הפארק הפרובינציאלי רייטינג-און-סטון

הפארק הפרובינציאלי רייטינג-און-סטון
Writing-on-Stone Provincial Park
פטרוגליפים אלו נוצרו לפני הגעת הסוס לאמריקה. לוחמים הנושאים מגני גוף.
פטרוגליפים אלו נוצרו לפני הגעת הסוס לאמריקה. לוחמים הנושאים מגני גוף.
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
רייטינג-און-סטון/אייסינאיפי
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2019, לפי קריטריונים 3
שטח האתר 11.06 קילומטרים רבועים
שטח אזור החיץ 10.47 קילומטרים רבועים
מידע כללי
תאריך הקמה 8 בינואר 1957
גוף מנהל משרד הפארקים והסביבה של אלברטה (אנ')
נתונים ומידות
שטח 17.80 קילומטרים רבועים קמ"ר
מיקום
מדינה קנדהקנדה קנדה
מיקום נפת וורנר מספר 5 (אנ'), אלברטה
קואורדינטות 49°04′55″N 111°37′01″W / 49.081944°N 111.616944°W / 49.081944; -111.616944
האתר הרשמי
עמודונים בפארק
עמק הנהר מילק

הפארק הפרובינציאלי רייטינג-און-סטוןאנגלית: Writing-on-Stone Provincial Park, מילולית "הפארק הפרובינציאלי כתיבה על אבן") שוכן כ-100 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר לת'ברידג', בפרובינציית אלברטה בקנדה, או 44 קילומטרים מזרחית לעיירה מילק ריבר (אנ'), כשהנהר מילק (אנ') (שהעיירה על שמו) חוצה את הפארק. זהו אחד האזורים הגדולים ביותר של פרריה מוגנת במערכת הפארקים של אלברטה, והוא משמש גם כשמורת טבע וגם להגנה על גילופי סלע וציורים רבים של האומות הראשונות (הילידים). הפארק קדוש לבני הבלאקפוט ולשבטים קַדְמוֹנָאִים[א] רבים אחרים.

ב-6 ביולי 2019, נרשם "רייטינג-און-סטון/אייסינאיפי" (Writing-on-Stone / Áísínai'pi) כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[1] הפניה לאונסק"ו להכיר בפארק כאתר מורשת עולמית נעשתה במקור בשם "אייסינאיפי" (Áísínaiappi), מילה בשפת בלאקפוט (אנ') שמשמעותה "זה מצויר/כתוב". הפארק הפרובינציאלי הוא שם נרדף ל"האתר ההיסטורי הלאומי אייסינאיפי של קנדה" (Áísínaiʼpi National Historic Site of Canada).

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק רייטינג-און-סטון מכיל את הריכוז הגדול ביותר של אמנות סלע במישורים הגדולים של אמריקה הצפונית. ישנם למעלה מ-50 אתרי פטרוגליפים ואלפי יצירות. הפארק כולל גם מוצב של משטרת הרוכבים של צפון-מערב (אנ') (NWMP) ששוחזר באתרו המקורי. המוצב המקורי נשרף על ידי אלמונים לאחר שנסגר ב-1918.

הפארק כולל מרכז מבקרים, אתרי מחנאות, אזורי פיקניק, אזורים לשימוש קבוצתי ומסלולי הליכה, כמו גם שייט בקאנו ובקיאקים על הנהר מילק.[2]

צמחייה ובעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק משתרע על שטח של 17.80 קילומטרים רבועים של בית גידול של עמקי נהרות ופרריה, והוא משכן למגוון רחב של צמחים ובעלי חיים.

מיני עופות כוללים בז ערבות, אוח וירג'יניה, ינשוף שדות, בז אמריקאי ו-Petrochelidon pyrrhonota (באנגלית American cliff swallow), כמו גם פסיון מצוי וחוגלית אפורה.

הפרריה המקיפה את הפארק היא בית גידול טוב לאנטילוקפרה אמריקנית. בעלי חיים אחרים שנמצאו באזור הפארק כוללים אייל פרדי שחור-זנב, סנאי כיס צפוני (Thomomys talpoides), בואש מפוספס, דביבון מצוי, מרמיטה זהובת-בטן ושונר מצוי. סלמנדרה מנומנרת (Ambystoma tigrinum) מיני הצפרדע Pseudacris maculate (באנגלית boreal chorus frogs), וליטובטס ומין החפרית האמריקנית Spea bombifrons (באנגלית Plains spadefoot toad) מייצגים את הדו-חיים. זוחלים כוללים נחש בירית, נחש גופר ועכסן הערבות (Crotalus viridis).

סביבת עמקי הנהרות אופטימלית עבור צפצפה בלסמית מיני הערבה Salix amygdaloides (באנגלית Peachleaf Willow), ו-Salix exigua (באנגלית sandbar willow) ו-Prunus virginiana (באנגלית Chokecherry), ערער, Amelanchier alnifolia (באנגלית saskatoon) ושני מינים של ורד בר. בפארק גדלים גם כמה מהמינים הצפוניים ביותר של צבריים, כולל מהסוגים צבר (Opuntia) ו-Pediocactus (אנ')

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשופי אבן החול בפארק שייכים לתצורת מילק ריבר (אנ'), שהושקעה בשולי ים יבשתי גדול לפני כ-84 מיליון שנים בתקופת קרטיקון עליון. מים מהפשרת הקרחונים הנסוגים בסוף עידן הקרח האחרון חצבו את עמק הנהר מילק הנוכחי, ומים, קרח ורוח סחפו את אבן החול כדי לייצר את העמודונים (באנגלית hoodoos) והצוקים שהם חלק מהפארק כיום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש עדויות לכך שעמק הנהר מילק היה מיושב על ידי בני האומות הראשונות כבר לפני 9,000 שנה. שבטי האומות הראשונות כמו הבלאקפוט יצרו כנראה רבים מהגילופים בסלע (פטרוגליפים) והציורים (פיקטוגרפים). קבוצות אומות ראשונות אחרות כמו השושונה (אנ') עברו גם הן בעמק ואולי גם יצרו חלק מהאמנות. גילופים וציורים אלה מספרים על חייהם ומסעותיהם של מי שיצר אותם, ועל הרוחות שמצאו כאן. לצוקים המתנשאים והעמודונים הייתה השפעה חזקה על המבקרים הילידים, שהאמינו שמדובר במשכן של רוחות עוצמתיות. המחסה של העמקים ושפע הציד ופירות היער הפכו את האזור שהוא כיום הפארק למקום מצוין עבור האנשים הנוודים הללו לעצור בנדידות העונתיות שלהם. בעוד שהשימוש הגדול ביותר בשטח נעשה על ידי הנוודים, ישנן עדויות מסוימות, כולל מעגלי טיפי (אנ') וגלגל רפואה (אנ'), שהיו כאן יישובי קבע.

החל מ-1730 בערך, החלו להופיע במישורים המערביים מספר רב של סוסים, מוצרי מתכת ורובים. אלו לא רק סימנו שינוי באורח החיים של האומות הראשונות, אלא שינוי בתוכן אמנות הסלע. הילידים החלו ליצור תמונות של ציידים רכובים על סוסים ולוחמים ללא מגני גוף.

בשנת 1887 הוקם ברייטינג-און-סטון מחנה של משטרת הרוכבים של צפון-מערב (אנ') (NWMP) (שקדמה למשטרה הרכובה המלכותית של קנדה) כדי לנסות לצמצם את הברחת הוויסקי מעבר לגבול, שפגעה קשה באוכלוסייה המקומית, ולעצור את חבורות הפשיטה על סוסים של האומות הראשונות. אבל למעשה אף אחת מהבעיות מעולם לא הפכה רצינית במוצב הזה, וה-NWMP בילו את רוב זמנם בלחימה בשריפות עשב בקיץ, ניהוג בקר אמריקאי תועה בחזרה אל מעבר לגבול, ורכיבה מאות קילומטרים נטולי אירועים לאורך הגבול. בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, החלו להגיע לאזור מתיישבים, מה שעזר להפיג חלק מהשעמום והבידוד שעמם התמודדו שוטרי ה-NWMP. ב-1918, נסגר המוצב, מכיוון שהרשויות הקנדיות חשו אפשרות מועטה לפעילות פלילית לאורך הגבול, וזמן קצר לאחר מכן, המוצב הוצת על ידי אלמונים.

הפארק נוצר בשנת 1957 והוגדר כשמורה ארכאולוגית בשנת 1977. כחלק מחגיגות המאה של ה-NWMP, שוחזר המוצב בין 1973 ל-1975, וכיום הוא אחת האטרקציות בפארק. ארכאולוגים ממחלקת הפארקים הפרובינציאליים של אלברטה סקרו וקטלגו אתרי פטרוגליפים ופיקטוגרפים רבים בתוך הפארק בשנת 1973. בשנת 1981, חלק מהפארק הוכרז כמשאב היסטורי פרובינציאלי כדי להגן על אמנות הסלע הזו מהשפעה גוברת של ונדליזם וגרפיטי. האזורים הרגישים ביותר מיועדים לסיורים מודרכים בלבד. בשנת 1977, הפארק שימר את הארכאולוגיה של הפיקטוגרפים והפטרוגליפים. הגנה זו הופכת את הפארק לאחד הריכוזים הגדולים ביותר של אמנות הסלע במישורים באמריקה הצפונית.[3] בשנת 2004 הוסיפה רשות הפארקים של קנדה את הפארק לרשימה של קנדה של אתרי מורשת עולמית מועמדים. בבקשה צוין שבני הבלאקפוט היו רוצים שגם גבעות סוויט גראס (אנ') של מונטנה ייכללו כחלק מאתר המורשת העולמית. במרץ 2005 הוגדר הפארק כאתר היסטורי לאומי (אנ'). ב-20 ביוני 2007 נפתח רשמית מרכז המבקרים החדש של הפארק, עם נוף לעמק מהגדה הצפונית.

אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סצנת קרב

ב-6 ביולי 2019, נרשם חלק מהפארק ) כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם "רייטינג-און-סטון/אייסינאיפי" (Writing-on-Stone / Áísínai'pi). בדברי ההסבר לבחירה באתר נכתב:

”הקונפדרציה של בלאקפוט הותירה תחריטים וציורים על קירות אבן החול ותוואי נוף, המעידים על מסרים רוחניים. הנוף נחשב לקדוש על ידי אנשי הבלאקפוט, ומסורות בנות מאות שנים מונצחות כיום בטקסים שונים ולכבוד אותו חולקים למקום.
הנכס מורכב משלושה מרכיבים - המרכיב העיקרי אייסינאיפי, וכ-10 קילומטרים ממנו עמק הפנר (Haffner Coulee) וסלע פוברטי (Poverty Rock) - ומכיל אלפי תמונות אמנות סלע. שרידים ארכאולוגיים המתוארכים באתר מכסים תקופה שבין כ-4,500 עד 3,500 שנים לפני זמננו ועד תקופת המגע עם האירופאים. אמנות הסלע נעשתה בעמק כבר אלפי שנים, כאשר רוב התמונות מתוארכות לתקופות המאוחרות של טרום המגע והמוקדמות שלאחר המגע (1,000 שנים לפני הספירה עד אמצע המאה התשע-עשרה), כאשר האמנות העתיקה ביותר מתוארכת עד כ-3,000 שנים לפני זמננו....על פי אמונות הבלאקפוט, כוחות רוחניים מאכלסים את כדור הארץ, ומאפייני הנוף ואמנות הסלע בנכס משקפים קשרים מוחשיים, עמוקים וקבועים עם מסורת זו. התצפיות על העמק הקדוש, עם ערבות עשב גבוהות, תורמות אף הן לאופיו המקודש ומשפיעות על מנהגי תרבות מסורתיים.”
.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השם שמציעה האקדמיה העברית לתרגום המונח אבוריג'ינים "קַדְמוֹנַאי" באתר האקדמיה ללשון העברית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Writing-on-Stone / Áísínai’pi
  2. ^ Alberta Parks. "Wriling-on-Stone Provincial park".
  3. ^ Writing-on-Stone Provincial Park, Park Research and Management