גדודי חללי אל-אקצא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף גדודי חללי אל-אקצה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גדודי חללי אל-אקצא (ערבית: كتائب شهداء الأقصى, תעתיק מדויק: כתאא'ב שהדאא' אלאקצא) הוא שם כולל למספר התארגנויות טרור שונות שהוקמו בתחילת האינתיפאדה השנייה וביצעו מעשי רצח המוניים, פיגועי התאבדות וירי כנגד אזרחים וחיילים ישראלים. בעת הקמתם הם היו ארגון מסודר, המקבל מימון והוראות מההנהגה המרכזית של הפת"ח, אך במהלך האינתיפאדה התפוררו למספר רב של תאים מבודדים, שחלקם המשיכו לפעול בהתאם להנחיות בכירי הפת"ח, אך חלקם פעלו באופן עצמאי, וחלק אחר בצמוד להנחיות ומימון של חזבאללה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדודי חללי אל-אקצא החלו את פעולתם באוקטובר 2000, בימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה. בשלב הראשון, הוגבלו הפיגועים לירי בכוחות צה"ל ומעשי רצח באזרחים ישראלים, בתחומי יהודה שומרון ועזה, ובשנת 2001 הם היו גורם הטרור המוביל בשטחים. עם זאת, לקראת סוף אותה שנה הם כבר החלו בפיגועים המוניים גם בתוך תחומי הקו הירוק‏[1].

למרות הרושם הראשוני של תנועת מחאה עממית, העמדה הרשמית של גורמי הביטחון הייתה ונשארה ש"גדודי חללי אל-אקצא" היה שם כיסוי לחוליות טרור של הפת"ח. הנחה זו קיבלה ביסוס עם חשיפתם של מסמכים במוקטעה במהלך מבצע חומת מגן. ממסמכים אלה עולה כי הארגון זכה למימון ולאספקה של אמל"ח ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים.‏[2]. יותר מכך, בחלק מהפעולות של הארגון השתתפו אנשי כוח 17 - המשמר הנשיאותי של הרשות הפלסטינית. במשפט שהתנהל נגדו, טען מרואן ברגותי, בעבר מנהיגם של הגדודים בגדה המערבית, כי הקמתם של הגדודים הייתה הכרחית עבור פת"ח, שכן אחרת היה הארגון היה מאבד מכוחו ברחוב הפלסטיני מול החמאס‏[1].

המעבר לפיגועים המוניים בתוך "הקו הירוק"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בדצמבר 2001 נענה יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ללחצים מצד ארצות הברית וקרא בנאומו להפסקת אש. יש הטוענים כי לאחר מכן הייתה תקופה בת כחודש שבה רמת האלימות הייתה נמוכה יותר ומעורבות גדודי חללי אל-אקצא בטרור פחתה. לגרסתם, חיסולו ב-14 בינואר 2002 של בכיר הגדודים בטול-כרם, ראאד כרמי, הוא ששינה את פני הדברים.

לעומתם, לאחר חיסולו של אל-כרמי נטען בתקשורת על ידי דוברים ישראלים, כי אל-כרמי תכנן "מגה-פיגוע" והסלמה של ממש בפעולות הטרור, וחיסולו מבעוד מועד, מנע זאת. לדברי שר הביטחון דאז בנימין בן אליעזר "האיש עמד לבצע פעולות גדולות נגד ישראל תוך ימים ספורים"‏[3]. גם בראיונות וכתבות בעיתונות הכתובה, בהם התראיין ראאד אל-כרמי עצמו, הוא הבהיר כי הוא נחוש בדעתו להמשיך בפעולות הטרור נגד ישראל ואף להרחיבן. בראיון ל-CNN ב-23 באוגוסט 2001, כחצי שנה לפני חיסולו הוא הצהיר: "אנו מאמנים את הנוער לבצע פעולות בתוך ישראל. אנו מאמנים בני 17-18 לתקוף מתנחלים, לחטוף חיילים בתוך שטח ישראל". רק בחודשיים האחרונים שלפני חיסולו היה אל-כרמי אחראי לשלוש פעולות טרור שונות, אשר שתיים מהן לפחות, אילו התממשו, היו עלולות לגרום למותם של אזרחים רבים: ב-19 בנובמבר 2001 - ירי לעבר מונית סמוך לצומת שבי שומרון. כתוצאה מהירי נפצעו שלושה אזרחים ישראלים, האחד באורח קשה והאחרים באורח קל. אחד הפצועים היה רב היישוב שבי שומרון. 28 בנובמבר 2001 - ניסיון הוצאת שני מפגעים מתאבדים מטול כרם לישראל. הפיגוע סוכל בשל הערכות מוגברת של כוחות הביטחון לאורך קו התפר באזור טול כרם. 5 בדצמבר 2001 - ניסיון הוצאת מפגע מתאבד מטול כרם לישראל. הפיגוע נמנע בשל מה שנראה כתאונת עבודה של המתאבד, אשר המטען שהיה על גופו התפוצץ סמוך ליישוב מעלה אפרים.

מכל מקום, בין אם היה זה אכן החיסול שהוביל להסלמה בפעילות הגדודים ובין אם ההסלמה הייתה מתוכננת מראש, גדודי חללי אל-אקצא הגבירו מאוד את פעילותם ובעיקר עברו כעת לבצע פיגועי ירי והתאבדות בשטחי ישראל שבתוך "הקו הירוק". תקופה זו, בין ינואר 2002 למרץ 2002, נחשבת לתקופת השיא בפעילותם. גורמים במערכת הביטחון בישראל הצביעו על תקופה זו גם בתור תקופה בה בכירי פת"ח והרשות איבדו בהדרגה את השליטה על הגדודים, ואלו החלו לבצע טרור באופן עצמאי, ללא המתנה להנחיות מצד הבכירים.

לאחר מבצע חומת מגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 במרץ 2002, לאחר חודש טרור עקוב מדם בו נרצחו 135 ישראלים, יצא צה"ל למבצע חומת מגן בשטחי יהודה ושומרון. בעקבות מבצע חומת מגן התפוררה ההנהגה הראשית של הארגון והוא התפורר לתאים שונים שהקשר העיקרי ביניהם הוא השימוש בשם גדודי חללי אל-אקצא לנטילת אחריות. החל משלב זה ניתן לחלק את התאים השונים בארגון לשלוש קבוצות:

  • תאים עצמאיים - מדובר בתאי טרור שמופעלים על ידי מנהיגים מקומיים, בעיקר במחוזות בגדה המערבית. מנהיגים אלה, שחלקם נמנים עם שורות פת"ח, ניצלו את הוואקום בהנהגת הארגון שנוצר לאחר מבצע חומת מגן והפכו למפקדיו באזורים מסוימים. כך, למשל, הפך זכריה זביידי למפקד גדודי חללי אל-אקצא בג'נין.
  • תאים שמקבלים הנחיות מחזבאללה - לאחר שהרשות הפסיקה לממן את גדודי חללי אל-אקצא, רבים מתאי הארגון חיפשו מימון מבחוץ, אותה מצאו בארגון חזבאללה. כיום הקשר בין תאים אלה לשאר פת"ח הינו חלקי ביותר.
  • תאים הנשמעים לבכירי פת"ח - ברצועת עזה שמרו חלק מהגדודים על זיקה ל-פת"ח, והמשיכו לקבל הנחיות מפוליטיקאים מ-פת"ח, כגון אחמד חלס, מוחמד דחלאן וסמיר משהראוי. מנגד, הפיצול הפנימי בין בכירי פת"ח הוביל להשתתפות רחבה של הגדודים במאבקים הפנימיים בתנועה.

הקמת ממשלת חמאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בינואר 2006 ניצחה תנועת חמאס בבחירות למועצה המחוקקת, הפרלמנט הפלסטיני. ניצחון זה, והקמת הממשלה הפלסטינית על טהרת אנשי התנועה בעקבותיו, הוביל לעימות ישיר בין חלק מהקבוצות שבגדודי חללי אל-אקצא לבין אנשי חמאס. במהלך 2006 גבר המתח שבין אנשי חמאס ו-פת"ח, והדבר הוביל להדרדרויות חוזרות ונשנות לעימותים אלימים בין התנועות, בהם גדודי חללי אל-אקצא התייצבו לצד פת"ח.

הסכם החנינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2007 הסכימו 178 פעילים בגדודי חללי אל-אקצא ביהודה ושומרון להפסיק את הטרור והאלימות נגד ישראל, להניח את נשקם ולמסרו לכוחות הרשות הפלסטינית בתמורה להפסקת המצוד עליהם מצד ישראל. ב-2008 הצטרפו עוד פעילים לעסקה ובסך הכל 300 פעילים פורקו מנשקם. עסקה זו סימנה את סוף דרכו של הארגון ביהודה ושומרון והיוותה חלק מירידה דרסטית בטרור בשטחים בשנים אלו. לעומת זאת, ברצועת עזה המשיכו פעילי גדודי חללי אל-אקצא בירי רקטות לעבר ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]