הקהילה הבהאית בארצות הברית
הדת הבהאית החלה להתבסס בארצות הברית בשנת 1893, כאשר אבראהים ג'ורג' ח'יראללה, נוצרי סורי שקיבל עליו את הדת הבהאית, הגיע לארצות הברית לקידום ענייניו העסקיים, אך תוך זמן קצר החל להפיץ את תורתו של בהאא אללה.[1]
עבד אל-בהאא' עצמו הכיר בחשיבותה של הקהילה הבהאית האמריקנית ההולכת ונבנית, והחליט לצאת לסיור שארך 11 חודשים, במהלכו הצליח למשוך מאמינים חדשים רבים, בעיקר מקרב הנוצרים.[2]
כיום מונה הקהילה בארצות הברית כחצי מיליון מאמינים המפוזרים ברחבי המדינות השונות.[3]
הגעת הבהאים הראשונים לארצות הברית (1892)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור המתועד הראשון לנוכחות הדת הבהאית בארצות הברית הופיע בעיתון מקומי שסקר את כינוס 'פרלמנט הדתות העולמי', שהתקיים בשיקגו בשנת 1893.[4]
בזמן פרסום הכתבה על הדת בעיתון בשיקגו, כבר התגוררו בארצות הברית שני מאמינים בהאיים: אנטון חדאד ואבראהים ג'ורג' ח'יראללה. שניהם היו אנשי עסקים לבנוניים אשר הגיעו לניו-יורק במהלך שנת 1892, לאחר שהמירו את דתם לבהאית כשנתיים קודם לכן במצרים.[1]
אנטון חדאד אמנם היה הבהאי הראשון שהגיע לארצות הברית, אך דווקא אבראהים ג'ורג' ח'יראללה היה זה שפעל להפיץ את משנתו של בהאא אללה. לאחר מספר חודשים בהם ניסו השניים לקדם את ענייניהם העסקיים שב חדאד לסוריה ואילו ח'יראללה נשאר לעסוק במכירת "מוצרים אוריינטליים" ובהוראת שיטות ריפוי שונות.[5]
שנותיה הראשונות של הקהילה (1893–1900)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'יראללה התיישב בשיקגו והחל במקביל ללמד שיעורים בנושאי דת, אותם כינה שיעורי "מחפשי האמת".[6] בתוך שנתיים ח'יראללה העביר את רשמיו לעבד אל-בהאא' ודיווח לו על ההצלחה יוצאת הדופן של מאמציו. ב-1895 ח'יראללה עבר לקנושה, שם החלה להתגבש קהילה בהאית, והמשיך להעביר שיעורים. בשנה שלאחר מכן דווח כי מספר המאמינים בשיקגו וקנושה נאמדו במאות בהאים. ח'יראללה גם ביקר בקנזס סיטי, ניו יורק, אית'קה ופילדלפיה, שם הצליח לזכות בעוד כמות גדולה של תומכים.[7] ח'יראללה טען שהצליח בשנתיים הראשונות לעבודתו, לגרום לכאלפיים אמריקנים להמיר את דתם לדת הבהאית. מתוכם, כ-700 חיו בשיקגו, בין 250 ל-300 בקנושה, רסין ומילווקי, 400 בניו יורק והשאר בבוסטון וערים גדולות אחרות.[8]
במשך חמש השנים הראשונות, התעמולה של ח'יראללה התבצעה בשקט, אך בהתמדה וללא הפרעה, ומבלי למשוך הרבה תשומת לב מחוץ לארצות הברית. בשל הצלחתו להפיץ את תורתו של בהאא' אללה במערב, חי'ראללה קיבל מעבד אל-בהאא' את הכינויים "הכובש של אמריקה", "קולומבוס השני" ו"פטרוס של בהאא'".[9]
בשנת 1898, חיראללה החליט לעלות לרגל לישראל על מנת לפגוש את עבד אל-בהאא', יחד עם עולי רגל אמריקניים נוספים. בהמשך, ח'יראללה החל לחתור תחת מנהיגותו של עבד אל-בהאא'. עבד אל-בהאא' שלח אליו בתחילה את אנטון חדאד עם מכתב המתנגד להגדרת המנהיגות, ולאחר מכן שלח את המורה הרוחני הראשון של ח'יראללה עצמו, עבד אל-קארים-א-טירני, על מנת להתנגד לצעדיו החתרניים.[10] ח'יראללה לא היה מוכן להתפשר ולהמשיך לחסות תחת הנהגתו של עבד אל-בהאא', והוא הוכרז כמפר ברית.[11]
הקהילה התפצלה לשניים, בעוד רוב הקהילה הבהאית בארצות הברית תמכה בעבד אל-בהאא'. הקהילה שהייתה נאמנה לעבד אל-בהאא', ניתקה את קשריה עם ח'יראללה. רוב המאמינים האמריקניים, אפילו אלו שח'יראללה לימד בעצמו, נטשו אותו בשל כפירתו. תמיכה בח'יראללה המשיכה להתקיים בשיקגו ובמיוחד בקנושה. ח'יראללה העריך שמספר התומכים בו לאחר המשבר עמד על 300 איש, אך הודה שהרוב נשארו עם עבד אל-בהאא'.[12] ח'יראללה נפטר בשנת 1929 כשהוא בן 80.[13]
זמן קצר לאחר מכן, החלו המתגיירים האמריקניים הראשונים להתחקות אחר הדת החדשה. ת'ורנטון צ'ייס היה הבולט בין המאמינים הבהאיים האמריקניים הראשונים. הוא היה הגורם המניע העיקרי מאחורי רבות מהפעילויות המוסדיות של הקהילה בארצות הברית, ולזכותו נזקפת תרומה חשובה לפעילות הבהאית המוקדמת בארצות הברית.[14]
מותו הפתאומי של צ'ייס בשנת 1912 הותיר חלל בקהילה, שנותרה ללא מילוי עד עלייתו של הוראס הולי בתחילת שנות ה-20, ששימש כמזכיר האספה הרוחנית של ארגון הבהאיים בארצות הברית ובקנדה.[15]
בשנת 1900 הדת הבהאית כבר התמסדה במספר קהילות בארצות הברית ובקנדה והיא מנתה כ-1,500 חברים.[16]
הקמת המוסדות הבהאיים הראשונים (1901–1915)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מן המוסדות הבהאיים הראשונים בארצות הברית הוקם בשיקגו וכונה 'מקדש האחדות הבהאי'. מקדש זה הפך בשנת 1909 למוסד רשמי במטרה לסייע להקמת מרכז פולחן בהאיי ראשון במערב. המרכז, אשר כונה לימים כ'מקדש הבהאי' נבנה לבסוף בשנת 1953 בעיירה וילמט שבמדינת אילינוי.[17]
ביקור עבד אל-בהאא' בארצות הברית והקשר למסורת ההתגלות הנוצרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 באפריל 1912 יצא עבד אל-בהאא' לסיור בארצות הברית שנמשך עד 5 בדצמבר, במהלכו ביקר בכ-40 ערים שונות בארצות הברית.[2] ביקורים אלו נחלו הצלחה עצומה. עבד אל-בהאא' משך מאמינים חדשים רבים, בעיקר מקרב הנוצרים. רעיונות השוויון, האחווה והשלום שהציג, השתלבו יפה במסר שהוא חזר עליו באוזני שומעיו הנוצרים. המסר בפיו היה כי המשיח אשר הנצרות מצפה להופעתו השנייה אכן כבר הופיע. הוא ציין בפניהם כי בהאא אללה הוא בעצם ישו החוזר אל העולם. הוא קיווה כי לנוצרים לא יהיה אלא לקבל את נביא הישע ולתת את ידם לאיחוד העולם ברוח של העקרונות האנושיים הנעלים של הנביא המייסד אשר הופיע בארץ הקודש. ואכן, מאמינים נוצריים היו מוכנים לכך, שכן קצת יותר משישים שנה קודם לכן, הולהבו נוצרים רבים בארצות הברית על ידי המטיף ויליאם מילר שחזה את הופעתו השנייה של ישו בשנת 1843 או בשנת 1844. ישו אמנם לא הופיע בשנה הראשונה ולא בזו שלאחריה, אך הייתה סמליות רבה עבור המאמינים בכך שהבאב (כינויו של בהאא אללה) הופיע ב-1844 בדיוק, כשהוא נושא את בשורת התגלותו של ישו השב שנית.[18]
במהלך ביקוריו הוא פרש את משנתו של אביו בפני קהלים שונים, ותרם לליכוד השורות בקרב הקהילה הבהאית המערבית הצעירה. ההישגים שלו במהלך ביקורו בארצות הברית כוללים פרסום ומתן דוגמה של ערכי הליבה של הדת הבהאית - אחדות האנושות ושוויון בין המינים. ראשית, הוא יצא נגד ההפרדה הגזעית שהייתה מנהג מקובל באותם ימים בארצות הברית, ודיבר בשבח מתן הזדמנויות גם לשחורים בארצות הברית. שנית, הוא פעל להרחבת השוויון בין נשים לגברים, ואכן במהלך שהותו באמריקה, התמוטטה ההגמוניה הגברית שרווחה בארצות הברית באותן השנים.[19]
לאחר שחזר ממסעו, המשיך עבד אל-בהאא' להיות בקשר עם הבהאים האמריקניים במסגרת חילופי מכתבים והתכתבויות, ודרש מהם להמשיך במשימת הפצת הדת הבהאית בעולם. מכתבים אלו נאספו לספר המכונה "לוחות הברית".[20]
קשרי הקהילה עם שוגי אפנדי, ממשיך דרכו של עבד אל-בהאא' (1921–1944)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של עבד אל-בהאא' בשנת 1921, הפך נכדו שוגי אפנדי למנהיג הדת, והמשיך לעודד ולהכווין את מאמציה של הקהילה הבהאית בארצות הברית. בשנת 1925 הוקמה "האספה הרוחנית" הראשונה בארצות הברית בשיתוף עם הקהילה הבהאית בקנדה.[21]
בשנת 1936 ביקש שוגי אפנדי מן המאמינים להתחיל ביישום שיטתי של הפצת תורתו של עבד אל-בהאא' בעולם. הוא תיאר גם את קהילת הבהאים האמריקנית כ"מעוז הסדר העולמי הבהאי" העתידי, וכמודל לחיקוי לשאר הקהילות הבהאיות ביבשת אמריקה. בהמשך הוא גם קרא למאמינים החלוצים לסייע בהקמת קהילות בהאיות במדינות אמריקה הלטינית.[22]
בשנת 1938 התייחס אפנדי לתפקידה הבלתי נמנע של הקהילה הבהאית בארצות הברית באשר למשבר העולמי שהתפתח באותן שנים (ערב מלחמת העולם). לאחר מלחמת העולם השנייה הוא קרא לקהילה לפעול למימוש חזונו - "להניח את אבן הפינה לשלום אוניברסלי, להכריז על סולידריות המין האנושי ולהביא לצדק לכל יושבי תבל".[22]
במסגרת מאמצים מאוחרים יותר נשלחו החלוצים הבהאיים האמריקניים למגוון רחב של מקומות ברחבי העולם, כגון אפריקה, מזרח אסיה, אוקיאניה, כמו גם ליעדים בארצות הברית בהם היו מרוכזים הילידים המקומיים.[23] כתוצאה מהמפגש עם התרבויות השונות ברחבי העולם ספגה הדת הבהאית שינויים תרבותיים ברוח הקהילות המקומיות.[24]
הקהילה הבהאית בארצות הברית כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]סקר הזהות הדתית האמריקאי (ARIS) שנערך בשנת 2001 בקרב 50,000 משתתפים, העריך כי ישנם 84,000 בהאים (בוגרים מעל גיל 21) בארצות הברית.[25] ארכיון "איגוד נתוני הדת האמריקאי" (ARDA) העריך כי בשנת 2010 היו כ-513,000 בהאים בארצות הברית.[3]
נכון לשנת 2010, האוכלוסיות הגדולות ביותר של הבהאים ברמת המחוז נמצאות בלוס אנג'לס (קליפורניה) פאלם ביץ' (פלורידה), האריס (טקסס) ומחוז קוק (אילינוי).[26]
ביחס לגודל האוכלוסייה המקומית, ריכוז הבהאים הגבוה ביותר נמצא בקרוליינה הדרומית ובמחוז בנט (דקוטה הדרומית).[27]
בהסתמך על נתונים משנת 2010, הבהאים היו דת המיעוט הגדולה ביותר ב-80 מחוזות מתוך 3143 מחוזות במדינה.[28]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 William Garlington, The Baha'i Faith In America, London: Kalimat Press, 1947, עמ' 77
- ^ 1 2 William Garligton, The Baha'i Faith in America, Connecticut, London: Kalimat Press, 2005, עמ' 93
- ^ 1 2 American Resort Development Association, Most Baha'i Nations (2010), http://www.thearda.com
- ^ "Henry H. Jessup, D.D., Makes an Eloquent and Instructive Address". The Inter Ocean. Chicago, Illinois. 24 בספטמבר 1893. p. 2. נבדק ב-8 פבר' 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ William Garlington, The Baha'i Faith In America, London: Kalimat Press, 1947, עמ' 78.
- ^ Robert H. Stockman, The Baha'i Faith in America: Origins 1892-1900, Wilmette, Illinois: Baha'i Publishing Trust, 1953, עמ' 60.
- ^ Shoghi Effendi, God Passes By, Wilmette: Bahá'í Publishing Trust, 1971, עמ' 257.
- ^ Edward Granville Browne, Materials for the Study of the Babi Religion, Cambridge: Cambridge University Press, 1918, עמ' 148
- ^ Shoghi Effendi, God Passes By, Wilmette: Bahá'í Publishing Trust, 1971, עמ' 275.
- ^ Robert H. Stockman, The Baha'i Faith in America: Origins 1892-1900, Wilmette, Illinois: Baha'i Publishing Trust, 1953, עמ' 173
- ^ Peter Smith, A Concise Encyclopedia of the Baha'i Faith, Oxford, England: One World Publications, 2000, עמ' 115.
- ^ Robert Stockman, The Baha'i Faith in America, Early Expansion, 1900-1912, George Ronald, 1985, עמ' 177
- ^ Peter Smith, A Concise Encyclopedia of the Baha'i Faith, Oxford, England: One World Publications, 2000, עמ' 218
- ^ Peter Smith, A Concise Encyclopedia of the Baha'i Faith, Oxford, England: One World Publications, 2000, עמ' 102.
- ^ Peter Smith, A Concise Encyclopedia of the Baha'i Faith, Oxford, England: One World Publications, 2000, עמ' 182.
- ^ Robert H. Stockman, The Baha'i Faith in America: Origins 1892-1900, Wilmette, Illinois: Baha'i Publishing Trust, 1953, עמ' xiii.
- ^ Charlotte Linfoot, Corine Knight True, The Bahá'í World; An International Record XIII, Universal House of Justice, עמ' 846
- ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה הספר הקדוש ביותר (אלכתאב אלאקדס) לבהאא אללה, ירושלים: פרסומי הקתדרה ללימודים בהאאים, 2005, עמ' 152–153.
- ^ Susan Maneck, Women in the Bahá'í Faith, Religion and women, State University of New York, 1994, עמ' 221-224
- ^ William Garligton, The Baha'i Faith in America, Connecticut, London: Kalimat Press, 2005, עמ' 41
- ^ William Garligton, The Baha'i Faith in America, Connecticut, London: Kalimat Press, 2005, עמ' 103-106
- ^ 1 2 Peter Smith, A Concise Encyclopedia of the Baha'i Faith, Oxford, England: One World Publications, 2000, עמ' 37.
- ^ Shoghi Effendi, Map of Goals for the Ten Year World Crusade, https://bahai-library.com/
- ^ Moojan Momen, Is the Baha'i Faith a World Religion?, Soundings: Essays in Bahá'í Theology, Open Circle Publishing, 1989, עמ' 55
- ^ Barry A. Kosmin, Egon Mayer and Arieka Keysar, American Religios Identification Survey, New York: The Graduated Center of the CIty University of New York, 2001, עמ' 12
- ^ Kolodner Alex, The Baha’i Faith Compared to Race in American Counties
- ^ Reid Wilson, The second-largest religion in each state, https://www.washingtonpost.com, 4 ביוני 2014
- ^ Association of Statisticians of American Religious Bodies, Religion Census Newsletter, http://www.asarb.org/
