ערוד

ערוד
ערוד
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה חמורה (CR)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מפריטי פרסה
משפחה:	סוסיים
סוג:	סוס
תת־סוג:	חמור
מין:	ערוד
שם מדעי
Equus africanus ‏הויגלין ופיטזינגר, 1866
תחום תפוצה

ערוד בחי בר יטבתה

ערוד בחי-בר יטבתה, 1980

ערוד (שם מדעי: Equus africanus) הוא מין בתת-סוג חמור, שבסוג סוס. אחד מתת-המינים של הערוד הוא חמור הבית. לפני כששת אלפים שנה הוא בוית במצרים העתיקה ומאז משמש החמור את האדם.

תכונות

ערוד הוא חמור הבר האפריקני, גדול מן הפרא - חמור הבר האסייתי, ונבדל ממנו ברגליו המפוספסות בטבעות רוחב חומות כהות. גובה כתפיו 135 סנטימטר, ראשו גדול ואוזניו ארוכות. צבעו בקיץ הוא צהבהב-אפור ובחורף צבעו אפור יותר ואילו גחונו נותר בהיר.

התנהגות

הערוד חי בערבות עשב, באזורי מדבר, במישורים ובאזורים מבותרים ומטפס היטב במדרונות תלולים. הזכרים חיים ב"עדרי רווקים", אך זכרים בוגרים שומרים בקפדנות על נחלה ולכל זכר בוגר תחום מחייה (טריטוריה) משלו בהיקף של 5–10 קמ"ר המשמש גם קבוצות קטנות של נקבות וצעירים. הערוד מסמן את גבולות הטריטוריה בהשמעת קולות ועל ידי ערמות גללים גדולות. מלחמות גבול בין הזכרים הן אלימות במיוחד: בטבע המלחמה מסתיימת במנוסתו של המנוצח ובתנאי שבי אף ייתכן שהיא תסתיים במותו של אחד מהלוחמים. נקבות וצעירים חופשיים לנדוד בין השטחים.

הערודים רועים בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב והלילה ומסוגלים לשרוד חיים בתנאי מדבר קשים, בהתקיימם על מזון דל ביותר ומים מועטים. כדי לשרוד ימים חמים מבלים הערודים את רוב הזמן במנוחה, בצל עצים או סלעים ונדרשים לשתות מים באופן סדיר, לכל הפחות אחת לשלושה ימים. בתנאי בצורת קשה נודדים הערודים למרחקים בחיפוש אחר מזון ומים.

הנקבות מגיעות לבגרות מינית כבר בגיל 18 חודשים ואילו הזכרים יכולים להזדווג רק לאחר שביכולתם להחזיק טריטוריה, בגיל שש בקירוב. לאחר תקופת חיזור שבה הנקבה בועטת בפראות ברגליה האחוריות בזכר המחזר. ההזדווגות נעשית כאשר הזכר עולה מאחורי הנקבה תוך נשיכות קלות של הכתפיים ומתקיימת כל שעה שעתיים במשך יום יומיים. ההריון נמשך כשנה, ומסתיים בעיר אחד בכל המלטה. בימים הראשונים לאחר לידתו של העיר, נוהגת האם ללקקו, ומונעת מנקבות אחרות להתקרב אליו כדי למנוע החתמה לא רצויה שלו כלפיהן. תקופת ההנקה נמשכת כשישה חודשים, והנקבה יכולה להתעבר מחדש רק כעבור חצי שנה עד שנה וחצי. בגיל שנתיים פורש העיר מאמו ומנסה לתחום נחלה לעצמו.

אורך החיים של הערוד בשביה כ-40 שנה, אך בטבע רק עד 20 שנה.

תפוצה בעולם ובישראל

הערוד היה נפוץ בצפון אפריקה ובמזרחה, אך מרבית הפרטים הושמדו בידי האדם בשל ציד ועל ידי הכלאה עם חמור הבית וכיום נותרו רק קבוצות בודדות שעדיין מתקיימות בדרום מזרח מצרים ובאתיופיה. בישראל הערוד לא היה נפוץ אף פעם.

כיום יש כ-500 ערודים בעולם ומתוכם כ-130 בגני החיות תחת גרעין רבייה בשל סכנת ההכחדה החמורה בה הם נמצאים (CR). בין השאר קיים גרעין רבייה בישראל, בחי-בר יטבתה.

בפברואר 2023 נולד ערוד בספארי ברמת גן בישראל, ובבוא היום יעבור לאחד מגני החיות בהתאם להמלצות תוכנית הרבייה האירופית.

השבת הערוד לישראל

הערוד הושב לישראל ב-1972 במבצע בזק אשר יזם אברהם יפה ונוהל על ידי החי-בר בישראל. המבצע החל בעת שסוחר איטלקי לחיות בר בשם רוברט נדיר זיהה מעל מדבר דנקיל באתיופיה עדר של תריסר ערודים בוגרים והציע אותם למכירה לאחד מבעלי גני החיות בניו יורק. אברהם יפה בדיוק שהה בנוכחותו בעת שמנהל גן החיות דחה את הבקשה בשל האיסור האמריקאי להכנסת בעלי חיים מאפריקה. יפה מיד שכנע אותו להפנות את הסוחר לחי-בר כך שיתאפשר להשיב את החיה שנכחדה חזרה לנופיה של ארץ ישראל. לאחר שפרופ' היינריך מנדלסון נשלח לזהות במו עיניו את הערודים המוצעים, גויסו 90,000 דולרים בסיועו של אברהם אגמון, מי שהיה למנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל קבוצת דלק, ובעזרתו של מרדכי הוד, מפקד חיל האוויר הישראלי, הועברו ב-14 בספטמבר 1972 תריסר הערודים שנקנו באמצעות מטוס הרקולס של החיל.

אזכורים בתנ"ך ובספרות חז"ל

בין בעלי החיים המקראיים שחיו בערבות ים המלח עד הדורות האחרונים היה גם הערוד, אבי החמור הבית. בתקופת התלמוד היה, כנראה, מצוי הרבה בארץ ישראל. זאת יש ללמוד מן ההלכות: "החמור והערוד, אעפ"י שדומין זה לזה, כלאיים זה בזה" (משנה, מסכת כלאים, פרק ח', משנה ו'). "מאימתי קורין את שמע בשחרית? - משיכיר בין תכלת ללבן... ר' עקיבא אומר: "בין חמור לערוד" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד ב').

ערוד מופיע לראשונה בספר איוב:

מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ.

— ספר איוב, פרק ל"ט, פסוק ה'

הערוד נזכר במשנה: ”החמור והערוד, אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה”.

ובתלמוד: "תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד" ופירש רש"י: ערוד - חמור הבר. במקום אחר (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט"ז, עמוד ב') מסופר: כי בית מר יוחני היו משתמשים בערודים לטחינה בריחיים במקום בחמורים.

לפי הפירושים המסורתיים, ערוד הוא בעצם שם נרדף לפרא שהוא גם כן חמור בר. התרגום הארמי (ספר ירמיהו, פרק ב', פסוק כ"ד) מתרגם פרא - ערוד, גם במדרש רבה (ספר דברים, פרק ה') משמע כי מדובר בשני שמות לאותו בעל חיים. במדרש שוחר טוב על תהילים (מזמור ט') מונים את הצמד פרא-ערוד, בין חמישה צמדי מילים נרדפות המופיעים בתנ"ך באותו פסוק. רק השערות מודרניות של חלק מהחוקרים מזהות את הערוד המקראי כחמור הבר האפריקני, בעוד חוקרים אחרים מקבלים את הזיהוי בין הערוד לפרא, או מזהים את הערוד עם הפרא הפרסי (אוֹנַגֶר).

בגמרא נזכר "ערוד" במשמעות נוספת, כיצור כלאים של נחש וצב: "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב, לימים יצא ערוד מביניהם, וכשבאתי לפני רבי שמעון החסיד, אמר לי: אמר הקדוש ברוך הוא הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי".

ראו גם

• פרא

קישורים חיצוניים

• ערוד, באתר ITIS (באנגלית)
• ערוד, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• ערוד, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• ערוד, באתר GBIF (באנגלית)
• יהודה פליקס, בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב, באתר דעת
• ארז ארליכמן, הערודים הגיעו עם שחר, באתר ynet, 29 בנובמבר 2006
• זהר עמר, פרא וחמור — ומה שביניהם, באתר האקדמיה ללשון העברית