לדלג לתוכן

הפארק הלאומי טיידה

הפארק הלאומי טיידה
Parque Nacional del Teide
הפארק הלאומי טיידה
הפארק הלאומי טיידה
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2007, לפי קריטריונים 7, 8
שטח האתר 189.9 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך רשת הפארקים הלאומיים של ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
תאריך הקמה 22 בינואר 1954 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים ומידות
שטח 189.9 קילומטר רבוע, 18,824.6115 הקטאר
גובה ממוצע 2,278 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ספרדספרד ספרד
מיקום האיים הקנריים, פרובינציית סנטה קרוס דה טנריפה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 28°16′35″N 16°38′34″W / 28.276455062377°N 16.642669190571°W / 28.276455062377; -16.642669190571
אתר רשמי
(למפת האיים הקנריים רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפארק הלאומי טיידהספרדית: Parque Nacional del Teide) הוא פארק לאומי באי טנריפה שבאיים הקנרים. הפארק כולל את הקלדרה לס קניאדס (Las Cañadas), שממנה מתנשאת הפסגה החרוטית והמושלגת של הר הגעש טיידה (Teide). ההר חולש על פארק לאומי השוכן בנוף המזכיר את הפארקים הלאומיים של דרום-מערב ארצות הברית. הפארק מתאים במיוחד לטיולי חורף, ובו שבילים מסודרים, בדרגות קושי שונות. הנוף בפארק געשי ופראי, תצורות הנוף ייחודיות, וסלעי בזלת שחורים וצבעוניים מזדקרים מתחתית לוע הר הגעש.

הר הגעש טיידה הוא ההר הגבוה ביותר בספרד והר הגעש השלישי בגובהו בעולם (אם מודדים את גובהו מקרקעית האוקיינוס). בשנת 2016, נרשם בפארק שיא של 4,079,823 מבקרים ותיירים.[1][2]

הפארק הלאומי טיידה כולל את קלדרת לס קניאדס, קלדרה גדולה השוכנת בגובה 2,000 מטרים מעל פני הים, אורכה ממזרח למערב כ-16 קילומטרים, ורוחבה מצפון לדרום כ-9 קילומטרים. הקירות הפנימיים של הקלדרה בגואחרה (Guajara) שבצד הדרומי של הקלדרה יוצרים צוקים תלולים שתחתיתם בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים והן מגיעים לגובה של 2,715 מטרים. הן פסגת טיידה, בגובה של 3,718 מטרים, והן פסגת הר הגעש התאום, פיקו וייאחו בגובה 3,134 מטרים שוכנות במחצית הצפונית של הקלדרה.

חמישה קילומטרים דרומית לפסגה בגובה של כ-2,200 מטרים בקצה הקלדרה משתרעת רצועת סלעים ייחודית לאורך כ-2 קילומטרים המכונה רוקס דה גרסיה (Roques de García). בין צורות הסלעים הייחודיות בולט סלע המכונה רוקה צ'ינצ'אדו (Roque Cinchado - "העץ המאובן") בשל צורתו. צורה זו הופיעה בעבר על שטר של 1,000 פזטות ספרדיות.

פלורה ופאונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עכנאי וילדפרטיי בטנריפה
לטאת טנריפה דרומית (Gallotia galloti galloti)
טיידה ורוקה צ'ינצ'אדו ("העץ המאובן")

קילוחי הלבה על מדרונות הר הגעש טיידה מתבלים לשכבת קרקע דקה מאוד, אבל עשירה בחומרי מזון ומינרלים המקיימת מגוון נרחב של מיני צמחים. מקבוצת הצמחים הווסקולריים יש בפארק 169 מינים, 58 מתוכם אנדמיים לאיים הקנריים, ומתוכם 33 אנדמיים לטנריפה.[3]

אורן קנרי (Pinus canariensis) צומח בגבהים שבין 1,000 מטרים ל-2,100 מטרים. יערות אורן קנרי מכסים את חלקם המרכזי של מדרונות הר הגעש ומגיעים לקו העצים האלפיני, כ-1,000 מטרים פחות מהרים ביבשת באותו קו רוחב.[4] מעל גבהים אלה מספקת קלדרת לס קניאדס הגנה מספקת למינים רגישים הכוללים את האורן הקנרי והערער הקנרי (Juniperus cedrus).

מיני הצמחים האנדמיים לפארק הלאומי טיידה כוללים את Spartocytisus supranubius מתת-משפחת הפרפרניים, שיח הדומה לאחירותם החורש, אלא שבניגוד אליו פרחיו לבנים ולא צהובים;[5] Descurainia bourgaeana, שיח ממשפחת המצליבים שפרחיו צהובים; אריסימון קנרי (Erysimum scoparium), מין של אריסימון שפרחיו סגולים ועכנאי וילדפרטיי (Echium wildpretii) שפרחיו האדומים יוצרים תפרחת מרהיבה בצורת פירמידה שגובהה יכול להגיע ל-3 מטרים.[3] את חִננית טיידה (Argyranthemum teneriffae), ממשפחת המורכבים אפשר למצוא בגבהים קרוב ל-3,600 מטרים ואת ה- Viola cheiranthifolia, מין של סגל, אפשר למצוא עד לפסגה, ובכך הוא הצמח הפורח הגדל במקום הגבוה ביותר בספרד.

צמחים אלו עברו התאמה לתנאי הסביבה הקשים על הר הגעש: גובה, קרינת שמש חזקה, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ולחות נמוכה. ההסתגלות האבולוציונית כוללת צורות כדוריות למחצה, כיסוי דמוי שעווה או פלומתי, צמצום בשטח העלים החשוף, וייצור כמות גדולה של פרחים.[6] הפריחה מתרחשת בשלהי האביב או בתחילת הקיץ במאי וביוני.

הפארק הלאומי טיידה כולל מגוון נרחב של מינים של חסרי חוליות, מתוכם מעל ל-700 מיני חרקים, כשמעל ל-40% מהם הם מינים אנדמיים, ו-70 מצויים בשטח הפארק הלאומי בלבד. הפאונה של חסרי החוליות כוללת: עכבישאים, חיפושיות, זבובאים, פשפשאים ודבוראים.[3]

שלושה מיני זוחלים אנדמיים מצויים בפארק: לטאה מהמין Gallotia galloti), שממית חומות מהמין Tarentola delalandii וחומט מהמין Chalcides viridanus.בעבר הייתה גם לטאת טרניפה גולייתית (Gallotia goliath). היונקים המקומיים היחידים בפארק הם העטלפים, בהם הנפוץ ביותר הוא המין Nycatalus leisleri. שאר היונקים המצויים בפארק כמו המופלון, ארנבים, עכבר מצוי, חולדה מצויה, חתולי רחוב וקיפוד אלג'ירי (Atelerix algirus) הם כולם מינים פולשים.

שימושים מדעיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי טיידה הוא אתר געשי השימושי למחקרים הקשורים למאדים בשל הדמיון בין תנאי הסביבה והתצורות הגאולוגיות.[7] ב-2010 בדק צוות מחקר מכשיר ספקטרוסקופיית ראמאן בלס קניאדס דל טיידה כהכנה להפעלתו במסגרת משלחת בלתי מאוישת למאדים, שכינויה ExoMars, בשנים 2018-2016.[7] ביוני 2011 ביקר צוות של חוקרים מבריטניה בפארק על מנת לבדוק שיטה לחפש אחר חיים על המאדים ועל מנת לחפש מקומות מתאימים לבדוק כלי רכב רובוטיים חדשים ב-2012.[8]

הר הגעש והשטחים סביבו, כולל כל קלדרת לס קניאדס מוגנים באמצעות הפארק הלאומי טיידה. הגישה לפארק היא בדרך ציבורית החוצה את הקלדרה מצפון מזרח לדרום מערב. חברת האוטובוסים TITSA מפעילה קו פעם ביום לטיידה מפוראטו דה לה קרוס (Puerto de la Cruz) ומפלאיה דה לס אמריקס (Playa de las Americas). בפארק עצמו יש מלון (פאראדור) וכנסייה קטנה. רכבל המתחיל בתחנה הסמוכה לכביש בגובה 2,356 מטרים עושה את מרבית הדרך לפסגה ומגיע לגובה של 3,555 מטרים, כשהוא נושא עד 38 נוסעים. הנסיעה נמשכת כ-8 דקות. תורים בהמתנה לרכבל יכולים לארוך שעתיים בעונת השיא. הגישה לפסגה עצמה מוגבלת ללא יותר מ-150 תיירים ליום ולכן נדרש אישור על מנת לטפס את 200 המטרים האחרונים.

בשל הגובה, רמות החמצן נמוכות יותר מאשר בגובה פני הים. עובדה זו יכולה לגרום לאנשים הסובלים מבעיות בלב או בריאות לחוש סחרחורת, או לפתח מחלת גבהים, ובמקרים קיצוניים לאובדן ההכרה. הטיפול היחיד הוא לחזור לגבהים הנמוכים יותר ולעבור תקופת הסתגלות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי טיידה בוויקישיתוף
תצפית מרוקס דה גרסיה (Roques de García)
תצפית מרוקס דה גרסיה (Roques de García)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]