ואן נויין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ואן נויין
תמונה של ואן נויין בכרזת הסרט התיעודי "המסע של ואן" משנת 2005 (באנגלית)
תמונה של ואן נויין בכרזת הסרט התיעודי "המסע של ואן" משנת 2005 (באנגלית)
לידה 18 באפריל 1982 (בת 37)
אשקלון
עיסוק משוררת, שחקנית ומנחה
שפות היצירה עברית
יצירות בולטות "עין הכמהין" (2008),
"חיתוך ההבלים" (2018)
הוצאות ספרים "מעין", "ברחש"

ואן נויין (נולדה ב-18 באפריל 1982) היא משוררת, שחקנית קולנוע וטלוויזיה, עיתונאית, דוגמנית, ופעילה חברתית ישראלית ממוצא וייטנאמי.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואן נויין היא בת לפליטים וייטנאמים. הוריה, פליטים שכונו "אנשי הסירות" ('אנ), ברחו מוייטנאם דרך הים בשנת 1977, שנה לאחר סיום מלחמת וייטנאם ולאחר שסבה נרצח בידי קומוניסטים. הסירה בה היו נפלטה לחוף הפיליפינים, כניסתם לפיליפינים נאסרה והם שוכנו במחנה פליטים.
ב-1979 הגיעו הוריה לישראל וראש הממשלה, מנחם בגין, העניק להם ולכ-180 פליטים נוספים מוייטנאם אזרחות ישראלית. הם הועברו למרכז הקליטה בשדרות, עברו בין מספר ערים, ביניהן אשקלון, בה נולדה ואן. כאשר הייתה ואן בת חצי שנה הוריה התיישבו ביפו, שם גדלה ולמדה ואן.

בוגרת תיכון עירוני ז' - קריית החינוך יפו. שירתה בצה"ל בחיל התותחנים כעורכת וידאו.

לואן ארבע אחיות.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נויין החלה לכתוב שירה בגיל 9. שיריה פורסמו בעיתונות הכתובה והאלקטרונית ב"הארץ", "מעריב", "וואלה" ו-"ynet" ובכתבי העת "גרנטה בעברית", "עיתון 77", "מעיין" ו"לרוחב".

שיריה תורגמו לאנגלית וצרפתית. מספר משיריה הולחנו.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתולוגיות שבהן פורסמו שיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקר הספרות מנחם בן כתב:"היא הביאה לשירה העברית חדשנות, חופשיות, וייטנאמיות, שחרור ומיניות. היא לא כותבת עברית תקנית, אבל ברור שזה נכון ויפה. אצל ואן יש מצד אחד צירוף של פשטות ומצד שני משהו חושני ומעודן".
הסופר עוזי וייל כתב על ספרה "עין הכמהין": "חוברת השירים שלה מאוד אנושית ואישית. זה קול שצריך לקרוא אותו לדעתי... אני חושב שיש לה קול חשוב, מעניין ומקורי בספרות העברית. אני אוהב את מה שהיא כותבת".

משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - גיבורת הסרט התיעודי "המסע של ואן", בבימוי דוקי דרור. במרכזו של הסרט נמצא מסעו של אביה לוייטנאם על מנת להחזיר לידיו את האדמות שלקח השלטון הקומוניסטי ממשפחתו, כ-30 שנה קודם לכן. הסרט הוצג בפסטיבלים ברחבי העולם.
  • 2006 - שחקנית ראשית בסרט סטודנטים[דרושה הבהרה], במאית: ליאור אלשיך, סם שפיגל
  • 2013 - שחקנית בסרט "כידון"
  • 2013 - שחקנית בסרט הקצר "ג'ואנה לומדת לשחות"
  • 2017 - הופעה בסרט "מות המשוררת", במאיות: אפרת מישורי ודנה גולדברג.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף, השתתפה נויין בפרסומות בטלוויזיה.

דוגמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נויין הייתה דוגמנית הבית של הספרים אביגדור וז'קלין ליכטנשטיין וכן דגמנה בקמפיין לוריאל לצבעי שיער, והפקות אופנה של מערכות העיתונים במעריב לנוער ובידיעות אחרונות. כמו כן, הצטלמה לקטלוג 2011 של המעצבת פטיט איי.

עיתונאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002–2003 עבדה נויין ככתבת בעיתון "זמן תל אביב" ופרסמה בו טור שבועי.

לאחר מכן, עבדה כעיתונאית ב"מעריב".

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2003–2004 שימשה נויין מנחה במגזין לייף סטייל של ערוץ טבע הדברים וב-2005 מנחה בתחום התוכן במערכת בלוג טיוי, תפוז אנשים.

נויין היא פעילה חברתית, בוגרת קורס מנהיגות חברתית ואקטיביזם מטעם ישראל חופשית. הייתה פעילה ב"גרילה תרבות"[1]. מ-2016 הייתה פעילה ב"ישראל חופשית" ו"יוזמת ז'נבה". עבדה כמגייסת תרומות עבור אמנסטי אינטרנשיונל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נויין רווקה ומתגוררת ביפו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים של ואן נויין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות על ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]