דוד יוטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד יוטן
David Yutan.jpg
לידה 5 ביוני 1916
וילנה, האימפריה הרוסית (כיום ליטא)
פטירה 12 בינואר 2000 (בגיל 83)
תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה בית העלמין נחלת יצחק
תאריך עלייה 1941
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת וילנה
השתייכות Irgun.svg אצ"ל
תקופת הפעילות ? – 12 בינואר 2000 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
קצין המטה הראשי של האצ"ל, אחראי על הדפוס וחבר במערכת עיתון "חרות" המחתרתי
עיטורים
תפקידים אזרחיים
מפקד גליל בית"ר בשלזיה ובגליציה המערבית, קצין נציבות בית"ר בפולין, ראש עלייה ב' ("אף על פי") בוורשה

דוד יוטן (5 ביוני 191612 בינואר 2000) היה פעיל ציוני, מראשי נציבות בית"ר בפולין, קצין המטה הראשי של האצ"ל, חבר מועצת העיר תל אביב-יפו, מראשי הסתדרות העובדים הלאומית וממייסדי תנועת החרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד יוטן נולד בווילנה, האימפריה הרוסית (כיום בירת ליטא) ב-5 ביוני 1916 לשמואל ואסנת לבית סור. הוא התחנך בגימנסיה "אפשטיין" ובפקולטה לאגרונומיה באוניברסיטת וילנה.[1] היה פעיל בתנועת בית"ר ובארגון הסטודנטים והיה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הציונית החדשה, מיסודו של זאב ז'בוטינסקי בקרקוב.[2][3] מסוף 1937 עד לתחילת 1939 שימש כמפקד גליל בית"ר בשלזיה ובגליציה המערבית, אשר השתרע מצ'נסטוחובה דרך קרקוב ועד לסאנוק.[4]

דוד יוטן (פינה ימנית למטה) לצד עליזה ומנחם בגין במדי צבא אנדרס. בשורה העליונה (משמאל לימין): משה שטיין וישראל אפשטיין, 12 בדצמבר 1942

במרץ 1939 עבר לשמש כקצין נציבות בית"ר בפולין, בהנהגתו של נציב בית"ר בפולין מנחם בגין ושימש כמנהל מחלקת העלייה של נציבות בית"ר ("עליית אף על פי") בוורשה (החליף את אלחנן פנימונסקי).[5] עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חזר יוטן לווילנה וטיפל בעלייתם הבלתי לגאלית של פליטי בית"ר לארץ ישראל. ב-17 בספטמבר 1939 פלשה ברית המועצות לפולין והצבא האדום נכנס לווילנה ב-19 בספטמבר 1939 והעיר הייתה בתחילה בשליטה סובייטית, אך כעבור מספר שבועות נמסרה לידי ליטא. ביוני 1940 הפכה וילנה לחלק מברית המועצות עם פלישת הסובייטים לליטא וסיפוחה לברית המועצות. ווילנה הפכה למקום מפלט ליהודי פולין וכחלק מתפקידו סייע יוטן לפליטי בית"ר ולמנהיגיה. הוא הצליח לחמוק מהשלטון הסובייטי ולאחר נדודים הגיע במרץ 1941 עם רעייתו שרה לארץ ישראל.[1]

יוטן השתתף בקורס מפקדים של האצ"ל בשוני ונתמנה לקצין המטה הראשי של האצ"ל.[6] במסגרת תפקיד זה היה יוטן אחראי על הדפוס וחבר במערכת עיתון "חרות" המחתרתי. באפריל 1944 נאסר בידי שלטונות המנדט הבריטי ונכלא במחנה המעצר בלטרון ובכלא עכו.[7] יוטן הוגלה על ידי הבריטים עם 251 אנשי אצ"ל ולח"י לאריתריאה, לסודן ולקניה.[8][9] ב-15 במאי 1947 שוחרר ושב לארץ ישראל ממחנה המעצר בקניה וביוני נבחר לכהן כמזכיר הכללי של סניף תל אביב של הצה"ר.[10][11][12] הוא נעצר שוב יחד עם ראשי הערים וראשי התנועה הרוויזיוניסטית באוגוסט 1947 והוחזק במחנות המעצר בלטרון ובעתלית עד לשחרורו ערב הקמת המדינה.[1][3] בבחירות לאספה המכוננת בשנת 1949 הוצב יוטן במקום ה-41 ברשימת תנועת החרות.[13] בשנת 1952 החל להתגורר בשיכון גולי קניה בשכונת יד אליהו בתל אביב.[14][15] הוא כיהן כחבר בוועד הפועל של הסתדרות העובדים הלאומית.[16][17]

בנובמבר 1952 עם התפטרותו של ד"ר משה כהן מתפקידו התמנה יוטן לחבר מועצת העיר תל אביב מטעם סיעת חרות.[16][18] בפברואר 1959 נבחר יוטן על ידי מרכז תנועת החרות לראש המחלקה המוניציפלית של התנועה במרחב תל אביב.[19] בבחירות לכנסת הרביעית הוצב יוטן במקום ה-26 ברשימת חרות לכנסת.[20] בהמשך מונה ליושב ­ראש ועדת הביקורת המייעצת של המועצה שליד המבקר ולראש אגף האשפוז והרפואה הציבורית בעירייה, שבמסגרתו לקח חלק פעיל בהנהלת איגוד ערים "דן" ובהנהלת "אל סם", עמותה למלחמה בסמים.[21][22][23][24][1] בשנת 1967 עם הדחתו מוועדת המכרזים העירונית למשרות פנויות, התפצל יוטן ביחד עם יוסף ולקר מסיעת גח"ל במועצת העיר והכריז על שניהם כסיעה עצמאית - "סיעת העובד הלאומי".[25]

היה ציר לקונגרסים הציוניים העולמיים ה-23 (1951) וה-24 (1956) ובשנת 1960 שימש כציר בקונגרס הציוני העולמי ה-25 מטעם משלחת תנועת החרות-צה"ר.[7][26] הוא היה חבר נשיאות הוועד הפועל הציוני, ונציג תנועת החרות בהנהלת הקונגרס היהודי העולמי בישראל.[1] בבחירות לכנסת החמישית בשנת 1961 הוצב יוטן במקום 102 הסמלי ברשימת חרות לכנסת.[27] בבחירות לכנסת השישית ב-1965 הוצב יוטן במקום 90 ברשימת גח"ל.[28] בבחירות לכנסת השביעית ב-1969 הוצב יוטן במקום 110 הסמלי ברשימת המרכז החופשי לכנסת.[29] בבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 הוצב יוטן במקום ה-116 הסמלי ברשימת הליכוד לכנסת.[30]

הוא כיהן בין היתר כחבר בוועד הפועל של קופת חולים לעובדים לאומיים (כיום לאומית שירותי בריאות), כאחד מנציגי קופת חולים לעובדים לאומיים בארגון הבינלאומי לביטחון סוציאלי (אנ') בז'נבה וכראש מחלקת ההסברה של הסתדרות העובדים הלאומית.[31][32][7][33][34]

יוטן היה פעיל במשך שנים רבות למען הנצחת יהדות וילנה, עיר הולדתו. בשנת 1946 הוא היה חלק מקבוצות פעילים יוצאי וילנה שהתאגדו וייסדו את "איגוד יוצאי וילנה לעזרה והצלה". ב-1965 היה יושב ראש הוועד להקמת בית וילנה להנצחת יהדות וילנה והסביבה. הנצחת יהדות וילנה והסביבה הייתה מפעל חייו של יוטן שכיהן במשך שנים רבות כיושב ראש "איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל".[35][1]

באפריל 1989 פרש מתפקידו כחבר במועצת העיר תל אביב-יפו ובאותה השנה הוענק לו אות יקיר העיר תל אביב-יפו.[1][36]

דוד יוטן הלך לעולמו ב-12 בינואר 2000 בגיל 83 והובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק.[1]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1940 נשא לאישה את שרה לבית נייבורג ונולדו להם שלוש בנות.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד יוטן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 דוד יוטן, איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "דוד יוטן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3184
  3. ^ 1 2 מירי יהלום, ארגון יוצאי וילנה, דוד יוטן, פייסבוק, ‏13 באפריל 2016
  4. ^ דוד יוטן, זכרונותיו של מפקד גליל, מכון ז'בוטינסקי בישראל
  5. ^ חיים לזר ליטאי, אף-על-פי : ספר עליה ב', תל אביב: מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1957, עמ' 140
  6. ^ אמיר גילת, שמיר בכנס האצל בשוני: נמשך העימות האידיאי עם המחנה האחר, מעריב, ‏13 ביולי 1988
  7. ^ 1 2 3 4 דוד תדהר (עורך), "דוד יוטן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3185
  8. ^ רשימות של גולי אפריקה, מכון ז'בוטינסקי, עמ' 25. אנגלית)
  9. ^ 6 גולי אריתריאה ו-2 עצורי לטרון ברשימת המועמדים של הצה"ר, המשקיף, ‏25 באוקטובר 1946
  10. ^ מי הוחזר מקניה?, הבקר, ‏16 במאי 1947
  11. ^ ה-26 מקניה הגיעו לארץ, הארץ, ‏16 במאי 1947
  12. ^ דוד יוטן - מזכיר כללי בסניף תל-אביב, המשקיף, ‏6 ביוני 1947
  13. ^ מדינת ישראל, פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת, תש״ט—1948 - פרסום רשימות המועמדים, 9 בינואר 1949, עמ' 319
  14. ^ פיני, יהודה בן-דוד, עריכה: רחל ענבר, ירושלים: אחוה, מאי 1973, עמ' 56. עברית)
  15. ^ דני רכט, שיכון גולי קניה, תל.אביב.פדיה
  16. ^ 1 2 דוד יוטן - חבר מועצת עירית ת"א, חרות, ‏11 בנובמבר 1952
  17. ^ סניף חרות בת"א הכריע בעד מועמדותו של א. שכטרמן, מעריב, ‏27 בנובמבר 1957
  18. ^ נקבעו שופטי פרס וויצמן של עת"א, הצופה, ‏14 בנובמבר 1952
  19. ^ מר דוד יוטן, מעריב, ‏3 בפברואר 1959
  20. ^ רשימת מועמדי מפלגת חרות לכנסת הרביעית, הכנסת, ‏18 באוקטובר 1959
  21. ^ הכנסת, הישיבה השלוש­ מאות ­ושבעים ­ואחת של הכנסת השישית, 4 פברואר 1969, עמ' 1415
  22. ^ ממליצים לפטר פקיד בעירית תל-אביב שעסק בעבודות אחרות, מעריב, ‏19 במאי 1975
  23. ^ אברהם רותם, נמנע מינוי מנהל ל"איכילוב" בשל התנגדות רופאים בביה"ח, מעריב, ‏4 בנובמבר 1974
  24. ^ עיריית תל אביב-יפו, דלת פתוחה בעיריית תל אביב-יפו, מעריב, ‏26 בדצמבר 1975
  25. ^ אריה כנרתי, "פרשת יוטן" בסיעת גח"ל בעירית תל-אביב, למרחב, ‏16 באוקטובר 1967
  26. ^ The Organization Department of the Zionist Executive, Resolutions of the 25th Zionist Congress, ירושלים: הג'רוזלם פוסט, 1961, עמ' 55
  27. ^ רשימת מועמדי מפלגת חרות לכנסת החמישית, הכנסת, ‏30 ביולי 1961
  28. ^ רשימת מועמדי מפלגת גח"ל לכנסת השישית, הכנסת, ‏17 באוקטובר 1965
  29. ^ רשימת מועמדי מפלגת המרכז החופשי לכנסת השביעית, הכנסת, ‏20 באוקטובר 1969
  30. ^ רשימת מועמדי מפלגת הליכוד לכנסת התשיעית, הכנסת, ‏9 במאי 1977
  31. ^ ננעלה ועידת קופ"ח לאומית, חרות, ‏28 ביוני 1951
  32. ^ הסתדרות העובדים הלאומית, שלמה פינשטין ז"ל, מעריב, ‏23 באוקטובר 1988
  33. ^ נפש חצויה, מעריב, ‏19 בינואר 1981
  34. ^ מחלקת ההסברה של הסתדרות העובדים הלאומית, בהסתדרות העובדים הלאומית, מעריב, ‏2 במרץ 1980
  35. ^ בית וילנה והסביבה, איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
  36. ^ יקירי העיר לשנת 2016 - תשמ״ט- 1989 (עמ' 12), עיריית תל אביב-יפו, ‏2016