היסטוריה של בלגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההיסטוריה של בלגיה, בדומה להיסטוריה של מדינות אחרות ביבשת אירופה, מתחילה באופן פורמלי עם התפשטות האימפריה הרומית לרחבי אירופה.

היסטוריה מוקדמת של העיר בלגיה (בצרפת)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור המכונה כיום בלגיה חיו, לפני כאלפיים שנה, שבטים קלטיים וגאלים. בשנת 57 לפנה"ס הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור התואם את בלגיה והולנד של ימינו.

הפרובינקיה הרומית גאליה בסביבות 120 לספירה

בשנים 355358 לספירה, כאשר הייתה האימפריה הרומית כבר בתהליכי שקיעה, ניסה הקיסר יוליאנוס לפייס את הפרנקים ולמנוע את מרידתם באימפריה, והעניק להם את השטח "גאליה-בלגיקה". עד שנת 431 ייסדו הפרנקים שושלת עצמאית, שבירתה בעיר טורנה. זמן קצר לאחר מכן, תחת שלטונו של קלוביס הראשון (461 לערך-511), הצליחו המרובינגים לסלק את שרידי הנוכחות הרומית מגאליה. הפרנקים המרובינגים שלטו בחלקים גדולים מבלגיה ומצרפת, בנוסף לדרום מערב גרמניה, של ימינו. קלוביס גם אימץ את הנצרות ובכך זכה לתמיכת הכנסייה בממלכתו.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית תקופת ימי הביניים, במאה השביעית, הומרה דתם של תושבי המקום לנצרות. בתקופת האימפריה הפרנקית היא חולקה לסירוגין בין מושלים שונים, ולא הייתה בעלת זהות טריטוריאלית לאומית נפרדת.

במאה ה-12 נוסדו בארצות השפלה ערים סביב הייצור והמסחר של בגדי צמר, שהייתה התעשייה הראשונה באירופה. בערים אלה נכללות לייז', בריסל, גנט ואוטרכט.

במאה ה-14 הגיע תור הזהב של אזורים שונים בבלגיה, תחת שליטתו של הדוכס לבית בורגון הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה באירופה, שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם.

אחרי תור הזהב, באמצע המאה ה-15, באה השקיעה; ארצות השפלה עברו לידי ספרד ההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים. המלך הספרדי פליפה השני לבית הבסבורג, שהיה קתולי אדוק, שלח את האינקוויזיציה האכזרית לארצות השפלה, במטרה לאכוף את הדת הנוצרית הקתולית. בשנות האינקויזיציה נאסרו או הוצאו להורג אלפי אזרחים.

בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות, שכונתה 'מרד ארצות השפלה'. מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו ארצות השפלה הדרומיות (רובה של בלגיה ולוקסמבורג של היום) נותרו בשליטת ספרד הקתולית.

בעיר וטרלו (Waterloo), השוכנת כעשרים ק"מ דרומית לבירה בריסל, נערך בשנת 1815 קרב ווטרלו, אחד הקרבות המפורסמים בהיסטוריה, בו הובס נפוליאון בידי כוחות-הברית בראשותו של הגנרל ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון. תבוסת נפוליאון בקרב ווטרלו הביאה ב-1815 להקמת "הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה", בה נכללו הפעם, מלבד הולנד, גם בלגיה ולוקסמבורג.

בניגוד לבני העם ההולנדי, שהיו פרוטסטנטים והתעמתו עם הנוצרים הקתולים שבהולנד, נשארו רוב הבלגים בעלי דת קתולית, מה שהביא לשאיפות לאומיות בדלניות.

בלגיה כממלכה עצמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של ארצות השפלה

בישופות לייז'
9851790

ארצות השפלה
הבורגונדיות

דוכסות לוקסמבורג
עד 1441
1384/14731482
ארצות השפלה ההאבסבורגיות
14821556
ארצות השפלה הספרדיות
הרפובליקה ההולנדית
15811795
15811713
ארצות השפלה האוסטריות 17131790
המדינות הבלגיות המאוחדות 1790
בישופות לייז'
17901795
ארצות השפלה האוסטריות 17901794

הרפובליקה הצרפתית
הראשונה

הרפובליקה הבטאווית
17951806
17951804

הקיסרות הצרפתית
ממלכת הולנד
18061810
18041815


הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה
18151830

הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג

בלגיה
מאז 1830
הולנד
מאז 1830
אוניה פרסונלית עם הולנד עד 1890)
עריכה

בשנת 1830 התרחשה המהפכה הבלגית: המחוזות הדרומיים (הקתולים) בהולנד מרדו בממלכה המאוחדת, זכו בעצמאות, והקימו לראשונה את ממלכתם הנפרדת וכינוה בשם הרומי של האזור בלגיקה/בלגיה. הבלגים שאפו להקים ממלכה עצמאית, ופנו למלך למלך צרפת לואי פיליפ בבקשה להכתיר את בנו לואי, דוכס נמור למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד מסאקסה-קובורג-גותה (דודה של המלכה הבריטית ויקטוריה). ב-21 ביולי 1831, יום העצמאות הבלגי, הוכתר הנסיך לאופולד כלאופולד הראשון, מלך הבלגים, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.

לאחר מותו של לאופולד הראשון הוכתר בנו, לאופולד השני, במקומו. לאופולד השני כבש את קונגו ושלט בה עד 1908, אז הפכה המדינה למושבה בלגית. במהלך שלטון זה נהרגו כעשרה מיליון מבני המקום על ידי הבלגים, דבר הנחשב לרצח עם.

במשך כ-85 שנה שגשגה בלגיה כממלכה קטנה אך מבוססת. בלגיה חששה להכבש בידי אחת משכנותיה במאבקי המעצמות הגדולות שבגבולותיה - גרמניה, צרפת והולנד, ולכן שמרה על מדיניות חוץ נייטרלית. בלגיה במלחמת העולם הראשונה - למרות מדיניותה הנייטרלית פלשו אליה הגרמנים בשנת 1914.

במאי 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלש צבא גרמניה הנאצית לבלגיה וכבש אותה. המדינה הייתה נתונה בכיבוש גרמני כחלק של נציבות הרייך בלגיה וצפון צרפת עד לשחרורה בידי צבאות בעלות הברית בסתיו 1944.

הביקורת החריפה שנמתחה על כניעתו המהירה של המלך לאופולד השלישי, ועל שיתוף הפעולה לכאורה עם השלטון הנאצי, גרמה לו לוותר על הכתר בשנת 1950 לטובת בנו, המלך בודואן, שמלך עד למותו ב-1993. מאחר שלא היו לו צאצאים, עלה אחריו לכס המלוכה אחיו, המלך אלברט השני. בשנת 2013 מסר את המלוכה לבנו פיליפ, המלך הנוכחי.

לאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה בלגיה משגשוג כלכלי. היא הוכרזה כמקום מושבם של מטות האיחוד האירופי ונאט"ו (האמנה הצפון-אטלנטית), צעד שהעלה את קרנה בתחום העסקים הבינלאומיים ושיפר את כלכלתה.

אומנות פלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האומנות הפלמית היא עשירה במיוחד. תחילתה עם האמן הפלמי יאן ואן אייק, שיש המייחסים לו את תחילת ציורי השמן. אחריו באו האומנים הפלמים פיטר ברויגל האב, פיטר ברויגל הבן ופטר פאול רובנס והאומנית מיכאלינה ווטייה במאות ה-16 וה-17, שהוסיפו גם הם נכסים רבים לאוצרות האומנות הלאומיים. במאה ה-19 התחילו לפעול בבלגיה אומנים מודרניים דוגמת רנה מגריט - שהיה מאבות הסוריאליזם. גם את הקמתה של תנועת האר-נובו, ניתן לייחס לבלגיה. בתחילת המאה ה-20 התפתח הזרם האדריכלי הזה בבריסל כשבין מוביליו היו הנרי ואן דרה ומעצב הפנים ויקטור הורטה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של בלגיה בוויקישיתוף