זכריא זביידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זכריה זביידי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זכריא זביידי
زكريا الزبيدي
אין תמונה חופשית
לידה 1976 (בן 43 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מפקד גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח בג'נין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זכריא מוחמד עבד אלרחמן אלזבידיערבית: زكريا محمد عبد الرحمن الزبيدي; נולד ב-1976) הוא מחבל פלסטיני, מפקד גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח בג'נין, שנחשד ברצח ישראלים ובביצוע פעולות טרור, וכאחראי, בין השאר, גם לפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן, בנובמבר 2002, בו נרצחו 6 אנשים, אך הוא לא נשפט על מעשי הרצח. במהלך 2007 השתלב בהסכם המבוקשים שנערך בין הרשות הפלסטינית לשב"כ והוא חדל להיות מבוקש עד מעצרו ב-2019. התפרסם גם בעקבות קשריו החברתיים עם הישראלית טלי פחימה, שהתאסלמה, אך היא התנערה ממנו, והאשימה אותו בשיתוף פעולה עם השב"כ.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של זביידי מת מסרטן, ואמו, סמירה, גידלה אותו ואת שבעת אחיו.

ב-1988 ועד תחילת שנות ה-90, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פתחה ארנה מר ח'מיס תיאטרון ילדים בג'נין, "הבית של ארנה", במטרה לקדם הבנה בין פלסטינים וישראלים. זכריה, אז בן 12, אחיו הגדול דאוד, וארבעה ילדים אחרים בגילאים דומים היו הליבה של להקת השחקנים.[1]

פעילות טרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל צעיר התעמת זביידי עם חיילי צה"ל. לדבריו, ב-1989 בהיותו בן 13 נורה ברגלו על ידי חייל בעת שזרק אבנים על כלי רכב אזרחיים, ומאז הוא צולע. ב-1990 בגיל 14 נכלא למשך שישה חודשים, וזמן קצר לאחר שחרורו, נכלא שוב בשל השלכת בקבוק תבערה, ונידון לארבע וחצי שנות מאסר. בכלא גויס לפת"ח, ועם שחרורו בשנת 1993, לאחר הסכמי אוסלו, הצטרף לכוחות השיטור של הרשות הפלסטינית, לאחר מכן עבד במשך זמן קצר בבנייה בתל אביב וכנהג משאית בג'נין.

בשנת 2001 חזר זביידי לפעילות טרור. ב-4 במרץ 2002 נהרגה אמו מירי כוחות צבא ישראלים, יחד עם עוד שני פלסטינים ופלסטינית נוספת ששרויה במוות קליני. ב-29 במרץ 2002 פתח צה"ל במבצע חומת מגן. אחיו של זביידי, טאהא, נהרג בידי חיילים ישראלים ב-1 באפריל 2002 במהלך המבצע.[2] זביידי לחם בקרב הגדול בג'נין, ולדבריו חש מרירות עמוקה על כך שאף לא אחד מחבריו הישראלים שהיו בקשר עם אמו ונהנו מהכנסת האורחים שלה לא ניסה ליצור עמו קשר. בראיון בשנת 2006 הצהיר כי "אז ראינו את הפרצוף האמיתי של השמאל בישראל". בנה של ארנה, ג'וליאנו מר, חזר לג'נין בשנת 2002 וחיפש אחר הילדים שהשתתפו בקבוצת התיאטרון. ארבעה נערים מתו, דאוד אחיו של זביידי ישב בכלא לאחר שנשפט למאסר של 16 שנים על פעילות טרור, והאחרון הוא זביידי.

זביידי הצטרף לגדודי חללי אל-אקצא זמן קצר לאחר הקרב בג'נין. מאז קיץ 2002 היה זביידי מעורב בתכנון פעולות טרור מתועדות רבות, בשטחי שומרון ובתחומי ישראל, שבמהלכן נהרגו ונפצעו אזרחים וחיילים ישראלים רבים. חלק מפעילותו נעשה בשיתוף עם ארגונים אחרים דוגמת "הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני".[3] לפי שירותי הביטחון הישראלים והודאתו שלו, זביידי אחראי לפיגוע ההתאבדות בסניף "הליכוד" בבית שאן ב-28 בנובמבר 2002. בפיגוע זה נרצחו שישה אנשים.[4]

במהלך תקופת ה"הודנה", בקיץ 2003, בלטה התנגדותו של זביידי לכללי הפסקת האש. התנגדותו התבטאה הן בהמשך פעילותו המלחמתית ובעיקר בשורה של ראיונות לכלי התקשורת, בהם קרא להמשך ביצוע פיגועים בישראל. לדבריו, הוא ביצע מדיניות זו בהתאם לפרשנות שלו להנחיות של ערפאת. לדבריו: "אני מבין מה העיניים שלו אומרות... אני היחידי שיודע מה אבו עמאר (ערפאת) רוצה ממני: להילחם ולא לעצור...".[4] באותה שנה הושחתו פניו של זביידי מרסיס של פצצה שניסה לייצר.

בראיון לעיתון גרמני בשנת 2005 טען זביידי כי לו ולארגונו יש קשרים עם ארגון חזבאללה, שהארגון מסייע לו בנשק, בכסף, ובהדרכה, ושפעולותיו מתואמות עם החזבאללה. זו התבטאות חריגה משום שבדרך כלל ארגוני טרור אינם ששים לחשוף תמיכה כזו מסיבות פוליטיות. באותה תקופה ארגון חזבאללה לא נחשב בקרב מדינות רבות לארגון טרור וחשיפה כזו עלולה הייתה לפגוע בו.[3]

כוחות הביטחון הישראליים ניסו מספר פעמים להתנקש בחיי זביידי, והוא משתמש בדירות מסתור ונע ממקום למקום. בינואר 2005 הודיעה ישראל כי היא מעניקה לזביידי ולמחבלים אחרים "חנינה" במסגרת הבנות עם אבו מאזן.[5] לאחר מכן שב זביידי והיה למבוקש. בניסיון התנקשות נוסף ב-6 ביוני 2006 פשט כוח של מסתערבים על סוכת אבלים והתפתחו חילופי יריות, מהן נפצעו תשעה פלסטינים, ששלושה מהם נפטרו מאוחר יותר מפצעיהם ופלסטיני אחד נהרג.[2] ב-7 באפריל 2007 נפצע זביידי בכתפו במהלך פעילות שגרתית של צה"ל בג'נין.[6]

ב-27 בפברואר 2019 עצר כוח של שב"כ וימ"מ את זביידי בג'נין בחשד לביצוע מספר פיגועי ירי באזור בית אל יחד עם עורך הדין טארק ברגות, תושב מזרח ירושלים,[7] ובהמשך הגישה הפרקליטות הצבאית כתבי אישום נגד השניים.[8] זביידי צפוי להישפט גם על פעילות הטרור שביצע בתקופת האינתיפאדה השנייה.[9]

פרשת טלי פחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זביידי התפרסם בציבור הישראלי כשהיה בעין הסערה סביב היחסים בינו לבין טלי פחימה בשנת 2004. מששמעה פחימה שלמדינת ישראל יש כוונה לחסל אותו, הצהירה כי תשמש לו "מגן אנושי". מאוחר יותר נעצרה בידי השב"כ בטענה שהתכוונה לסייע לפיגועים בישראל. בסופו של דבר הורשעה פחימה בעסקת טיעון בין השאר בשל סיוע שלה לזביידי בתרגום מסמך, שסווג: 'סודי ביותר', שנפל לידיו, ובו פירוט של מבצע מעצר נגדו ונגד אנשיו. לטענת פחימה.

פעילות ציבורית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפעילותו הטרוריסטית זביידי משמש גם כדמות פוליטית וציבורית. בשנת 2004 פרסם ה"וושינגטון פוסט" כתבה אוהדת על זביידי בה הוא מתואר באור אוהד.[10] לפי המאמר זביידי תיאם סולחות בין משפחות, דאג לצרכיהם של עניים וחולים ולבעיות היומימיות של התושבים מול הרשויות. תושב אחד טען כי "מחנה הפליטים מאמץ אותו כבן, ומגן עליו מפני הישראלים". זביידי השליט סדר באמצעות שילוב של הערצה, אלימות ואיומי אקדח. כך, זביידי העניש אנס על ידי ירי ברגלו. זביידי שימש כמודל לחיקוי והערצה בקרב ילדים רבים בג'נין.[11] והוא טען כי חשוב לו שילדים יוכלו לדבר איתו באופן חופשי.

באפריל 2007 נאם זביידי בעצרת בג'נין לציון חמש שנים למבצע חומת מגן, והפנה מסר לכל מנהיגי ערב: "אל תכפו עלינו הסדרי פשרה. העם הפלסטיני מכיר את דרכו, הוא יודע כיצד להגן על זכויותיו החוקיות". זביידי מרבה להתראיין לתקשורת, ובכלל זה לתקשורת הבינלאומית והישראלית. במהלך 2007 השתלב בהסכם המבוקשים שנערך בין הרשות הפלסטינית לשב"כ וחדל להיות מבוקש. במהלך 2008 מתח ביקורת על ההנהגה של פת"ח והרשות הפלסטינית והאשים אותן בשחיתות. כמו כן, טען כי השב"כ והרשות הפלסטינית הונו את המבוקשים ששולבו בהסכם. זאת, כאשר טלי פחימה התנערה ממנו בפומבי והאשימה אותו בשיתוף פעולה עם השב"כ.

תיאטרון החירות במחנה הפליטים בג'נין שיסד זביידי יחד עם ג'וליאנו מר

באפריל 2009 החל זביידי לעסוק בפעילות פוליטית, וחבר לג'וליאנו מר בניהול "תיאטרון החירות" במחנה הפליטים בג'נין. במקביל, השתלב במשרד האסירים של הרשות הפלסטינית כפקיד. במאי 2011 נרצח ג'וליאנו מר, והתיאטרון שנוהל על ידי זביידי הועבר אל מחוץ למחנה הפליטים. בסוף 2011 פורסם כי זביידי שב להיות מבוקש על ידי ישראל.

במאי 2012 נעצר זביידי על ידי הרשות הפלסטינית, בחשד של ניסיון לרצח מושל ג'נין, קדורא מוסא. כעבור חמישה חודשים שוחרר בערבות.[12]

זביידי נשוי ואב לבת ובן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הילדים של ארנה, ג'וליאנו מר חמיס 2003
  2. ^ 2.0 2.1 פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית, מפרוץ האינתיפאדה השנייה ועד למבצע "עופרת יצוקה" (לא כולל), בצלם
  3. ^ 3.0 3.1 זביידי מודה כי ארגונו קיבל סיוע מחזבאללה מרכז המידע למודיעין ולטרור 16.3.06
  4. ^ 4.0 4.1 על יחסו של זביידי לערפאת מרכז המידע למודיעין ולטרור, נובמבר 2003
  5. ^ "החנינה" של זביידי עמיר רפפורט, מעריב, 31.1.2005
  6. ^ בצה"ל מבהירים: "לא ניסינו לחסל את זביידי", אמיר בוחבוט וסוכנויות הידיעות, מעריב ו-nrg, 7.4.2007
  7. ^ דוברות שב"כ, שב״כ פענח פיגועי ירי שבוצעו על ידי זכריא זביידי וטארק ברגות, אתר השב"כ, ‏20/05/2019
  8. ^ טל לב רם, ‏השב״כ פענח שורת פיגועי ירי שבוצעו על ידי זכריא זביידי ועו"ד ישראלי, באתר מעריב השבוע, 20 במאי 2019
  9. ^ לילך שובל, ‏השב"כ חשף: כך ביצע זכרייה זביידי שורה של פיגועי ירי ביו"ש, באתר ישראל היום, 20 במאי 2019
  10. ^ "Refuge Is Prison For Hunted Palestinian", וושינגטון פוסט, 23 באוגוסט 2004 (באנגלית).
  11. ^ טלי פחימה חוצה את הקווים, טל חכים, ישראל 2006
  12. ^ עמירה הסזביידי שוחרר ממעצר לאחר 5 חודשים בכלא הפלסטיני, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2012