הבחירות לכנסת העשרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
‹ 2013 Flag of Israel.svg 2019 ›
הבחירות לכנסת העשרים
17 במרץ 2015, כ"ו באדר התשע"ה

שם המפלגה יו"ר הרשימה מנדטים מספר קולות
הליכוד בנימין נתניהו 30 Green Arrow Up.svg 12+ 985,408
המחנה הציוני יצחק הרצוג 24 Green Arrow Up.svg 3+ 786,313
הרשימה המשותפת איימן עודה 13 Green Arrow Up.svg 2+ 446,583
יש עתיד יאיר לפיד 11 Red Arrow Down.svg -8 371,602
כולנו משה כחלון 10 Green Arrow Up.svg 10+ 315,360
הבית היהודי נפתלי בנט Red Arrow Down.svg -4 283,910
ש"ס אריה דרעי Red Arrow Down.svg -4 241,613
ישראל ביתנו אביגדור ליברמן Red Arrow Down.svg -7 214,906
יהדות התורה יעקב ליצמן Red Arrow Down.svg -1 210,143
מרצ זהבה גלאון Red Arrow Down.svg -1 165,529
הערה - הרשימה לעיל היא של המפלגות שעברו את אחוז החסימה בלבד.
לרשימה המלאה ראו טבלה מורחבת בערך זה.

רה"מ לפני הבחירות

בנימין נתניהו
הליכוד

רה"מ לאחר הבחירות

בנימין נתניהו
הליכוד

פילוח תוצאות הבחירות בדיאגרמת עוגה. מקרא (בסדר כיוון השעון): בגוונים הכחולים - רשימות הימין (הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו). בגוונים האפורים - הרשימות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה). בגוונים הסגולים - רשימות המרכז (יש עתיד וכולנו). בגוונים האדומים - רשימות השמאל היהודיות (המחנה הציוני ומרצ) ובחום הרשימה המשותפת.

הבחירות לכנסת העשרים נערכו ביום שלישי, 17 במרץ 2015 (כ"ו באדר ה'תשע"ה), והביאו לכינונה של הכנסת העשרים.

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-י"ח בחשוון ה'תשע"ח (7 בנובמבר 2017), אך הן הוקדמו בכשנתיים ושמונה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת התשע עשרה ב-8 בדצמבר 2014[1].

אחוז ההצבעה הסופי עמד על 72.3%, עלייה של 4.6% לעומת הבחירות לכנסת התשע עשרה והגבוה ביותר מאז הבחירות לכנסת החמש עשרה[2]. בנוסף לאחוז ההצבעה היחסית הגבוה, בבחירות אלו אחוז החסימה היה הגבוה ביותר בתולדות הבחירות לכנסת - 3.25% מכלל הקולות הכשרים, דבר שהקשה על מפלגות קטנות להיבחר לכנסת.

בבחירות הליכוד הגדיל את כוחו ל-30 מנדטים, והמחנה הציוני היה לסיעה השנייה בגודלה עם 24 מנדטים. הרשימה המשותפת, שאיחדה את המפלגות הערביות העיקריות (חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד), גרמה להגדלת כוחן המאוחד ל-13 מנדטים, והפכה לסיעה השלישית בגודלה. המפלגה החדשה בראשות משה כחלון, מפלגת כולנו, השיגה 10 מנדטים. המפלגות יש עתיד וישראל ביתנו ירדו לכחצי מגודלן בכנסת הקודמת. הבית היהודי וש"ס איבדו 4 מנדטים כל אחת.

הרקע לבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלפי בבחירות 2015
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הכנסת התשע עשרה, ממשלת ישראל השלושים ושלוש

בתום מערכת הבחירות לכנסת ה-19 בחודש ינואר 2013 ולמול תוצאותיה, הצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאחר משא ומתן קואליציוני ממושך, להרכיב ממשלה נוספת בראשותו, הממשלה ה-33, אליה חברו סיעות יש עתיד בראשות יאיר לפיד, הבית היהודי בראשות נפתלי בנט והתנועה בראשות ציפי לבני. שיתוף פעולה בין לפיד לבנט ורצונם להיכנס אל הממשלה כגוש אחד תרם לייסוד הרכב קואליציה שונה באופן משמעותי מההרכב עליו התבססה הממשלה הקודמת. הסיעות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה) נותרו מחוץ לממשלה, לראשונה זה עשור, וסיעת העבודה החליטה בשלב המשא ומתן הקואליציוני שלא להצטרף לממשלה בראשות נתניהו ולהישאר באופוזיציה.

עוד בתחילת דרכה של הממשלה, באביב 2013, בלטו מחלוקות בתחומים מסוימים בין הסיעות הקואליציוניות - בהן המחלוקת סביב המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שכלל שחרור מחבלים, המחלוקת סביב חוק הגיוס[3] שגררה הפגנת המונים, חקיקת תקציב מדינה לשנים 2013–2014 וחוקים נוספים דוגמת "חוקי המשילות"[4] וחוק יסוד: משאל עם.

על אף המחלוקות, צלחה הקואליציה את המושב השני של הכנסת, לאחר שתקציב המדינה זכה לרוב של כל סיעות הקואליציה עוד לפני המושב, וחוקי הגיוס, המשילות ומשאל-העם עברו בקריאה שנייה ושלישית במרוכז באמצע המושב. גם פיצוץ המשא ומתן המדיני בתום המועד שהוקצב לו לא גרר זעזועים קואליציוניים וההידרדרות הביטחונית שהתרחשה בתקופת קיץ 2014 עם חטיפת שלושת הנערים ומבצע צוק איתן אף תרמו במידה מסוימת לאיחוד השורות.

המחלוקות לא נעלמו כליל. עוד בתקופת פגרת הכנסת החליט יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, לפרק את הסיעה המשותפת עם הליכוד, וכחודשיים לאחר מכן הודיע שר הפנים גדעון סער על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים. עם פתיחת מושב הכנסת השלישי הגיעה המתיחות בין הסיעות הקואליציוניות לשיא. הסיעות השונות התקוטטו ביניהן סביב הצעות חוק שונות, כדוגמת הצעה לתיקון פקודת העיתונות (שנודעה כ"חוק ישראל היום"), שנועדה לאסור חלוקת עיתונים בחינם, ועברה בקריאה ראשונה בניגוד לעמדת ראש הממשלה ובתמיכת ישראל ביתנו, חבילת חוקי התקציב ואתם תוכנית 'מע"מ 0' מטעם יש עתיד, הצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי מטעם הבית היהודי, ו"חוק הגיור" מטעם התנועה. באותה תקופה התפטר השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ מהממשלה. הסיעות השונות העלו האשמות זו כלפי זו על ניסיונות להפיל את הממשלה ולהרכיב אחרת תחתיה, ובשיא המתיחות ביקשה הממשלה לקיים הצבעה שמית על הצעות האי-אמון של האופוזיציה בה.

ברקע כל זאת התכנסו לפגישה אישית בנימין נתניהו ויאיר לפיד, ראשי שתי הסיעות הגדולות בקואליציה, לדיון במצב הפוליטי. בסיומה של הפגישה לא נפתרו המחלוקות, ולמחרת הודיע ראש הממשלה על פיטוריו של השר לפיד ושל שרת המשפטים, ציפי לבני, בטענה שפעלו בסתר להקים ממשלה חלופית לשלו. בהמשך הערב התפטרו יתר שרי יש עתיד, וראש הממשלה הודיע על כוונתו לתמוך בהצעות החוק להקדמת הבחירות שהונחו על שולחנה של הכנסת באותם ימים. ב-8 בדצמבר אושר החוק להקדמת הבחירות ל-17 במרץ 2015[5].

ארגון הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא המדינה ראובן ריבלין מצביע בבחירות לכנסת העשרים
סרטון של חברת החדשות של ערוץ 2 על הבחירות של הכנסת העשרים

ועדת הבחירות המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה־20 היה שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן.

ב-26 בינואר פסלה הוועדה את מועמדותה של צגה מלקו, שהוצבה במקום השלישי ברשימת "כולנו", משום שלא השלימה את תקופת הצינון הנדרשת מעובדי מדינה[6].

ב-13 בפברואר פסלה הוועדה, ברוב של 27 תומכים מול 6 מתנגדים, את מועמדותה של חברת הכנסת חנין זועבי לכנסת, בשל תמיכתה בטרור נגד מדינת ישראל. כן פסלה הוועדה באותו יום, ברוב של 17 תומכים מול 16 מתנגדים, את מועמדותו של ברוך מרזל לכנסת בעקבות אמירות שהתפרשו כגזענות והסתה. שתי הפסילות לא אושרו בבית המשפט העליון[7].

יו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן, הודיע שצעירי מפלגתו יפיצו בחינם את גיליונות העיתון "שארלי הבדו"[8], אך יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אסר זאת עקב האיסור על חלוקת מתנות[9]. עתירה של "ישראל ביתנו" לבג"ץ הביאה לביטול החלטתו של השופט ג'ובראן[10].

בבוקר יום הבחירות אסר השופט ג'ובראן על "הליכוד" להמשיך להפיץ הקלטה, שנעשתה לקראת הבחירות הקודמות, ובה משה כחלון קורא לבחור ב"ליכוד" (מפלגתו באותה עת)[11]. נימוקו של השופט ג'ובראן להחלטה: "קיימת ודאות גבוהה ששליחת ההודעה המוקלטת יום לפני הבחירות תגרום לבוחרים לחשוב שמדובר בפנייה מכחלון לתמיכה בליכוד"[12].

לוח הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודעה לבוחר לבחירות לכנסת העשרים

להלן עיקרי לוח הזמנים שהיה:[13]

  • 25 בינואר 2015 – סגירת פנקס הבוחרים - עד לתאריך זה הייתה אפשרות לעדכן את הכתובת בפנקס הבוחרים
  • 28 - 29 בינואר 2015 – הגשת רשימות המועמדים לכנסת
  • 3 - 15 במרץ 2015 – שידור תשדירי התעמולה
  • 17 במרץ 2015 – יום הבחירות
  • 25 במרץ 2015 – פרסום תוצאות הבחירות הסופיות[14]

מערכת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט בחירות של הבית היהודי עם ססמת הבחירות שלה: "מפסיקים להתנצל. אוהבים את ישראל."
שלטי בחירות של הליכוד ומרצ, שלט הבחירות של הליכוד הושחת על ידי גרפיטי. מרץ 2015
גדר של מגרש ספורט בגבעת נשר ועליה, בניגוד לחוק, שלטי בחירות של מפלגות שונות, מרץ 2015
נשיא המדינה בכנס "תחת הקריאה לא מתייאשים בוחרים לבחור" שנערך ב-10 במרץ 2015. יחד אתו על הבמה מינה צמח ומודי בר-און

לפני ובזמן מערכת הבחירות חברי כנסת ותיקים ומשפיעים ממגוון מפלגות הודיעו או אולצו לסיים את חייהם הפוליטיים. מהליכוד: גדעון סער, לימור לבנת וכן משה פייגלין שעזב את הליכוד. מישראל ביתנו: דוד רותם, יצחק אהרונוביץ', עוזי לנדאו, יאיר שמיר ופאינה קירשנבאום שנחקרה על פרשת שחיתות. מהעבודה: בנימין בן אליעזר, שגם הוא נחקר על פרשת שחיתות, ונאלץ לפרוש עוד בזמן הבחירות לנשיאות, ואבישי ברוורמן. מהתנועה: מאיר שטרית, עמרם מצנע ודוד צור. מיש עתיד: עדי קול. כל חברי קדימה (לא הגישה רשימה). מש"ס: אמנון כהן ונסים זאב. מהבית היהודי: שולי מועלם-רפאלי, אבי וורצמן, אורית סטרוק. ממרצ: ניצן הורוביץ ומהמפלגות הערביות: אבראהים צרצור, מוחמד ברכה, חנא סוויד ועפו אגבאריה, כמו גם 2 חברי הכנסת של מפלגת יחד: אלי ישי ויוני שטבון.

תעמולת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעמולת הבחירות תפסו מקום בולט אמצעי התקשורת החדשים, שהופעלו לפני תחילת תעמולת הבחירות ברדיו ובטלוויזיה. רבים מהמתמודדים פרסמו פוסטים בדפי פייסבוק שלהם, ואתר YouTube שימש לפרסום סרטוני תעמולה. פעילות זו זכתה להעצמה בדיווח נרחב עליה בעיתונים. סרטונים בולטים:

  • ב-20 בינואר קבעה ועדת הבחירות המרכזית כי סרטון תעמולה של הליכוד ("סרטון הגננת") מפר את הוראות חוק הבחירות (דרכי תעמולה), האוסר על שימוש בילדים לצורכי תעמולה. השופט ג'ובראן הורה לתנועת הליכוד לפעול להסרת הסרטון מאתרי אינטרנט שבהם הוצג, ובהם YouTube[15].
  • סרטון אחר של הליכוד, ה'ביבי-סיטר' נבחר בדיעבד על ידי איגוד היועצים הפוליטיים בארצות הברית לתשדיר הפוליטי הטוב בעולם לשנת 2015. היועץ הפוליטי של הליכוד אהרון שביב זכה בפרס היועץ המצטיין לאותה שנה[16].
  • "מפסיקים להתנצל" של הבית היהודי במהלכו נפתלי בנט התחפש לאדם מזוקן והיפסטר שלא מפסיק להתנצל[17].
  • "אנחנו או הם, גרסת דאעש" של הליכוד[18].
  • תשדיר בחירות באורך שלוש שעות של יש עתיד. בסרטון שהועלה לYouTube וכותרתו "הסרטון האנטי-ויראלי שאין שום סיכוי שתצליחו לצפות בו", מפרט קריין במשך שלוש שעות את התוכניות השונות שביקשה המפלגה לקדם בתחום הדיור, החינוך, הבריאות, התעסוקה והרווחה במהלך ישיבתה בממשלה. לכל אורך הסרטון עומד מאחורי הקריין אדם נוסף שמצייר בזמן אמת ציור קיר המתאר המון של תומכי המפלגה צועד תחת הכותרת "נלחמים על המדינה"[19].
  • סרטון שהפיק מושיק גלאמין בהשתתפות בנימין נתניהו ובעיקר שרה נתניהו, שבו היא מציגה בפני גלאמין את עליבותה הפיזית של הקומה הראשונה של מעון ראש הממשלה בירושלים - תקרות וקירות מתפוררים, טיח על הרצפה, כתמי רטיבות, מנורות שבורות, דלתות סדוקות, דלפקי מטבח שירות סדוקים, וילונות ושטיחים קרועים וכדומה[20].
  • "אריה דרעי למען השקופים", של מפלגת ש"ס[21].
  • סרטון "קבוצת התמיכה של 'נפגעי' ביבי". הסרטון הציג את "נפגעי" השלטון האחרון של הליכוד, היושבים במסגרת של קבוצת תמיכה, ובהם עובד נמל, עובדת ברשות השידור, בעל חברת סלולר לשעבר ואיש חמאס בשם "אבו לוטי" (כינוי גנאי בערבית להומוסקסואל)[22]. הצגתם של העובדים יחד עם איש החמאס עוררה ביקורת נגד הסרטון, דבר שהוביל לגניזתו על ידי הליכוד[23]. פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה שלח מכתב בו דרש מנתניהו להתנצל על הסרטון, ובפגישה שהתקיימה ביניהם הבהיר כי נתניהו לקח אחריות על הפקת הסרטון והתנצל בפני העובדים[24][25].

בתעמולת הבחירות היו מעורבים גם גופים שאינם מפלגות, אך פעלו למען מחנה מסוים (או נגד מחנה מסוים):

  • הוקם ארגון ניצחון 2015 (V15) שעודד את הציבור להחלפת ראש הממשלה נתניהו, באמצעות שלטי חוצות, פרסומים ברשת ופעילי שטח[26][27]. "הליכוד" טען שהארגון משמש כשלוחה של רשימת "המחנה הציוני" תוך הפרת חוק מימון מפלגות[28], התלונן על כך בפני ועדת הבחירות המרכזית והגיש בקשה לצו מניעה נגד הארגון. לאחר שלא הצליח להוכיח את טענותיו ביטל "הליכוד" את בקשתו לצו מניעה[29], ולאחר מכן דחה ראש ועדת הבחירות המרכזית את עתירת "הליכוד", וחייבו בתשלום הוצאות בסך 48,000 ש"ח[30]. במהלך חודש מרץ 2015, נפתחה חקירה דו-מפלגתית בסנאט האמריקני לבדיקת התנהלות לא חוקית של ממשל אובמה במימון ארגון V15[31][32]. החקירה לא הוכיחה כי הארגון פעל במימון של מחלקת המדינה אך קבע כי אפשר וידע ותשתית הגיעו אליו בעקבות שיתוף הפעולה שלו עם תנועת קול אחד[33]. דו"ח מבקר המדינה לבחירות 2015 קבע כי לא היה קשר בין הארגון למפלגות וכי פעילותו הייתה חוקית.
  • תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל", שהוקמה לאחר מבצע צוק איתן, בקריאה קידום יוזמה מדינית, יצאה במסע פרסום התוקף אישית את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסיסמאות כגון: "עובדה! תחת נתניהו ירושלים לא בטוחה ומחולקת בפועל" ו"עובדה! תחת נתניהו יותר יישובים הותקפו בטילים מאשר בכל תקופה אחרת בתולדות ישראל"[34].
  • תנועת "הרוב החדש" הפעילה אף היא מסע פרסום להחלפת שלטון נתניהו, באמצעות פרסום בעיתונות ובאינטרנט והפצת עיתון סאטירי בחצי מיליון עותקים[35]. לעומת קמפיין V15 שנועד להמריץ אנשי שמאל להצביע ולפעול להחלפת השלטון, הקמפיין שלה נועד להשפיע על עמדותיהם של אנשי מרכז ואף ימין מתון[36].
  • תנועת "מיליון ידיים" ארגנה עצרת המונים בכיכר רבין להחלפת השלטון.
  • גופי תקשורת המזוהים עם תנועה או מחנה, פעלו לקידומו באמצעות סיקור חדשותי מגמתי ופובליציסטיקה. שני העיתונים היומיים הנפוצים בישראל[37], ידיעות אחרונות וישראל היום, התגייסו הראשון נגד נתניהו, והשני בעדו.

הפגנות ועצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 במרץ נערכה בכיכר רבין הפגנה להחלפת השלטון, על ידי תנועת "מיליון ידיים". בהפגנה השתתפו בין 30,000 ל-50,000 איש. הנואם הראשי בהפגנה היה ראש "המוסד" לשעבר, מאיר דגן[38]. בהפגנה נאם גם הסופר והאמן יאיר גרבוז בנאום "מנשקי הקמיעות" שעורר סערה:[39][40]

ערב טוב למייחלים לשינוי! אמרו לנו, ורצו שנאמין, שהאיש המתועב שרצח את ראש הממשלה, בא מתוך קומץ של אנשים הזויים. ואמרו שהוא הושפע מרבנים מנותקים ושהוא שייך לשוליים המטורפים. אמרו לנו שצהובי החולצות ושחורי הסמל – אנשי 'כהנא צדק' וצורחי 'מוות לערבים!' הם קומץ – רק קומץ! ורשעי תג-מחיר הם בוודאי קומץ – ממש קמצוץ! גם נאמני הר-הבית מחדשי המקדש ומלבי השנאה הם קומץ. האלימות היא רק תופעה שולית. חזרו ואמרו ושיננו לנו שהגזענים המאיימים והמקללים אינם מייצגים כלל את החברה הישראלית. – הם רק – קומץ!! ועוד החציפו ואמרו שהגנבים ולוקחי השוחד גם הם רק קומץ. והמושחתים והנהנתנים-החזיריים, לא יותר מקומץ. ומחריבי הדמוקרטיה – קומץ. והחושבים שדמוקרטיה פירושה עריצות הרוב – קומץ. מנשקי הקמעות, עובדי האלילים והמשתחווים ומשתטחים על קברים קדושים – רק קומץ! אפילו המטרידים המיניים והאנסים קומץ. והשוטרים שסרחו והשקרנים ששיקרו אינם מעידים על הכלל. אם כל אלה רק קומץ...אז איך זה שהקומץ שולט בנו!? איך זה שבאין מרגיש ובאין מפריע הוא, הקומץ, נעשה לרוב!?...

בנימין נתניהו נדרש לנאום בכנס נשות "הליכוד" יום לאחר הנאום: "אני שמעתי מישהו אתמול מדבר על מנשקי המזוזות באיזה בוז. ממתי זה פשע לנשק מזוזה? אנחנו יודעים מאין באנו, אנחנו יודעים לאיזה ארץ חזרנו, על מה אנחנו שומרים, ואנחנו יודעים על המסורת והמורשת שלנו - שהם גם העתיד שלנו."[41]

ב-15 במרץ נערכה בכיכר רבין עצרת המונים של ארגוני ימין בישראל להבעת תמיכה בעמדות הימין. בעצרת השתתפו רבבות בני אדם. בעצרת נאמו דניאלה וייס, בנימין נתניהו (הליכוד), נפתלי בנט (הבית היהודי) ואלי ישי (יחד - העם איתנו)[42]. ועדת הבחירות המרכזית קיבלה באופן חלקי את עתירת מרצ נגד קיום האירוע, וקבעה כי העצרת היא "אירוע פוליטי המהווה תעמולת בחירות", ואין לקיים במהלכה הופעות של אמנים[43]. בנט, בתגובה, באמצע נאומו, הוציא גיטרה ושר בעצמו את השיר ירושלים של זהב, והקהל הצטרף אליו.

אירועים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת הבחירות ניתן משקל רב לראשי המפלגות, תוך צמצום משקלן של סוגיות הליבה. מאפיין זה בא לידי ביטוי בשמות הרשימות, שרבים מהם כוללים את שם שם ראש הרשימה (למשל "ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן"). דוגמה נוספת לכך היא סיסמתה של רשימת "המחנה הציוני", "זה אנחנו או הוא". אמצעי התקשורת ניסו להשלים את החסר, בשאלונים שהופנו למפלגות ובסקירות של עמדותיהן בסוגיות הליבה[44].

בסוגיות הליבה משכה רשימת "הליכוד" לכיוון הביטחוני, ובפרט סוגיית הגרעין האיראני[45], ואילו מפלגות אחרות הדגישו נושאים חברתיים-כלכליים, ובפרט יוקר הדיור. במסגרת הניסיון להתמודדות אישית גם בתחום הביטחוני, פרסמה רשימת "המחנה הציוני" סרטון המשבח את תפקודו של הרצוג כקצין ביחידה 8200[46].

ב-3 במרץ 2015 נאם בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי, בנושא ההסכם המתגבש בין איראן למעצמות בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית. את ההזמנה לנאום שלח יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית, ג'ון ביינר נציג המפלגה הרפובליקנית. מכיוון שההזמנה נשלחה בינואר 2015, יותר מחודש לאחר שהוחלט שיהיו בחירות כלליות בישראל במרץ[1], נמתחה ביקורת בישראל ובארצות הברית על כך שההזמנה יכולה להתפרש כהתערבות אמריקאית במערכת הבחירות בישראל לטובת נתניהו[47]. מחלוקת נוספת שעלתה לפני הנאום, הייתה העובדה שביינר הודה בפומבי כי ההזמנה נעשתה ללא התייעצות עם נציגי המפלגה הדמוקרטית[48]. השאלה, אם היה על נתניהו להיענות להזמנה או לאו, עוררה מחלוקת בציבור הישראלי והאמריקאי כאחד; נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הביע התנגדות לנושא הנאום ולעיתויו[49].

רשימת הבית היהודי הציגה את עצמה כימין של ישראל ושמה דגש על כך שרק בחירה בה תמנע ממשלת אחדות של נתניהו עם השמאל. הבית היהודי התחייבה למנוע מסירת שטחים לערבים והקמת מדינה פלסטינית וכן הבטיחה להיאבק במשפטיזיציה שלדבריה פוגעת במשילות ובדמוקרטיה. מנגד, מרצ תקפה את המחנה הציוני, הציגה את עצמה כשמאל האמיתי ומסע הבחירות שלה התמקד במסר שרק בחירה בה תמנע ממשלת אחדות של הרצוג ולבני עם נתניהו.

מפלגת ש"ס בראשות אריה דרעי ומפלגת יחד בראשות אלי ישי רבו ביניהן מיהו ממשיך דרכו האמיתי של הרב עובדיה יוסף שנפטר בסוף 2013, מריבה שכללה חילופי האשמות הדדיים ופרסום קלטות וידאו של הרב יוסף. דרעי הוביל קמפיין עדתי שסיסמתו: "מזרחי מצביע למזרחי"[50].

ב-26 בפברואר התעמתו בשידור טלוויזיוני בערוץ 2 שמונה ראשי מפלגות: יאיר לפיד, נפתלי בנט, משה כחלון, אביגדור ליברמן, אריה דרעי, אלי ישי, זהבה גלאון ואיימן עודה. בנימין נתניהו, יצחק הרצוג ויעקב ליצמן סירבו להשתתף בעימות. זו הפעם הראשונה שהתנהל עימות בחירות במתכונת כזו בישראל[51]. את העימות ניהלה יונית לוי.

מפלגות אחדות הזהירו מהשתתפות נרחבת של ערבים בבחירות ובקואליציה שתוקם לאחריהן. העיתון "ישראל היום" יצא בכותרת ראשית ובה ציטוט של בנימין נתניהו: "מיליוני ש' מחו"ל - להגדיל הצבעת השמאל והערבים"[52]. בצ'אט באתר "הארץ" הצהיר משה כחלון: "לא אשב בממשלה שמבוססת על הערבים"[53]. לכך נלוו התקפות בוטות על ערבים. בעימות ב"ערוץ 2" אמר אביגדור ליברמן לאיימן עודה: "אתה גיס חמישי, אתה נציג של ארגוני טרור בכנסת ישראל"[54]. הרב מאיר מאזוז, המנהיג הרוחני של מפלגת "יחד - העם איתנו" אמר באספת בחירות: "האם יש מדינה של אנטי דמוקרטיה כמו המדינה הזו שנתנה לשופט ערבי לדון נשיא לשעבר לכלא. יש מקום כזה? אין דבר כזה. בושה לאומית. נשיא לשעבר, ישפוט אותו ערבי ויכניס אותו לכלא"[55].

ביום הבחירות פרסם נתניהו סטטוס וסרטון בדף הפייסבוק שלו[56][57]:

שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי. עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים. לנו אין V-15, יש לנו "צו 8", יש לנו רק אתכם. צאו אל הקלפי, תביאו את החברים ובני המשפחה, הצביעו מחל כדי לסגור את הפער בינינו לבין מפלגת "העבודה". בעזרתכם ובעזרת השם נקים ממשלה לאומית שתשמור על מדינת ישראל

על נתניהו נמתחה ביקורת בעקבות דבריו אלה. נטען כי הדברים הם ערעור על זכות הבחירה של ערביי ישראל, ושהדברים מהווים תעמולת בחירות המתבססת על הסתה, פחד ושנאת מיעוטים[58][59][60][61]. נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אמר ש"רטוריקה זו סותרת את המסורת הישראלית", ומנוגדת לערכים דמוקרטיים[62]. נתניהו התנצל לאחר הבחירות על אמרה זאת, ואמר שלא התכוון לפגוע בערביי ישראל[63].

גורמים לא-מפלגתיים שונים יצאו במהלך מערכת הבחירות בקריאה "לכו להצביע!"[64].

היערכות המפלגות לבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוועדת הבחירות המרכזית הוגשו 26 רשימות לבחירות לכנסת העשרים[65]. להלן רשימת המפלגות, ממוינת לפי גודל הסיעה בכנסת התשע עשרה, ובהמשך מפלגות שלא היו מיוצגות בכנסת זו.

מפלגה היערכות מועמדים תעמולת בחירות
המחנה הציוני - העבודה והתנועה (המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג וציפי לבני) בהתאם לחוקת המפלגה, קיימה מפלגת העבודה פריימריז על ראשות המפלגה בחודש נובמבר 2013, בחלוף עשרה חודשים מהפסדה בבחירות לכנסת ה-19. בפריימריז הללו הצליח חבר הכנסת יצחק הרצוג להביס את ראשת המפלגה שלי יחימוביץ' ובהתאם לכך מונה תחתיה לראש האופוזיציה. מספר חודשים לאחר בחירתו קידם הרצוג שינוי בחוקת המפלגה שימנע קיום פריימריז נוספים לפני הבחירות, חרף התנגדות פנימית למהלך זה[66].

ב-10 בדצמבר 2014 הודיע הרצוג יחד עם יו"ר "התנועה" ציפי לבני על ריצה משותפת של מפלגותיהם, כך שלבני תשוריין במקום השני אחרי הרצוג, ומועמדים מהתנועה ישוריינו במקומות 8, 16, 21, 24 ו-25. אם יקים הרצוג את הממשלה, לבני תחליף אותו בראשות הממשלה בחציה השני של התקופה[67]. שמה של הרשימה המשותפת הוא "המחנה הציוני".

לקראת הבחירות, הודיעו חברי הכנסת הבאים על פרישה מהחיים הפוליטיים: מאיר שטרית, עמרם מצנע ודוד צור מ"התנועה" ואבישי ברוורמן ובנימין בן-אליעזר מ"העבודה". חבר הכנסת אלעזר שטרן הודיע על פרישה ממפלגת "התנועה", ומאוחר יותר הצטרף למפלגת "יש עתיד". הרצוג ולבני הודיעו שמועמדם למשרת שר אוצר יהיה פרופ' מנואל טרכטנברג, שהוצב במקום ה-11 ברשימה.

ב-13 בינואר 2015 נערכו הבחירות המקדימות לרשימת ה"עבודה". לצד חברי הכנסת המכהנים, התמודדו מועמדים נוספים, בהם אלדד יניב, שהתמודד בעבר במסגרת רשימת ארץ חדשה, פרופ' יוסי יונה והרב גלעד קריב. בבחירות אלו זכתה שלי יחימוביץ' במקום הראשון עם 80.6% מקולות המתפקדים, מה שהבטיח לה את המקום השלישי ברשימה לכנסת. מועמדים נוספים שביססו את מעמדם בצמרת הרשימה - סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, מרב מיכאלי ואיתן כבל. מועמדים נוספים שהצליחו הם אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, עורכת הדין רויטל סוויד וזוהיר בהלול (שהתמודד במשבצת המגזר הערבי מול חבר הכנסת והשר לשעבר ראלב מג'אדלה). חבר הכנסת משה מזרחי הגיע רק למקום ה-29 ואחריו אלדד יניב[68].

ב-19 בינואר 2015 הציגו הרצוג ולבני את האלוף (מיל') עמוס ידלין, כמועמד מטעמם לתפקיד שר הביטחון, בלי שיכלל ברשימת המועמדים לכנסת[69][70].

בערב הבחירות, ב-16 במרץ, הודיעה ציפי לבני כי היא מוכנה לוותר על הרוטציה עם הרצוג[71].

הפריימריז על ראשות "העבודה"
21 בנובמבר 2013
יצחק (בוז'י) הרצוג שלי יחימוביץ'
58.5% (16,652) 41.5% (11,821)
רשימת "המחנה הציוני" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Herzog + Livni.JPG
יש עתיד (יש עתיד בראשות יאיר לפיד) סיעת יש עתיד הפכה במהלך כהונת הכנסת ה-19 לסיעה הגדולה ביותר עם 19 מושבים והייתה המפלגה הגדולה בקואליציה ובממשלה. ב-2 בדצמבר 2014 פיטר ראש הממשלה את שר האוצר ויו"ר המפלגה יאיר לפיד ובהמשך היום התפטרו יתר שרי המפלגה מן הממשלה והיא עברה לאופוזיציה. חברת הכנסת עדי קול הודיעה שתפרוש מהפוליטיקה וחבר הכנסת אלעזר שטרן מ"התנועה" הודיע על פרישתו ומעברו ל"יש עתיד". גם יו"ר מועצה אזורית אשכול חיים ילין הודיע על הצטרפות ל"יש עתיד".
רשימת "יש עתיד" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Yair Lapid.JPG
הליכוד (הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה) אל מערכת הבחירות הגיעה המפלגה כשהיא מחזיקה בכנסת ב-18 מושבים, לאחר פיצול סיעת הליכוד ביתנו, שהייתה משותפת לה ולמפלגת ישראל ביתנו. השר גדעון סער פרש מהממשלה ומהכנסת, בדומה לצעד קודם של השר משה כחלון, וחברי הכנסת ראובן ריבלין וכרמל שאמה הכהן עזבו את הכנסת כדי להתמנות לנשיא המדינה ולשגריר ישראל ב-OECD בהתאמה. גם השרה לימור לבנת הודיעה על פרישתה.

במהלך סתיו 2014 הודיע בנימין נתניהו על כוונתו להקדים את הבחירות המקדימות לראשות המפלגה ובהמשך אישר מרכז המפלגה את הקדמתן ל-6 בינואר 2015. לבד מנתניהו, הודיעו חברי הכנסת משה פייגלין ודני דנון על כוונתם להתמודד בבחירות המקדימות. לבסוף הוחלט על הקדמת הפריימריז ל-31 בדצמבר 2014. בעקבות כך הודיע חבר הכנסת פייגלין כי הוא פורש מההתמודדות על ראשות הליכוד[72].

בפריימריז התמודדו בנוסף לחברי הכנסת המכהנים גם מספר אישים שלא כיהנו בכנסת הנוכחית, בהם יהודה גליק, נאוה בוקר, חבר הכנסת לשעבר מיכאל רצון והשרים לשעבר איוב קרא ואבי דיכטר. תוצאות הפריימריז לא שינו באופן דרסטי את הרשימה - רק חבר כנסת אחד (משה פייגלין) נפלט מטווח 25 המקומות הראשונים (בעקבות זאת הודיע פייגלין על פרישתו מהליכוד). המועמדים החדשים ב-25 המקומות הראשונים הגיעו מהמחוזות וכן איוב קרא (שכיהן בכנסת בעבר מטעם הליכוד) ונאוה בוקר שזכתה בשריון לאישה חדשה. בשל הפרש הקולות הקטן בין אבי דיכטר לציפי חוטובלי בבחירות המקדימות ובשל שיבושים בספירה, ההחלטה מי מביניהם ישובץ במקום ה-20 (חוטובלי) ומי במקום ה-26, התקבלה סופית רק בתום סאגת ערעורים שנמשכה ארבעה שבועות, הובילה לבדיקה חוזרת של כל הטפסים, והגיעה עד לבית המשפט העליון[73][74].

הפריימריז על ראשות "הליכוד"
31 בדצמבר 2014
בנימין (ביבי) נתניהו דני דנון
88% (46,964) 12% (6,661)
רשימת "הליכוד" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Likud.JPG
ישראל ביתנו (ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן

לאחר שהתמודדה במהלך הבחירות הקודמות במסגרת רשימה משותפת עם הליכוד, הודיע יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן כי בכוונת המפלגה לרוץ בבחירות הבאות ברשימה עצמאית[75]. ב-9 ביולי 2014 אישרה ועדת הכנסת את פיצול הסיעה המשותפת למרכיביה וסיעת "ישראל ביתנו" מנתה לבסוף 13 חברי כנסת.

במהלך שנת 2013 התנהל נגד ליברמן משפט פלילי באשמת מרמה והפרת אמונים, אירועים שהביאו עוד לפני כן להתפטרותו מהממשלה הקודמת ולאי מינויו לשר עם הקמת הממשלה ה-33. לקראת סוף השנה זוכה ליברמן פה אחד מהאשמות נגדו והוא שב לכהן בממשלה כשר החוץ.

בדצמבר 2014 פורסם כי ליברמן שוקל לרענן את רשימתו ולהדיח את השרים ממפלגתו, כגון יאיר שמיר, עוזי לנדאו, יצחק אהרונוביץ' ודוד רותם. מנגד הצטרפו מספר אנשים ל"ישראל ביתנו" ובהם העיתונאי שרון גל.

רבים מחברי הכנסת מטעם המפלגה וכן שרים מטעמה החליטו לפרוש מהחיים הפוליטיים. בתחילה פרשו עוזי לנדאו ויאיר שמיר, לאחריהם פרשו גם דוד רותם, יצחק אהרונוביץ' וכן פאינה קירשנבאום שנחשדה בפלילים.

בדצמבר 2014 פורסמו חשדות לשחיתות כנגד חברי הכנסת ובכירים ממפלגת ישראל ביתנו. יו"ר המפלגה ליברמן תקף את פרקליטות המדינה ואמר כי מדובר במהלך מתוכנן שמתואם ללוח הזמנים של מערכת הבחירות[76].

ב-19 בינואר 2015 הציג יו"ר המפלגה אביגדור ליברמן את רשימת ישראל ביתנו לכנסת העשרים. בין הנכנסים החדשים לרשימה (עקב הפרישות המרובות של שרים וחברי כנסת מכהנים מהתמודדות על מקום בכנסת הבאה) נמנים ראש עיריית צפת, אילן שוחט, ואיש הטלוויזיה והרדיו, שרון גל.

רשימת "ישראל ביתנו" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Avigdor Lieberman.JPG
הבית היהודי (הבית היהודי בראשות נפתלי בנט)

סיעת הבית היהודי הורכבה בכנסת ה-19 משתי מפלגות - הבית היהודי - מפד"ל החדשה בראשות נפתלי בנט והאיחוד הלאומי-תקומה בראשות אורי אריאל. בהסכם לריצה משותפת שנחתם בנובמבר 2012 סוכם על איחוד מלא בין המפלגות תוך חצי שנה מהקמת הממשלה[77], אך למרות משא ומתן סעיף זה לא יושם לפני פתיחת מערכת הבחירות לכנסת ה-20. בנוסף להבדלים אידאולוגיים נבחרו מועמדי כל מפלגה לכנסת ה-19 בשיטות שונות. ב"בית היהודי" נבחרו הנציגים בבחירות מקדימות על ידי כלל המתפקדים, בעוד שב"תקומה" נבחרה הרשימה על ידי מרכז המפלגה.

מפלגת תקומה שקלה להתפצל מ"הבית היהודי" ולרוץ ביחד עם המפלגה של אלי ישי. ההחלטה האם להתפצל הובאה להצבעת מרכז המפלגה ב-20 בדצמבר וזה החליט להישאר ברשימת "הבית היהודי" בניגוד לדעתו של יו"ר המפלגה אורי אריאל. במסגרת ההסכם לנציגי "תקומה" שוריינו המקומות 2, 9, 14 ו-18 ברשימה המשותפת[78]. ב-11 בינואר התקיימו בחירות במרכז "תקומה" לראשות המפלגה ולרשימתה לכנסת, בראשות המפלגה זכה אורי אריאל כמועמד יחיד, ובשלושת המקומות הבאים ברשימה המשותפת זכו עו"ד בצלאל סמוטריץ' וחברי הכנסת המכהנים אורית סטרוק וזבולון כלפה.

ב-14 בינואר 2015 התקיימו הבחירות המקדימות של "הבית היהודי" (מפד"ל החדשה) לכנסת. נפתלי בנט זכה בראשות המפלגה וברשימה לכנסת זכתה איילת שקד במרב הקולות והוצבה במקום השלישי אחרי בנט ואריאל. אחריה הגיע סגן השר הרב אלי בן דהן שעבר מ"תקומה", אחריו נבחרו שאר חברי הכנסת המכהנים של הבית היהודי-מפד"ל ואחריהם המועמדים החדשים הרב אביחי רונצקי ורונן שובל. בבחירות לנציג מרכז המפלגה זכה המנכ"ל ניר אורבך[79].

ב-26 בינואר הודיע בנט על שריון כדורגלן העבר אלי אוחנה למקום בעשירייה הראשונה. למחרת הודיע על שריון ד"ר ענת רוט למקום בעשירייה השנייה. בעקבות הכעס שעורר שריון אוחנה בקרב פעילים רבים במפלגה, הוא הודיע שלושה ימים לאחר מכן על פרישתו מהרשימה[80]. זבולון כלפה, שפרש במחאה על שריון אוחנה, חזר בו בעקבות פרישת האחרון, אך בעיות משפטיות מנעו את החזרתו לרשימה, ובמקומו הוצב מזכ"ל תקומה נחי אייל.

ב-16 בפברואר 2015 נפטר השר אורי אורבך, שהיה ממוקם במקום 6 ברשימת המפלגה.

הפריימריז על ראשות "הבית היהודי"
14 בינואר 2015
נפתלי בנט שמעון אור
89% (40,158) 11% (4,962)
רשימת "הבית היהודי" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Bennet + Shaked.JPG
ש"ס (שס - התאחדות הספרדים שומרי תורה) זוהי מערכת הבחירות הראשונה לכנסת של מפלגת ש"ס לאחר פטירת מייסדה ומנהיגה הרוחני הרב עובדיה יוסף. מאז פטירת הרב יוסף נוצרו עימותים חריפים בין היו"ר אריה דרעי לקודמו אלי ישי. ב-15 בדצמבר 2014 פרש ישי מש"ס והכריז על הקמת מפלגת יחד - העם איתנו.

לקראת הבחירות הוקמה בש"ס מועצת נשים מייעצת, בראשות עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, ויפה דרעי, אשתו של היו"ר אריה דרעי.

ב-28 בדצמבר 2014 פורסמה במהדורת החדשות של ערוץ 2 קלטת וידאו משנת 2008 שבה נראה הרב עובדיה יוסף מביע את חששו מאריה דרעי ומכנה אותו "רשע"[81]. בעקבות הסערה שהתחוללה עם פרסום הקלטת, הציע דרעי ב-29 בדצמבר את התפטרותו מהנהגת המפלגה, אולם מועצת חכמי התורה סירבה לקבל את התפטרותו[82]. למרות התנגדות מועצת החכמים וכן בכירים בתנועת ש"ס, ב-30 בדצמבר 2014 הגיש דרעי את התפטרותו מהכנסת ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. לאחר עשרה ימים הודיע דרעי שהוא נשמע להוראת מועצת החכמים וחוזר להנהיג את תנועת ש"ס.

רשימת "ש"ס" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Shas.JPG
הרשימה המשותפת (חד"ש, רע"ם, בל"ד, תע"ל) בשל העלאת אחוז החסימה התקיים משא ומתן בין ראשי המפלגות הערביות המובילות- רע"ם-תע"ל, בל"ד, חד"ש ומד"ע לגבי ריצה משותפת בבחירות תחת רשימה ערבית אחת, או תחת שתי רשימות. בעוד המהלך של ריצה משותפת נתמך על ידי בל"ד, תנועת תראבוט וחלקים מחד"ש בהובלת היו"ר מוחמד בראכה, התקיימה התנגדות רבה בסניפים יהודיים ובסניפים ערביים בחד"ש בנוגע לריצה שתבטל את האופי היהודי-ערבי והסוציאליסטי של המפלגה (הם תומכים בריצה משותפת של שתי רשימות). מוחמד בראכה, חנא סוויד ועפו אגבריה, שלושתם מחד"ש, הודיעו שלא יתמודדו בבחירות הקרובות.

ב-23 בינואר 2015 הוצגה בכנס בנצרת הרשימה המשותפת לסיעות חד"ש, תע"ל בל"ד והתנועה האיסלאמית. על פי המתווה של ועדת הפיוס של הסיעות, תתקיים רוטציה בין המקומות 12 ו-15 ו-13 ו-15. המקום ה-12 יהיה של תע"ל ו-13 של חד"ש[83]. ליו"ר הרשימה נבחר עו"ד איימן עודה מחד"ש.

רשימת "הרשימה המשותפת" לכנסת
יהדות התורה (יהדות התורה והשבת אגודת ישראל - דגל התורה) רשימת יהדות התורה מהווה שותפות בין המפלגות החרדיות אגודת ישראל ודגל התורה הרצות במשותף מאז בחירות 1992 ושהגיעו בבחירות 2013 להישג שיא של 7 מנדטים. נציגי דגל התורה והסיעות המרכיבות את אגודת ישראל (הסיעה המרכזית של חסידות גור, הסיעה המאוחדת של חסידות ויז'ניץ והסיעה של חסידות בעלז) נבחרים על ידי הרבנים המנהיגים סיעות אלו. יוצאת דופן היא סיעת שלומי אמוני ישראל המייצגת חסידויות וקהילות קטנות ומועמדה נבחר בבחירות מקדימות על ידי נציגי הקהילות השונות לפי מספרם היחסי של בתי האב בקהילות והחסידויות שבשלומי אמונים[84].
רשימת "יהדות התורה" לכנסת
Israeli legislative election, 2015 - Yahadut HaTorah.JPG
מרצ (השמאל של ישראל) בינואר 2015 אישרה ועידת המפלגה את בחירתה המחודשת של זהבה גלאון ליו"ר המפלגה. מרצ התחייבה שלא לשבת בממשלת נתניהו וקראה למפלגות האחרות בגוש המרכז-שמאל להכריז על כך אף הן.

לקראת הפריימריז הודיע ניצן הורוביץ כי הוא פורש מן החיים הפוליטיים, ומנגד אישים שונים הודיעו על התמודדותם: חברת מועצת העיר ת"א-יפו גבי לסקי, חברי הכנסת לשעבר מוסי רז ואבשלום וילן, אורי זכי ונוספים.

ב-19 בינואר 2015, בחרו חברי ועידת מרצ, כאלף במספר, את רשימתה של המפלגה לכנסת העשרים, על פי "שיטת החמישיות". עוד באותו ערב הוכרזו התוצאות ועל פיהן, כל חברי הכנסת המכהנים (מלבד ניצן הורוביץ שפרש) נבחרו בתחילת הרשימה, ורק לאחריהם, במקום השישי, הגיע מתמודד חדש-ישן, חבר הכנסת לשעבר מוסי רז.

רשימת "מר"צ" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Meretz.JPG
יחד - העם איתנו (יחד - העם איתנו בראשות אלי ישי) מאז חזרתו של אריה דרעי לתפקיד יושב ראש ש"ס, שרר מתח קבוע בינו לבין אלי ישי. האפשרות לפילוג בש"ס עלתה מספר פעמים מאז. באמצע דצמבר הודיע ישי על הקמת מפלגה חדשה בראשותו, ובהמשך נקבע שמה: "יחד - העם איתנו בראשות אלי ישי". הצטרף אליו חבר הכנסת יוני שטבון מ"הבית היהודי".

מפלגת עוצמה יהודית בראשות מיכאל בן-ארי היא רשימה של אנשי חזית יהודית לאומית, שהתמודדו במערכת הבחירות הקודמת במסגרת רשימת עוצמה לישראל ללא הצלחה. בחודש ינואר התנהלו מגעים בין המפלגה לבין מפלגת יחד בראשות אלי ישי בהם הוסכם על ריצה ברשימה משותפת. בעקבות דרישת הרב מאזוז, הוצב ברוך מרזל במקום מיכאל בן ארי ברשימה. לבסוף, המפלגה לא צלחה את אחוז החסימה.

רשימת "יחד" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Eli Yishai.JPG
כולנו (כולנו בראשות משה כחלון) השר לשעבר משה כחלון, שלקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים, הודיע באפריל 2014 על חזרה לחיים הפוליטיים, אך לא במסגרת הליכוד[85]. ב-20 באוקטובר באותה שנה הצהיר שיקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות הבאות[86] ולמחרת עזב רשמית את הליכוד[87]. ב-3 בדצמבר 2014, הכריז כחלון רשמית כי בכוונתו להקים מפלגה חדשה שתתמודד בבחירות הקרובות לכנסת העשרים[88]. הוא חתם על הסכם עודפים עם "ישראל ביתנו", והודיע כי שם המפלגה החדשה בראשותו הוא כולנו בראשות משה כחלון[89].
רשימת "כולנו" לכנסת
Israeli legislative election, 2015, Moshe Kahlon.JPG

רשימות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפלגת עלה ירוק (עלה ירוק - גאה בבחירה שלי) מינתה את אורן ליבוביץ', עורך המגזין "קנאביס", ליו"ר המפלגה ב-18 בדצמבר 2014. מצטרפת נוספת למפלגה היא ד"ר ברקת שיף-קרן.
  • מפלגת כולנו חברים (כולנו חברים נ נח) שהתמודדה בבחירות הקודמות התמודדה גם בבחירות האלה.
  • מפלגת אור (אור), בראשות ירון ידען, מפלגה בעלת מצע חילוני, התמודדה זו הפעם השלישית בבחירות לכנסת.
  • מפלגת כלכלה (מפלגת כלכלה בראשות האחים גולדשטיין), בראשות דניאל ובני גולדשטיין, שהתמודדה שוב בבחירות אלו[90]. במקום השני ברשימה הוצב מנחם בן, שלאחר מכן התפטר מהרשימה[91].
  • הרשימה הערבית - הוגשה כרשימה משותפת של המפלגה הדמוקרטית הערבית (שהתמודדה בעבר במסגרת רע"מ-תע"ל) והמפלגה הלאומית הערבית. המפלגה הדמוקרטית הערבית (בראשות מוחמד כנעאן, מספר 2 ברשימה) הודיעה ב-9 במרץ שהיא פורשת מהמירוץ, אך אף אחד מחבריה לא התפטר מהרשימה בוועדת הבחירות. ב-16 במרץ התפטרו מהרשימה טאלב א-סאנע (מספר 1 ברשימה, מטעם המפלגה הלאומית הערבית) ומוסה אבו סהיבן.
  • תומכי מפלגת הדמוקראטורה בראשות דורון חכימי.
  • מפלגת הפיראטים (הפיראטים – הפתק הלבן), בראשות אוהד שם-טוב.
  • ובזכותן חרדיות עושות שינוי - רשימה חרדית בראשות רות קוליאן, המפלגה החרדית הראשונה שמציגה נשים (אבל לא רק) ברשימתה. רצה באמצעות מפלגת המדף אחריות - לב אחד ורוח חדשה.
  • מנהיגות חברתית - רשימת מפלגת מורשת אבות.
  • נבחרת העם (הזמנית), רשימת מפלגת ברית עולם.
  • מגנים על ילדינו - רשימת מפלגת עתיד אחד ובה המועמד היחיד הוא יחזקאל שטלצר. במקור הוגשה רשימה בשם "מגנים על ילדינו מפסיקים להאכיל אותם פורנו", אך ועדת הבחירות פסלה את שם הרשימה וקיצרה אותו. המפלגה פרשה מן המירוץ ב-11 במרץ והודיעה כי תתמוך במפלגת הבית היהודי.
  • שכירות בכבוד, רשימת מפלגת חיים בכבוד והמפלגה הישירה.
  • מפלגת פרח (פרח - שפע, ברכה, חיים ושלום נץ-המהפך בחינוך, דיור, צה"ל ושלום אמיתי).
  • מפלגת הירוקים (הירוקים) במקור הוגשה הרשימה בשם "הירוקים - לא שמים ז", אך ועדת הבחירות פסלה את שם הרשימה וקיצרה אותו.
  • התקווה לשינוי (התקווה לשינוי - אלאמל לתג'ייר) - מפלגה ערבית.

מפלגות שלא התמודדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפלגת קדימה, שהייתה מיוצגת בכנסת ה-19 על ידי שני חברי כנסת, לא הגישה רשימת מועמדים ולא התמודדה בבחירות אלו.
  • מפלגת דעם, שהתמודדה ברציפות בבחירות מאז 1996 אך מעולם לא נבחרה, הודיעה שלא תתמודד בבחירות אלו[92].
  • מפלגת דור בוני הארץ, הגלגול האחרון של מפלגת הגמלאים, הודיעה שלא תתמודד בבחירות אלו.
  • מפלגת אחים אנחנו הודיעה שלא תתמודד בבחירות אלו.

הסכמי עודפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכמי עודפים נחתמו בין:

בתחילת מרץ ניסו מפלגות השמאל והמרכז לפתוח את הסכמי העודפים ולהחליפם בהסכם עודפים בין המחנה הציוני ליש עתיד, ובין מרצ לרשימה המשותפת, אך ניסיון זה טורפד על ידי נציגי בל"ד והתנועה האסלאמית מהרשימה המשותפת, שהתנגדו לחתום על הסכם עודפים עם רשימה ציונית[96]. בעקבות הסכמי העודפים רשימת "כולנו" זכתה במנדט על חשבון הרשימה המשותפת.

תוצאות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנסת העשרים
תוצאות הבחירות לכנסת העשרים

לפי התוצאות הרשמיות[14]: מתוך 5,881,696 בעלי זכות בחירה הצביעו 4,254,738 איש. 4,210,884 קולות נמצאו כשרים. 43,854, 1.03% מכלל המצביעים, הם קולות פסולים. אחוז ההצבעה עמד על 72.34%, הגבוה מאז בחירות 1999. אחוז החסימה, 3.25% מהקולות הכשרים, עמד על 136,854 קולות. כ-190,000 קולות הלכו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, שהם כ4.5% מכלל הקולות. המודד הראשוני למושב בכנסת עמד על כ-33,510 קולות, וירד (לצורך חלוקות המנדטים הנוספים לפי חוק בדר-עופר) ל-32,550.

ועדת הבחירות פסלה 2 קלפיות בכפר קאסם, לאחר שהתגלו בהן זיופים חמורים[97].

מושבים מספר קולות שם הרשימה סימן יו"ר הרשימה השוואה לכנסת היוצאת אחוז מכלל הקולות חברי הכנסת הנבחרים
30 985,408 הליכוד מחל בנימין נתניהו +12
23.40
בנימין נתניהו, גלעד ארדן, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ, מירי רגב, סילבן שלום, משה יעלון, זאב אלקין, דני דנון, יריב לוין, בני בגין, צחי הנגבי, יובל שטייניץ, גילה גמליאל, אופיר אקוניס, דוד ביטן, חיים כץ, ז'קי לוי, יואב קיש, ציפי חוטובלי, דודי אמסלם, מיקי זוהר, ענת ברקו, איוב קרא, נאוה בוקר, אבי דיכטר, אברהם נגוסה, נורית קורן, ירון מזוז, אורן חזן.
24 786,313 המחנה הציוני אמת יצחק הרצוג +3
18.67
יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ', סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, דני עטר, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס-ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן.
13 446,583 הרשימה המשותפת ודעם איימן עודה +2
10.61
איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל-חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדיה, עבדאללה אבו מערוף.
11 371,602 יש עתיד פה יאיר לפיד -8
8.82
יאיר לפיד, שי פירון, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי.
10 315,360 כולנו כ משה כחלון +10
7.49
משה כחלון, יואב גלנט, אלי אלאלוף, מייקל אורן, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, אלי כהן, רועי פולקמן, מירב בן-ארי.
8 283,910 הבית היהודי טב נפתלי בנט -4
6.74
נפתלי בנט, אורי אריאל, איילת שקד, אלי בן דהן, ניסן סלומינסקי, ינון מגל, מוטי יוגב, בצלאל סמוטריץ'.
7 241,613 ש"ס שס אריה דרעי -4
5.74
אריה דרעי, יצחק כהן, משולם נהרי, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יואב בן צור, יצחק וקנין.
6 214,906 ישראל ביתנו ל אביגדור ליברמן -7
5.10
אביגדור ליברמן, אורלי לוי-אבקסיס, סופה לנדבר, שרון גל, חמד עמאר, רוברט אילטוב[98].
6 210,143 יהדות התורה ג יעקב ליצמן -1
4.99
יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר.
5 165,529 מרצ מרצ זהבה גלאון -1
3.93
זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג
0 125,158 יחד קץ אלי ישי
2.97
0 47,180 מפלגת עלה ירוק קנ אורן ליבוביץ'
1.12
0 4,301 הרשימה הערבית ע מוחמד כנעאן
0.10
0 2,992 הירוקים רק עמיר מלצר
0.07
0 2,493 כולנו חברים נ נח ףץ מאור מלין
0.06
0 1,802 ובזכותן - חרדיות עושות שינוי נז רות קוליאן
0.04
0 1,385 התקווה לשינוי יץ עאטף קרינאוי
0.03
0 895 הפיראטים ף אוהד יעקב שם טוב
0.02
0 823 פרח נץ שלמה מרקס
0.02
0 761 נבחרת העם (הזמנית) זץ יהונתן כסיף
0.02
0 502 אור ני ירון ידען
0.01
0 423 שכירות בכבוד י סער עמית שלום
0.01
0 337 מפלגת כלכלה ז דניאל גולדשטיין
0.01
0 242 תומכי מפלגת הדמוקראטורה זך דורון חכימי
0.01
0 223 מנהיגות חברתית יז אילן משיחא יר-זנבר
0.01

אחרי הבחירות הוקמה ממשלת ישראל ה-34 בראשות בנימין נתניהו עם קואליציה בת 61 חברי כנסת שהורכבה ממפלגות הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה.

תוצאות הבחירות, הסקרים והיום שאחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהעברת החוק להקדמת הבחירות בראשית דצמבר 2014, ועד זמן קצר קודם לבחירות, נערכו סקרים רבים על ידי גופי תקשורת שונים[99]. סקרים שפורסמו ארבעה ימים לפני יום הבחירות הראו יתרון של 3–4 מנדטים למחנה הציוני על פני הליכוד[100].

מדגמי ערוץ 10 והערוץ הראשון שפורסמו מיד לאחר סגירת הקלפיות הציגו שוויון במספר המנדטים בין המפלגות (27-27). מדגם ערוץ 2 הציג יתרון של מנדט לליכוד (27–28).

על אף התיקו המסתמן במדגמים, ההערכות המתגבשות היו כי לבנימין נתניהו יהיה קל יותר להרכיב קואליציה, אך דוברי השמאל טענו בראיונות כי להרצוג סיכוי ממשי להוביל למהפך פוליטי, וכך גם הצהיר הרצוג עצמו בנאום שנשא בפני פעילי המפלגה בחצות.[101] בנימין נתניהו נשא גם הוא נאום ניצחון בו הודה לפעילי המפלגה וטען שהליכוד ניצח 'כנגד כל הסיכויים' והקהל שצפה בנאום במקום חגג את הניצחון המסתמן בקריאות 'הוא קוסם' אל עבר ראש הממשלה[102]. עם בוקר הסתבר כי הפער בין המפלגות ובין הגושים הפוליטיים גדל ולאחר פרסום תוצאות האמת וספירת המעטפות הכפולות התברר כי הליכוד זכה בשישה מנדטים יותר מהמחנה הציוני (24–30). שאר תוצאות המדגם ביחס למספר המנדטים של המפלגות האחרות היו קרובות מאוד לתוצאות האמת. בלטה במיוחד התמיכה הרחבה לה זכה הליכוד בשמונה מתוך עשר הערים הגדולות בישראל ובערי הפריפריה, בעלי דומיננטיות של מזרחים, דתיים ושל עולי חבר העמים. למעט אזורים מבוססים בתל אביב, חיפה, השרון והקיבוצים, הליכוד זכה ברוב בכל שאר אזורי הארץ.[103] תוצאות הבחירות הובילו לזעם רב בשמאל ולהתבטאויות קשות מפי אישים כמו ענת וקסמן, אלונה קמחי ועודד קוטלר, ולהצעות שונות 'לרדת מהארץ' או להעניק אוטונומיה לשמאל הישראלי.[104]

על פי ד"ר מינה צמח שניהלה יחד עם מנו גבע את מדגם ערוץ 2, ייתכן וקלפיות המדגם נסגרו בשעה מוקדמת מדי, לפני שהפער לטובת הליכוד גדל. פרופ' קמיל פוקס, שערך את מדגם ערוץ 10, מנה שני גורמים נוספים העשויים להסביר את הפער: אחוז סירוב גבוה של מצביעים להגיד למי הצביעו, ואחוז מסוים של מצביעים ששיקר בקלפיות המדגם[105][106][107].

העלייה החדה במנדטים שקיבל הליכוד בהשוואה לסקרים שפורסמו, הוסברה בקמפיין מוצלח שניהלה המפלגה בימים האחרונים לבחירות, שסייע לה לקבל קולות מבוחרים ממפלגות הימין (בעיקר מהבית היהודי) על רקע חשש לניצחון מחנה השמאל בראשות המחנה הציוני, כמו גם בשינוי הדמוגרפי בישראל ובדחייה של מרבית הישראלים את החזון של השמאל ואת יחסו למסורת, ליהדות ולקבוצות פריפריאליות.[108]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים רשמיים
סקירות מהתקשורת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 חוק התפזרות הכנסת התשע עשרה, התשע"ה-2014, ס"ח 2480 מ-9 בדצמבר 2014
  2. ^ [1]
  3. ^ חוק שירות ביטחון (תיקון מס` 19), התשע"ד-2014
  4. ^ הכינוי "חוקי המשילות" מתייחס לתיקונים לחוק יסוד: הממשלה ולחוק הבחירות לכנסת. הכתבה הבאה מסקרת נושא זה: 0:67 - הכנסת אישרה את חוקי המשילות, באתר ynet, 11 במרץ 2014
  5. ^ חוק התפזרות הכנסת התשע–עשרה, התשע"ה-2014, ס"ח 2480 מ-9 בדצמבר 2014
  6. ^ שאול אמסטרדמסקי, נפסלה מועמדותה של צגה מלקו ברשימת "כולנו" לכנסת, באתר כלכליסט, 26 בינואר 2015
  7. ^ א"ב 1095/15 ח"כ אביגדור ליברמן ואחרים נגד ח"כ חנין זועבי ואחרים
  8. ^ מורן אזולאי ואטילה שומפלבי, ליברמן: נפיץ את שארלי הבדו, לא יאיימו עלינו, באתר ynet, 25 בינואר 2015
  9. ^ פסילת חלוקת שרלי הבדו בחינם - השופט סלים ג'ובראן
  10. ^ בג"ץ 979/15 מפלגת ישראל ביתנו וח"כ אביגדור ליברמן נגד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 ואחרים, ניתן ב-25 בפברואר 2015
  11. ^ בליכוד הודו: הפצנו קלטת ישנה של כחלון, "חדשות 2", 17 במרץ 2015
  12. ^ יותם ברגר, ‏הליכוד הודה שעשה שימוש בהקלטה הישנה של משה כחלון, שהופצה לאלפי בוחרים, באתר גלי צה"ל, 17 במרץ 2015
  13. ^ לוח הזמנים המלא, באתר ועדת הבחירות המרכזית
  14. ^ 14.0 14.1 פרסום תוצאות הבחירות הרשמיות ברשומות
  15. ^ ביבי צריך לפנות ליו-טיוב, באתר של עו"ד חיים רביה, 21 בינואר 2015
  16. ^ "הקמפיין הפוליטי הטוב בעולם - סרטון "ביבי סיטר"", פורסם באתר כיכר השבת ב-17.04.16
  17. ^ סרטונים מפסיקים להתנצל, סרטון, באתר YouTube
  18. ^ סרטונים אנחנו או הם, גרסת דאעש, סרטון, באתר YouTube
  19. ^ יש עתיד מציגה: סרטון באורך שלוש שעות שאין סיכוי שתוכלו לצלוח, באתר הארץ, 10 בפברואר 2015
  20. ^ אריק בנדר, צפו: שרה נתניהו מארחת את מושיק גלאמין במעון ראש הממשלה, "מעריב", 16 בפברואר 2015
    רחלי רוטנר‏, למה מושיק גלאמין מבקר בבית ראש הממשלה?, באתר וואלה! NEWS‏, 15 בפברואר 2015
  21. ^ סרטונים אריה דרעי למען השקופים, סרטון, באתר YouTube
  22. ^ סערת סרטון הליכוד: "מיותר ובזוי", באתר ‏mako‏‏, ‏5 במרץ 2015‏
  23. ^ יהונתן ליס, נגנז תשדיר בחירות של הליכוד שהשווה בין מחבל חמאס לעובדי רשות השידור והנמלים, באתר הארץ, 5 במרץ 2015
  24. ^ עמליה דואק, ‏סרטון הליכוד: "נתניהו התנצל", באתר ‏mako‏‏, ‏9 במרץ 2015‏
  25. ^ לילך ויסמן, ‏נתניהו התנצל בפני פנחס עידן על "סרטון העובדים והחמאס", באתר גלובס, 9 במרץ 2015
  26. ^ אתר V15
  27. ^ הילו גלזר, מהפך אל הפח: הכישלון הצורב של V15, באתר הארץ, 18 במרץ 2015
  28. ^ עמרי נחמיאס‏, סערת V15: "עמותת קש תומכת שמאל" או "פאניקה של הימין"?, באתר וואלה! NEWS‏, 1 בפברואר 2015
  29. ^ עמרי נחמיאס‏, "לא נמצא קשר להרצוג": הליכוד משך את העתירה נגד V15, באתר וואלה! NEWS‏, 19 בפברואר 2015
  30. ^ עמרי נחמיאס וגלי גינת‏, העתירה נגד V15 נדחתה: "ספק אם היה צריך להגישה", באתר וואלה! NEWS‏, 22 בפברואר 2015
  31. ^ Fox News, Steven Edwards, Source: Senate panel probing possible Obama administration ties to anti-Netanyahu effort
  32. ^ Press Release, Congressman Mark Meadows, House Republicans support bipartisan investigative committee on Israel elections, ‏16/3/2015
  33. ^ רביד, ברק (12 ביולי 2016). "דו"ח של הסנאט: ארגון V15 השתמש בחומרים שמומנו על ידי ממשלת ארצות הברית". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-19 באוקטובר 2016. 
  34. ^ מפקדים למען ביטחון, ‏פורום הגנרלים: מפקדים למען ישראל, באתר ‏mako‏‏, ‏24 בפברואר 2015‏
    עמית סגל, פרסום ראשון: קמפיין הביטחוניסטים נגד נתניהו, באתר "mako",‏ 5 בפברואר 2015
  35. ^ נתי טוקר, הנקמה ב"ישראל היום": חצי מיליון עותקים חינם לעיתון להפלת נתניהו, באתר TheMarker‏, 11 במרץ 2015
  36. ^ לילך ויסמן, ‏הקמפיין של איל ארד יעלה לאוויר: "חייבים לשנות", באתר גלובס, 10 בפברואר 2015
  37. ^ נכון ל-2013, לפי הודעת משרד הפנים, ובפער גדול לפני כל העיתונים האחרים
  38. ^ איתי בלומנטל ושחר חי, מאיר דגן בדמעות בנאום חייו: "מגיע לנו משהו טוב יותר. חייבים לבחור בהנהגה אחרת", באתר ynet, 7 במרץ 2015
  39. ^ דנה ירקצי‏, סערת גרבוז: "מנשקי קמעות ועובדי אלילים השתלטו על המדינה", באתר וואלה! NEWS‏, 8 במרץ 2015
  40. ^ אריק בנדר, זעם על הנאום של יאיר גרבוז: "חזרנו לתקופת הצ'חצ'חים"?, באתר מעריב השבוע, 8 במרץ 2015
  41. ^ זאב קם, נתניהו נגד גרבוז: "ממתי זה פשע לנשק מזוזה?", באתר nrg‏, 9 במרץ 2015
  42. ^ שבתי בנדט‏, נתניהו, בנט וישי בעצרת הימין: "יש סכנה שתקום ממשלת שמאל", באתר וואלה! NEWS‏, 15 במרץ 2015
    נתניהו בעצרת: "עלינו לשמור על ארצנו מכל משמר", באתר ישראל היום, 15 במרץ 2015
  43. ^ נתניהו בעצרת: "לשמאל יש את V15 - לנו את העם", באתר nrg‏, 15 במרץ 2015
    יהונתן ליס, ועדת הבחירות קבעה: עצרת הימין בתל אביב - תעמולה פוליטית; נאסרה הופעת אמנים, באתר הארץ, 15 במרץ 2015
    ברק רבידפרשנות || עצרת הימין: הליכוד של בגין נשאר בבית, באתר הארץ, 16 במרץ 2015
  44. ^ רוני זינגר, שאול אמסטרדמסקי, אורי תובל ועמרי מילמן, שמאל, ימין, שמאל: כך נראה סדר היום הכלכלי של המפלגות, באתר כלכליסט, 25 בפברואר 2015
    מורן אזולאי, נועם (דבול) דביר, איתי בלומנטל וחסן שעלאן, הדו"ח והמחדל: פתרונות הדיור של המפלגות, באתר ynet, 27 בפברואר 2015
  45. ^ דוגמה: מורן אזולאי, רועי ינובסקי ואלכסנדרה לוקש, נתניהו לאחר דו"ח הדיור: "האתגר הגדול ביותר - איראן", באתר ynet, 26 בפברואר 2015
  46. ^ מורן אזולאי, קציני 8200 על החבר מהיחידה: "בוז'י היה מודל לחיקוי", באתר ynet, 24 בפברואר 2015
  47. ^ מואב ורדי, הרפובליקנים הזמינו את נתניהו לנאום בקונגרס: "התערבות בוטה בבחירות", באתר nana10‏, 21 בינואר 2015
  48. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, ביינר: נתניהו ביקש לנאום בקונגרס שבועיים לפני הבחירות, באתר ynet, 22 בינואר 2015
  49. ^ עדו בן פורת, אובמה: נאום נתניהו מפריע לעצור את איראן, באתר ערוץ 7, 3 במרץ 2015
  50. ^ יאיר אטינגרש"ס עוברת לקמפיין עדתי-חזיתי: יוצאת בקמפיין "מזרחי מצביע למזרחי", באתר הארץ, 9 במרץ 2015
  51. ^ יונית לוי, ‏צפו: עימות בחירות 2015 במלואו, באתר ‏mako‏‏, ‏26 בפברואר 2015‏ סרטונים
  52. ^ "מיליוני ש' מחו"ל - להגדיל הצבעת השמאל והערבים", ישראל היום, 6 במרץ 2015, עמ' 1
  53. ^ כחלון עונה לשאלותיכם: "לא אשב בממשלה שמבוססת על הערבים; עדיין תומך בנאום בר-אילן", באתר הארץ, 9 במרץ 2015
  54. ^ צבי זרחיה, נתי טוקר, כחלון ללפיד: "אתה מפזר נתונים - אבל אתה יודע כמה מפתחות ניתנו?", באתר TheMarker‏, 26 בפברואר 2015
  55. ^ מנדי גרוזמן, "שופט ערבי דן נשיא לכלא. בושה לאומית", באתר nrg‏, 14 במרץ 2015
  56. ^ שלטון הימין בסכנה, דף פייסבוק של בנימין נתניהו
  57. ^ שבתי בנדט, עמרי נחמיאס, יאיר אלטמן‏, נתניהו הפיץ סרטון: "הערבים מגיעים בכמויות אדירות אל הקלפי", באתר וואלה! NEWS‏, 17 במרץ 2015
  58. ^ "נתניהו בפאניקה, בליכוד מפחדים", באתר ‏mako‏‏, ‏17 במרץ 2015‏
  59. ^ ניו יורק טיימס: נתניהו בחר בשיח של שנאה, באתר הארץ, 19 במרץ 2015
  60. ^ ניר גונטז', הוא לא קוסם, באתר העין השביעית, 21 במרץ 2015
  61. ^ אמיר אורןנתניהו צריך לעמוד לדין, באתר הארץ, 23 במרץ 2015
  62. ^ ברק רבידאובמה: מאמין שנתניהו לא מעוניין בהקמת מדינה פלסטינית, באתר הארץ, 22 במרץ 2015
  63. ^ יהונתן ליס, ג'קי חורי, נתניהו הביע צער בפני ערביי ישראל: "אני יודע שהדברים שאמרתי פגעו", באתר הארץ, 23 במרץ 2015
  64. ^ צפו בקליפ: שטייניץ, שמולי ומועלם בשיר הח"כים של גלצ, באתר גלי צה"ל, 27 בפברואר 2015
    צאו מהאדישות, לכו להצביע, המכון הישראלי לדמוקרטיה
    נחמה רונן, בלי תירוצים - לכו להצביע, באתר ynet, 6 בפברואר 2015
  65. ^ רשימת המפלגות, באתר של ועדת הבחירות המרכזית
  66. ^ סרטונים ניצחון ליושב ראש מפלגת העבודה חבר הכנסת יצחק הרצוג, מבט לחדשות, 29 ביוני 2014
  67. ^ מורן אזולאי, העבודה אישרה את הסכם האיחוד עם לבני: "בסיס למהפך 2015", באתר ynet, 10 בדצמבר 2014
  68. ^ תוצאות הבחירות בפריימריס לרשימת העבודה לכנסת ה-20, מתוך אתר מפלגת העבודה
  69. ^ יהונתן ליס, ידלין הצטרף למחנה הציוני: "אוכל לתרום מניסיוני לתפקיד שר הביטחון", באתר הארץ, 19 בינואר 2015
  70. ^ יהונתן ליס, ידלין לא ישובץ ברשימת המחנה הציוני; בכיר בעבודה: הוא מועמד כמעט פיקטיבי, באתר הארץ, 24 בינואר 2015
  71. ^ בלוג בחירות, הבחירות 2015 || לבני: מוכנה לוותר על הרוטציה עם הרצוג; נתניהו: היא ובוז'י בפאניקה, באתר הארץ, 16 במרץ 2015
  72. ^ זאב קם, פייגלין: פורש מההתמודדות על ראשות הליכוד, באתר nrg‏, 18 בדצמבר 2014
  73. ^ הקולות נספרו: חוטובלי במקום ה-20
    ע"א 656/15 - ב' אברהם דיכטר נגד ציפי חוטובלי ואחרים, ניתן ב-27 בינואר 2015
  74. ^ מורן אזולאי, הפארסה נמשכת: ספירת הקולות בליכוד תתחדש, באתר ynet, 27 בינואר 2014
    ע"א 656/15 - ב' אברהם דיכטר נגד ציפי חוטובלי ואחרים, ניתן ב-27 בינואר 2015
  75. ^ יהונתן ליס, ליברמן הודיע: סוף לסיעה המשותפת - ישראל ביתנו מתפצלת מהליכוד, באתר הארץ, 7 ביולי 2014
  76. ^ אמיר תיבון, יוסי אלי וגלי גינת‏, ליברמן נגד הפרקליטות: "דורש הסברים על הרחבת החקירה", באתר וואלה! NEWS‏, 28 בדצמבר 2014
  77. ^ הידיעה, באתר סרוגים, 29 בנובמבר 2012
  78. ^ הוכרע: תקומה-האיחוד הלאומי תישאר בבית היהודי, באתר ישראל היום, 21 בדצמבר 2014
  79. ^ הבית היהודי: שקד ראשונה, שובל ודיין מאחור, באתר ynet, 15 בינואר 2015,
    איילת שקד במקום הראשון בפריימריז הבית היהודי, כיפה, 15 בינואר 2015.
  80. ^ רועי שרון, שלושה ימים לאחר הצטרפותו: אלי אוחנה פורש מרשימת הבית היהודי לכנסת, באתר nana10‏, 29 בינואר 2015
  81. ^ עמית סגל ויאיר שרקי, ‏הקלטת שמסעירה את ש"ס: "דרעי גנב ורשע, לא אבגוד בישי", באתר ‏mako‏‏, ‏28 בדצמבר 2014‏
  82. ^ עמית סגל, ‏בעקבות חשיפת הקלטת בחדשות 2: דרעי הציע שיתפטר מש"ס, בקשתו נדחתה, באתר ‏mako‏‏, ‏29 בדצמבר 2014‏
  83. ^ ג'קי חורי, ראשי המפלגות הערביות הציגו את הרשימה המשותפת לכנסת, באתר הארץ, 23 בינואר 2015
  84. ^ אבי שיףבדרך לפריימריז: סיעת שלומי אמונים התכנסה, באתר בחדרי חרדים, 28 בדצמבר 2014
  85. ^ אמירה לם, ידיעות אחרונות, כחלון חוזר: "הליכוד קיפל את הדגל החברתי", באתר ynet, 8 באפריל 2014
  86. ^ איתי בלומנטל, כחלון: אקים מפלגה שתטפל ביוקר המחיה, באתר ynet, 20 באוקטובר 2014
  87. ^ גיא עזרא, רשמית: כחלון עזב את הליכוד, 21 באוקטובר 2013, באתר סרוגים.
  88. ^ ‫אלי אשכנזי‏, כחלון: "צריך מפלגה שתשרת את הציבור ולא את הכוח", באתר וואלה! NEWS‏, 3 בדצמבר 2014‬
  89. ^ מורן אזולאי, הלוגו של "כולנו" וכחלון: שחור במרכז, באתר ynet, 10 בדצמבר 2014
    הודעה על הגשת בקשה לרישום מפלגה בפנקס המפלגות, י"פ 6941 מ-14 בדצמבר 2014
  90. ^ מפלגת כלכלה תתמודד שוב בבחירות ה-20, מתוף דף הפייסבוק של המפלגה, ‏14 בינואר 2015
  91. ^ יאיר אטינגרמפץ פוליטי במפלגת כלכלה: מנחם בן פורש לאחר שלא קיבל את המקום הראשון, באתר הארץ, 9 בפברואר 2015
  92. ^ "אין הבדל בין יאיר לפיד לליברמן - הם אותו הדבר", באתר גלובס, 9 בדצמבר 2014
  93. ^ עדו בן פורת, הסכם עודפים בין הליכוד לבית היהודי, באתר ערוץ 7, 5 בדצמבר 2014
  94. ^ המחנ"צ חתמו על הסכם עודפים עם מרצ
  95. ^ ש"ס ויהדות התורה חתמו על הסכמי עודפים
  96. ^ בל"ד פיצצה את הסכם העודפים עם מרצ: לא חותמים עם ציונים, מעריב סופהשבוע, 6 במרץ 2015,
    גלאון: "סירוב הרשימה המשותפת מוכיח שהם נכשלו במבחן השותפות", מעריב סופהשבוע, 7 במרץ 2015.
  97. ^ יו"ר ועדת הבחירות פסל 2 קלפיות בכפר קאסם
  98. ^ תיקון ההודעה בדבר תוצאות הבחירות לכנסת ה–20, י"פ 7017 מ-1 באפריל 2015
  99. ^ פרויקט 61-ריכוז סקרי בחירות 2015, Google Docs
  100. ^ הסקר האחרון: המחנה הציוני פותח פער של 4 מנדטים, באתר nrg‏, 13 במרץ 2015
  101. ^ קרב צמוד במדגמים - נתניהו: "ניצחנו"; הרצוג: "הכול פתוח", באתר וואלה! NEWS‏, 18 במרץ 2015
  102. ^ נתניהו בנאום ניצחון: "נטפל במחירי הדיור וביוקר המחיה", באתר גלובס, 18 במרץ 2015
  103. ^ אילנה קוריאל, הערים שסחפו לניצחון הליכוד, הדרוזים של כחלון וערבים שהצביעו לחרדים. ניתוח תוצאות, באתר ynet, 18 במרץ 2015
  104. ^ רוגל אלפרלהם יש כח, אנחנו אליטה, באתר הארץ, 22 במרץ 2015
  105. ^ עדי דברת-מזריץ, קמיל פוקס על כישלון המדגמים: "כשסיפרו לי על התוצאות, חשבתי שאני מת", באתר TheMarker‏, 18 במרץ 2015
  106. ^ פרופ' קמיל פוקס, התחלנו עם 27-27 סיימנו עם 24-30, באתר סקר רע, 15 באפריל 2015
  107. ^ שי ניב, ‏מינה צמח מנסה להסביר את הפאשלה האדירה של הסוקרים, באתר גלובס, 18 במרץ 2015
  108. ^ אמנון לורד, חמש סיבות לכישלון השמאל הישראלי, באתר מידה, 21 במרץ 2015
ישראלישראל מערכות בחירות בישראל
1949  •  1951  •  1955  •  1959  •  1961  •  1965  •  1969  •  1973  •  1977  •  1981  •  1984  •  1988  •  1992  •  1996  •  1999  •  2001  •  2003  •  2006  •  2009  •  2013  •  2015