הבפטיסטריום של פדובה

**מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14**
**Padua’s fourteenth-century fresco cycles**
**אתר מורשת עולמית**
	"גן עדן", כיפת הבפטיסטריום של פדובה
	"גן עדן", כיפת הבפטיסטריום של פדובה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 2
שטח האתר	73.4 דונם
שטח אזור החיץ	5,300 דונם
הערות	שטח האתר כולל את פאלאצו דלה רג'ונה ואת לוג'יה די קרארזי וביחד הם מהווים אחד מארבעת המתחמים של אתר המורשת

הבפטיסטריום של פדובה
Battistero di Padova
	חזית המבנה
	חזית המבנה
אתר מורשת עולמית
	"גן עדן", כיפת הבפטיסטריום של פדובה
	"גן עדן", כיפת הבפטיסטריום של פדובה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 2
שטח האתר	73.4 דונם
שטח אזור החיץ	5,300 דונם
הערות	שטח האתר כולל את פאלאצו דלה רג'ונה ואת לוג'יה די קרארזי וביחד הם מהווים אחד מארבעת המתחמים של אתר המורשת
מידע כללי
סוג	בפטיסטריום
שימוש	בפטיסטריום ומאוזוליאום
על שם	יוחנן המטביל
מיקום	פדובה
מדינה	איטליה
זרם	נצרות קתולית
הקמה ובנייה
יוצר	ג'וסטו דה מנאבואי
סגנון אדריכלי	אדריכלות רומנסקית
קואורדינטות	45°24′25″N 11°52′18″E / 45.406810°N 11.871790°E
	www.battisteropadova.it
	(למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון הבפטיסטריום של פדובה

הבפטיסטריום של פדובה (באיטלקית: Battistero di Padova) הוא בניין היסטורי בעיר פדובה בצפון-מזרח איטליה. המבנה, המוקדש ליוחנן המטביל, הוא מבנה דתי השוכן בכיכר הקתדרלה של פדובה (Piazza del Duomo), צמוד לקתדרלה של העיר. בתוך המבנה נשמר אחד ממחזורי הפרסקו החשובים ביותר מהמאה ה-14, יצירת מופת מאת הצייר ג'וסטו דה מנאבואי (אנ'). ביולי 2021 נכלל המבנה על ידי אונסק"ו בין אתרי המורשת העולמית כחלק מהאתר מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הבפטיסטריום החלה במאה ה-12, כנראה על גבי מבנה קיים; הוא עבר שיפוצים ושיפורים שונים במאה שלאחר מכן, והוקדש על ידי גווידו, הפטריארך של גראדו (אנ'), בשנת 1281. בין השנים 1370 - 1379 הוא שופץ והותאם לתפקד כמאוזוליאום של הנסיך פרנצ'סקו איל וקיו דה קרארה (אנ'), שליט העיר פדובה ואשתו, פינה בוצאקריני (Fina Buzzaccarini). בוצאקריני מימנה ופיקחה על עבודות האמנות, והפקידה אותן בידיו של ג'וסטו דה מנאבואי (שנקבר מאוחר יותר מחוץ לבניין). עם נפילת בית דה קרארה בשנת 1405, הרסו חיילים ונציאנים את אנדרטאות הקבורה הגדולות וכיסו את סמליו הרבים של פרנצ'סקו איל וקיו בצבע ירוק. לאחר שחזורים חלקיים שונים במאה ה 20, העבודה ממתינה כעת לשיקום מלא.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור ציורי הפרסקו המקשטים את הקירות, שצוירו בשנים 1375–1376, והמכונה "היסטוריה של ישועת האדם" על ידי ג'וסטו דה מנאבואי, נחשב ליצירת מופת. נראה שהוא הושפע מהנוקשות של האמנות הרומנסקית והביזנטית, כפי שניתן לראות בסצנת גן העדן בכיפה של הבפטיסטריום: הסצנה מאורגנת סביב דמותו של ישו פנטוקראטור, שמסביבו מסתובב גלגל מהפנט בעל חישורים מרובי שכבות. עשוי מלאכים וקדושים, אשר נראה כי הילות הזהב שלהן כפי שהן נראות מלמטה הן יצירתו של צורף מוכשר. במרכז גן העדן נמצאת גם אם האלוהים. הציורים המכסים את הקירות מציגים סצנות מחייהם של יוחנן המטביל (משמאל לכניסה), מרים וישו.^[2]

על הקירות הסמוכים למזבח מיוצגים הצליבה וירידת רוח הקודש (ציורי קיר על כיפת המזבח), ופוליפטיכון (אנ')^[א] גדול, גם הוא של ג'וסטו דה מנאבואי, על המזבח עצמו. על הקירות המקיפים את המזבח, באפסיס, מצוירות דמויות מפלצתיות ותמונות מחזון יוחנן.

בחלק הישר שעליו בנויה הכיפה מופיעות סצנות מתוך ספר בראשית, בעוד שנביאים ואוונגליסטים מביטים מטה מפנדנטיבות. וציורים אלו מושפעים פחות מהנוקשות הביזנטית, ומציגים דמויות שהוכנסו למרחבים המתוארים באופן אשלייתי. גם בסיפורי ישו ויוחנן המטביל, המצוירים על הקירות, מופיעים ייצוגים ארכיטקטוניים מחושבים בדקדקנות שלתוכם הכניס הצייר את דימוייו הסטטיים החגיגיים. הדמויות המיוצגות בסצנות הסובבות, לעומת זאת, מופיעות חופשיות יותר, למשל בחגיגה של החתונה בקנה, שם קבוצת משרתים נעה בטבעיות בחדר בניגוד לסועדים הסטטיים. מניתוח הבחירות הסגנוניות הללו ברור כי השימוש באפקטים של רטרו היה עבור ג'וסטו מרכיב מדויק שנבחר מתוך רצון להביא לסיום אקספרסיבי וסימבולי: הוא היה אולי הצייר היחיד מהמאה ה-14 עם מחשבה לבצע בחירות מודעות בין השפות הציוריות השונות הללו.

בסצנה של בריאת העולם מראה גלגל המזלות את תפקידו של ישו כאדון הזמן הקוסמי. אלוהים האב יכול לקטוע את מהלך אירועי הטבע כדי להביע את רצונו בפני האנושות: שהתרחש בשלוש שעות החושך שליוו את ייסוריו ומותו של ישו. באמצעות המלאכים שלו, המיוצגים כאן, אלוהים שולט ומנטרל את השפעת השדים כאן בעולם שמתחת לירח.