היסטוריה של אוקראינה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
.jpg)
מבוא
[עריכת קוד מקור | עריכה]השטח עליו נמצאת כיום אוקראינה, היה מיושב מאז תקופת האבן. שטח זה היה מיושב על ידי עמים שונים ותרבויות שונות , ונשלט על מגוון מדינות וממלכות במהלך ההיסטוריה. רק בתקופת מאוד קצובות ומצומצמות , התקיים בשטח הזה , או בחלק ממנו שלטון עצמאי או ריבונות עצמאית.[1]
היסטוריה עתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיישבות קדמונית באוקראינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה של אזור אוקראינה מתחילה הרבה לפני ששבטים סלאביים התיישבו בה, והיא שזורה באחת ההתיישבויות האנושיות הקדומות ביותר באירופה. ההוכחות הארכיאולוגיות המוקדמות ביותר להתיישבות באזור אוקראינה מתוארכות ללפני כ-1.1 מיליון שנה, עם מציאת כלי אבן פרימיטיביים באתר קורולובו (Королёво) שבהרי הקרפטים[2]. כלים אלו, המיוחסים ככל הנראה להומו ארקטוס או הומו היידלברגנסיס, מעידים על נוכחות אנושית קדומה מאד, לפני נדידת האדם המודרני מאפריקה.
במהלך התקופה הפליאוליתית התיכונה, לפני כ-40,000 עד 35,000 שנים, התיישב באזור האדם הניאנדרטלי, כפי שמעידות מציאות מאתרים כמו מערת קיק-קובה (Киик-Коба) בחצי האי קרים. הניאנדרטלים היו ציידים-לקטים שהסתגלו לאקלים הקר. עם הגעת האדם המודרני האנטומי (Homo sapiens) לאירופה, הם החלו לחלוק את האזור. תקופה זו, המכונה הפליאוליתית העליונה (35,000-10,000 לפני הספירה), מאופיינת בטכנולוגיית כלי אבן מתוחכמת יותר ובשימוש בחומרים כמו עצם וקרן. אתרים בולטים מתקופה זו כוללים את המטמונות של מז'יריץ'[3] (Межирич), שם נחשפו מבני מגורים שנבנו משלדים של ממותות. מבנים ייחודיים אלה מעידים על הסתגלות גאונית לסביבה הקשה ועל מורכבות חברתית ותרבותית הולכת וגוברת.
המהפכה החקלאית והתרבות הטריפיליאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העידן שלאחר עידן הקרח, המזוליתית והנאוליתית, הביא לשינויים דרמטיים. אזור אוקראינה הפך לאחד ממרכזי הולדת החקלאות באירופה. התקופה הנאוליתית (כ-6,000-4,000 לפני הספירה) מסמלת את המעבר מחיי ציידים-לקטים לחקלאות וביות בעלי חיים. שינוי זה איפשר גידול אוכלוסייה והתפתחות חברות מורכבות יותר. התרבות הבולטת ביותר בתקופה זו הייתה התרבות הטריפיליאנית (Трипольская культура) (נקראת גם "קוּקוּטֶנִי-טריפיליה"), שהתקיימה באזור שבין נהר הדניסטר לנהר הדנייפר.
התרבות הטריפיליאנית (4,800-3,000 לפני הספירה) הייתה ייחודית בממדיה ובתרבותה. בני הטריפיליאנים חיו ביישובים חקלאיים ענקיים שכונו "מגא-אתרים", חלקם עם אוכלוסייה של עד 15,000 איש. יישובים אלה נבנו בצורה מעגלית, והם נשרפו וניבנו מחדש במחזוריות של 60-80 שנים, מנהג שעדיין לא ברור לגמרי. התרבות הטריפיליאנית נודעה גם בכלי החרס המצוירים שלה, המאופיינים בדפוסים גאומטריים מורכבים וספירלות. כלים אלה מעידים על אומנות מפותחת ורמה גבוהה של סימבוליות. התרבות הטריפיליאנית מייצגת את שיא ההתפתחות האנושית באזור בתקופה הפרהיסטורית המאוחרת, לפני בואם של עמים נוודים מן הערבה.
תקופת הברונזה והברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסביבות שנת 3,000 לפני הספירה, החלו להופיע באזור קבוצות נוודים מהערבות האירואסיאתיות, המיוחסות לעיתים קרובות לתרבות ימניה (Ямная культура). עמים אלו הביאו עימם את טכנולוגיית המתכת, המעידה על תחילת תקופת הברונזה. הם גם מילאו תפקיד מכריע בהפצת השפות ההודו-אירופיות. מאפיין בולט של תרבות ימניה הוא הקבורה בתילי קבורה גדולים, המכונים "קורגנים" (курганы). קורגנים אלו, המכילים לעיתים קרובות קברים של לוחמים עם כלי נשק וחפצי ערך, הם עדות לחברה היררכית ולוחמנית.
תקופת הברזל, שהחלה באזור בסביבות האלף הראשון לפני הספירה, מסמלת את עלייתם של עמים דומיננטיים כמו הצימרים (Киммерийцы), ולאחר מכן הסקיתים (Скифы). הצימרים, ובעיקר הסקיתים (שהיו מפורסמים כלוחמים רכובים על סוסים), שלטו בערבות אוקראינה[4] והשפיעו על התרבות האזורית. ממצאים סקיתיים, כמו תכשיטי זהב משובחים, מעידים על עושר רב ועל קשרים מסחריים נרחבים. ההיסטוריה הפרהיסטורית של אוקראינה, המשתרעת על פני מאות אלפי שנים, מציגה תמונה של התפתחות אנושית מרתקת, מהציידים-לקטים הקדמונים ועד לתרבויות עירוניות חקלאיות מורכבות, אשר כולן הניחו את היסודות לעתיד האזור.
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערבולת של עמים ואימפריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר נדידת העמים הגדולה במאות ה-4 וה-5 לספירה, החלו השבטים הסלאבים המזרחיים להתפשט באזור. במקביל, האזור הפך לשטח התנגשות בין אימפריות שונות. האימפריה הביזנטית ניסתה לשמר את השפעתה בדרום, בעוד שבטים נוודים חדשים ממזרח – כמו האווארים, הבולגרים והמגיארים – חצו את הנהרות דנייפר (Днепр) ודונסטר (Днестр). בתוך כאוס זה, התפתחו והתפצלו השבטים הסלאבים לשבטים נפרדים, ביניהם הפוליאנים, הדרוולים והסוורנים, שהתיישבו לאורך נהרות מרכזיים.
עלייתה של הממלכה הכוזרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל להתפשטות הסלאבית, עלתה הממלכה הכוזרית, שהקימה אימפריה רבת-עוצמה במאה ה-7 לספירה. הכוזרים, עם טורקי שהתגייר, שלטו בשטח נרחב המשתרע בין נהר הוולגה (Волга) לבין הרי הקווקז, והשפיעו על אזורי ערבה נרחבים שהיום הם חלק מאוקראינה. ממלכתם הפכה למעצמה מסחרית ותרבותית, והם גבו מסים מהשבטים הסלאבים המקומיים. במשך למעלה ממאתיים שנה, הכוזרים שלטו במסחר שעבר לאורך נתיבי הנהר המרכזיים, והיוו כוח מאזן בין האימפריה הביזנטית לבין הח'ליפות המוסלמית. קייב (Киев) עצמה הייתה ככל הנראה מרכז מסחרי שהיה תחת השפעה או שליטה כוזרית.
הממלכה הרוסית הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממלכת רוס, הידועה גם כרוס של קייב, הייתה פדרציה של שבטים סלאביים ומדינות-ערים שהוקמה במאה ה-9 והגיעה לשיאה במאות ה-10 וה-11. היא נחשבת למדינה הסלאבית המזרחית הראשונה והיא האב הקדמון של מדינות כמו אוקראינה, רוסיה ובלארוס של ימינו.
הקמתה מתוארכת לשנת 862, אז שבטים סלאביים ופינים באזור נובגורוד הזמינו את הנסיך הוויקינגי רוריק לשלוט עליהם כדי להשכין סדר. רוריק ייסד את שושלת רוריק ששלטה על רוס במשך מאות שנים. לאחר מותו, יורשו הנסיך אולג כבש את קייב בשנת 882 והפך אותה למרכז הממלכה.
שיא הפריחה והנצרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוס של קייב הגיעה לשיאה תחת שלטונם של הנסיכים ולדימיר הראשון (980–1015) וירוסלב הראשון "החכם" (1019–1054). בתקופת ולדימיר הראשון, הממלכה אימצה באופן רשמי את הנצרות האורתודוקסית הביזנטית בשנת 988, לאחר שולדימיר התנצר. אירוע זה שינה את פני הממלכה, חיזק את הקשרים עם האימפריה הביזנטית והוביל להתרחבות תרבותית, דתית ואמנותית.
ירוסלב הראשון המשיך את דרכו, יצר קודקס חוקים ראשון ("רוסקיאיה פראבדה"), בנה כנסיות מפוארות (כמו קתדרלת סופיה הקדושה בקייב) וחיזק את מעמדה הבינלאומי של רוס.
חורבן הממלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו של ירוסלב, רוס של קייב החלה להתפצל בשל מאבקי ירושה פנימיים בין בניו. הנסיכויות המקומיות התחזקו על חשבון השלטון המרכזי והחלו להתנהל באופן עצמאי. הפיצול הפוליטי, יחד עם פלישות חוזרות ונשנות של שבטים נומדיים מהמזרח, החליש את הממלכה באופן משמעותי.
המכה הסופית הגיעה עם פלישת המונגולים במאה ה-13. בשנת 1237, פלש צבא האורדה המוזהבת, בהנהגת באטו חאן, אל ממלכת רוס. העיר קייב נחרבה לחלוטין בדצמבר 1240, וערים רבות נוספות נפלו. הפלישה המונגולית שמה קץ לקיומה של רוס של קייב כממלכה מאוחדת ומובילה. רוב שטחה עבר לשליטה מונגולית ישירה, והותירה אחריה נסיכויות מפוצלות וחלשות שנאלצו לשלם מס למונגולים.
במאה ה-17 כבשה האימפריה העות'מאנית את דרום אוקראינה. באותה תקופה הרימו הקוזאקים בראשות בוגדן חמלניצקי את נס המרד וחוללו את מרד הקוזאקים הגדול נגד שלטון פולין-ליטא וערכו פוגרומים ביהודים ובפולנים.
עם זאת, בתקופה זו, בשנת 1710, כוננו ההטמאן של צבא זפוריז'יה, פיליפ אורליק, זקני הקוזאקים והקוזאקים של צבא זפוריז'יה, את חוקת פיליפ אורליק, מסמך חוקתי שלעיתים נקרא "החוקה הראשונה של אוקראינה". החוקה כללה כינון פרלמנט והיבטים מובהקים של הפרדה בין שלוש הרשויות. היא הייתה בין הראשונות והמתקדמות בעולם בשעתה.
הקוזאקים הביאו לצירופה של אוקראינה המזרחית לרוסיה, בעוד שהמערבית ברובה הצטרפה לרוסיה במסגרת חלוקת פולין רק בשנת 1795. במהלך המאות ה-17 וה-18 התנהלו על אדמת אוקראינה קרבות עזים בין האימפריה העות'מאנית לפולין, ורוסיה הצטרפה אליהם בהמשך. בשנת 1795 חולקה אוקראינה בין האימפריה הרוסית, אוסטריה והאימפריה העות'מאנית.
פריחת הזהות האוקראינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-19 הסתמן סוף האוטונומיה על ידי פירוק הצבא הקוזאקי. אז החלה התפתחות מואצת של הכלכלה. עם המהפכה ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה הכריזה אוקראינה על עצמאותה כרפובליקה העממית של אוקראינה, אך הסיעות השונות בתוך המדינה ומחוצה לה, לא הניחו למצב זה לשרוד לאורך זמן. על אדמת אוקראינה התנהל מאבק עיקש בין מצדדי אוקראינה העצמאית, הצבא האדום, הצבא הלבן, הגרמנים והפולנים. באותו זמן סבלו היהודים מאוד מפרעות בידי כנופיות.
בשנת 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ולאחר שהוכנעו קבוצות בדלניות של לאומנים אוקראינים, הייתה אוקראינה המזרחית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ומערבה צורף לפולין, כשחבל בוקובינה (שהיה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית) מצורף לרומניה. לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, פעלה הממשלה הסובייטית לחיזוק התעשייה וריכוז העבודה החקלאית בקולחוזים ובסובחוזים. ב-1928 הגה סטלין את תוכנית החומש שהביאה לתיעוש מהיר מאוד של המדינה, והפיכת החוות החקלאיות הפרטיות לקולחוזים. בעקבות מהלך זה איבדו עשרות מיליוני חקלאים את רכושם, חלקם נשלחו לעבוד בגולאגים בסיביר ומיליוני חקלאים נוספים מתו מרעב. במשך 5 השנים אוכלוסיית אוקראינה קטנה ב-3 עד 6 מיליוני בני אדם, תקופה זאת נקראת בפי האוקראינים הולודומור. זהו הרעב הגדול ביותר מעשה-אדם שפקד את אירופה בכל תקופת ההיסטוריה, ויש הרואים בו שואת העם האוקראיני. אחרי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב שוב אוחדה אוקראינה המערבית עם המזרחית[5], וכן קיבלה אוקראינה את חבל בוקובינה ובסרביה הדרום-מערבית מרומניה.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, נכבשה אוקראינה כולה על ידי הצבא הגרמני והוכפפה לנציבות הרייך אוקראינה. על שטחה הוקמו גטאות, ויהודיה נרצחו בהמוניהם בבורות על ידי יחידת האיינזצגרופן של האס אס ומשתפי פעולה אוקראינים. אוקראינים רבים (במיוחד במערב המדינה) קיבלו את הכובשים הגרמנים כ"משחררים", שיתפו עמם פעולה והשתתפו ברדיפת היהודים וגם בהשמדתם, סך הכול על פי ההערכות כ-900 אלף יהודים נרצחו על אדמת אוקראינה, כשאחד המקומות הידועים לשמצה הוא באבי יאר שבפאתי קייב. בשנת 1944, לקראת סוף המלחמה, שוחרר רוב שטחה של אוקראינה על ידי הצבא הסובייטי. בזמן המלחמה איבדו כ-5 עד 8 מיליון אזרחים את חייהם, המספר כולל את יהודי המדינה, בנוסף ל-2.7 מיליון הלוחמים בצבא האדום.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמת האומות המאוחדות התקבלה אוקראינה כחברה מלאה בארגון, למרות שהייתה חלק מברית המועצות (שהייתה חברה גם היא)[6]. בשנת 1954 צוינו 300 שנה לאיחוד אוקראינה עם רוסיה, ולכבוד זאת קיבלה אוקראינה את חבל קרים מידי רוסיה[7].
אוקראינה העצמאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך סוף שנות ה-80 גברה הדרישה לעצמאות, בעקבות אסון צ'רנוביל והמצב הכלכלי הקשה[8]. בשנת 1991 במהלך התפרקותה של ברית המועצות, זכתה אוקראינה לעצמאות מלאה. לאחר הפוטש של אוגוסט התפטר נשיא אוקראינה ליאוניד קרבצ'וק מהמפלגה הקומוניסטית וב-24 באוגוסט 1991 והפרלמנט הכריז על אוקראינה כמדינה עצמאית. בכך הצטרפה אוקראינה, הגדולה ברפובליקות הסובייטיות אחרי רוסיה, לחמש הרפובליקות הסובייטיות שכבר הכריזו עד אז על עצמאות[9]. החלטת הפרלמנט אושררה במשאל עם ב-2 בדצמבר 1991. באותו יום גם נבחר קרבצ'וק לנשיא בבחירות חופשיות ראשונות במדינה[10].
בסוף 2004 אוקראינה חוותה את המהפכה הכתומה שהביאה להפלתה של הממשלה המושחתת של לאוניד קוצ'מה והעלתה לשלטון את ויקטור יושצ'נקו ויוליה טימושנקו הפרו-דמוקרטיים[11]. ויקטור יושצ'נקו נבחר לנשיאות על בסיס הבטחותיו להתקרב למערב, להדק את היחסים עם נאט"ו ואף להגיש בקשה להצטרף לאיחוד האירופי[12]. בשנת 2006 לאחר הבחירות לפרלמנט האוקראיני (ורכובנה ראדה) קיבלה מפלגתו של ויקטור ינוקוביץ' (מנהיג מפלגת האזורים) את מעמד המפלגה הגדולה ביותר, דבר שמנע מהנשיא יושצ'נקו להקים קואליציה פרו-מערבית ("כתומה") וחייב אותו למסור את תפקיד ראש הממשלה לינוקוביץ - יריבו בבחירות לנשיאות המדינה[13]. אולם בסוף 2007 התפטר ומונה לממלא מקום ראש הממשלה. ב-18 בדצמבר 2007, בהצבעת הראדה העליונה, שוחרר מתפקידו ופינה את מקומו ליוליה טימושנקו[14].
בשנת 2014 פרצה מלחמת האזרחים באוקראינה עקב התנגדות האוקראינים תושבי מזרח אוקראינה למהפיכת היברומאידאן והדחת הנשיא הנבחר.[15]. המורדים זכו לתמיכתה של רוסיה[16]. במהלך העימות סיפחה רוסיה את חצי האי קרים[17], בעקבות משאל עם[18].
בפברואר 2022 פלש הצבא הרוסי, בהוראתו של הנשיא פוטין, אל אוקראינה ופרצה מלחמת אוקראינה–רוסיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מגוון פריטים על היסטוריה של אוקראינה באתר הספרייה הלאומית
אוקראינה, היסטוריה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ האנציקלופדיה העברית, 1964, עמ' 171
- ^ Лариса Кулаковская, Ранний палеолит Украины
- ^ Mezhyrich / Межиріч - Mammoth Camp, donsmaps.com
- ^ History of Ukraine-Rus′. Volume 2, CIUSPress.com, 2025-04-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ אוקראינה המערבית - חלק מס.ס.ס.ר, דבר, 29 באוקטובר 1939
- ^ מ. צפור, המלחמה על השלום נמשכת, משמר, 29 ביוני 1945
- ^ חצי האי קרים סופח לאוקראינה, על המשמר, 28 בפברואר 1954
- ^ אורי אליצור, בפנינו תקופה של טרנספרים אזוריים, חדשות, 8 בדצמבר 1989
- ^ סוכנויות הידיעות, אוקראינה הכריזה עצמאות, חדשות, 25 באוגוסט 1991
אוקראינה הכריזה על עצמאות; בריה״מ מאבדת את אסם התבואה, מעריב, 25 באוגוסט 1991 - ^ סוכנויות הידיעות (קייב), אוקראינה החליטה לפרוש; "אלוהים אוהב עצמאות", חדשות, 2 בדצמבר 1991
סוכנויות הידיעות (קייב, לונדון, בריסל, Iרשה), תוצאות רשמיות: 90% הצביעו בעד עצמאות מלאה לאוקראינה, חדשות, 3 בדצמבר 1991 - ^ נשיא אוקראינה פיטר בעלי בריתו מהמהפכה הכתומה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2005
- ^ רויטרס, יושצ'נקו הושבע לנשיא אוקראינה, והבטיח: "מקומנו הוא אירופה", באתר הארץ, 24 בינואר 2005
לילי גלילי, אוקראינה בוחרת נשיא ומתרחקת מהמהפכה הכתומה, באתר הארץ, 15 בינואר 2010 - ^ סטפן קורשק, מכה ל"מחנה הכתום" באוקראינה: יריבו של יושצ'נקו נבחר לר"מ, באתר הארץ, 13 ביולי 2006
- ^ הארץ וסוכנויות הידיעות, יוליה טימושנקו מונתה לראש ממשלת אוקראינה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2007
- ^ רויטרס והניו יורק טיימס, פרו-רוסים השתלטו על מבני ממשל במזרח אוקראינה: מפקד משטרת דונייצק התפטר, באתר הארץ, 12 באפריל 2014
- ^
דייוויד הרזנהורן, הניו יורק טיימס, צבא אוקראינה משיב מלחמה מול המורדים במזרח, באתר הארץ, 8 ביולי 2014
- ^ פוטין הגיע לביקור בקרים; 20 הרוגים בעימותים במריאופול, באתר גלובס, 9 במאי 2014
- ^ משבר רוסיה-אוקראינה: היום משאל העם על סיפוח קרים, באתר גלובס, 16 במרץ 2014
| היסטוריה של אוקראינה | ||
|---|---|---|
|
