לילן מצרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןלילן
Nycteris thebaica.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: עטלפים
משפחה: לילניים
סוג: לילן
מין: לילן מצרי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Nycteris thebaica
סנט-אילר, 1813
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לילן מצרי

לֵילָן מצרי (שם מדעי: Nycteris thebaica) הוא מין של עטלף. הלילן הוא עטלף חרקים הנפוץ באפריקה ובמזרח התיכון, לרבות ארץ ישראל.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילן שוקל בין 6.5 ל-16 גרם, אורכו נע בין 8.3 ל-16.8 ס"מ ומוטת כנפיו בין 27 ל-30.7 ס"מ.

פרוותו ארוכה ודמוית משי, וצבעיה נעים מאפור, עבור באדמדם וכלה בחום, פרוות הבטן היא בצבע אפור בהיר. ללילן אוזניים גדולות, ארוכות יותר מראשו. יש לו זנב ארוך יחסית מחובר לקרום הנקרא uropatagium, היוצרים ביחד צורת "T" אופיינית למשפחת הלילניים (Nycteridae). הלילן הוא דיפיודונט (Diphyodont), הגורים נולדים ללא שיניים ובהיותם קטנים מאוד הם מגדלים שיני חלב שבהמשך מתחלפות בשיניים קבועות.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילן הוא עטלף חרקים הצד פרוקי רגליים כמזון. הוא משתמש באיכון הד (Echolocation) לשם סריקת השטח ואיתור טרף, אך עוצמת הקול שהוא מפיק חלשה יחסית (ולכן מכונה לעיתים "עטלף לוחש"). מכיוון שהאקולוקציה אצלם חלשה, מסתמך הלילן גם על עיניו לניווט ואיתור מזון. ראייתו טובה יותר מזו של עטלפי חרקים אחרים. התפריט של הלילן מגוון ותלוי במיקום ובעונה. הוא טורף בעיקר פרפרים ועשים, וגם עקרבים, עכבישים וסוגי חרקים נוספים. שיטות הטרף של הלילן מגוונות: חלק מהחרקים הוא טורף במעופו, חלק אחר הוא מאתר כאשר הוא תלוי על עץ ואז עט עליהם. כמו כן הוא טורף פרוקי רגליים שאינם זזים אלא נחים על קירות, סלעים וכו'. לעיתים הלילן אינו אוכל את הטרף בעת תפיסתו אלא לוקח אותו לאתר לינתו לאכול אותו אחר כך בנחת.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילן מצוי ברחבי אפריקה, ישראל וחצי האי ערב. לילנים נצפו באי קורפו הנמצא מחוץ לאזור גידולם הרגיל[2].

הלילן נפוץ במגוון בתי גידול, החל מבתי גידול יבשים כמדבריות וסוואנות ועד ליערות. לילנים משתמשים במגוון רב של מחסות כאתרי לינה: החל ממבנים טבעיים כגון מערות ועצים ועבור במבנים מלאכותיים כגון מכרות, בונקרים ובארות נטושות. השיקול העיקרי בבחירת אתר לינה הוא טמפרטורה נמוכה.

בארץ ישראל נצפה הלילן בבית שאן, יריחו, מרחביה, עין גדי, נאות הכיכר ועין יהב[3].

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילנים חולקים לעיתים קרובות את אתר הלינה עם מיני עטלפים אחרים. בעוד רוב מיני הלילניים חיים בזוגות או בקבוצות קטנות, הלילן נצפה במושבות שמנו מאות פרטים במערה בודדת[4]. למנוחה הלילנים נתלים ברגליהם על עץ או על קיר המערה, ראשם כלפי מטה כאשר הגב לכיוון פתח המערה והראש מתעקל לכיוון הגב כדי להביט החוצה. הלילן הוא עטלף נודד והנדידות מתרחשות כנראה עקב שינוי במקורות המזון.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא הרבה ידוע על הרבייה של הלילן. נקבות הלילנים בדרך כלל ממליטות פעם אחת בשנה גור אחד. ההריון נמשך בין חודשיים לשישה חודשים, תלוי באקלים. ההמלטה מתרחשת בתחילת הקיץ, כך שגורים קטנים נצפו בחצי הכדור הצפוני ביוני-יולי, ובדרום אפריקה בנובמבר[3]. תקופת הינקות נמשכת כחודשיים במין Nycteris macrotis וכך כנראה גם במין זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לילן מצרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לילן באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Richard Hoath, "A Field Guide to the Mammals of Egypt", American Univ in Cairo Press, 2009, pages 45-46
  3. ^ 3.0 3.1 Mazin B. Qumsiyeh, "Mammals of the Holy Land", Texas Tech University Press, 1996, page 92
  4. ^ Tilde Stuart, Chris Stuart, "Field Guide to Mammals of Southern Africa", page 54