בנימין בן אליעזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין בן-אליעזר
Fuad.jpg
תאריך לידה 12 בפברואר 1936
תאריך פטירה 28 באוגוסט 2016 (בגיל 80)
ממשלות 25, 26, 28, 29, 30, 31, 32
כנסות 11 - 19
סיעה יחד, המערך, העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד
תפקידים בולטים

בנימין (פוּאד) בן-אליעזר (12 בפברואר 193628 באוגוסט 2016) היה איש צבא ופוליטיקאי ישראלי. לאחר סיום שירותו הצבאי בדרגת תת-אלוף, בתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, נבחר כחבר הכנסת וכיהן בה בשנים 19842014. היה שר במספר ממשלות ישראל ובמגוון תפקידים: שר הבינוי והשיכון, שר התקשורת, שר התשתיות הלאומיות ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה.

בשנים 20012003 כיהן כשר הביטחון בתקופת האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן. בשנים 20012002 עמד בראש מפלגת העבודה.

בשנת 2014 היה מועמד המפלגה בבחירות 2014 לנשיאות ישראל. כמה ימים לפני הבחירות פרש בעקבות חקירת משטרה, שבסופה הועמד לדין בעבירות שוחד ומרמה. נפטר לפני הכרעת הדין במשפטו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין בן-אליעזר
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1954 - 1984
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה

בן-אליעזר נולד ב-1936 בבצרה שבעיראק לסאלח ופַרחה. שמו בלידתו, פואד, עוברת לבנימין לאחר שעלה לישראל בנעוריו, בשנת 1950.

בשנת 1954 התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[1] ושירת בה כעשר שנים במגוון תפקידים[2], ובהם מפקד מחלקה ומפקד פלוגה[3]. במלחמת סיני שירת כסגן מפקד פלוגה בחטיבה 11. לאחר המלחמה הדריך בקורס מ"כים ושירת כקצין מבצעים בגדוד 13 תחת פיקודו של זאב שחם. מונה לסגן מפקד סיירת שקד ופיקד עלייה במלחמת ששת הימים, בה לחמה בקרבות הציר המרכזי בסיני[4], ובמהלך מלחמת ההתשה[5]. בשנת 1968, נפצע בן-אליעזר מירי כוחות פת"ח במהלך פשיטה מוסקת של סיירת שקד בירדן[6].

לאחר המלחמה היה אמור לצאת ללימודים בבית הספר הצבאי הגבוה בצרפת, אולם בשל האמברגו שהטיל שארל דה גול על היחסים הצבאים עם ישראל נשלח לסינגפור והפך למדריך ראשי בבית הספר לפיקוד ומטה של צבא סינגפור. בשובו לישראל מונה לסגן מפקד חטיבת הערבה.

במלחמת יום הכיפורים שימש במינוי חירום כקצין אג"ם תחת פיקודו של ישראל טל. ב-1974 מונה למפקד יחידה 300. בעקבות הפיגוע במעלות הוחלט שיפקד על חטיבה מרחבית שאיחדה את חטיבת בירנית עם יחידה 300 לעוצבת ברעם. במקביל שירת כקצין הקישור למובלעות בדרום לבנון, ובהמשך כקצין הקישור לכוחות הלבנוניים בביירות. במסגרת תפקידים אלה היה המפקד הראשון של יזמת ההתקשרות עם נוצרים בדרום לבנון, ובין האחראים להקמתה ותפקודה של הגדר הטובה[7]. בעקבות מבצע ליטני מונה למושל אזור דרום לבנון והקים את אד"ל (אזור דרום לבנון).

ב-1978 מונה למפקד אזור יהודה ושומרון, תפקיד אותו מילא, בדרגת תת-אלוף, עד לפרישתו בשנת 1981[8]. לאחר פרישתו פנה לפוליטיקה ושימש כמזכיר מפלגת תמ"י[9]. ב-1983 מונה על ידי ראש הממשלה, מנחם בגין למתאם פעולות הממשלה בשטחים, ובתפקיד זה שימש כשנתיים, עד לפרישתו הסופית אל החיים הפוליטיים.

1996-1984: כניסה לפוליטיקה ושר השיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984, לאחר פרק זמן מסוים בו הצטרף לאהרון אבוחצירא וכיהן כמזכ"ל מפלגת תמ"י, חבר לעזר ויצמן שהקים את מפלגת "יחד". בבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984 קיבלה "יחד" שלושה מנדטים ובן-אליעזר הפך לחבר הכנסת האחת עשרה. לאחר הבחירות התאחדה "יחד" עם מפלגת העבודה ובן-אליעזר הפך לחבר במפלגה זו. שימש במגוון תפקידים כחבר הכנסת, עד לבחירות בשנת 1992. בבחירות אלו שימש בהצלחה כראש מטה ההסברה של המפלגה, והיה בין הגורמים לעליית יצחק רבין לראשות הממשלה. לאחר ניצחון המפלגה בבחירות מונה לשר הבינוי והשיכון, תפקיד אותו מילא עד לשנת 1996. בשנת 1994 יצא בשליחותו של רבין לתוניסיה והיה השר הישראלי הראשון שנפגש לשיחה עם יו”ר אש”ף, יאסר ערפאת.

2003-1999: בהנהגת המפלגה ומשרד הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובה של מפלגת העבודה לשלטון בראשות אהוד ברק, בשנת 1999, מינה אותו ברק לסגן ראש הממשלה ושר התקשורת. ב-11 באוקטובר 2000 מונה לשר הבינוי והשיכון, נוסף על תפקידיו הקודמים.

ממשלתו של ברק הייתה קצרת ימים, והוא הודיע על התפטרותו ועל עריכת בחירות לראשות הממשלה בלבד, ב-6 בפברואר 2001. בבחירות אלו ניצח אריאל שרון. מגעים בין מפלגת העבודה, בראשותו הזמנית של שמעון פרס, והליכוד, הביאו להקמת ממשלת אחדות לאומית. סוכם כי מפלגת העבודה תקבל שני תיקים מרכזיים. תיק החוץ, שהובטח לשמעון פרס באופן אישי, ותיק הביטחון. בן-אליעזר התמודד במרכז המפלגה על קבלת תיק הביטחון מול חברי הכנסת מתן וילנאי ואפרים סנה, וניצח בהתמודדות. ב-7 במרץ 2001, הציג שרון את ממשלתו בפני הכנסת, ומינה את בן-אליעזר לשר הביטחון[10].

תקופתו כשר הביטחון הייתה תקופה של פיגועים קשים, והסלמה במלחמה שבין מדינת ישראל ובין הפלסטינים, המכונה "האינתיפאדה השנייה". שרון עלה לשלטון על רקע ציפיות לנקיטת קו תקיף. ישיבת מפלגת העבודה בממשלה, ובמיוחד ישיבתם של פרס ובן-אליעזר בתיקי מפתח, סייעו לשרון למנוע מתקפות על צעדיו בזירה הבינלאומית ומחוגי השמאל. בן אליעזר ופרס גם הצטרפו לשרון בהתנגדותו לבניית גדר הפרדה לאורך מרחב התפר בין ישראל לגדה המערבית[11]. כלפי מפלגתו הציג עצמו שרון כמי שרוצה לנקוט בצעדים כגון "גירוש ערפאת" אך נבלם על ידי אנשי השמאל בממשלתו. ההסלמה הגיעה לשיאה בפיגוע במלון פארק ובמבצע חומת מגן שבא בעקבותיו באפריל 2002. כשר ביטחון החליט בן-אליעזר לפתוח בשורה של פעולות צבאיות, בהן נכללו כניסות ל"שטח A", שאליו ישראל מנועה מלהיכנס על פי הסכמי אוסלו[12]. כמו כן החליט לפגוע ב-22 ביולי 2002 בסלאח שחאדה, ממנהיגי החמאס, בהפצצת ביתו בלב שכונת מגורים, באמצעות פצצה במשקל טון שהושלכה ממטוס F-16. בפעולה זו נהרגו מלבד שחאדה גם עוזרו ועוד 14 אנשים, ובהם אשתו ואחת מבנותיו, וכן נשים וילדים, ונפצעו עשרות אזרחים שהיו בקרבת מקום. הריגתו של שחאדה פתחה שרשרת סיכולים ממוקדים של מפקדי החמאס ובכיריו, צעדים שעוררו מחלוקת בקהילה הישראלית והבינלאומית.

בחודש ספטמבר 2001 התמודד על משרת יושב ראש המפלגה, אל מול אברהם בורג. הבחירות מקדימות נותרו ללא הכרעה תוך חשד כבד לזיופים, ותחת צל של פרסומים (שאחר כך הוכחו כמסולפים) על שחיתויות של מי שהיה יושב ראש הכנסת, בורג. בחודש דצמבר של אותה שנה נערך סיבוב נוסף ב-51 קלפיות שנחשדו בהיותן מזויפות. בבחירות אלו זכה בן-אליעזר ברוב הדרוש ונבחר ליושב ראש. נקבע כי המינוי הוא זמני, וכי ייערכו בחירות נוספות בשנת 2002, לקראת התמודדות בבחירות הכלליות. ישיבתה של מפלגת העבודה בממשלת האחדות לא הייתה מקובלת על יוסי ביילין וחיים רמון, שנותרו מחוץ לממשלה, והביעו את אי שביעות רצונם מתפקודה. במיוחד בלטה ביקורתו של רמון כלפי בן-אליעזר בשל אי בנייתה של גדר ההפרדה.

באוקטובר 2002, בעקבות הצעת תקציב המדינה לשנת 2003, תקציב לו התנגדה מפלגת העבודה בנימוק שהוא מנוגד לעקרונות המפלגה והבטחותיה לבוחר, הוביל בן-אליעזר לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. מצבו בתוך המפלגה פנימה הלך והחמיר. בבחירות הפנימיות שהתקיימו לאחר מכן, התמודד בן-אליעזר מול רמון ועמרם מצנע, שלבסוף ניצח, אך הוביל את המפלגה לכישלון בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-28 בינואר 2003, ולישיבה באופוזיציה.

2014-2005: שר התשתיות ופרישה מהחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בינואר 2005, בעקבות אישור תוכנית ההתנתקות, הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה, ובן-אליעזר מונה לשר התשתיות הלאומיות. הוא פרש מתפקידו יחד עם שאר חברי סיעתו ב-23 בנובמבר 2005. בבחירות לראשות מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, שנערכו ב-9 בנובמבר 2005, התמודד בן-אליעזר מול שמעון פרס ועמיר פרץ וזכה ב-15% מהקולות. עמיר פרץ ניצח בבחירות וזכה בראשות המפלגה[13]. עם הקמת הממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט ב-4 במאי 2006, מונה בן-אליעזר בשנית לשר התשתיות.

בתחילת מרץ 2007, עמד במוקד פרשה דיפלומטית שהתעוררה בעקבות שידור סרטו התיעודי של רן אדליסט, "רוח שקד", בערוץ הראשון. בסרט הובאה עדות ולפיה גדוד שקד, בפיקודו של בן-אליעזר, הרג חיילי קומנדו מצריים שנפלו בשבי. טענות אלו, שהוכחשו על ידי יוצאי היחידה ובן-אליעזר[14], עוררו סערה תקשורתית במצרים[15].

ב-7 באפריל 2008, בעת שביקר בחמ"ל משרדו במסגרת תרגיל העורף הלאומי, אמר: "תקיפה של איראן תוביל לתגובה קשה של ישראל, שתגרום לחורבן האומה האיראנית"[16].

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום השמיני ברשימת העבודה לכנסת ונבחר לעוד כהונה בכנסת. לאחר הקמת הממשלה ה-32 בראשות בנימין נתניהו והצטרפות מפלגת העבודה לקואליציה זו, מונה בן-אליעזר לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בעקבות היעלמותה של מפלגת הגמלאים מהכנסת וכניסתו של שמעון פרס למשכן הנשיא, נעשה בן-אליעזר לזקן חברי הכנסת. ב-17 בינואר 2011 התפטר בן-אליעזר מתפקידו כשר התמ"ת, לאחר פרישתו של אהוד ברק מהמפלגה והקמת סיעת העצמאות.

ב-19 בינואר 2011, התנגדו רוב חברי הכנסת מסיעת העבודה למינויו ליושב ראש המפלגה[17]. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב בן-אליעזר במקום החמישי ברשימת העבודה. בשל היותו זקן חברי הכנסת בכנסת זו, שימש בתפקיד יושב ראש הכנסת בפועל.

באוגוסט 2013, הצהיר בפני חברי כנסת על כוונתו להתמודד על תפקיד נשיא המדינה וביקש את תמיכתם[18]. בפברואר 2014 החליטה סיעת מפלגת העבודה שבן-אליעזר יהיה המועמד הרשמי של המפלגה בבחירות לנשיאות ישראל[19]. חרף זאת מספר חברי סיעה הודיעו בגלוי בתמיכתם במועמדים אחרים, גם בעקבות האשמות שהועלו מצד עמיתים בעברו על התנהגות בלתי ראויה, הפרת אמונים ואף בעבירות פליליות. ב-27 במאי 2014 הכריז מועמדות לבחירות לנשיאות שיתקיימו ב-10 ביוני 2014. ארבעה ימים לפני הבחירות זימנה אותו המשטרה לחקירה באזהרה, בחשד שקיבל בניגוד לחוק כספים למימון רכישת ביתו ביפו מאיש העסקים אברהם נניקשווילי[20]. בעקבות זאת הודיע ב-7 ביוני 2014 על פרישתו מהבחירות לנשיאות[21].

התדרדרות במצבו הבריאותי ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 2006 אושפז בן אליעזר פעמיים בבית החולים אסף הרופא בשל אירועי לב[22]. במרץ 2011, אושפז בבית החולים אסף הרופא במחלקה לטיפול נמרץ במשך כ-40 יום בשל דלקת ריאות חריפה[23]. אף שהיה חשש לחייו, החלים ושוחרר מבית-החולים. בראיון לאילנה דיין בשנת 2014 חשף פואד שעבר אירוע שמוגדר כמוות קליני[24]. בדצמבר 2014 אושפז בבית החולים אסף הרופא[25], ולאחר כשבוע ב-11 בדצמבר 2014 הודיע בן-אליעזר על פרישה מהחיים הפוליטיים, אותה נימק בהרעה במצבו הבריאותי[26]. הוא נפטר ב-28 באוגוסט 2016, כתוצאה מדום נשימתי שהוביל לקריסת מערכות, בהיותו בן 80[27] ונקבר בבית העלמין בחולון.

הניח אישה (אשתו השנייה, דולי), חמישה ילדים ונכדים[28].

פלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2015 הוגש כתב אישום נגד בן-אליעזר באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, עבירות מס והלבנת הון[29] על פי כתב האישום, דרש וקיבל שוחד מאנשי עסקים בעד פעולות הקשורות בתפקידיו כשר, כמו כן מסר הצהרות הון כוזבות ליו"ר הכנסת, לא הגיש דוחות כמתחייב על פי פקודת מס הכנסה, פעל במרמה כדי להתחמק מתשלום מסים, והלבין כספים. בפברואר 2016 החל משפטו[30]. בן-אליעזר נפטר באוגוסט 2016, לפני שבית המשפט הספיק להכריע בעניינו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי מלמן, החיילים של פואד: הלוויתו של מייצג כור ההיתוך חוותה השתלטות עוינת, מעריב, ‏ 02.09.2016

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריק הניג, "פואד - כנגד כל הסיכויים", ידיעות ספרים, 2005, עמודים 32-34
  2. ^ בנימין (פואד) בן אליעזר - שר התמ"ת, באתר גלובס, 30 במרץ 2009
  3. ^ רן אדליסט, האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו', הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים", עמוד 22
  4. ^ רועי מנדל, "גם במות ישו ובודהה מאשימים את סיירת שקד", באתר ynet, 6 במרץ 2007
  5. ^ רון בן ישי, עם פואד במסוק תחת אש, באתר ynet, 6 ביוני 2014
  6. ^ רון בן ישי, עם פואד במסוק תחת אש, 6 ביוני 2014, באתר ynet
  7. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 176
  8. ^ יעקב ארז"פואד" פרידה מצה"ל, מעריב, 23 באוקטובר 1981
  9. ^ אבי בטלהייםבן אליעזר התפטר מתפקידו כמזכ"ל תמ"י, מעריב, 16 במאי 1983
  10. ^ לינוי בר גפן וורד לוביץ', שר הביטחון: בנימין בן-אליעזר, באתר ynet, 2 במרץ 2001
  11. ^ {{עפר שלח ורביב דרוקר|בומרנג, הוצאת כתר, 2005, פרק 17|http://drucker10.net/?page_id=1227%7C}}
  12. ^ מיכאל הרצוגפואד, חומת מגן, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2016.
  13. ^ אטילה שומפלבימהפך בעבודה: עמיר פרץ נבחר לראשות המפלגה, באתר ynet, 10 בנובמבר 2005
  14. ^ רועי מנדל, "גם במות ישו ובודהה מאשימים את סיירת שקד", באתר ynet, 6 במרץ 2007
  15. ^ רועי נחמיאס, בעקבות "רוח שקד": בן-אליעזר ביטל הביקור במצרים, באתר ynet, 5 במרץ 2007
  16. ^ בן אליעזר: נחריב את איראן אם תעז לתקוף, באתר nrg‏, 7 באפריל 2008
  17. ^ אטילה שומפלבי, סיעת העבודה המצומצמת תתכנס: מי יהיה היו"ר?, באתר ynet, 19 בינואר 2011
  18. ^ זאב קם, ח"כ בן אליעזר במרוץ לנשיאות: חצי מהקואליציה תומכת בי, באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2013
    פואד סולל את הדרך לנשיאות המדינה, באתר ערוץ 7, 8 באוגוסט 2013
  19. ^ עמית סגל, ‏בן אליעזר - מועמד העבודה לנשיאות, באתר ‏mako‏‏, ‏17 בפברואר 2014‏
  20. ^ אלי סניור ומורן אזולאי, רגע לפני הבחירות: בן אליעזר נחקר באזהרה, באתר ynet, 7 ביוני 2014
  21. ^ מורן אזולאי, פרסום ראשון: בן אליעזר פורש מהמירוץ לנשיאות - "עשו לי סיכול ממוקד", באתר ynet, 7 ביוני 2014
  22. ^ http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/510/426.html
  23. ^ אילנה קוריאל ועומרי אפרים, מתפללים לשלום פואד: "הבולדוזר עם הנשמה", באתר ynet, 9 במרץ 2011
    בועז פיילר ומיטל יסעור בית-אור, בן אליעזר במצב קשה: "חשש אמיתי לחייו", באתר ynet, 8 במרץ 2011
  24. ^ באתר mako
  25. ^ באתר נענע10
  26. ^ זאב קם, ממתין להשתלת כליה: פואד פורש מהפוליטיקה, באתר nrg‏, 11 בדצמבר 2014
  27. ^ השר לשעבר בן אליעזר הלך לעולמו בגיל 80, באתר ynet, 28 באוגוסט 2016
  28. ^ נחמה דואק, דולי בן אליעזר: "פואד הודח בגלל חוסר העשייה", באתר ynet, 21 בדצמבר 2002
  29. ^ גלי גינת‏, השר לשעבר בנימין בן אליעזר מואשם בעבירות שוחד והלבנת הון, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בדצמבר 2015
  30. ^ שרון פולבר, משפטו של בנימין בן אליעזר ייפתח היום בהיעדרו, באתר הארץ, 22 בפברואר 2016