היא (סרט, 2016)

היא
Elle
מבוסס על	"Oh…"
בימוי	פול ורהובן
הופק בידי	סעיד בן סעיד, Michel Merkt
תסריט	דייוויד בירקה
עריכה	Job ter Burg
שחקנים ראשיים	איזבל הופר; Arthur Mazet; Alice Isaaz; Judith Magre; Stéphane Bak; Éric Savin; Anne Loiret; Marie Berto; Caroline Breton; Raphaël Lenglet; לוקאס פריסור; Virginie Efira; אן קונסיגני; Vimala Pons; כריסטיאן ברקל; ז'ונאס בלוקה; לורן לאפיט; Charles Berling; ז'ון דושה
מוזיקה	אן דאדלי
צילום	סטפן פונטיין
מדינה	צרפת, גרמניה, בלגיה
חברה מפיצה	Lucky Red Distribuzione
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	21 במאי 2016
משך הקרנה	130 דק'
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	מותחן פסיכולוגי, סרט אונס ונקמה
הכנסות באתר מוג'ו	elle
	www.ellemovie.com
	דף הסרט ב־IMDb

היא (בצרפתית: Elle) הוא מותחן פסיכולוגי צרפתי-גרמני משנת 2016 בבימויו של פול ורהובן והתסריטאי דייוויד בירק, המבוסס על הרומן "הו..." מאת פיליפ דג'יאן. הסרט עוסק במישל (איזבל הופר), גרושה ובעלים של חברת היי-טק מצליחה המנהלת חיי אהבה סוערים. לאחר שהיא נאנסת בביתה המפואר, משתנים חייה, בייחוד לאור החלטתה שלא לדווח על כך בשל ניסיון העבר שלה במשטרה.

"הו..." הרומן של דג'יאן פורסם ב-2012 וקיבל את פרס Prix Interallié (פרס לאומי לספרות).

הסרט הוא הסרט הראשון של ורהובן מאז הספר השחור מ-2006, והראשון שלו בשפה הצרפתית. הקרנת הבכורה התקיימה בתחרות על דקל הזהב בפסטיבל קאן 2016, שם זכה לשבחי המבקרים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמישל לבלאן נאנסת בביתה על ידי תוקף במסכת סקי, היא מנקה את הבלגן בביתה ומחדשת את חייה. היא עומדת בראש חברת משחקי וידאו מצליחה, בה העובדים הגברים שלה שונאים אותה או מאוהבים בה לסירוגין. היא מנהלת רומן עם רוברט, בעלה של חברתה ושותפתה לעסקים אנה, ומפלרטטת עם שכנה הנשוי פטריק. מישל מרגישה מנותקת מבנה וינסנט, שנכנע לחברתו המתעללת וההריונית ג'וזי. יש לה מערכת יחסים שנויה במחלוקת עם אמה, אירן, עליה היא מתרעמת על הנרקיסיזם שלה ומעורבותה עם גברים צעירים יותר. יתר על כן, היא בתו של רוצח המונים ידוע לשמצה, שדיון השחרור שלו מתקרב. רדופה על ידי מעשיו של אביה, מישל נזהרת מאכיפת החוק ואינה מדווחת למשטרה על אונסה.

מישל הופכת לחשדנית יותר ויותר כלפי הגברים בחייה. היא מקבלת הודעות טקסט מטרידות מהתוקף במספר חסום, המעידות על כך שהוא עוקב אחריה. בתחילה היא חושדת בקורט, עובד ממורמר במיוחד, כאשר אנימציה של CGI של מפלצת שאנסה אותה נשלחת למייל לכל מי שבחברה. היא מרססת פלפל לגבר שאורב מחוץ לביתה, רק כדי לגלות שזה בעלה לשעבר ריצ'רד, שבא לבדוק את שלומה. מאוחר יותר היא מגלה שעובד אחר, שהתאהב בה, יצר את האנימציה אך לא הוא זה שאנס אותה.

בערב חג המולד, אירן (אמה של מישל) סובלת משבץ מוחי ומתחננת לבתה ללכת לראות את אביה לפני שתמות בבית החולים. מישל מותקפת מאוחר יותר בביתה על ידי התוקף ולאחר שדקרה את ידו וחשפה אותו, נודע לה שהוא פטריק (שכנה הנשוי). למרות שכעת היא יודעת את זהותו ומבינה שהוא מסוגל להיכנס לביתה למרות החלפת המנעולים שלה, היא עדיין לא מתקשרת למשטרה ולא נוקטת באמצעים כדי להגביר את אבטחת הבית שלה.

מישל מחליטה לבקר את אביה לאחר שבקשת השחרור שלו נדחתה, רק כדי לגלות שהוא תלה את עצמו שעות לפני שהיא מגיעה. בדרך הביתה מהכלא היא נקלעת לתאונת דרכים באזור מבודד. במקום להזעיק אמבולנס, היא תחילה מנסה להתקשר לחבריה, ואז מחליטה להתקשר לפטריק. לאחר שהוא מחלץ אותה מהמכונית וחובש אותה, מישל מדברת איתו על מערכת יחסים מינית מסוכנת. היא מדברת איתו על תרחיש אונס חי ושניהם הולכים על קו עדין שבו פטריק צריך להרגיש כאילו הוא אנס את מישל, למרות שהיא מסכימה למשחק התפקידים.

מישל מתאכזבת יותר ויותר מחייה לקראת מסיבת ההשקה של משחק הווידאו החדש של החברה שלה. היא מתוודה בפני אנה שניהלה רומן עם רוברט. בזמן שפטריק מסיע אותה הביתה, מישל טוענת שהיא כבר לא בהכחשה לגבי מערכת היחסים הלא בריאה שלהם וטוענת שהיא מתכוונת להתקשר למשטרה. היא לוקחת את הזמן בהליכה מול המכונית החונה שלו לאחר היציאה, ואז מקפידה להשאיר את השער שלה לא נעול. פטריק נכנס ותוקף אותה במפגש מעורפל שמטשטש את הגבול בין אונס להסכמה, אבל וינסנט, שכבר היה בבית, מתגנב מאחורי פטריק ומרביץ לו בחלק האחורי של הגולגולת ופטריק מת.

מישל מדברת בקצרה עם אשתו של פטריק רבקה כשהיא עוזבת את השכונה. רבקה שלווה ומביעה הכרת תודה למישל על כך שהיא הייתה מסוגלת "לספק באופן זמני את צרכיו של פטריק" רומזת שהיא הייתה מודעת ברמה מסוימת לכך שהשניים היו מעורבים מינית וכי לפטריק היו נטיות שהיא לא יכולה לספק. וינסנט כעת אסרטיבי יותר ביחסיו ובקריירה שלו, בעוד שמישל משלימה עם ג'וזי וגם עם אנה.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזבל הופר בתפקיד מישל לבלאן
לורן לאפיט בתור פטריק, השכן של מישל
אן קונסיני בתור אנה
צ'ארלס ברלינג בתפקיד ריצ'רד קאסמאיו
וירג'יני אפירה בתור רבקה, אשתו של פטריק
ג'ודית מגר בתפקיד אירן לבלאן, אמה של מישל
כריסטיאן ברקל בתור רוברט
ג'ונאס בלוקט בתור וינסנט, בנה של מישל
אליס איזאז בתור ג'וזי
Vimala Pons בתור הלנה
רפאל לאנגלט בתור ראלף
ארתור מאזט בתור קווין, העובד של מישל
לוקאס פריסור בתור קורט, העובד של מישל

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל זכתה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ובפרס סרט הביקורת לסרט הזר הטוב ביותר; הוא גם נבחר כערך הצרפתי לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, אך לא היה מועמד. בטקס פרסי הסזאר ה-42 בצרפת, הסרט קיבל אחת עשרה מועמדויות, וזכה בסרט הטוב ביותר.

הופעתה של הופר זכתה לשבחים רבים, שנחשבה לאחת הטובות בקריירה שלה. היא הייתה מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, וזכתה במספר פרסי השחקנית הטובה ביותר, כולל פרס גלובוס הזהב, פרס סזאר, פרס האגודה הלאומית למבקרי קולנוע, פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק, פרס איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס, גות'אם עצמאית. פרס הסרט, ופרס הרוח העצמאית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא היא בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של היא
"היא", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"היא", באתר AllMovie (באנגלית)
"היא", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"היא", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"היא", באתר Metacritic (באנגלית)
"היא", באתר אידיבי
"היא", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אבנר שביט‏, חצי אי: "היא" הוא מותחן מקברי מפתיע וחולני, אך חסר בו משהו כדי להיות יצירת מופת אמיתית, באתר וואלה!‏, 21 באוקטובר 2016

פרס גויה לסרט האירופי הטוב ביותר
1990‏-2010	הודו סין (1992) • שלושת הצבעים: כחול (1993) • ממזר קטן (1994) • אמריקה (1995) • סודות ושקרים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • המתאגרף (1998) • החיים יפים (1999) • רוקדת בחשכה (2000) אמלי (2001) • הפסנתרן (2002) • להתראות לנין! (2003) • עם הראש בקיר (2004) • נקודת מפגש (2005) • המלכה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2008) • נער החידות ממומביי (2009) • נאום המלך (2010)
2011‏-היום	הארטיסט (2011) • מחוברים לחיים (2012) • אהבה (2013) • אידה (2014) • ילדות פרא (2015) • היא (2016) • הריבוע (2017) • אהבה בימים קרים (2018) • עלובי החיים (2019) • האב (2020) • עוד סיבוב (2021) • האדם הגרוע בעולם (2022)

פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר
1965‏-1980	ג'ולייטה של הרוחות (1965) • גבר ואישה (1966) • לחיות בשביל לחיות (1967) • מלחמה ושלום (1968) • Z‏ (1969) • נוסע עובר בגשם (1970) • השוטר אזולאי (1971) • המהגרים, העולם החדש (1972) • הולכי הרגל (1973) • תמונות מחיי נישואין (1974) • שקרים שסיפר לי אבי (1975) • פנים מול פנים (1976) • יום מיוחד (1977) • סונטת סתיו (1978) • כלוב העליזים (1979) • טס (1980)
1981‏-2000	מרכבות האש (1981) • גנדי (1982) • פאני ואלכסנדר (1983) • המעבר להודו (1984) • הסיפור הרשמי (1985) • התקיפה (1986) • סיפורים שסיפרתי לאמא (1987) • פלה הכובש (1988) • סינמה פרדיסו (1989) • סיראנו דה ברז'רק (1990) • אירופה אירופה (1991) • הודו סין (1992) • שלום לפילגש (1993) • פארינלי (1994) • עלובי החיים (1995) • קוליה (1996) • החיים שלי בוורוד (1997) • תחנה מרכזית (1998) • הכל אודות אמא (1999) • נמר, דרקון (2000)
2001‏-היום	שטח הפקר (2001) • דבר אליה (2002) • אוסמה (2003) • הים שבפנים (2004) • גן עדן עכשיו (2005) • מכתבים מאיוו ג'ימה (2006) • הפרפר ופעמון הצלילה (2007) • ואלס עם באשיר (2008) • סרט לבן (2009) • בעולם טוב יותר (2010) • פרידה (2011) • אהבה (2012) • יפה לנצח (2013) • לוויתן (2014) • הבן של שאול (2015) • היא (2016) • משום מקום (2017) • רומא (2018) • פרזיטים (2019) • מינארי (2020) • הנהגת של מר יוסוקה (2021) • ארגנטינה, 1985 (2022)