ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/יתרו
יִתְרוֹ (בערבית - شعيب שועייב) היה כהן מדין ואביה של צפורה, אשת משה רבנו. בתחילת ספר שמות[1] מכונה אביה של ציפורה בשם "רעואל", ולא ניתן לקבוע בוודאות האם הכוונה לאביה או לאבי אביה. אך בשאר המופעים של חותן משה בספר שמות, הוא מכונה "יתר" או "יתרו"[2]. על שמו נקראה פרשת יתרו.
יתרו ידוע גם בתור המייסד הרוחני והנביא הראשי של העדה הדרוזית (הנביא שועייב). לפי האמונה הדרוזית[דרוש מקור: לא נראה כך מהמשך הערך], שועייב לא התחתן, ולא היו לו ילדים.
יתרו במסורת היהודית[עריכת קוד מקור]
במקרא[עריכת קוד מקור]
בספר שמות מסופר שכאשר משה בורח בצעירותו מבית פרעה הוא הגיע לארץ מדין ושם פגש את בנותיו של יתרו, כהן מדין. הוא מצא מקלט בביתו, רעה את צאנו, ולבסוף אף נושא את צפורה בתו לאישה[3].
כאשר בני ישראל הגיעו להר סיני אחרי יציאת מצרים הצטרף אליהם יתרו[4]. לפי המדרש ורש"י הוא הגיע בעקבות נס קריעת ים סוף ומלחמת עמלק[5]. הוא ראה את העומס המוטל על משה שתפקד לבדו כשופט, והציע לו לבנות מבנה היררכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שישפטו את העם. לאחר מכן יתרו שב לארצו.
המדרש[6] אומר שיתרו הוא חובב חותן משה. המדרש מוסיף שאחרי שיתרו יעץ למשה למנות שופטים הוא שב אל ארצו ואל משפחתו לגיר אותה ואז מצטרף לעם ישראל שיצא ממצרים. בספר במדבר מבקש משה מחובב - שלדעה זו הוא יתרו - שיישאר עם העם ויסייע להם בחציית המדבר, ואכן אנו מוצאים את צאצאי חובב הקרואים שבט הקיני בספר שופטים ביניהם את יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא[7].
באגדה היהודית[עריכת קוד מקור]
במדרש[8] ישנה דעה שליתרו היו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קיני.
אמנם כבר בחז"ל דעה זו לא מוחלטת כאשר הספרי סובר שרעואל הוא אבי יתרו, ומה שכתוב ויבאו אל רעואל אביהן הכוונה לסבם.
חז"ל משבחים בדרך כלל את יתרו כי על אף שעבד כל עבודה זרה שהייתה קיימת בימיו, ואף היה מיועציו של פרעה[9], הכיר לבסוף בא-להי ישראל. הם משבחים אותו גם על כך שברח בתגובה לעצת פרעה לשעבד את בני ישראל, בניגוד לבלעם שיעץ לשעבד ולאיוב ששתק[10].
לעומת זאת, נטען בילקוט הראובני כי כל מטרת בואו של יתרו אל משה הייתה יצירת מעמדות בחברה הישראלית. גישה זו אינה יחידאית שכן פרשנים נוספים מבקרים את יתרו ומטילים ספק בכוונותיו האמיתיות, אך היא מהווה דעת מיעוט.
שמותיו[עריכת קוד מקור]
ישנן מספר מחלוקות בנוגע לשמותיו של חותן משה. בספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט מופיע הפסוק "לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה". אף על פי שבספר שמות, פרק ב', פסוק ט"ז נאמר "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת" ולא מופיע אף ילד. בהמשך רעואל הופך לחותן משה בפסוק כ"א: "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה". הבעיה היא שבעברית המקראית ישנה מילה אחת בלבד לאבי הכלה ואחי הכלה (חותן, המילה גיס הופיעה מאוחר יותר) למעשה, נראה כאילו היו לו שני שמות שמיוחסים אליו (ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט), שקורא לחובב בנו של רעואל חתן משה, נראה כאילו רעואל ויתרו הם אותו אדם, וחובב הוא גיסו של משה.
יתרו במסורת הדרוזית[עריכת קוד מקור]
דמותו של יתרו כפי שמופיע במסורת הדרוזית ככל נראה מושפעת רבות מדמותו במקורות היהודים: יתרו הוא שועייב, נביא הדרוזים, המשמש ככהן גדול במדיין. גם במסורת הדרוזית מופיע יתרו כאדם חכם אשר יעץ למשה איך לשפוט את העם באופן יעיל, וכחותנו. דמותו נקשרת למשה ולעם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים אשר מאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. תורתו דומה מאוד לתורת היהדות: סוגיות כגון כבוד האישה, כבוד הבעל ומצוות ומנהגים אחרים בדת הדרוזית. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה, ללא כתובים ונביאים בשל החזרות הרבות המופיעות בפרקים מסוימים בנביאים ובכתובים.
אחד מעיקרי האמונה הדרוזית קובע שהבנים שנולדו למשה ולציפורה הם יהודים מלידה. זאת, אף על פי שלפי ההלכה היהודית, דת האם קובעת וציפורה הרי לא התגיירה, לדעתם. הסיבה לכך היא מסורת הידועה לחכמי הדת הדרוזים בלבד.
הדרוזים אף חוגגים את חג הנביא שועייב (عيد النبي شعيب) מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטים באזור טבריה, שחרב בעת מלחמת העצמאות.
יתרו במסורת המוסלמית[עריכת קוד מקור]
סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועייב (شعيب, "זה שמראה את דרך הישר"). הוא מוזכר בקוראן בסך הכל 11 פעמים. שועיב היה נביא נערץ באסלאם, על אף שהאסלאם משייך לו הרבה מעשים שלא מוזכרים בתנ"ך. לפי האמונה, שועיב חי אחרי אברהם ונשלח כנביא לקהילת המדיינים אשר ידועה גם בשם "אנשי העץ", מכיוון שהם נהגו להעריץ עץ גדול. שועיב הצהיר את הדת המוסלמית והזהיר את המדינים שיפסיקו את דרכיהם הרמאיות. כשהם הם לא חזרו בתשובה, א-לוהים הרס את הקהילה[11].
שועיב מוכר בידי מוסלמים בתור אחד מנביאים הערבים היחידים שמוזכרים בשמם בקוראן, השאר הם נוח, לוט, סלאח, הוד ומוחמד. נאמר כי הוא היה ידוע בידי המוסלמים הראשונים בתור "המטיף הרהוט בין הנביאים"[12], מכיוון שכך היה, לפי המסורת, לשועיב הוענק כישרון וצחות לשון בשפתו[13]. הקוראן מציין כי שועיב נשלח על ידי הא-לוהים כנביא לאנשים שחיים ממזרח להר סיני - המדיינים. אנשי אותה אדמה היו לכאורה ידועים לשמצה בשל חוסר כנותם, רמאותם ובשל שעבדו אלילים. משימתו העיקרית של שועיב הייתה בעיקר החזרתם של אנשי מדין לדרך הא-לוהים ולאסור עליהם מלעבוד אלילים. כמו כן, נאמר כי שועיב גם אמר לבני עמו שיפסיקו להתנהג בדרך הרמאית אשר בה נהגו להתנהג בחיי היומיום שלהם[14]. על אף שניבא והטיף לאורך תקופה ממושכת של זמן, המדיינים סירבו להקשיב לו, אך שועיב נשאר איתן. שועיב הזהיר את המדינים שבורותם תוביל להשמדה של מדין והביא דוגמאות מנביאים קודמים כמו נוח, הוד, סלאח ולוט, שכל אחד מעמיהם הושמד בידי הא-לוהים[15]. אנשי מדין התגרו בשועייב והקניטוהו שלולא הגיע ממשפחה מכובדת כמו שלו, כבר מזמן היו סוקלים אותו באבנים. שועיב השיב "האם משפחתי משפיעה על שיקולכם יותר מאשר א-לוהים?". לאחר שלא חזרו בתשובה, נהרגו בידי רעידת אדמה חזקה, אך הקוראן מציין ששועיב ותומכיו ניצלו מהאסון[16].
ראו גם[עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- יתרו, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- יתרו כמכונן מערכת המשפט בישראל, מאת ד"ר יאיר ברקאי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ ב', י"ח.
- ^ ראו: שמות, ג', א'; ד', י"ח; פרק י"ח.
- ^ ספר שמות, פרק ב'-פרק ג'
- ^ ספר שמות, פרק י"ח
- ^ רש"י, שמות, פרק י"ח, פסוק א'.
- ^ מדרש תנחומא, חומש שמות, סימן ד': "וישמע יתרו".
- ^ ספר שופטים, פרק ד'
- ^ מדרש תנחומא, פרשת שמות סימן ד', דיבור המתחיל "וישמע יתרו".
- ^ שמות רבה כז, ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ו, עמוד א'.
- ^ קוראן, 7:85-91
- ^ קוראן, 26:189
- ^ אבו קדיר, Qisas Al-Anbiya עמוד 220
- ^ קוראן, 7:85
- ^ קוראן, 11:89
- ^ קוראן, 11:91-94
קטגוריה:גרים בתנ"ך קטגוריה:יועצים בתנ"ך קטגוריה:מדין קטגוריה:אישים בספר שמות קטגוריה:פרשת יתרו