הפיגוע בציר כיסופים (2002)
| חלק מהאינתיפאדה השנייה | |
|---|---|
| תאריך | 18 בפברואר 2002 |
| מקום | ציר כיסופים |
| מטרה | אזרחים וחיילים |
| סוג | פיגוע ירי |
| נשק | רובה |
| הרוגים | 3 |
| פצועים | 3 |
| מבצע |
 גדודי חללי אל-אקצא |
| מספר מפגעים | מחבל פלסטיני |
| מניע | טרור אסלאמי לאומני |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   ציר כיסופים | |
  | |
הפיגוע בציר כיסופים (2002) היה פיגוע ירי ורצח שבוצע בידי מחבל פלסטיני בציר כיסופים ב-18 בפברואר 2002 (ז' באדר ה'תשס"ב). בפיגוע נרצחה עו"ד אהובה אמרגי, תושבת היישוב גני טל בגוש קטיף, נהרגו שני חיילי צה"ל, סרן מור יהודה אלרז, תושב קריית אתא וסמ"ר אמיר מנצורי, תושב קריית ארבע, ונפצעו שלושה נוספים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האינתיפאדה השנייה
מקום הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיגוע בוצע בציר כיסופים, כביש הגישה היחיד אל יישובי גוש קטיף, כשני קילומטרים מערבה למעבר כיסופים.
כחודשיים קודם לפיגוע, באוקטובר 2001, מעט מערבה למקום הפיגוע וסמוך לצומת גוש קטיף, נרצחה בפיגוע ירי נוסף אתי פחימה, תושבת היישוב נצר חזני בגוש קטיף, ואזרחים נוספים נפצעו. מפקד חטיבת גבעתי אלוף-משנה עימאד פארס חיסל את המחבל, אשר זחל מאות מטרים בשטח פתוח אל הכביש. בהמשך אותה שנה, באוקטובר 2002, נרצח במקום הרב יצחק עראמה, רבו של היישוב נצר חזני. במאי 2004 בוצע סמוך למקום פיגוע קטלני נוסף – רצח טלי חטואל ובנותיה.
הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בערב יום שני ה-18 בפברואר 2002 (ז' באדר ה'תשס"ב), סמוך לשעה 18:45 בערב, הגיע המחבל מוחמד אל-קסיר, תושב רפיח (בן 19), מדיר אל-בלח אל ציר כיסופים, תוך שהוא נעזר בחסות הבתים הסמוכים לציר. הוא רץ, הגיע סמוך מאוד לכביש, כשני קילומטרים ממערב למעבר כיסופים, ונשכב לידו. תצפית צה"ל הבחינה במפגע, אולם קודם שהספיקו כוחות צה"ל להגיע אל המקום, עברה בו מכונית אזרחית בה שבה לביתה עו"ד אהובה אמרגי (בת 31), נשואה ואם לשניים, תושבת היישוב גני טל בגוש קטיף.
המחבל נעמד, ופתח באש מטווח קרוב לעבר המכונית. אהובה אמרגי נפצעה אנושות ומותה נקבע במקום זמן קצר לאחר מכן. אחריה עבר במקום משה ספירשטין, תושב נוה דקלים ונכה צה"ל (איבד את ידו ועינו במלחמת יום הכיפורים).[1] המחבל פתח לעברו באש, ופצע את ספירשטין בידו הנותרת. ספירשטיין ניסה לדרוס את המחבל, ללא הצלחה.
למקום הוקפצו כוחות צה"ל, בראשם חפ"ק הפלוגה המסייעת של גדוד רותם. מפקד הפלוגה, סרן מור יהודה אלרז (בן 25), וחייליו יצאו מתוך הג'יפ הצבאי והסתערו על המחבל בחשכה. המחבל פתח עליהם בירי ויידה לעברם רימוני יד. אלרז פצע את המפגע, אולם הוא והקשר שלו, סמ"ר אמיר מנצורי (בן 21),[2] נפצעו אנושות במהלך הקרב. הם פונו לבית החולים סורוקה בבאר שבע ושם נקבע מותם.[3]
חפ"ק הפלוגה הרובאית של הגדוד, אשר הגיע למקום סמוך לאחר מכן, ניהל קרב יריות נוסף עם המחבל. סגן מפקד הפלוגה עידו לברן נפצע ברסיסים בעינו. האירוע הסתיים עם התפוצצות מטען חבלה שנשא על גופו המחבל.[4]
לאחר הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום שלאחר הפיגוע הובאו הרוגיו למנוחות. אהובה אמרגי נטמנה בבית העלמין של גוש קטיף בהלווייה בנוכחות אלפים.[5] לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות,[6] הועבר קברה אל הר הזיתים בירושלים.[7][8] סרן מור אלרז נטמן בבית העלמין הצבאי בקריית אתא. הלווייתו של סמ"ר אמיר מנצורי נפתחה בעיירתו קריית ארבע,[9] ונחתמה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.[10]
לאחר הפיגוע הוצב במקום שלט הנצחה לאהובה אמרגי, שכותרתו: "זעקי ארץ אהובה". השלט הוסר מן המקום במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות.[11]
לאחר הפיגוע, במסגרת הריסת בתי מחבלים, הרס צה"ל את ביתו של המחבל בעיר רפיח. ביוני 2002 לכד צה"ל ברפיח את ניזאר חדר מוחמד דהליז, ששימש תחילה כמפקד בביטחון המסכל ולאחר מכן כמפקד בגדודי חללי אל-אקצה באזור רפיח, ממתכנני הפיגוע ומי שאימן את הרוצח לקראת הפעולה.[12] הוא נידון למאסר עולם. לאחר תשע שנים בכלא הוא שוחרר בעסקת שליט, וזכה לפרסום גדול כגיבור לאומי. נעים ג'יהאד נעים מוצראן, מחבל נוסף בגדודי חללי אל-אקצה אשר סייע לרוצח, נלכד אף הוא ונידון למאסר עולם.[13]
הריסת המבנים בחסותם בוצע הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפיגוע הרס צה"ל שני מבנים בפאתי חאן יוניס לאורך ציר כיסופים שלא שימשו למגורים, בחסותם קרב המחבל אל הציר, והודיע לדיירי כ-20 מבני מגורים באזור שבתיהם מיועדים להריסה. תושבי הבתים הגישו יחד עם חבר הכנסת מוחמד ברכה שתי עתירות לבג"ץ נגד ההריסה, יחד עם בקשה לצו ביניים עד בירור העתירה. שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש הוציאה צו ביניים המורה שלא להרוס את המבנים, עד לדיון בעתירה.[14][15] לפי "גורם בפיקוד הדרום", הריסת הבתים לא בוצעה בשל עיכוב זה.[16]
לאחר יומיים הצהירה המדינה שחזרה בה מכוונתה להרוס מיידית את הבתים, והודיעה כי אם תתכנן בעתיד להרוס מבנה, דייריו יקבלו הודעה מראש, אלא אם הודעה כזאת אינה אפשרית בשל צורך מבצעי מיידי, סיכון חיי חיילים או סיכול פעולה מבצעית. בעקבות זאת משכו העותרים את העתירות.[17]
במאי 2002, כשלושה חודשים לאחר הפיגוע, נערך דיון בלשכת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, על הריסת הבתים. בסיכומו נכתב: "הריסת שני הבתים המצויים בקרבת גשר מור מתוארת על ידי אלוף הפיקוד כעניין של פיקוח נפש... לפחות בית אחד מאוכלס באזרחים אשר אין מידע הקושר אותם לפיגועים או למתן אפשרות לביצוע פיגוע... ההריסה צריכה להיות כפופה למתן פיצויים".[18] אולם בסופו של דבר לא הרס צה"ל מבנים בציר כיסופים עד לאחר רצח טלי חטואל ובנותיה, כשנתיים לאחר מכן.
אחריות הרשות הפלסטינית לפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפיגוע נטלו גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של ארגון הטרור פת"ח, אחריות על הרצח.[19] לדברי ד"ר רוני שקד, לשעבר איש שב"כ ובהמשך ראש יחידת מזרח תיכון במכון טרומן, הפיגוע נחשב גולת הכותרת של פעילות גדודי חללי אל-אקצא ברפיח.
בשנת 2007 הכריע בית משפט פדרלי במיאמי כי הרשות הפלסטינית ואש"ף, מכוחן פועלים פת"ח וגדודי חללי אל-אקצה, אחראים לפיגוע, וקבע כי ישלמו 16 מיליון דולר למשה ספירשטין, אזרח אמריקאי אשר נפצע בפיגוע. טענת הרשות כי היא חסינה מפני תביעות, לא התקבלה.[20] ביולי 2019 קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה דרורי כי הרשות הפלסטינית אחראית לפיגוע, אשר בוצע בידי מפקדים בביטחון המסכל של הרשות, מפקד במשטרה הפלסטינית וחברי גדודי חללי אל-אקצא.[21]
ב-2013 נערכה לרוצח אזכרה רשמית מטעם הרשות הפלסטינית, בה הופיעה תמונתו לצד תמונת ערפאת, אבו מאזן ועוד. עצרת דומה נערכה גם בשנת 2014. העצרות סוקרו באהדה מיוחדת באל-חיאת אל-ג'דידה, העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית.[22]
בדצמבר 2014 פרסמה תנועת פת"ח סרטון הלל לשהידים, ביניהם הרוצח מוחמד אל-קוסייר שביצע את הפיגוע.[23]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרט לזכרו של מור אלרז ז"ל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 13:32)- זוכרים את מור - אתר הנצחה לסרן מור אלרז
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ האזרח שנפצע איבד יד ועין במלחמת יום כיפור, באתר הארץ, 18 בפברואר 2002
- ^ מערכת ישראל היום, "גיבור, תמיד שאפת לצדק, לשמחה ואהבה", באתר ישראל היום, 10 במאי 2016
- ^ אילנה שטוטלנד, האובדן שחיבר בין שתי האמהות: "יצרנו משפחה בעקבות הטרגדיה", באתר מעריב אונליין, 17 באפריל 2018
- ^ מאת עמוס הראל, 3 הרוגים בפיגוע התאבדות ליד גוש קטיף, באתר הארץ, 18 בפברואר 2002
- ^ נחמה פרקש, זעקי ארץ אהובה, באתר NRG מעריב, 29 באפריל 2002
- ^ אב שכול מקטיף: להעמיד לדין את הרב וויס, באתר ערוץ 7, 16 בדצמבר 2005
- ^ כרטיס הקבר של אהובה אמרגי באתר הר הזיתים.
- ^ חזקי ברוך, "הפצע לא יגליד לעולם", באתר ערוץ 7, 22 באוגוסט 2017
- ^ דברי הספד לקדוש אמיר מנצורי הי"ד שנירצח אמש בכיסופים, באתר חדר החדשות, 19 בפברואר 2002
- ^ שמעון איפרגן ואבישי בן חיים, ההרוגים בכיסופים: מ"פ, הקשר שלו ועורכת-דין, באתר ynet, 19 בפברואר 2002
- ^ אתר ארץ זוכרת יושביה.
- ^ פליקס פריש ואפרת וייס, חשד: מורה פלסטינית ובת 15 תכננו פיגועי התאבדות, באתר ynet, 13 ביוני 2002
- ^ ת"א 88–9350 נורז'ץ ליטבק ואח' נ' הרשות הפלסטינית ("המועצה הפלסטינית") ואח', סע' 3803-3814.
- ^ בג"ץ 1556/02 אחמד סעיד עבד רבו הדאף נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה, ניתן ב־19 בפברואר 2002
- ^ משה ריינפלד, בג"ץ עיכב הריסת 20 בתי פלשתינאים בכביש כיסופים, באתר הארץ, 18 בפברואר 2002, שימו לב שתאריך הידיעה שגוי. תאריך נכון נמצא ב: בג"ץ עיכב הריסת בתים בכביש כיסופים, באתר הארץ, 19 בפברואר 2002
- ^ בג"ץ הורה לצה"ל להקפיא את הרס הבתים ברצועה, באתר ynet, 19 בפברואר 2002
- ^ בג"ץ 1556/02 אחמד סעיד עבד רבו הדאף נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה, ניתן ב־21 בפברואר 2002
- ^
יותם ברגר, פסיקת בג"ץ שהשר אוחנה רמז שהובילה לרצח משפחת חטואל מעולם לא ניתנה, באתר הארץ, 13 ביוני 2019. שימו לב שבכתבה זאת מתייחסים לעתירה שהוגשה במרץ 2002 וטופלה על ידי אילה פרוקצ'יה. עתירה זאת היא בג"ץ 2353/02 חסן מגיד' גומעה חמד נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה, ניתן ב־17 במרץ 2002, אולם ספק אם היא מתייחסת למבנים בציר כיסופים.
- ^ כתבי ynet, נמשכת ההסלמה: 3 הרוגים ברצועה - והרוג נוסף בי-ם, באתר ynet, 19 בפברואר 2002
- ^ אי-פי, הפלשתינים יפצו קורבן טרור במיליוני דולרים, באתר nrg, 8 בפברואר 2007
- ^ ת"א 88–9350 נורז'ץ ליטבק ואח' נ' הרשות הפלסטינית ("המועצה הפלסטינית") ואח', חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4.
- ^ ת"א 88–9350 נורז'ץ ליטבק ואח' נ' הרשות הפלסטינית ("המועצה הפלסטינית") ואח', סעיף 3797.
- ^ איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק, פת"ח: אלימות וטרור הם הדרך של פת"ח - סרטון של פת"ח מאדיר 5 פיגועי התאבדות של פת"ח שבהם נרצחו 55 ישראלים, באתר מבט לתקשורת הפלסטינית, 30 במאי 2015
