חובב חותן משה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חובב הוא דמות מקראית.

על פי המסופר בפרשת בהעלותך שבספר במדבר[1], חובב היה בנו של רעואל, ומשה הפציר בו שיצטרף לעם ישראל במסעם לארץ, תוך הבטחה שאם יצטרף אליהם יקבל אף הוא נחלה בארץ אף על פי שאינו משבטי ישראל. תחילה סירב חובב להצעה, אולם משה שב והפציר בו, והתורה לא מציינת את תגובתו של חובב להצעה. קיימות מספר גישות באשר לזיהויו של חובב. על פי פרשנות הפשט[דרוש מקור], חובב היה בנו של יתרו, כיוון שבפרשת שמות התורה מכנה את יתרו בשם 'רעואל'. ולפירוש זה, חובב אכן התרצה לחבור לעם ישראל, ואכן קיבל נחלה בארץ באזור יריחו. אולם במדרש מובא שחובב הוא יתרו בעצמו, ו"חובב" הוא שם אחד מתוך שבעה שמות שהיו ליתרו (חמשת הנוספים הם יתר, רעואל, חֶבֶר, פוטיאל, קֵיניׂ), ושניתן לו על שם שהיה חביב למקום[2]. לפי פרשנות ילקוט שמעוני[3]: "חבב-שחיבב את התורה"[4]. לפי פרשנות האבן עזרא[דרוש מקור], חובב היה אחיו של יתרו ושניהם אחים של צפורה וגיסים של משה (ונקראים חותן במשמעות מורחבת, דהיינו ממשפחת חותן).

לאחר שישבו בני חובב זמן מה ביריחו, היגרו דרומה לאזור מגוריו של העמלק, ולפני ששאול פותח במלחמה נגד עמלק, הוא מציע להם לעזוב את המקום כדי שלא יינזקו במלחמה, וכך אכן עשו. צאצאיו של חובב, הנקראים 'קיני', נזכרים כמה פעמים בספר שופטים, ביניהם יעל אשת חבר הקיני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט.
  2. ^ מכילתא פרשת יתרו
  3. ^ על ספר שמות.
  4. ^ דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, הוצאת יהושע צ'צ'יק, כרך ראשון, 1969, עמוד 281.