ג'יימס נסביט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יימס נסביט
James Nesbitt
James Nesbitt July 2008.jpg
נסביט, 2008
תאריך לידה 15 בינואר 1965 (בן 52)
מקום לידה צפון אירלנדצפון אירלנד באלמינה, מחוז אנטרים, צפון אירלנד, הממלכה המאוחדת
פרופיל ב-IMDb
ג'יימס נסביט, 2013

ויליאם ג'יימס נסביטאנגלית: William James Nesbitt; נולד ב-15 בינואר 1965) הוא שחקן מצפון אירלנד. נולד בבאלמינה שבמחוז אנטרים, וגדל קרוב לבורשיין ואחר כך בקולריין שבמחוז לונדונדרי. הוא רצה להיות מורה כמו אביו והחל ללמוד לתואר בצרפתית באוניברסיטת אולסטר. הוא נשר אחרי שנת לימודים אחת כשהחליט להיות שחקן ועבר ללמוד בבית הספר " Central School of Speech and Drama" בלונדון. אחרי סיום לימודיו שיחק במשך שבע שנים במגוון הצגות כגון המחזמר "על הגג" (Up on the Roof) והדרמה הפוליטית Paddywack (1994). הופעת הבכורה שלו בקולנוע הייתה בסרט "הקשיבו לשירי" בשנת 1991.

הפריצה הגדולה שלו הייתה בתפקיד אדם ויליאמס בסדרת הטלוויזיה "רגליים קרות" (1998-2003) עליו זכה בפרסים "British Comedy Award", ‏"Television and Radio Industries Club Award", ו-"National Television Award". תפקידו החשוב הראשון בקולנוע היה כחקלאי 'פיג' פין בקומדיה "להעיר את נד" (1988). עבור הסרט "לאקי ברייק" היה מועמד, יחד עם שאר שחקני הסרט לפרס גילדת שחקני המסך בו שיחק לראשונה בתפקיד ראשי בדמות האסיר ג'ימי הנדס. בשנת 2002 שיחק בדמותו של איוואן קופר בסרט הטלוויזיה "בלאדי סאנדיי" על מאורעות יום ראשון העקוב מדם שהתרחש באירלד ב-1972, בתפקיד שהיה נקודת מפנה בקריירה שלו. על משחקו בסרט זכה בפרס הקולנוע הבריטי העצמאי והיה מועמד לפרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה כשחקן הטוב ביותר.

ב-2001 עד 2007 כיכב נסביט בסדרת הטלוויזיה "חוק מרפי" בדמות שוטר סמוי בשם טומי מרפי. התפקיד נוצר במיוחד עבורו על ידי התסריטאי קולין בייטמן. הוא היה מועמד פעמיים לפרס IFTA ‏(Irish Film & Television Awards) על תפקידו בסדרה. ב-2004 הופיע בדרמה "Wall of Silence" בתפקיד אב שבנו נרצח, והיה מועמד לפרס IFTA נוסף. ב-2007 שיחק בתפקיד כפול של טום ג'קמן ומיסטר הייד בסדרה "ג'קיל" של סטיבן מופאט, עליו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב ב-2008. נסביט שיחק בתפקידים דרמטיים נוספים כגון "חמש דקות של גן עדן" (2009), והיה באחד מהשחקנים הראשיים בסדרות הטלוויזיה "Occupation" ‏(2009), ו-"The Deep" ‏(2010). כמו כן השתתף בסרטים "Outcast" ‏(2010) וב-"The Way" של אמיליו אסטבז. ב-2011 לוהק להשתתף בעיבוד ל"ההוביט" בהפקת פיטר ג'קסון המיועד לצאת ב-2012/2013.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסביט נולד בבאלמינה, מחוז אנטרים שבצפון אירלנד. אביו ג'יימס "ג'ים" נסביט היה מנהל בית ספר בכפר קטן קרוב לברושיין (Broughshane), אמו מיי נסביט עבדה בשירות הציבורי. כשג'יימס נולד היו להוריו שלוש בנות, מרגרט, קטרין ואנדריאה. המשפחה התגוררה בסמוך לבית הספר שבו לימד ג'ים, וג'יימס היה אחד התלמידים אותם לימד. הוא שאף להיות שחקן כדורגל במנצ'סטר יונייטד או להיות מורה כאביו. המשפחה הייתה נוצרית פרסביטריאנית. בימי ראשון נהגו בני המשפחה לשיר מזמורים בליווי הפסנתר. ג'ים צעד עם תזמורת חלילים של בלימינה וג'יימס בנו הצטרף אליו בנגינה בחליל. אחרי הסכסוך בדראמקרי (en:Drumcree conflict) הפסיקה התזמורת לצעוד. בגלל מגורי המשפחה באזור הכפרי הם לא סבלו מאירועי "הצרות" בצפון אירלנד, אם כי נסביט אחותו ואביו ניצלו בנס מפיצוץ מכונית בתחילת שנות השבעים.

כשהיה נסביט בן 11 עברה המשפחה לגור בקולריין שבמחוז לונדונדרי. הוא למד בבית ספר יסודי Blagh primary school ואחר כך ב-"Coleraine Academical Institution" (CAI). ב-1978 לקחו אותו הוריו לאודישן ב"ריברסייד תיאטר" בהפקת חג המולד של המחזמר אוליבר!. באודישן הוא שר את "רפסודיה בוהמית" ולוהק לתפקיד ארטפול דודג'ר, שהיה הופעת הבכורה שלו בתיאטרון. הוא המשיך לשחק ב"ריברסייד תיאטר" עד גיל 16, והופיע בפסיטבלים וכניצב במחזה "Play For Today: The Cry". את כרטיס החבר שלו באיגוד השחקנים קיבל כששיחק בתפקיד ג'ימי קריקט במחזה "פינוקיו", הוא החליף את השחקן הקבוע בתפקיד אחרי שזה שבר את רגלו.

בגיל 18 סיים את לימודיו ב-CAI והחל ללמוד לתואר בצרפתית באוניברסיטת אולסטר שבג'ורדנסטאון. הוא נשר אחרי שנת לימודים אחת. בעצת אביו עבר לאנגליה ונרשם לבית הספר למשחק "Central School of Speech and Drama" שבלונדון. בשנת 1987 סיים את לימודיו כשהיה בן 22.

קריירה בתיאטרון ו"הקשיבו לשירי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום אחרי סיום לימודיו קיבל נסביט תפקיד במחזה טלוויזיוני של ה-BBC על חיי הפסנתרן והמלחין האנגלי ג'ון אוגדון. הוא הרוויח 250 ליש"ט על יומיים עבודה בטלוויזיה. תפקידו המקצועי הראשון על הבמה היה במחזמר "Up on the Roof". המחזמר הוצג ב"תיאטרון רויאל" בפלימות' ואחר כך בווסט אנד בלונדון. ב-1989 חזר לפלימות להופיע שוב באותו מחזה. באותה שנה השתתף בשתי הצגות נוספות, ביוני הופיע בכטוב בעיניכם בתפקידי הדוכס פרדריק והדוכס הבכור. אחר כך הופיע בגרסה של יורי ליובימוב להמלט, זהו תרגום מרוסית לאנגלית של התרגום של הסופר בוריס פסטרנק. המחזה הוצג ב"תיאטרון היימארקט" בעיר לסטר, באולד ויק שבלונדון, ואחר כך במשך תשעה חודשים במסע הופעות בינלאומי. נסביט גילם את הדמויות של גילדרשטיין, ברנרדו ואת אחד הקברנים.

בראשית שנות התשעים התגורר נסביט עם שחקן עמית ג'רום פלין. ב-1991 הופיע לראשונה בסרט קולנוע, "הקשיבו לשירי" של פיטר שלסום (Peter Chelsom). בסרט גילם את פינטן או'דונל, סוכן שחקנים שנאבק על קיומו וחברו של מייק או'ניל. הוא זכה לביקורות משבחות, דבר שגרם לו להיות שבע רצון מעצמו וביטחונו העצמי גבר. אך הוא נותר מחוסר עבודה כשישה חודשים אחרי שהסרט יצא לאקרנים. עד 1994 הופיע בתפקידים שונים בתיאטרון ובתפקידי משנה בסדרות טלוויזיה כגון: "בון", "אינדיאנה ג'ונס הצעיר", "קובינגטון קרוס", "לאבג'וי" ו"בין השורות". ב-1993 הופיע בפעם הראשונה בסרט שביים מייקל וינטרבוטום - "Love Lies Bleeding". אחר כך השתתף בסרטים נוספים של וינטרבוטום, "לא אוהב אותך" (1995), "ג'וד" (1996) ו"ברוכים הבאים לסראייבו" (1997).

עוד על הבמה הופיע במחזה "Translations" בתיאטרון הרפרטוארי בברמינגהם, "Una Pooka" ב"טריסייקל תיאטר", כדמיאן ב-"Paddywack" וכישו ב-" Darwin's Flood". במחזה "Paddywack" גילם נסביט דמות של אדם החשוד שהוא חבר ב-IRA. באוקטובר 1994 הוצג המחזה בניו הייבן, קונטיקט שבארצות הברית.

ב-1996 הופיע נסביט בפרק אחד מסדרת הדרמה "באליקיסאנג'ל" המתרחשת באירלנד, בו גילם את ליאו מקגארבי, חבר לשעבר של אסומפטה פיצג'רלד (דרוולה קירוואן) ויריבו של פיטר קליפורד (סטיבן טומפקינסון). הוא חזר וגילם את אותה דמות בהמשך הסדרה ב-1998.

"רגליים קרות" ותחילת קריירה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוזמן נסביט לאודישן לתפקיד הגברי הראשי, אדם ויליאמס, בסדרה הקומית "רגליים קרות" של רשת ITV. הסדרה עסקה בשלושה זוגות הנמצאים בשלבים שונים של יחסים רומנטיים. שמו של נסביט הועלה על ידי חבר משותף שלו ושל הבמאי דקלן לאוני, גם המפיקה כריסטין לנגן זכרה אותו לטובה מהופעותיו ב"הקשיבו לשירי" וב"לא אוהב אותך". התסריטאי מייק בולן כתב את התפקיד בדמות עצמו כאדם צעיר, אך נסביט רצה להופיע בדמות עכשווית של גבר מצפון אירלנד שאין לו קשר ל"הצרות", בעיקר אחרי ההשתתפות בסרט "Love Lies Bleeding". הסדרה זכתה להצלחה ביקורתית, ב-1997 זכתה בפרס "Golden Rose of Montreux" וב"פרס הקומדיה הבריטית" (British Comedy Award) והוזמנה הפקה של עונה מלאה. העונה הראשונה שודרה בסוף 1998 והשנייה ב-1999. לפי עלילת הסדרה אדם אובחן כחולה בסרטן, דבר שדרבן את נסביט להיות פטרון של ארגון הצדקה "Action Cancer". בעונה השלישית היה לנסביט ולשחקנים האחרים אפשרות להשפיע על ההפקה, פרק שהיה אמור להיות מצולם בדבלין צולם בבלפסט להצעתו של נסביט. עם סיום העונה הרביעית רצה לעזוב את הסדרה ולעסוק בפרויקטים אחרים. המפיק ביקש ממנו להמשיך לעונה חמישית ובה דמותו של אדם אמורה הייתה למות. אבל בזמן ההכנות לעונה החמישית החליט מייק בולן להרוג במקומו את דמות אשתו של אדם, רייצ'ל (הלן בקסנדייל).

"רגליים קרות" רצה במשך חמש שנים מ-1998 ועד 2003. ב-2000 זכה נסביט בפרס "הקומדיה הבריטית" כשחקן הטוב ביותר בקומדיות, ב-2002 זכה בפרס "מועדון תעשיית הרדיו והטלוויזיה" כשחקן הדרמה של השנה, וב-2003 זכה בפרסים ב-National Television Award עבור הביצוע הפופולרי ביותר, וב-TV Quick Award כשחקן הטוב ביותר.

בתקופה זו הופיע בטלוויזיה בשתי עונות של הסדרה "Playing the Field" של קיי מלור, כמאמן של קבוצת כדורגל נשים. בסדרה זו שיחק יחד עם שותפו ל"רגליים קרות" ג'ון תומסון. עוד שיחק ב"מחיה המתים" (1998) וב-" Touching Evil II"‏ (1999). בסרט "Women Talking Dirty" גילם את סטנלי רודף הנשים.

הופעתו של נסביט ב"הקשיבו לשירי" הרשימה גם את הבמאי והתסריטאי קירק ג'ונס שליהק אותו לסרטו הראשון "להעיר את נד", בתפקיד מגדל החזירים החביב "פיג" פין. תפקיד זה הביא לנסביט הכרה בינלאומית בעיקר בארצות הברית. צוות השחקנים של הסרט היה מועמד ב-1999 לפרס גילדת שחקני המסך. ב-1999 הופיע כבילי וילסון "מד דוג" בסרט "ספירת זרע" של דודי אפלטון. בשנה שאחר כך הופיע בסרט הבכורה של דקלן לאוני "Wild About Harry". ב-2001 קיבל לראשונה תפקיד ראשי בסרט קולנוע. הוא גילם בסרט "לאקי ברייק" את ג'ימי הנדס, שודד בנקים כושל המתכנן בריחה מהכלא, תוך כדי העלאת מחזמר על ידי האסירים, שמשמש מסווה לבריחה. כהכנה לתפקיד בילה נסביט יום אחד בכלא וונדסוורת', והתרשם מהמונוטוניות של חיי האסירים. הסרט זכה לתגובות אוהדות מקבוצת ביקורת של צופים אך בסופו של דבר היה כישלון מסחרי.

בלאדי סאנדיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטקס "פרסי הטלוויזיה של האקדמיה הבריטית" פנה אל נסביט הבמאי פול גרינגראס והציע לו לככב בדרמה טלוויזיונית על אירוע יום ראשון העקוב מדם. שהתרחש ב-1972. ביום זה ירו צנחנים בריטים למוות ב-14 גברים ונערים קתולים לא חמושים, לאחר מצעד למען זכויות אדם בשכונת העוני בוגסייד בעיר דרי שבצפון אירלנד. נסביט היה בן 7 באותה עת ולא היה מודע לסיבות המקרה, הוא האמין ש"אין עשן בלי אש" ושהקתולים נורו כיוון שהם התגרו בחיילים. כשקיבל את התסריט היה במנצ'סטר בצילומי הסדרה "רגליים קרות", ולדבריו התסריט עשה עליו "רושם יוצא דופן".[1] נסביט גילם בסרט "בלאדי סנדיי" את דמותו של איוון קופר שארגן את המצעד. כהכנה לתפקיד נסביט פגש את קופר ושוחח אתו ארוכות כדי להבין את המניעים שלו באותו יום. הוא נפגש עם קרובי משפחה של ההרוגים וצפה יחד אתם בדיוני ועדת החקירה של האירועים (Bloody Sunday Inquiry). כמו כן קרא את הספרים "Eyewitness Bloody Sunday" של דון מולאן ו-"Those Are Real Bullets, Aren't They?" של פיטר פרינגל ופיליפ ג'קובסון. על אף הכנותיו המרובות הוא פקפק ביכולתו למלא את התפקיד, ותהה מה יחשבו הקתולים מדרי על שחקן פרוטסטנטי שמגלם אחד מהם.

שידור הסרט ב-ITV בינואר 2002 לא עבר בשקט. היוניוניסטים האשימו את נסביט על כך שאמר שהפרוטסטנטים חשו "אשמה קולקטיבית" על ההרג, בית הוריו הושחת, והוא קיבל איומים על חייו. על תפקידו זה זכה בפרס השחקן הטוב ביותר של "הקולנוע העצמאי הבריטי", והיה מועמד לפרס באפט"א בקטגוריית השחקן הטוב ביותר.

נסביט קיבל ביקורות טובות על משחקו בסרט. אחד המבקרים תיאר את הסרט כ"סרט ההתבגרות" שלו. הוא עצמו מתייחס לתפקיד כנקודת מפנה בקריירה שלו ומכנה את המשכה כתקופה ש"אחרי בלאדי סנדיי".

סדרת הטלוויזיה "חוק מרפי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 גילם נסביט את דמותו של בלש משטרה סמוי בשם טומי מרפי בעונה הראשונה של סדרת טלוויזיה "חוק מרפי". הוא שיחק בהצלחה בפרק פיילוט לסדרה ששודרה ב-2001. הרעיון לסדרה עלה כאשר נסביט עבד על "Playing the Field", יחד עם המפיק גרג ברמן, הם פנו לסופר קולין בייטמן והציעו לו ליצור סדרת טלוויזיה המבוססת על ספריו של בייטמן שגיבורם הוא דן סטארקי. הפיילוט נוצר עבור ה-BBC והוגדר כ"קומדיית פעולה והרפתקאות". בייטמן יצר סיפור רקע מורכב עבור מרפי, אך זה הוסר מהתוכנית לבקשת המפיקים. ב-2003 זכה נסביט בפרס הקולנוע והטלוויזיה האירי (IFTA) בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בדרמה טלוויזיונית. העונה השנייה של הסדרה שודרה ב-2004.

ב-2005 נמאס לנסביט מהנוסחה הקבועה של הסדרה, ואיים להתפטר אלא אם כן ישונה מבנה הסדרה. הוא הציע שלמרפי תהיה דמות יחידה של שוטר סמוי לאורך עונה שלמה, במקום שתיווצר לו דמות חדשה בכל פרק. יסוד דרמטי זה נועד לתת לסדרה ייצוג קרוב יותר למציאות ולעבודתם של השוטרים הסמויים. נסביט עשה מחקר בנושא בעזרתו של שוטר לשעבר, כמו כן שכר מאמן אישי אתו עסק באיגרוף ובהרמת משקולות. הוא גידל שפם שיצר לו מראה שונה מזה שהצופים היו רגילים לראות אותו.

המבקרת שרה ויין כתבה ב"טיימס" "בעבר, כשניסה להביע מבט קשוח או מרושע, לא הצליח יותר מאשר לעטות על עצמו מבט לעגני, והעליצות איימה להתפרץ מעיניו המנצנצות. כאן הוא שונה. הוא באמת עושה רושם שהוא מתכוון לדבריו ברצינות" . סדרה זו הייתה נקודת מפנה נוספת בקריירה של נסביט. "חוק מרפי" לא הוזמנה לעונה שישית, לדברי נסביט בגלל הרייטינג הנמוך של העונה החמישית ששודרה במקביל לסדרה הפופולרית של ITV "דוק מרטין".

תפקידים דרמטיים ב-2004 ו-2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 הופיע נסביט בדרמה "Wall Of Silence" המבוסס על מקרה אמיתי של רצח תלמיד בית ספר ג'יימי רוב. נסביט גילם את דמותו של סטיוארט רוב, אביו של הילד, המנסה למוטט את חומת השתיקה האופפת את הקהילה ולהבין מה בדיוק קרה. נסביט שרק סיים את צילומי "יום ראשון הארור" התלבט אם להתחייב לעוד תפקיד תובעני אחרי תפקידו כאיוואן קופר. הוא החליט להופיע בסרט כי מצא בו עניין. כהכנה לתפקיד נפגש עם סטיוארט רוב ובילה בביתו במשך שבועות, הם שוחחו על ג'יימי ועל מאבקו של רוב בחיפוש צדק. בסרט נסביט דיבר במבטא הטבעי שלו ולא במבטא הדרום-לונדוני של רוב, כדי לא להסיט את תשומת לב הצופים מהדרמה. הסרט שודר בינואר 2004, ונסביט היה מועמד לפרס IFTA כשחקן הטוב ביותר בדרמה טלוויזיונית על תפקידו.[2]

במרץ 2004 שיחק בסרט "Passer By" של טוני מרצ'נט, בתפקיד ג'ו קייס שראה אישה מותקפת ברכבת, והוא לא נחלץ לעזרתה. אחר כך הוא מגלה שהאישה נאנסה, והוא אינו מסוגל להודות בבית המשפט שהוא לא סייע לה. נסביט תיאר את האיש "הוא אדם יותר טוב ממני, אב טוב ובעל טוב. אבל אחרי שטעה פעם אחת, הוא אינו מצליח לשלוט על המתרחש בחייו. כל הסובבים אותו, אשתו בנו וחבריו לעבודה מפסיקים לכבד אותו, והוא מגיע לנקודת שפל בחייו."[3] בעקבות תפקידים דרמטיים אלה הוא דורג השישי ברשימת הדמויות החזקות בדרמה טלוויזיות שנקבעה על ידי מומחים בתחום עבור רדיו טיימס.[4] בספטמבר אותה שנה כיכב בעיבוד לספרו של כריסטופר ברוקמייר "Quite Ugly One Morning" עבור רשת ITV. המפיקים רצו את השחקן הסקוטי דאגלס הנשל לגלם את דמותו של Glaswegian Parlabane אך בהנהלת ITV העדיפו את נסביט.

עוד ב-2004 שיחק בסרטו של דני בויל "מיליונים" בתפקיד רוני קאנינגהם. אחר כך השתתף בסרטו של וודי אלן "נקודת מפגש" בתפקיד בלש המשטרה באנר. הוא התכוון לקחת פסק-זמן בקריירת המשחק שלו ולא רצה להשתתף ב"נקודת מפגש". כיוון שהופעתו בסרט היא רק בסופו, הוא קרא רק את חלק זה בתסריט, ולכן לא הכיר את כל נסיבות המקרה אותו הוא חוקר. אף על פי שבתחילה לא היה מעוניין להשתתף בסרט, הוא נהנה מהעבודה עם וודי אלן והחמיא לו על סגנון הבימוי שלו[5]

ביוני 2005 חזר נסביט להופיע בתיאטרון. הוא שיחק ב- "After Sun" מחזה באורך של 10 דקות מאת דייוויד ניקולס. שהוצג באולד ויק. יחד עם השחקנית קתרין טייט הם גילמו בני זוג שחוזרים מירח הדבש שלהם. בהמשך הופיע במחזה באורך מלא "Shoot the Crow" מאת אואן מק'קפרטי. המחזה הועלה בספטמבר 2005 ב"טרפלגאר סטודיוס", והוא קיבל על הופעתו ביקורות מעורבות.

ג'קיל, Five Minutes ו-Occupation[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2005 נסביט פגש את ג'יין טרנטר מה-BBC כדי לשוחח על עונה חדשה לסדרה חוק מרפי. טרנטר הציעה לנסביט תסריט של הפרק הראשון מהסדרה "ג'קיל" שכתב סטיבן מופאט, עיבוד לספר המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד. לקח לו שלוש שעות לקרוא את התסריט, ולהסכים לגלם את הדמות הכפולה של טום ג'קמן והאלטר-אגו שלו מיסטר הייד. הוא נפגש עם מופאט ועם בריל ורטיו, המפיקה של הארטסווד פילמס כדי לדון באפיון הדמות אותה היה צריך לגלם. הצילומים החלו בספטמבר 2006. האיפור שלו נמשך שעה כל יום, כדי להראות בדמות הייד שונה מראה שיערו באמצעות פאה נוכרית, הוסיפו עצם לסנטרו ולאפו כמו כן שינו את צורת אוזניו. הוא שם עדשות מגע שחורות כדי לשוות לו הבעה של "חסר נשמה". המעבר בין הדמות של ג'קמן להייד נעשה בעזרת טכנולוגיית CGI. הסדרה שודרה ב-BBC1 ביוני וביולי 2007. על תפקידו זה היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר במיני סדרה או סרט טלוויזיה ולפרס "ורד הזהב" כבדרן הטוב ביותר.

ב-2008 גילם את דמותו של פונטיוס פילאטוס בסדרת הטלוויזיה "The Passion" על ימיו האחרונים של ישו. תחילה דחה את התפקיד אבל חזר בו אחרי קריאה נוספת של התסריט. מפיק הסדרה היה נייג'ל סטפורד-קלרק ובין השחקנים השתתף גם דניס לוסון מי שהיה חברו לצוות "ג'קיל". הסדרה שודרה בבריטניה בשבוע של חג הפסחא של 2008. אחר כך שיחק נסביט בסדרת המתח "Midnight Man" של רשת ITV בתפקיד העיתונאי מקס רבן. התפקיד הקנה לו מועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר בסדרת מתח/פשע של ITV3. בסוף אותה שנה השתתף בסרט העצמאי "Blessed" שאת הדמות הראשית, פיטר, כתב התסריטאי מארק אולדריג' במיוחד עבורו. הסרט יצא בהפצה מוגבלת ב-2008 ו-2009, והוקרן בטלוויזיה ב-2010. נסביט אמר על התפקיד של פיטר : "תמיד חלמתי לשחק דמות כמו זו של פיטר. אתה מחכה כל חייך להזדמנות כזו, וכשהיא מופיעה אתה חייב לחטוף אותה" .[6]

בשנה לאחר מכן כיכב נסביט יחד עם ליאם ניסן בסרט טלוויזיה "חמש דקות של גן עדן" (Five Minutes of Heaven) המבוסס על סיפור אמיתי שביים אוליבר הירשביגל. חלקו הראשון של הסרט מתאר את הרצח של ג'ים גריפין על ידי אליסטר ליטל שהתרחש בשנות השבעים בלורגן שבצפון אירלנד. בחלק השני של הסרט מתוארת פגישה בדיונית בין ליטל (ניסן) לבין ג'ו, אחיו של ג'ים (נסביט) המתרחשת 33 שנים אחר כך. לפני תחילת הצילומים נפגש נסביט עם ג'ו גריפין כדי ללמוד ממנו כיצד השפיע עליו רצח אחיו. הסרט הוקרן ב-BBC באפריל 2009.

הוא כיכב גם בסדרת הטלוויזיה "Occupation" שכתב פיטר באוקר והופקה על ידי BBC/Kudos. הסדרה עוקבת אחרי קורתיהם של חיילים בצבא הבריטי החל מהפלישה לבצרה ב-2003 ועד לשנת 2007. נסביט מגלם דמות של חייל שחוזר לבצרה שבעיראק. הוא התכונן לתפקיד בשיחות עם חיילים וקצינים ששירתו בבלפסט ובמרוקו. הופעתו בשני התפקידים זכתה לשבחים מהעיתונאי יו מונטגומרי שהמליץ לתת לנסביט את פרס באפט"א.[7] הוא לא היה זכה בפרס באפט"א אך היה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר של Broadcasting Press Guild עבור שני התפקידים.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסביט מגיש פרס באחד הטקסים בהנחייתו

ב-2009 חתם נסביט על חוזה בחברת ייצוג אמנים אמריקאית, כאשר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי פחתו התפקידים בטלוויזיה הבריטית. הוא המשיך להיות מיוצג בבריטניה על ידי "Artists Rights Group". בשנה לאחר מכן השתתף בסרט האימה הבריטי "Outcast" בו גילם את דמות הצייד קאתאל השונה מהדמויות שנהג לגלם. הסרט הופץ במחצית השנייה של 2010 אחרי שהוקרן במספר פסטיבלי קולנוע בינלאומיים. נסביט עבד בעבר עם קולם מקארתי, הבמאי והשותף לכתיבה של הסרט, ב"חוק מרפי", וזו הייתה אחת הסיבות שבגללן לקח את התפקיד. עוד הופיע במיני סדרה "The Deep" יחד עם מיני דרייבר בהפקת "Tiger Aspect television". נסביט שיחק בתפקיד קלם דונלי, מהנדס בצוללת. הסדרה צולמה בדמברטון שבסקוטלנד במשך 12 שבועות.

באוגוסט 2010 יצא הסרט "Matching Jack" של הבמאית נדיה טאס, ובו נסביט משחק בתפקיד הראשי את דמותו של קונור. הוא היה מעורב בעשיית הסרט כבר ב-2006 כשקרא את התסריט, אך בשל המשבר הכלכלי העולמי הוקטן תקציב הסרט, ונסביט הסכים להפחתה במשכורתו. הסרט צולם במשך שמונה שבועות במלבורן בשנת 2009.

אחר כך חזר לשתף פעולה עם פיטר באוקר, הבמאי של "Occupation", בסדרת טלוויזיה "מונרו" שהיא דרמת בית חולים ובה שיחק בתפקיד הראשי כגבריאל מונרו כרופא נוירוכירורג. כהכנה לתפקיד צפה נסביט בניתוח מוח והתייעץ עם רופא בבית חולים בלידס. הסדרה צולמה בלידס בסוף 2010 במשך 12 שבועות, ושודרה ברשת ITV במרץ ואפריל 2011.

בקולנוע הופיע נסביט בסרטו של אמיליו אסטבז "The Way" בתפקיד הסופר האירי ג'ק, לצידם של מרטין שין, דבורה קארה אונגר ויוריק ואן וגנינגן, ובסרטו של רייף פיינס "קוריולנוס" עיבוד לטרגדיה השייקספירית.

נסביט לוהק לסרט בן שני החלקים "ההוביט" בבימויו של פיטר ג'קסון, לצדם של שחקנים בריטים ואירים רבים. בסרט הוא מגלם את דמות בוֹפוּר. הוא הודה שלא קרא את הספר של טולקין אך קיבל מיד את התפקיד. הסרטים מצולמים בניו זילנד החל ממרץ 2011, החלק הראשון צפוי לצאת בדצמבר 2012 והשני ב-2013. אשתו ובנותיו עברו לגור איתו בניו זילנד, והבנות לומדות בבית ספר שם.

פרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס נסביט וליאם ניסן בתיאטרון ליריק בבלפסט בינואר 2008

ב-2002 הגיש נסביט תוכנית דוקומנטרית בשם "James Nesbitt's Blazing Saddles", שהופקה עבור ה-BBC. לשם כך בילה שבועיים בלאס וגאס בתחרות רודיאו ותחרות "מיס רודיאו אמריקה". ב-2007 הופיע כמנחה אורח באחת מתוכניות הלילה "The Friday Night Project" של צ'אנל 4. הוא הנחה טקסים של פרסי קולנוע, במשך שלוש שנים רצופות מ-2005 עד 2007 הנחה את טקס פרסי IFTA. את טקסי "פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי" הנחה מ-2005 עד 2010, ואת פרס הקולנוע הלאומי הנחה ב-2008 וב-2010.

כחובב גולף מגיל צעיר, הצטרף נסביט לקבוצה האירופית שהשתתפה בתחרות "All*Star Cup", ושודרה בסקיי 1. הוא הופיע בתשדירי פרסומת לטלוויזיה עבור חברת "יל גרופ" בקמפיין "דפי זהב" של החברה, ובהם הוא מגלם דמות של אדם אומלל בשם ג'יימס. ב-2004 הצטרף לסופרגרופ בשם טוויסטד-X להפקת השיר "Born in England", המנון בלתי רשמי לנבחרת אנגליה בכדורגל עם כניסתם לתחרות יורו 2004. נסביט שר גם בסרט "לאקי ברייק" ובסדרת הטלוויזיה "רגליים קרות". השיר מהסדרה "(Love Is) The Tender Trap" יצא באחד מאלבומי הפסקול של הסדרה. הוא שר גם בפסקול הסרט "להעיר את נד". ב-2009 כיכב בווידאו-קליפ של השיר "The Day I Died", של זמר הפופ האנגלי ג'אסט ג'ק.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נסביט נשוי לסוניה פורבס-אדם. השניים החלו לצאת אחרי נפגשו ב-1989 בחזרות ל"המלט". כשיצא הסרט "הקשיבו לשירי" הם נפרדו לתקופה של שנה, וב-1994 התחתנו. לזוג שתי בנות פגי ומרי.

נסביט הוא פטרון של ארגון הצדקה Wave, התומך בנפגעי "הצרות". הארגון עמד בפני סגירה עקב בעיות מימון, ונסביט עודד ידוענים ואמנים להתערב למענם. מאז 2005 הוא משמש שגריר של UNICEF, והוא עובד באפריקה עם חולי איידס ועם ילדים חיילים. מ-1999 הוא פטרון של הארגון "Action Cancer", הוא הצטרף לארגון כתוצאה ממחלת אביו בסרטן וכן סיפור של הדמות שגילם ב"רגליים קרות", שחלה בסרטן. הוא פטרון כבוד של "Youth Lyric" אחד מבתי הספר לתיאטרון הגדולים באירלנד.

נסביט אוהד של מועדון הכדורגל "קולריין" ושל מנצ'סטר יונייטד.

במרץ 2010 קיבל נסביט תואר "צ'אנסלור" של אוניברסיטת אולסטר, והחליף את הלורד ראש העיר של לונדון סר ריצ'רד ניקולס.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקשיבו לשירי (1991) Hear My Song
  • לא אוהב אותך (1995) Go Now
  • ג'וד (1996) Jude
  • סרייבו (1997) Welcome To Sarajevo
  • (1998) Touching Evil
  • להעיר את נד (1998) Waking Ned Devine
  • מחיה המתים (1998) Resurrection Man
  • (1999) Women Talking Dirty
  • לאקי ברייק (2001) Lucky Braek
  • רגליים קרות (1997–2002, 2016) Cold Feet
  • בלאדי סאנדיי (2002) Bloody Sunday
  • (2003) Boys & Girl From County Clare
  • סיפורי קנטרברי (2003) Canterbury Tales
  • (2004) Wall Of Silence
  • מיליונים (2004) Millions
  • נקודת מפגש (2005) Match Point
  • חוק מרפי (2003–2006) Murphy's Law
  • ג'קיל (2007) Jekyll
  • (2008) Midnight Man
  • (2008) Passion
  • עד עצם היום הזה (2008) Fairy Tales
  • (2009) Cherrybomb
  • חמש דקות של גן עדן (2009) Five Minutes Of Heaven
  • (2009) Occupation
  • (2010) The Deep
  • מונרו (2011–2012) Monroe
  • ההוביט: מסע בלתי צפוי (2012) The Hobbit: An Unexpected Journey
  • ההוביט: מפלתו של סמאוג (2013) The Hobbit: The Desolation of Smaug
  • ההוביט: קרב חמשת הצבאות (2014) The Hobbit: The Battle of the Five Armies
  • בבילון (2014) Babylon - סדרת טלוויזיה בריטית
  • הנעדר (2014) The Missing - סדרת טלוויזיה בריטית
  • הסוד (2016) The Secret - מיני-סדרה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Raphael, Amy (30 December 2001). "The Troubles in Mind". The Observer (Guardian News & Media): p. 3 (Observer Review supplement)
  2. ^ " FTA Winners 2004 (http://www.ifta.ie/winners/iftawinners2004.html)" PDF). Irish Film & Television Awards.
  3. ^ Jardine, Cassandra (9 March 2004). "'I have made catastrophic choices...'". The Daily Telegraph (Telegraph Media Group): p. 15 (features section).
  4. ^ Staff (5 July 2004). "Julie Walters tops TV power list". BBC News Online. Retrieved on 10 January 2008.
  5. ^ Nesbitt, James. Television interview with Michael Parkinson. Parkinson. United Kingdom: ITV. 9 June 2007
  6. ^ Pyle, Mike (17 June 2010). "Crowthorne couple's James Nesbitt film in BBC screening". The Wokingham Times (S&B Media).
  7. ^ Montgomery, Hugh (27 December 2009). "TV in 2009: Beyond reality TV's stranglehold, comedy and drama excelled". The Independent on Sunday (Independent News & Media): p. 52.