מרואן ברגותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרואן ברגותי

מרואן ברגותי (ערבית: مروان البرغوثي, תעתיק מדויק: מרואן אלברע'ות'י; נולד ב-6 ביוני 1958) הינו מחבל ומנהיג פלסטיני, אשר נדון על ידי בית משפט ישראלי לעונש של חמישה מאסרי עולם מצטברים ו־40 שנות מאסר על מעשי טרור בהם נרצחו ונפצעו ישראלים רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות פוליטית ופעילות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברגותי נולד בכפר ליד רמאללה והפך לפעיל בתנועת הפת"ח בהיותו בן 15. בשנת 1976 בעת שהיה ברגותי בן 18 נעצר לראשונה על ידי ישראל בשל פעילות עוינת ובכלא למד את השפה העברית. לאחר שחרורו שב לגדה המערבית והפך לנשיא התאחדות הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית, שם קיבל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה, ותואר שני ביחסים בינלאומיים.

ברגותי היה אחד המנהיגים באינתיפאדה הראשונה ב־1987, והוביל את הפלסטינים בעצרות ענק כנגד שלטון ישראל ביהודה ושומרון. במהלך ההתקוממות נעצר על ידי ישראל וגורש לירדן שם שהה שבע שנים עד שהותרה חזרתו במסגרת הסכמי אוסלו בשנת 1994. בשנת 1996 נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית, ושם תמך בשלום עם ישראל, ולעתים הגיע לקונפליקט עם יאסר ערפאת. תפקידו הרשמי של ברגותי היה המזכיר הכללי של ארגון הפת"ח בגדה, על אף שהפסיד בבחירות לתפקיד בשנת 2000.

בקיץ 2000 היו ערפאת וברגותי ביחסים לא תקינים, כאשר ברגותי האשים את ערפאת בשחיתות ובהפרת זכויות האדם על ידי מערכת הביטחון הפלסטינית, וערפאת תכנן לפטרו מתפקידו.

עם תחילת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 הפך ברגותי למנהיג פופולרי כאשר הנהיג את ארגון התנזים, אשר היווה למעשה את הזרוע הצבאית של הפת"ח, שהייתה אחראית לפיגועים רבים נגד ישראלים. תחת הנהגתו המשיך הארגון בצורה הדומה לארגוני טרור כגון החמאס או הג'יהאד האיסלמי, והתמחה בירי על מכוניות ישראליות ממארבים. כמו כן ביצע הארגון פיגועי התאבדות תחת השם גדודי חללי אל אקצה.

עמי איילון, שעמד בראש השב"כ עד לזמן קצר לפני פרוץ האינתיפדה, ויובל דיסקין, לימים ראש השב"כ, קבעו שעל פי מסמכים שנתפסו במבצע חומת מגן מתברר "שאף אחד לא יזם את האינתיפאדה", אלא שהיא הייתה באמת מהלך עממי שהפתיע גם את ערפאת וגם את ברגותי וצעירי הפתח. הוא הוסיף ששבוע אחרי תחילתה של האינתיפדה ברגותי השתתף בפגישה עם בכירים אחרים בה הם ניסו להבין את התופעה. אולם אחרי פגישה זו הוא כבר עמד מאחורי רוב הפעילות האלימה, והיה לרוח החיה של האינתיפדה הרבה לפני ערפאת [1]. עם זאת, ערפאת נהג להורות לברגותי מתי לבצע את פעולות הטרור‏[2].

מעצרו ומשפטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרפיטי תמיכה במרואן ברגותי במלאת 5 שנים למעצרו, על גדר ההפרדה ליד מחסום קלנדיה

תפקידו כמנהיג "חללי אל אקצה" הפך אותו למבוקש בכיר. הוא התחמק מניסיון לערוך בו סיכול ממוקד בשנת 2001. ב-15 באפריל 2002, במהלך מבצע חומת מגן נתפס בשכונת אל-טירה ברמאללה על ידי כוח של צה"ל‏[3]. הוא הובא בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב ושם הואשם ברציחות שבוצעו על ידי אנשיו. העמדה לדין בפני בית משפט רגיל, ולא בית משפט צבאי, היא צעד נדיר ביחס לחשודים ערבים בפעולות טרור מיהודה והשומרון וחבל עזה.

במהלך משפטו טען ברגותי כי מדובר במשפט פוליטי, וכי אין לבית המשפט סמכות לשפוט אותו, וכן כי הוא שבוי מלחמה. טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט. ברגותי נקט אמצעים כגון סירוב להתגלח או להתרחץ לתקופה ארוכה, אך משפטו נמשך כאשר הוא אינו מביא כל הגנה לגופו של עניין.

ב-20 במאי 2004 הוא הורשע בחמישה מעשי רצח של ישראלים ובניסיון אחד וכן במעורבות ואחריות לארבע פעולות טרור מתוך 21 שיוחסו לו בכתב אישום. השופטים קבעו כי ברגותי הנהיג את חוליות הטרור של ארגון התנזים וגדודי חללי אל אקצה, סייע למפקדי החוליות באספקת מימון ואמצעי לחימה ובמספר מקרים אף אישר מראש את ביצוע הפיגועים כנגד ישראל. בפסק הדין ציינו השופטים כי למרות שברגותי תמך באופן עקרוני רק ברצח של חיילים ומתנחלים, כולל נשים וילדים, בפועל הוא לא נמנע מלתמוך באנשיו ולספק להם אמצעי לחימה גם כאשר נוכח שוב ושוב שהם מבצעים פיגועים בתוך תחומי הקו הירוק. "בכך הוא הביע את הסכמתו לכל סוגי הפיגועים שביצעו אנשי השטח של הפתח' ועודד את פעילי הפתח' לבצע פיגועים כנגד ישראל ואף שיבח את מבצעי הפיגועים כולל אלו שבוצעו בתוך ישראל". בנוסף, ציינו השופטים כי לברגותי לא עומדת חסינות משפטית, גם אם כיהן כחבר בפרלמנט הפלסטיני, כיון שהמשפט הבינלאומי לא מכיר בחסינות כזאת.

לצד הרשעתו זוכה ברגותי מרצח 32 בני אדם נוספים בהם הואשם. השופטים נימקו את החלטתם בנימוק שהמצב החוקי במדינת ישראל לא מאפשר להרשיע מנהיג ארגון של עבריינים או ארגון טרור בפעולות שביצעו אנשי הארגון, גם כאשר ברור כי אותו מנהיג מעודד ביצוע פעולות אלו ונותן לאנשיו סיוע כללי שלא לצורך ביצוע עבירה מסוימת‏[2].

ב-6 ביוני 2004 נדון ברגותי לחמישה מאסרי עולם מצטברים על חמש הרציחות שהורשע בהן, ול-40 שנות מאסר בגין הניסיון לרצח.

במהלך מאסרו השלים תואר דוקטור בנושא תפקוד המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם אוניברסיטת קהיר[4].

מעמד והשפעה בקרב הפלסטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות מאסרו, נחשב ברגותי לאחד מחשובי המנהיגים הפלסטינים, והתעמולה הפלסטינית מנסה להשוותו לנלסון מנדלה. מנדלה אף הוזמן על ידי פרקליטיו של ברגותי לבוא למשפטו ולהשתתף בו כמשקיף, אך לבסוף לא הגיע [1]. סמכותו של ברגותי כלפי הארגונים והאסירים הביטחוניים הינה רבה, וכאשר שבתו האסירים הביטחוניים שביתת רעב בחודש אוגוסט 2004, היה אחד האמצעים שהשתמש בהם השב"ס על מנת לדכא את השביתה, פרסום תמונתו של ברגותי כשהוא אוכל בגניבה.

שמו של ברגותי הועלה כמועמד להנהגה הפלסטינית פעמיים מאז מעצרו, בפעם הראשונה בספטמבר-אוקטובר 2002, אז הוזכר שמו על ידי גדודי חללי אל אקצה כמי שמינויו לראש הממשלה הפלסטינית יביך את ישראל; ובדצמבר 2004-ינואר 2005 אז הוזכר על ידי התנזים כמי שיורץ מול אבו מאזן בבחירות ליושב ראש הרשות במקרה שלא יענו דרישותיהם. בדצמבר 2005 הודיע ברגותי על פרישתו מהפת"ח והקמת מפלגה חדשה בשם "העתיד", אך ויתר בסופו של דבר והתמודד במסגרת רשימת פת"ח, לאחר שאף ניצח בפריימריז לקביעת הרשימה.

מאז מאסרו, ברגותי השתמש מספר פעמים במעמדו הציבורי למינוף יוזמות שונות להפסקת אש, הן מול ישראל והן בזירה הפלסטינית הפנימית - הוא היה מעורב במגעים מול חמאס להסכמתה ל"הדנה" ב־2003, מקורביו תיווכו בין מוחמד דחלאן ויאסר ערפאת בסכסוך האישי שהתפרץ בין שניהם ביולי 2004, והוא אף השתמש בסמכותו האישית על מנת לתמוך במאמצים לכינון "הרגעה" לאחר בחירתו של אבו מאזן לנשיאות. ב־2006, בעת שהחריף המתח בין חמאס לפתח והתבטא גם במהומות אלימות, יזם ברגותי את מסמך האסירים, שנועד לקדם הסכמה פנימית פלסטינית. במסמך המקורי אותו יזם נכללה אף הכרה בישראל, אך ניסוחו שונה לשם השגת הסכמה רחבה סביבו.

בבחירות, שנערכו באוגוסט 2009, נבחר ברגותי, המרצה עונש מאסר בישראל, לכהן כחבר הוועד המרכזי של פתח[5]. במרץ 2012, מספר ימים לפני יום האדמה, פרסם ברגותי הודעה מתוך הכלא בה קרא לפלסטינים להפסקת כל יחסי נורמליזציה, הקשרים והתיאומים עם ישראל, להחרים את מוצריה וליצור פיוס פנים פלסטיני שישרת אותם‏[6].

ברגותי זוכה לתמיכה גם בקרב אישים ישראלים הרואים בו מנהיג פלסטיני ומצדדים בשחרורו. חלקם אף מקיימים איתו קשרים שונים ומבקרים אותו בבית הסוהר. עם אישים אלו נמנים: חיים אורון, עמוס עוז, רון פונדק, בנימין בן אליעזר ואחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]