גרביל החוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מחיקת מקורות כפולים, ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קריאת טבלת מיוןגרביל החוף
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכרסמים
תת־סדרה: דמויי עכבר
משפחה: עכבריים
תת־משפחה: גרביליים
סוג: גרביל
מין: גרביל החוף
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Gerbillus andersoni
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרביל החוף או גֶּרְבִּיל אָלֶנְבִּי[2] (שם מדעי: Gerbillus andersoni; בעבר נקרא: Gerbillus allenbyi) הוא מין מכרסם לילי קטן ממשפחת העכבריים. תפוצתו משתרעת מתוניסיה עד ישראל, בה הוא מוגדר כחיית בר מוגנת. היות שהוא חי בחולות, בישראל הוא נפוץ באזורים החוליים של מישור החוף.[3][4][5]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקלו של גרביל החוף כ-24 גרם בממוצע. הוא חי בחולות, ומעדיף חול מיוצב למחצה המכוסה בצמחייה מעטה. צמחייה כזו מספקת לו הן מחסה הן חלק ממזונו. כפות רגליו מכוסות שערות המונעות ממנו לשקוע, כדי שיוכל לנוע היטב מעל החול. על גבו פרווה זהובה וקצרה, ואילו על גחונו פרווה לבנה. בשולי אוזניו פרווה כהה. זנבו ארוך, ובקצהו פרווה לבנה.[3][4],[5]. הגרביל בעל חוש ריח מפותח המסייע לו לאתר זרעים הקבורים בחול, ועיניו הגדולות מסייעות לו למצוא את דרכו בחשכה. שפמו הארוך עוזר לו לנווט בצמחייה, ושמיעתו החדה מאפשרת לו להבחין בהתקרבותם של טורפים, כמו שועלים ותנשמות.[5][4]

גרביל החוף פעיל בשעות הלילה המאוחרות, שעות שבהן הוא מחפש את מזונו[3] חייו קצרים, כשבעה חודשים בממוצע, ובמהלכם הוא נאלץ להתחרות עם גרביל החולות על מקום מחיה ועל מזון. גרבילי החוף חיים ביחידות.[5][4]

הזנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרביל החוף ניזון בעיקר מזרעים, חרקים וצמחים ירוקים. את הזרעים הוא שומר במחילה לעת הצורך.[5][4][3]

בעונת הרבייה חל מפגש קצר בין הזכר לנקבה של גרביל החוף. בדומה לשאר היונקים, הנקבה בוחרת לה זכר המוצא חן בעיניה ומזדווגת עמו לאחר חיזור קצר[5][4][3].

בתום ההזדווגות עוזב הזכר את הנקבה, והטיפול בגורים נותר באחריותה הבלעדית[4][3]

לאחר הריון קצר בן שלושה שבועות ממליטה הנקבה ארבעה עד חמישה גורים עירומים מפרווה[5] הגורים גדלים במחילה ויונקים מחלב אמם במשך שבועות ספורים בטרם יוצאים לחפש מזון בעצמם.[5][4][3]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נפוץ גרביל החוץ מסיני ועד קיסריה, ובחולות הנגב המערבי. פיתוח מואץ, שימוש מוגבר בחופים והתייצבות החולות דחקו את גרביל החוף דרומה, וכתוצאה מכך ממעטים למצוא אותו צפונית לקיסריה. התרבותו מאוימת גם מפיתוח תשתיות וכבישים, המקטינים את שטחי המחיה שלו ומפרידים בין אוכלוסיות באזורים שונים.[5][4][3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גרביל החוף באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ מילון בעלי חיים א"י (תשכ"ג), 1963, האקדמיה ללשון העברית.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 "גרביל החוף". FXP (בעברית). בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2018. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 4.8 החברה להגנת הטבע - גרביל החוף, www.teva.org.il (בעברית)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 5.8 "גרביל חוף". הגן הזואולוגי (בעברית). בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2018.