דוד מועלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דוד מועלם

דוד מועלם נולד בשנת 1931 הוא שופט בדימוס ומוזיקולוג ישראלי, מחבר הספר "הסולם והמקאם במסורת המוזיקלית הערבית".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד מועלם נולד בשנת 1931 בבגדאד שבעיראק.

סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1948 בבית ספר של הקהילה היהודית (בית ספר שמש). עבר את בחינות המטרוקוליישן של אוניברסיטת לונדון. בנוסף, מועלם למד מוזיקה קלאסית מערבית בנגינה על כינור, והשתתף בייסודה של תזמורת בשם "The First Baghdad Philharmonic Orchestra", במכון לאמנויות היפות. בעיראק הצטרף למחתרת הציונית בעיראק ובהוראתה עלה ארצה בשנת 1950.

בשנת 1950 התגייס למשטרת ישראל בה שירת עד 1967 בסיימו את השרות בדרגת רב-פקד.

בשנת 1958 סיים את לימודי המשפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה ובשנת 1961 קיבל את הרישיון לעסוק בעריכת דין. את התמחותו עשה במשטרה ובפרקליטות מחוז תל אביב.

בשנת 1958 מונה, אז בדרגת פקד, לתפקיד עוזר היועץ המשפטי במטה הארצי ויחד עם יחזקאל קרתי ארגנו והקימו את משרד היועץ המשפטי למשטרה.

בשנת 1963 הועבר למחוז תל אביב של המשטרה כסגן ראש מדור תביעות בתפקיד היועץ המשפטי (ראש מדור הדרכה וייעוץ משפטי). בתקופה זו כתב מאמרים משפטיים רבים בענייני משטרה ופלילים שפורסמו ב"הפרקליט" ובעלוני המשטרה, וביניהם רשימה רחבה על "מסדרי זיהוי".

בשנת 1967 פרש מן המשטרה ועבד כעורך-דין בשוק הפרטי עד שנת 1988. בתקופה זו התחיל להרצות בבית הספר לפיקוד ומטה של המשטרה ושימש כחבר בבית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין.

בשנת 1988 מונה לכהונת שופט שלום בבית משפט השלום בכפר סבא. בשנת 1998 פרש לגמלאות. בינואר 1999, כמעט מיד אחרי פרישתו מן המערכת, מונה כשופט בדימוס בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן וכיושב ראש ועדות שחרורים שליד שירות בתי הסוהר.

באוקטובר 2006 סיים תפקידו במערכת בתי המשפט. מאז פרישתו ממערכת בתי המשפט עוסק במוזיקולוגיה וחוקר את השיטה המוזיקלית הערבית, כותב ומרצה.

בשנת 2006 הוציא לאור את ספרו "הסולם והמקאם במסורת המוזיקלית הערבית" המשמש כספר יסוד במוסדות השונים למוזיקה ומשמש לסטודנטים ולמרצים, ובאפריל 2010 יצא לאור התרגום לאנגלית של הספר תחת השם: "The Maqam Book: A Doorway to Arab Scales and Modes". בשנת 2013 הכיר משרד החינוך בספר כספר לימוד בחטיבות העליונות של בתי הספר הממלכתיים, הכלליים והדתיים כספר לימוד למגמות המוזיקה בבתי הספר. חבר האיגוד הישראלי למוזיקולוגיה. מרצה ומפרסם מאמרים, בעיקר בענייני מוזיקה.

"הסולם והמקאם במסורת המוזיקלית הערבית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הספר להבהיר למעיין מהי מוזיקה ומה מהותה, לסכם מספר מושגים הקשורים עמה במוזיקה הערבית, תוך ניסיון להשוות בין שתי השיטות הערבית והמערבית.

מוזיקה מוגדרת כארגון של צלילים. כל הצלילים המוכרים לאדם הם מן הטבע. האדם לא הוסיף על צלילים אלה, עד כה, ולו צליל אחד. אבל הטבע לא נתן לאנושות מוזיקה. בטבע אין מוזיקה. האדם הוא שאירגן את הצלילים, שהם חומר הגלם הראשוני של המוזיקה, לכדי מוזיקה. אם כך, המוזיקה אינה אוניברסלית וגם לא בינלאומית. כל עם או קבוצה אתנית יצרו את המוזיקה המיוחדת שלהם, לפי האידאלים האסתטיים של תרבותם. אין שתי תרבויות שיצרו מוזיקה זהה, אם כי אין ספק שעמים מושפעים האחד מהשני בגיבוש המוזיקה והאידאלים האסתטיים שלהם. יוצא מן האמור לעיל שאין ללמוד ולחקור תרבות מוזיקלית מסוימת על ידי עימותה עם תרבות אחרת, לא כל שכן עם תרבותו של החוקר. כל תרבות נחקרת, קודם כל, על פי שורשיו, תולדותיו, חינוכו וניסיונו של העם הרלוונטי, תוך כדי היווצרותו. ברם, הטבע, שלא נתן לאנושות מוזיקה, יצר את החשוב באלמנטים המוזיקליים של הרבה תרבויות היום, היא תופעת "האוקטבה" בסדר של הצלילים. מסתבר שסוגי הצלילים הקיימים אינם בלתי סופיים. כל סוגי הצלילים הקיימים נמצאים בתחום האוקטבה, סדורים לפי הגובה. מעבר לתחום האוקטבה המסוימת חוזרים הצלילים על עצמם ומופעים לפי אותו סדר בכל אוקטבה אחרת, מעל לאותה אוקטבה או מתחתיה, אם כי בגוון גבוה או נמוך יותר. הרבה מתרבויות העולם, לרבות המערב וערב, אימצו את מרווח האוקטבה כדי לבנות בתחומו את הסולמות המוזיקליים שלהם, על ידי צירוף מרווחים בתוכו.

אכן המערב וערב כה קרובים במבנה הסולמות שלהם, שהם חומר הגלם של המוזיקה, עד כי הלומד מבנה של תרבות אחת, ידע הרבה על התרבות השנייה, כי שתי התרבויות: למדו על האוקטבה ועל מודוסים ממקור אחד (היוונים); השיטות שלהן מודאליות-טונליות. מודאליות כי שתיהן מבוססות על מודוסים וטונליות כי יש לסולמות טוניקה (קַרָאר, בערבית) עליה ניצב הסולם, והיא החשובה ביותר בהיררכיה של צלילי הסולם; הסולם הפתטוני (של שמונה צלילים ושבעה מרווחים-סקונדות); צלילי הסולם מחולקים מבחינה תפקודית לשתי חטיבות (טטרקורדים במערב; אַג'נָאס-ביחיד גִ'ינס, בערב) ; לכל סולם יש צליל דומיננטי (עַ'מָאז) שהחטיבה העליונה של הצלילים יושבת עליו; לסולמות יש צליל מוביל (טַ'הִיר אֶל-מַקָאם); בשתי השיטות יש משמעות רבה לטטרקורד ולפנטקורד; ועוד.

ברור שלא כל הפונקציות בסולם המנויות לעיל מנוצלות בשתי התרבויות בדיוק באותה צורה ולאותה תכלית. על-כן מצאנו לנכון מבחינה מתודית, גם לאור הניסיון שהיה לנו עם תלמידים וסטודנטים ממגזרים ועדות שונים, להקדיש את השער הראשון בספר בעניין המערכות הסולמיות, דווקא לסיסטמה המערבית, שהיא פשוטה ומוגדרת יותר. כך יכין המעיין עצמו לקראת כניסתו בשער השני אל תוך רזיה של השיטה הערבית, שהיא מורכבת יותר ועשירה יותר בסולמות ובמודוסים."

הספר "הסולם והמקאם במסורת המוזיקלית הערבית" מנסה לפשט את נושא הסיסטמה הערבית לכדי הבנה לכל דורש, להסביר את המשותף והשונה בין שתי השיטות ולאפשר למורה ולתלמיד לשחות בבטחה בין דפיו. בקיצור נסביר שהשוני העיקרי בין שתי השיטות, בנוסף לאלמנטים המיוחדים הנוגעים למבנה המערכות הסולמיות(כמו אוקטבת 24 רבעי הטון),הם באלמנטים ומסורות חוץ-סולמיות, כמו היות המוזיקה הערבית אלתורית, היות הביצוע שלה מליסמאתי ולא הברתי (הסלסול), היותה חד-קולית, היחס הרך שלה לצליל לעומת המערב, וכו'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]