הרוזן דה רושפור
 | |
| יוצרים |
אלכסנדר דיומא האב  |
|---|---|
| גילום הדמות |
ולדימיר זאיצב, בוריס קליויב, מייקל וינקוט, מאדס מיקלסן, כריסטופר לי, Guy Delorme, פטר ממקוס, ליונל אטוויל |
| מידע | |
| תאריך לידה |
1615 |
| מקום לידה |
אורליאנה |
| מקצוע | מרגל, שליח |
| אזרחות |
ממלכת צרפת |
| תאריך פטירה |
1687 |
| מקום פטירה |
פריז |
  | |
הרוזן דה רושפור הוא דמות בדיונית משנית בספרו של אלכסנדר דיומא שלושת המוסקטרים.
שלושת המוסקטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא מתואר כבן 40 עד 45 בשנת 1625 ו"הוגן, עם צלקת על לחיו".
הוא מכונה לאורך כל הרומן "האיש ממיונג", הופעתו הראשונה היא בפרק הפתיחה של "שלושת המוסקטרים" (1844). הוא מעליב את ד'ארטניאן וגונב את מכתב ההמלצה שלו למסייה דה טרוויל, מה שגרם לד'ארטניאן להישבע לנקום בו.
הוא מופיע שוב מדי פעם עם התקדמות הסיפור. ד'ארטניאן רואה באופן קבוע את רושפור ומנסה לתפוס אותו, אך בכל פעם רושפור נעלם במיומנות אל המולת הרחוב של פריז. ד'ארטניאן לא פוגש אותו שוב או לומד את שמו עד סוף הרומן. היה זה רושפור שחטף את קונסטנס בונסיה ובסופו של דבר אנו למדים שהוא הסוכן הראשי האחר (בנוסף למיליידי דה וינטר) של הקרדינל רישלייה. הוא נשלח על ידי רישלייה ללוות את דה וינטר בחלק ממשימותיה. בסוף הרומן מנסה רושפור לעצור את ד'ארטניאן בהוראת הקרדינל; בסופו של דבר רישילייה מורה לשניים להתיידד. באפילוג אנו למדים שרושפור וד'ארטניאן מבוגר וחכם יותר, נלחמו בשלוש הזדמנויות (שבכולן ניצח ד'ארטניאן), יישבו את ההבדלים ביניהם והתיידדו.
אחרי עשרים שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רושפור מופיע שוב בספר ההמשך של 1845, "אחרי עשרים שנה". יורשו של רישלייה מאזארן כולא אותו לחמש שנים בבסטיליה. כשמאזארן פוטר אותו משירות בשל היותו זקן מדי, הוא מצטרף לצד הפרונדים. הוא מסייע לאתוס בשחרור הדוכס מבופור ומופיע בסופו של דבר שוב בהפגנות נגד חזרתו של מאזארן. לא מסוגל לזהות את חברו בתוהו ובוהו, ד'ארטניאן הורג את רושפור, כפי שהוא צפה אם היה נלחם עמו בפעם הרביעית.
בסיפורת אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרוזן דה רושפור היה הנושא של רומן קודם, "Mémoires de MLCDR" ("זכרונותיו של אדון הרוזן דה רושפור") שנכתב בשנת 1678 על ידי גטיין דה קורטילס דה סנדרס. קורטילז דה סנדרס כתב גם את "Mémoires de M. d'Artagnan" משנת 1700 ("זכרונותיו של ד'ארטניאן"). דיומא שילב בין השניים והחליף אריסטוקרט בשם רוזניי מהסיפור ד'ארטניאן עם הרוזן דה רושפור.[1]
- בריון שכונה "רושפור" מגלם את התפקיד בספר "מועדון דיומא" מ-1993 מאת ארתורו פרז-רוורט.
- רושפור הוא המספר והגיבור של הרומן משנת 1610 מאת מרי ג'נטל, "שעון שמש בקבר".
- רושפור מופיע ברומן הגרפי של ג'ייסון סייטריי משנת 2008 "המוסקטר האחרון" בו הוא משתף פעולה עם קיסר מאדים בפלישה לכדור הארץ.
- רושפור הוא דמות חשובה ב"להבי הקרדינל", טרילוגיית פנטזיה היסטורית מאת פייר פוול שעלילתה התרחשה בראשית המאה ה-17.
בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רושפור גולם בסרטים על ידי:
- בויד אירווין ב"שלושת המוסקטרים" (1921)
- אולריך האופט ב"מסכת הברזל" (1929)
- איאן קית ב"שלושת המוסקטרים" (1935) ו"שלושת המוסקטרים" (1948)
- ליונל אטוויל ב"שלושת המוסקטרים" (1939)
- כריסטופר לי בסרטים "שלושת המוסקטרים" (1973), "ארבעת המוסקטרים" (1974) ו"שובם של המוסקטרים" (1989).
- מייקל ווינקוט בסרט "שלושת המוסקטרים" (1993)
- דייוויד סקופילד בסרט "המוסקטר" (2001)
- מאדס מיקלסן בסרט "שלושת המוסקטרים" (2011)
- מארק וורן בסדרת הטלוויזיה "המוסקטרים" (2015), במקום הקרדינל רישלייה שגילם פיטר קפלדי.
גלגולים קולנועיים נוטים לתאר את רושפור כדמות אפלה בהרבה מאשר ברומן ולעיתים קרובות מאריכים את תפקידו. ד'ארטניאן הורג את רושפור בדו-קרב ב"ארבעת המוסקטרים", אף שהוא מופיע חי בסרט ההמשך, רק כדי למות "שוב" בפיצוץ אבק שרפה שהופעל בחלקו על ידי המוסקטרים; הדמות סובלת מאותו גורל בעיבוד משנת 1993. בשלוש הופעותיו כרושפור, כריסטופר לי עטה רטייה, שנועדה להפוך את מראה האופי מרושע יותר. העין המכוסה, שתואר בהופעתו של רושפור ברומן של דיומא, נחשבה כמדהימה מספיק כדי להישמר בכמה עיבודים קולנועיים אחרים: וינקוט, מיקלסן ו(בסופו של דבר) וורן שמרו עליה בגילומי הדמות וכך גם בסדרת הסרטים המצוירים "שלושת המוסקטרים". טים רות' גילם דמות בשם פברה, הנבל הראשי של "המוסקטר", שעוטה רטייה (אף שרושפור אינו עוטה רטייה בעיבוד זה).
בסדרת האנימה שלושת המוסקטרים, לרושפור יש צלקת במצח ולא בלחי. לאורך הסדרה, דמותו מכונה לעיתים קרובות "שפם שחור".
לעומת זאת כשהדמות גולמה בד'ארטניאן ושלושת המוסקטרים ובגרסה הרוסית משנת 2013, "שלושת המוסקטרים", רושפור מופיע ללא רטייה על עינו ובגרסה הסובייטית אף ללא צלקת על לחיו.
