הפיגוע במחסום עין עריכ

הפיגוע במחסום עין עריכ
חלק מהאינתיפאדה השנייה
תאריך 19 בפברואר 2002 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום עין עריכ עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°54′04″N 35°09′03″E / 31.901048°N 35.150766°E / 31.901048; 35.150766
סוג פיגוע, טרור פלסטיני עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
פצועים 1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפיגוע במחסום עין עריכ אירע ב-19 בפברואר 2002. הוא היה השני בסדרת מתקפות של גדודי חללי אל-אקצא על מחסומי צה"ל בגדה המערבית שהתרחשו באמצע חודש פברואר 2002. במתקפה זו שכוונה נגד מחסום צה"לי ליד הכפר הפלסטיני עין עריכ שבנפת רמאללה ואל-בירה נהרגו שישה חיילי צה"ל.

המתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסום עין עריכ היה מאויש בידי שמונה חיילים מחיל ההנדסה הקרבית, ארבעה בתפקידי שמירה וארבעה במנוחה בקרוון אשר נמצא בתוך מבנה הבטון של המחסום (עמודי "דבשטים"). שניים או שלושה מחבלים מארגון גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח יצאו מכיוון רמאללה והגיעו למחסום סמוך לשעה 20:00, פתחו באש על החיילים ששמרו במחסום, בחלקו החיצוני, והרגו שלושה מהם. החייל החמישי שעמד בעמדת תצפית, פתח באש לעבר התל שהיה מולו ואשר ממנו נורתה אש (ממבנה אשר נקרא "בית הזקנה"). בשלב השני, שקרה שניות בודדות לאחר מכן, ניגשו המחבלים אל תוך מבנה הבטון של המחסום, משני פתחים שונים שהיו למבנה, ובו היה קרוון בו נחו ארבעה החיילים האחרים והרגו שלושה מהם ופצעו אחד מהם באורח בינוני, רק הקצין הספיק לירות מספר כדורים חזרה לעבר המחבלים, ופצע אחד מהם. המחבלים הצליחו להימלט ולחזור לרמאללה.

גדודי חללי אל-אקצה לקחו אחריות לפיגוע. המחבלים זוהו מאוחר יותר כשוטרים של הרשות הפלסטינית ואחד מהם, שאדי שוהאדה, נעצר ונידון לשבעה מאסרי עולם. הוא חלה בכלא הישראלי ומת בבית החולים סורוקה זמן קצר לאחר משפטו. מנהיג גדודי חלל אל-אקצה כמאל גאנם האשים את ישראל שחיסלה את העציר כנקמה על הפיגוע. ישראל הודיעה שהיא רואה במשטרה הפלסטינית אחראית לפיגוע, ותקפה בתגובה לפיגוע עמדות של המשטרה הפלסטינית. בהתקפות אלו נהרגו 15 שוטרים פלסטינים, ובתחקיר של עמרי אסנהיים וחן קוטס-בר ממעריב התפרסם כי המבצע היה נקמה על הפיגוע.[1]

חקירת הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האירוע שאירע כשבוע לאחר מתקפה דומה על מחסום סורדא, נגד שלושה לוחמים מחטיבת הצנחנים, הביא להכרה במערכת הביטחון הישראלית שהמחסומים הממוקמים בלב השטח הפלסטיני מהווים נקודת תורפה קשה בהיערכות הצבאית. התחקירים שלאחר האירוע הביאו לקביעת נוהלי תפקוד המחסומים מחדש; בין המסקנות שהועלו היו שהחיילים לא יעמדו בתוך המחסום וסמוכים זה לזה בצורה שתקל על מפגע אפשרי לפגוע בכולם בזמן קצר, למרות שהעמדות שמחוץ למחסום בטוחות פחות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נקמת דם, מעריב, 3 ביוני 2005