים אלה של הרב שרירא גאון היא "מתמיהה", ולפיכך מוכיחה כנראה כי דבריו אינם מבוססים על דברי התלמוד הבבלי לעיל, אלא שהיה לפניו מקור נוסף.[23]
על פי התלמוד הירושלמי נפלה ביתר בעקבות פעולתו של בוגד.
רבי אלעזר המודעי שהיה מנהיגם הרוחני של הנצורים בביתר היה שרוי בצום ובתענית, והיה ידוע כי כל עוד עומדת לנצורים זכותו של רבי אלעזר, הרי שהעיר לא תיפול. כותי אחד חדר לעיר, ודיבר עם רבי אלעזר המודעי דברים של מה בכך. משתפס בר כוכבא את הכותי, החשיד הכותי את רבי אלעזר המודעי בכך שהוא מתכוון למסור את העיר לאויב. בר כוכבא חקר את רבי אלעזר בדבר חשד זה, ורבי אלעזר הכחיש את הדברים. בר כוכבא לא האמין להכחשות, בעט ברבי אלעזר, והלה מת. לאחר מות רבי אלעזר נפסקה ההגנה האלוהית על העיר, והתאפשר לאדריאנוס לכבשה.
שלוש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר.
והיה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום.
רצה אדריינוס לילך לו. אמר לו כותי אחד: אל תלך! שאני אראה מה יש לעשות, ואמסור את העיר בידך.
נכנס (אותו הכותי) דרך ביבה של העיר. נכנס ומצא את ר' אלעזר המודעי עומד ומתפלל. עשה עצמו לוחש באזנו.
ראוהו בני העיר, והביאוהו אצל בן כוזבא.
אמרו לו (לבן כוזבה): "ראינו זקן זה משוחח עם חביבך."
אמר לו (בן כוזבה לכותי): "מה אמרת לו ומה אמר לך (ר' אלעזר המודעי)?"
אמר לו: "אם אני אומר לך יהרגני המלך, ואם לא אומר לך אתה הורגני; טוב לי (ש)יהרגני המלך ולא אתה."
(הוסיף הכותי ו)אמר לו: "אמר לי (ר' אלעזר) שאני מוסר את העיר."
בא (בן כוזבה) אל ר' אלר' אלעזר המודעי, אמר לו: מה אמר לך הכותי הזה?
אמר לו (ר' אלעזר): "לא כלום!"
(אמר לו בן כוזבה:) "מה אמרת לו (לכותי)?"
אמר לו (ר' אלעזר): "לא כלום!"
בעט (בן כוזבה) בו (בר' אלעזר) בעיטה אחת, והרגו.
מיד יצאה בת קול ואמרה: ”הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה” (זכריה יא יז):
הרגת את ר' אלעזר המודעי, זרועם של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבוש, ועין ימינו כהה תכהה.
מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזבה.— ירושלמי, תעניות פ"ד ע"ד;
בתיאור זה עולה כי תפילתו של רבי אלעזר המודעי מצילה את ביתר. המצור הממושך גורם לדמורליזציה דווקא אצל אדריאנוס. אז נחלץ לעזרתו שומרוני (כותי), חודר אל העיר בסתר ומסובב בתחבולה את הריגת ר' אלעזר המודעי בידי בר כוכבא. בהמשך הסיפור ישנו תיאור הטבח שבא בעקבות לכידת העיר והסיפור לפיו בן כוזיבא לא נהרג בידי אדם אלא מנכישת נחש. בהקשר זה מובא זיכרון חי מפי רבן שמעון בן גמליאל לפיו גם תלמידי בתי הספר בביתר (שמספרם מוצג בצורה מופלגת) הצטרפו ללחימה:
אמר ר' יוחנן: קול אדריינוס קיסר הורד בביתר שמונים אלף ריבוא. אמר ר' יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות; והיה שם בן כוזבה, והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומים! אמר להם: וכי היאך אפשר לבדקם? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון, לא יהיה נכתב בחיילות שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך
— ירושלמי, תעניות פ"ד ע"ד;
זוהי עדות המתארת את שיטת מבחני הקבלה לצבאו של בר כוכבא. בתחילה נהג בר כוכבא לכרות את אחת מאצבעותיהם של החיילים (או שעשו זאת בעצמם). אולם התנגדותם של החכמים בעניין גרמה לבר כוכבא לעוץ בהם כיצד הם חושבים שיש לבחון את חייליו. תשובתם הייתה שחייל ראוי בצבאו יכול לרכב על סוסו ותוך כדי דהירה לעקור ארז.
על טיב הדייק ומשמרות הפיטרול הרומיים סביב ביתר מרמזים דברי התוספתא (יבמות יד, ח):
מעשה בששים בני אדם שירדו לכרכום (כרכום באה מהמילה הלטינית circumvallation "דייק") ביתר, ולא עלה (חזר) אחד מהם, ובא מעשה לפני חכמים והשיאו נשותיהם
— תוספתא (יבמות יד, ח)
על פי המסורת נפלה ביתר ביום תשעה באב המועד לפורענות, הוא היום שבו חרב בית המקדש הראשון ובית המקדש השני:
...בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר...
— משנה, תענית פ"ד מ"ו
כיבוש ביתר על ידי הרומאים (על פי המסורת בתשעה באב של שנת 135), הריגת בר כוכבא והטבח בתושבי העיר היה למעשה סוף המרד והעצמאות היהודית בארץ ישראל עד קום מדינת ישראל.
במסכת ברכות מצוין כי חכמים הוסיפו ברכה נוספת בברכת המזון – ברכת "הטוב והמטיב" – כאשר התאפשרה הבאתם לקבורה של הרוגי ביתר, לאחר ששנים רבות מנעו מהם הרומאים כעונש על המרד.
ברכות דף מח,ב:
'הטוב והמטיב' ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה 'הטוב והמטיב', 'הטוב' - שלא הסריחו, 'והמטיב' - שניתנו לקבורה".
בתשעה באב חורבן ביתר מוזכר בקינה: "בליל זה יבכיון". להלן הקינה על העיר: "וגם נלכדה בתר, והייתה לפח מוקשים".
פולקלור
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקר הצרפתי בן המאה ה-19 קלרמון-גנו כתב כי כאשר ביקר בכפר בתיר בשנת 1874, שמע מפי הפלאחים המקומיים על אבן אותה הם מכנים "חג'אר אל-מנג'ליק" (אבן המנגונל), ועל-פי המסורת שבידם זהו המקום ממנו אל-מלק א-דאהר ירה בתותחים כדי לפרוץ את "ח'ירבת אל-יהוד". לפי קלרמון-גנו, ייתכן ומסורת זו מקורה ב"זיכרון עמום" ממצור קדום על ביתר.[24] החוקר הנוואר הביא מסורת דומה מפיו של פלאח מקומי שהראה לו ולחוקרים נוספים את אותה האבן בשנת 1894, רק שלפי גרסתו הוא, היה זה "נבי" ש"הפגיז" את היהודים.[25]
ביתר כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום נושאים המושב מבוא ביתר, הכפר הפלסטיני בתיר והעיר החרדית ביתר עילית את זכרה של העיר הקדומה בשמם.
זאב ז'בוטינסקי מי שבעצמו כונה "ראש בית"ר" קרא את שם תנועת הנוער בית"ר על שם עיר המצודה הקדומה שסימלה בעיניו את הגבורה היהודית בעיר העתיקה. על מנת לשמר שם זה, אוית שמו של יוסף טרומפלדור בת' כדי לאפשר את פירוש ראשי התיבות של התנועה כ"ברית יוסף תרומפלדור".
העיר ביתר אף מוזכרת בהמנונה של התנועה - "ביתר הנלכדה יודפת מסדה תרומנה בעוז והדר... למות או לכבוש את ההר - יודפת מסדה ביתר"
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19–89.
- אהרן אופנהיימר, "המרכז בביתר לפני מרד בר-כוכבא", י' אלמן, א"ב הלבני, צ"א שטיינפלד (עורכים), נטיעות לדוד ספר היובל לדוד הלבני, ירושלים תשס"ה, עמ' טו–כט.
- נח חכם, "רבן שמעון בן גמליאל בביתר", תרביץ עד (תשס"ה), עמ' 547–564.
- ו. ד. קארול, "ביתיר ושרידיה הארכאולוגיים", בתוך מרד בר כוכבא (עורך: אהרן אופנהיימר), 1980, עמ' 183–204
- ב. קירשנר, מטבעה של בר-כוכבא?, ידיעות יב (תש"ו), 1945, עמ' 153–160 + לוח ח'
- דוד אוסישקין, "חפירת בדיקה בביתר, מעוזו האחרון של בר כוכבא", קדמוניות 41 (136), 2008, עמ' 108–112
- דוד אוסישקין, "חפירת בדיקה בביתר, מצודתו האחרונה של בר-כוכבא", ארץ-ישראל כג (תשנ"ב), 1992, עמ' 260–275
- יצחק מגן, שחר בץ וליאור שפירא, "סיכום ראשוני של שתי עונות החפירה בחורבת ביתר המקראית", הקונגרס הארכאולוגי השלושים וארבעה בישראל, 15 באפריל 2008.
- אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993.
- Ussushkin, D., "Betar: The Last Stronghold of Bar Kochba", Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society 6 (1986-87), pp. 49-5
- Ussushkin, D., "Archaeological Sounding at Bethar, Bar Kokhba’s Last Stronghold", Tel Aviv 20 (1993), pp. 66-97
- Karen Singer, "Pottery of the Early Roman Period from Betar", Tel Aviv 20, 1993, pp. 98-103
- Germer-Durand, Epigraphie palestinienne, RB 3, 1894, pp. 613-614
- E. Zickermann, Chirbet el-jehud (bettir), ZDPV 29, (1906), pp. 51-72
- Dowling, Archdeacon, "Interesting Coins of Pella and Bittir", PEFQSt, 1907, pp. 295-297
- W. D. Carroll, "Bittir and Its Archaeological Remains", AASOR 5 (1923-4),pp. 77-103
- A. Schulten, "Beth-Ter", ZDPV 56 (1933), pp. 180-4
- B. Kirschner, "A Mint of Bar-Kokhba?" BJPES 13 (1946), 153-60
- Tsafrir, L. Di Segni, and J. Green, Tabula Imperii Romani. Iudaea – Palaestina, (1994), pp. 86–87.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שרגא גפני, המערכה והמצור על ביתר, באתר דעת
- ביתר באתר דעת
- איתמר צור, הכפר הפלשתיני שעל חורבות ביתר הקדומה, באתר ערוץ 7, 23 באוקטובר 2017
David Ussishkin, Soundings in Betar, Bar-Kochba's Last Stronghold, TAU website
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 59a: [...] καὶ Καρεμ καὶ Γαλεμ καὶ Θεθηρ καὶ Μανοχω [...] (כתב היד בקודקס סינאיטיקוס)
תעתיק: קיי כרם קיי גלם קיי ת'ת'יר קיי מנוחו - ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993, עמ' 3: 28
- ^ דוד אוסישקין, "חפירת בדיקה בביתר, מעוזו האחרון של בר כוכבא", קדמוניות 41 (136), 2008, עמ' 108–112 ; דוד אוסישקין, "חפירת בדיקה בביתר, מצודתו האחרונה של בר-כוכבא", ארץ-ישראל כג (תשנ"ב), 1992, עמ' 260–275 ; Ussushkin, D., Betar: The Last Stronghold of Bar Kochba, Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society 6 (1986-87), pp. 49-5 ; Ussushkin, D., Archaeological Sounding at Bethar, Bar Kokhba’s Last Stronghold, Tel Aviv 20 (1993), pp. 66-97
- ^ דוד אוסישקין, "חפירת בדיקה בביתר, מצודתו האחרונה של בר-כוכבא", ארץ-ישראל כג (תשנ"ב), 1992, עמ' 260–275
- ^ Historia Ecclesiastica IV, 6, 3
- ^ In Zachariam, II, 8, 18-19
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'.
- ^ * Germer-Durand, Epigraphie palestinienne, RB 3, 1894, pp. 613-614
- ^ משה דוד הר, "סיבותיו של מרד בר כוכבא", עמ' 2, הערה 2, בתוך: אהרן אופנהיימר (עורך), מרד בר-כוכבא, ירושלים 1980, עמ' 58 (כפתור ופרח, פרק יא, מהדורת לונץ, א, עמ' ש: "למערב ירושלים דרומי כשלש שעות הוא בתר").
- ^ ויקטור גרן, תיאור גאוגרפי היסטורי וארכאולוגי של ארץ ישראל ב', מתרגם: חיים בן עמרם, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 266-273
- ^ ו. ד. קארול, "ביתיר ושרידיה הארכאולוגיים", בתוך מרד בר כוכבא (עורך: אהרון אופנהיימר), 1980, עמ' 183–204
- ^ A. Reifenberg, Archaeological Discoveries by Air Photography in Israel, Archaeology 3 (1950), pp. 40-46
- ^ * A. Schulten, Beth-Ter, ZDPV 56 (1933), pp. 180-4; E. Zickermann, Chirbet el-jehud (bettir), ZDPV 29, (1906), pp. 51-72
- ^ מ' כוכבי, יהודה שומרון וגולן - סקר ארכאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים, תשל"ב, 24-25, 36-37
- ^ דוד אוסישקין, "חפירת בדיקה בביתר, מעוזו האחרון של בר כוכבא", קדמוניות 41 (136), 2008, עמ' 108–112 ; דוד אוסישקין, "חפירת בדיקה בביתר, מצודתו האחרונה של בר-כוכבא", ארץ-ישראל כג (תשנ"ב), 1992, עמ' 260–275 ; Ussushkin, D., Betar: The Last Stronghold of Bar Kochba, Bulletin of the Anglo-Israel Archaeological Society 6 (1986-87), pp. 49-5 ; Ussushkin, D., Archaeological Sounding at Bethar, Bar Kokhba’s Last Stronghold, Tel Aviv 20 (1993), pp. 66-97
- ^ ב. קירשנר, מטבעה של בר-כוכבא?, ידיעות יב (תש"ו), 1945, עמ' 153–160 + לוח ח'
- ^ גיא שטיבל, ציוד צבאי מימי מרד בר כוכבא במערות מדבר יהודה, חנן אשל ורועי פורת (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא - קובץ שני, ירושלים, 2009, עמ' 311
- ^ C. Clermont-Ganneau, Archaeological researches in Palestine during the years 1873-74, London 1899, p.263-270
- ^ A. Schulten, Beth-Ter, ZDPV 56 (1933), pp. 180-4 ; E. Zickermann, Chirbet el-jehud (bettir), ZDPV 29, (1906), pp. 51-72
- ^ עדה ירדני, אוסף תעודות ארמיות, עבריות, ונבטיות, ממדבר יהודה, וחומר קרוב, ירושלים, תש"ס, עמ' 113-114
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ז, עמוד ב'.
- ^ אהרן אופנהיימר, "מרד בר כוכבא", בתוך ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, כרך ראשון: היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית (עורכים: צבי ברס, שמואל ספראי, יורם צפריר, מנחם שטרן), הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשמ"ב 1982, עמ' 49.
- ^ אהרן אופנהיימר, "מרד בר כוכבא", בתוך ארץ ישראל מחורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, כרך ראשון: היסטוריה מדינית, חברתית ותרבותית (עורכים: צבי ברס, שמואל ספראי, יורם צפריר, מנחם שטרן), הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשמ"ב 1982, עמ' 49–50, הערה 23.
- ^ Clermont-Ganneau, 1896, Vol. 2, p. 469-470
- ^ Notes by the Rev. J. E. Hanauer, Palestine Exploration Fund - Quarterly Statement for 1894, p. 149
