הטירה הנעה (סרט)

הטירה הנעה
ハウルの動く城

כרזת הסרט בישראל
בימוי	הייאו מיאזאקי
הופק בידי	טושיו סוזוקי
תסריט	הייאו מיאזאקי מבוסס על הספר של הסופרת דיאנה וין ג'ונס
עריכה	טקאשי סאיאמה
מדבבים	Chieko Baishō Ryūnosuke Kamiki Yō Ōizumi ג'ין סימונס טקויה קימורה Akihiro Miwa Akio Ōtsuka
מוזיקה	ג'ו היסאישי
צילום	אטסושי אוקוי
מדינה	יפן
חברת הפקה	סטודיו ג'יבלי
חברה מפיצה	טוהו, HBO Max
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	20 בנובמבר 2004 7 ביולי 2005 (הגרסה המדובבת והגרסה המקורית)
משך הקרנה	118 דקות
שפת הסרט	יפנית
סוגה	סרט פנטזיה, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט מדע בדיוני, אנימה ומנגה של פנטזיה, סרט הרפתקאות, סרט אנטי־מלחמתי
הכנסות באתר מוג'ו	howlsmovingcastle
פרסים	מועמדות לפרס אוסקר לסרט המונפש הטוב ביותר פרס נבולה לתסריט הטוב ביותר
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb

הטירה הנעה (ביפנית: ハウルの動く城, תעתיק: הַאוּרוּ נוֹ אוּגוֹקוּ שִירוֹ), או הטירה הנעה של האוול, הוא סרט יפני בסגנון אנימה של הבמאי הייאו מיאזאקי שיצא לאקרנים ב-2004. הסרט הוא עיבוד של "הטירה הנעה", ספר הרפתקאות מאת הסופרת הבריטית דיאנה וין ג'ונס, שמגולל את סיפורה של סופי, החיה בעולם של כשפים וקוסמים.

בפרשנותו לספר שינה מיאזאקי מספר פרטים: הדמויות מאופיינות בצורה שונה, העלילה מתפתחת לכיוונים שונים, הדגשים מושמים על דברים שונים ומובילים למסר שונה, הזמן והתקופה שונים (העתידניות בסרט), בסרט אין כמעט דגש על הרקע המשפחתי של הדמויות וכו'.

הספר עובד לתסריט על ידי הייאו מיאזאקי, סינדי לואיס יואיט ודונלד ה. יואיט; הופק על ידי טושיו סוזוקי וסטיב אלפרט; את הדיבוב לדמויות עושים צ'יאקו באישו, טקורה קימורה וטטסויה גשואין.

תקציר העלילה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סופי, נערה בת 18, מופנמת בעלת ביטחון עצמי ירוד מעט, נולדה כבת בכורה מבין שלוש בנות ובכך נידונה לחיים של בינוניות: בעוד אחיותיה ואימה מעדיפות לבלות בנעימים, היא עצמה מעדיפה לעבוד שעות נוספות בחנות הכובעים אשר אותה מנהלת ושאביה ניהל אותה בעבר. יום אחד היא פוגשת בקוסם צעיר ונאה הלוקח אותה לטיול מעל גגות העיר בריחוף. היא מוזהרת שהקוסם עלול היה להיות האוול, הנוהג לחטוף את לבבותיהן של נערות יפות ולאכלם, אך היא פוטרת את האזהרה בטענה שהאוול רודף אחר נשים יפות בלבד והיא איננה מחשיבה את עצמה כאישה יפה. חייה משתנים בערבו של אותו היום, כאשר מכשפת הביצות נכנסת לחנות הכובעים אותה היא מנהלת, ומטילה עליה כישוף שהופך אותה לזקנה בת 90. סופי מבינה שהיא לא יכולה להישאר בחנות ככה, לוקחת צידה לדרך ויוצאת לכיוון ההר. בעודה מטפסת בקושי רב על ההר היא פוגשת בדחליל בעל ראש לפת (הנסיך ג'וסטין) אשר עוזר לה להגיע לטירה מוזרה אשר זזה ממקומה בעזרת רגליים של תרנגול אך נראית מוזנחת ומקרטעת. בטירה השייכת להאוול הקוסם יפה התואר, היא נתקלת במרקל הילד, המשמש כשולייה לקוסם ובקליציפר שד האש אשר גם גרים שם. בטירה היא למעשה מוצאת מעין מקלט ומתנדבת לנקות ולשפץ את הטירה למורת רוחם של האוול, מרקל וקליציפר. הטירה מלאה חידות ומסתורין. בטירה מעל דלת הכניסה ישנו גלגל קסמים שסיבובו גורם לכך שאפשר לעבור דרך דלת הטירה ולצאת דרך דלת אחרת במקום שונה (מיקום הדלת תלוי בצבע הגלגל שפונה כלפי מעלה). עם הזמן סופי מתמקמת בטירה והופכת את עצמה למנקה של המקום.

סופי, ביחד עם האוול נלחמים בשדים ובמפלצות וסופי נאלצת להתמודד עם השדים הפנימיים של האוול.

הסופרת אף כתבה ספר המשך ששמו "מגדלים פורחים באוויר", בו האול וסופי משחקים תפקיד משני, אך נאמר בו שסופי והאול התחתנו ואף נולד להם ילד ששמו מורגן.

דמויות

• סופי האטר (בתעתיק מדויק מיפנית: סופי האטה), (מדובבת בגרסה העברית על ידי אניה בוקשטיין בתור סופי הצעירה ועל ידי סיון שביט בתור סופי הזקנה) - נערה בת 18 ביישנית ומופנמת שהופכת לזקנה בת 90 בגלל כישוף, ולומדת להתגבר על מגבלות גופה החדש. חשבה שעקב כך שהפכה לזקנה לא ירצה האוול לאכול את לבבה. במהלך הסרט, מתאהבת היא בהאוול למרות שלא תיארה לעצמה שזה יקרה, והם אף מתנשקים בסצנה הסופית.
• האוול (בתעתיק מדויק מיפנית: האורו), (מדובב בגרסה העברית על ידי אסף פריינטא) - מכשף שנודע ביופיו המרהיב, בכוחו האדיר, ובאכילת לבבותיהן של נערות, בסרט מתואר האוול כאחד שלא יכול לחיות ללא יופיו, ואף מסתיר בעזרתו את הבעיות הפנימיות של עצמו, כאשר היה ילד, עשה עסקה עם שד האש קליציפר, ולמעשה ״העניק״, או, ״החליף״ בו את ליבו. האוול משתמש בכישופיו כדי לעזור במלחמה שמוצגת בסרט, בכך שהופך למפלצת, כאשר שימוש מופרז בכישוף, עשוי לביא לאבדן גופו האנושי.
• קליציפר (בתעתיק מדויק מיפנית: קרוסיפא), (מדובב בגרסה העברית על ידי עידו מוסרי) - שד האש של האוול שמניע את הטירה הנעה. עושה עסקה עם סופי, שהיא תבטל את החוזה שלו עם האוול, והוא יחזיר אותה להיות צעירה.
• מרקל (בתעתיק מדויק מיפנית: מרקורו), (מדובב בגרסה העברית על ידי גל ענבי) - ילד בן 11 המשמש כשולייתו של האוול, וגר גם הוא בטירה הנעה.
• מכשפת הביצות (מדובבת בגרסה העברית על ידי יעל עמית) - המכשפה שהטילה על סופי את הכישוף בגלל קנאה להאוול.
• לטי (מדובבת בגרסה העברית על ידי עדי קוזלובסקי) - אחותה של סופי.
• "לפת"\הנסיך ג'וסטין (מדובב בגרסה העברית על ידי אסף קורמן) - נסיך שקולל והפך לדחליל אותו מחלצת סופי משיח בו הוא תקוע, ומסוגל לעמוד ולנתר בעצמו.
• מאדאם סאלימן (מדובבת בגרסה העברית על ידי עדנה גורן) - המכשפה הפרטית של המלך, דואגת שהאוול יעבוד בשירות המלך.
• המלך - המלך של קינסבירי.
• הין - הכלב המרגל של מאדאם סאלימן.
• אנשי גומי - המשרתים של מכשפת הביצות. עשויים מחומר צמיגי דמוי גומי.
• ראש העיר (מדובב בגרסה העברית על ידי דב רייזר) - ראש עיר משופם אשר מופיע בתור אורח בסרט שמרקל מדבר איתו.

מדבבים

טבלת דמויות, מדבבים ביפנית ומדבבים באנגלית
דמות	מדבב בשפה היפנית	מדבב בשפה האנגלית
האוול	טקויה קימורה	כריסטיאן בייל
סופי	צ'יאקו באישו	אמילי מורטימר (סופי הצעירה), ג'ין סימונס (סבתא סופי)
קלציפר	תאטסויה גשיאוין	בילי קריסטל
מכשפת הביצות	אקיהירו מיווה	לורן באקאל
מרקל	ריונושוקה קאמיקי	ג'וש האצ'רסון
מאדאם סאלימן	הארוקו קאטו	בליית' דאנר
הנסיך ג'סטין/לפת	יו אויזומי	קריספין פרימן
לטי	יאיואי קאזוקי	ג'נה מאלון
הין	דאיג'ירו האראדה
המלך	אקיו אוהטסוקא	מארק סילברמן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הטירה הנעה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הטירה הנעה (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של הטירה הנעה (ביפנית)
• "הטירה הנעה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הטירה הנעה", באתר נטפליקס
• "הטירה הנעה", באתר AllMovie (באנגלית)
• "הטירה הנעה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "הטירה הנעה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "הטירה הנעה", באתר Metacritic (באנגלית)
• "הטירה הנעה", באתר HBO Max (באנגלית)
• "הטירה הנעה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• האתר הרשמי ביפנית
• האתר הרשמי בעברית
• "הטירה הנעה", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג", 25 ביולי 2005
• גלי וולוצקי, ‏צייר לנו טירה, באתר גלובס, 20 ביולי 2005
• א א קוט, הניו יורק טיימס, לאגדות שלו יש תמיד סוף טוב, באתר הארץ, 15 ביוני 2005