הדגל הפלסטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדגל הפלסטיני
סוג הדגל דגל לאומי ודגל ימי לאומי דגל לאומי ודגל ימי לאומי
יחס אורך/גובה 1:2
קבלת מעמד רשמי 15 בנובמבר 1988
מוטיבים עיצוביים צבעי הלאומיות הכלל ערבית, משולש אדום, פסים אופקיים שחור, לבן, ירוק
גרסאות נוספות
הדגל הפלסטיני
הדגל הפלסטיני מונף על תורן מאולתר

הדגל הפלסטיני הוא דגלם של הפלסטינים. הוא עוצב על בסיס דגל המרד הערבי וצבעי הלאומיות הכלל-ערבית. בשנת 1964 אומץ על ידי "הארגון לשחרור פלסטין"[דרוש מקור], ולאחר הסכמי אוסלו ב-1993 הפך לדגלה של הרשות הפלסטינית.

מבנה הדגל הוא טריקולור תלת-פסי בצבעים שחור, לבן, ירוק, ועליהם מופיע משמאל משולש שווה-שוקיים אדום. בסיס המשולש נמצא בצד התורן, וקודקודו בשליש המרחק מהתורן.

שימוש בעולם הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הפלסטינים, כמה ישויות פוליטיות ערביות עשו שימוש בדגל: ממלכת חג'אז, אמירות עבר הירדן והאיחוד הערבי, הקשורות לשושלת ההאשמית, וכן מפלגת הבעת' הסורית.

דגל ירדן דומה לדגל הפלסטיני, אך במרכז המשולש האדום נמצא כוכב עם שבעה קודקודים. דגלים בעיצוב דומה, הכוללים את הצבעים האלה או חלקם, מייצגים מדינות ערביות שקיבלו את האידאולוגיה הלאומית הערבית.

מדינות שבהן האידאולוגיה השלטת היא דתית-אסלאמית, או סוציאליסטית, או כל אידאולוגיה אחרת, משתמשות בדגלים בצבעים שונים ובעיצוב שונה. למשל, ערב הסעודית או לוב של מועמר קדאפי.

בקרב הפלסטינים, תנועות אסלאמיסטיות כמו חמאס, משתמשות בדגלים ירוקים, או דגלים שחורים כמו הג'יהאד האסלאמי והג'יהאד הסלפי, ואילו תנועות סוציאליסטיות, כמו החזית העממית לשחרור פלסטין, משתמשות בדגלים אדומים.

צבעי הדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבעי הדגל הם צבעי הלאומיות הכלל ערבית הנובעים מדגל המרד הערבי, ועליו מתבססים דגליהם של רוב ארצות ערב. ישנן דעות שונות לבחירת הצבעים.

לפי סת' אל-חוסרי[1] הצבעים מסמלים קבוצות ערביות שונות ומאורעות עבר[2]:

על פי גרסה אחת, הצבעים נבחרו על ידי 'המועדון הספרותי' הערבי הלאומי באיסטנבול בשנת 1909, על סמך המשורר הערבי סאפי אלדין אל חילי בן המאה ה-13:

מעשינו לבנים,
קרבותינו שחורים,
שדותינו ירוקים,
ואדום הוא צבע חרבותינו.

דעה אחרת טוענת שאגודת אל-פתאת, שהוקמה בפריז בשנת 1911, בחרה את הצבעים.

גרסה נוספת גורסת שהדגל עוצב על ידי הדיפלומט הבריטי סר מארק סייקס[דרוש מקור], החתום על הסכם סייקס–פיקו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגל פלסטין מונף על קולנוע אלהמברה ביפו, 1937

הדגל הוא אחת הגרסאות המוקדמות של הדגל הפאן-ערבי. גרסה ראשונה של הדגל הזה שימשה בחג'אז בעת המרד הערבי שהוביל השריף חוסין מהמשפחה ההאשמית במכה נגד האימפריה העות'מאנית. מרד זה התחולל במהלך מלחמת העולם הראשונה בשיתוף פעולה עם האימפריה הבריטית. מקורו של הדגל הזה נתון במחלוקת. לפי אחת הגרסאות הוא עוצב על ידי הדיפלומט האנגלי מארק סייקס (המוכר מהסכם סייקס–פיקו).[3]

בשנת 1921 נוצרה גרסה של הדגל כדגלה של אמירות עבר הירדן (שברבות השנים הפכה לממלכת ירדן). רק בשנת 1928 נוסף לדגל ירדן הכוכב המשובע שמבדיל אותו מהדגל הפלסטיני[דרוש מקור: ר’ בערך האנגלי על דגל ירדן].

בשנת 1948 אמצה ממשלת כל פלסטין את הדגל.[4]

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל לוקח דגל פלסטיני מידיו של מפגין בחווארה, יוני 2022

עם הקמת אש"ף בשנת 1964, אימץ גם הוא את אותו דגל כדגל הפלסטיני, וכך גם הרשות הפלסטינית שקמה בשנת 1994, בעקבות הסכמי אוסלו.

בשנת 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל אסרה על הנפת הדגל הפלסטיני, ששימש כדגל של אש"ף שמוגדר כארגון טרור,[5][6] בתחומיה ובתחומי רצועת עזה והגדה המערבית.

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993, האיסור לא נאכף באופן גורף,[7] ובמקרה אחד הבהיר בית המשפט שהנפת הדגל אינה מהווה עבירה.[8] על פי הנחיות מותר למשטרה להסיר דגלי פלסטין "באותם מקרים בהם מתעורר חשד ממשי לפיו הנפת הדגל מהווה עבירה של הזדהות עם ארגון טרור או גילוי אהדה אליו, או במקרים בהם ישנו חשש ברמת הסתברות גבוהה שהנפת הדגל תוביל להפרה חמורה של שלום הציבור"[9][10][11].

שוטרים מחרימים דגלי פלסטין ממפגינים בשייח' ג'ארח, ספטמבר 2023

בהלווייתה של שירין אבו עאקלה, עיתונאית פלסטינית שנורתה בג'נין, שוטרים פעלו להסיר דגלי פלסטין, דבר שהוביל לתסיסה ויצר נזק תדמיתי. בעקבות האירוע הוחלט שרק קצינים ברמת מפקדי מרחב ומעלה יהיו רשאים להורות על הסרת דגלי פלסטין.[12] בינואר 2023 הורה מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי, בהתאם להנחיית השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לאכוף את האיסור על הנפת דגלי פלסטין במרחב הציבורי.[13]

לאחר מתקפת הפתע וטבח ההמונים של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ביישובי עוטף עזה, שרת הפנים של בריטניה, סואלה ברוורמן, הביעה דעתה שהנפת דגלי פלסטין במקרים שבהם הנפה זו קשורה לתמיכה בטרור עשויה להיות לא לגיטימית.[14]

הנפת הדגל באו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בספטמבר 2015 התקבלה בעצרת האו"ם החלטה בעד הנפת הדגל הפלסטיני במטה הארגון. תמכו 119 מדינות, התנגדו 8 ונמנעו 45, ישראל וארצות הברית התנגדו, רוב חברות האיחוד האירופי נמנעו[15] בסוף אותו חודש הונף הדגל לראשונה מחוץ למטה האו"ם. במעמד זה הכריז יו"ר הרשות, אבו מאזן, על 30 בספטמבר כ"יום הדגל הפלסטיני".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הדגל הפלסטיני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pan-Arab colors, ויקיפדיה באנגלית
  2. ^ של מי הדגל הזה, באתר מידה
  3. ^ William Easterly, The White Man's Burden (2006), p. 295
  4. ^ يوم العلم فلسطيني, ‏2005
  5. ^ חיים גולדברג, ‏ביהמ"ש הכריע: דגל פלסטין לא יוחזר לדוד קרויס, באתר כיכר השבת, 31 באוגוסט 2020
  6. ^ מסמך 'המצב המשפטי ביחס להנפת דגלי אש"ף וארגוני טרור במדינת ישראל (pdf)
  7. ^ אורי ניר, האם מותר להניף את דגל אש"ף?, באתר הארץ, 11 במאי 2001
  8. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, המשטרה עצרה מפגינים שהניפו דגלי פלסטין, ביהמ"ש הבהיר שזו אינה עבירה, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
  9. ^ רז נזרי, המצב המשפטי ביחס להנפת דגלי אש"ף וארגוני טרור במדינת ישראל, 1 בספטמבר 2014
  10. ^ אתר למנויים בלבד יהושע בריינר, היעד החדש של משטרת ישראל: מניפי דגלי פלסטין, באתר הארץ, 17 במאי 2018
  11. ^ היועמ"שית: המשטרה רשאית להסיר דגלי פלשתין במקרים מסוימים, באתר ישראל היום, ספטמבר 2022
  12. ^ מאיר תורג'מן, לקראת המצעד בירושלים: רק קצינים בכירים ינחו על הורדת דגלי פלסטין, באתר ynet, 27 במאי 2022
  13. ^ אתר למנויים בלבד יהושע בריינר, בהנחיית בן גביר, שבתאי הורה לאכוף איסור הנפת דגלי פלסטין בציבור, באתר הארץ, 8 בינואר 2023
  14. ^ Flying Palestinian flag in UK ‘may not be legitimate’, says Suella Braverman, The Independent, ‏2023-10-11 (באנגלית)
  15. ^ אתר למנויים בלבד ברק רביד, עצרת האו"ם הצביעה בעד הנפת הדגל הפלסטיני במטה הארגון, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2015