פרעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרעה (דמות מקראית))
פרעה

O1
O29

תחום שיפוט מצרים העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
ייסוד המשרה 3150 לפנה"ס לערך
איוש ראשון נערמר
איוש אחרון קלאופטרה השביעית וקיסריון
תאריך ביטול המשרה 30 לפנה"ס
משרה יורשת פרפקט פרוביניקת מצרים הרומית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל של ראש פרעוני אמנחותפ השלישי, המוזיאון הבריטי

פַּרְעֹהרבים: פֵַּרְעוֹנִים) היה תוארם של מלכי מצרים העתיקה, שנחשבו לאלים. מקור השם מהמילה המצרית פָר-עָה, שמשמעותה "בית גדול", או פר-רע,[דרוש מקור] ביתו של רע אל השמש.

המילה שימשה לתיאור ארמון המלך, ובמהלך השנים שונתה משמעותה לתיאור המלך עצמו. הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח פרעה לציון מלך מצרים הייתה בתקופת תחותמס השלישי, שמלך בתקופת השושלת ה-18 (1539–1292 לפנה"ס). החל מתקופת השושלת ה-22 (945–720 לפנה"ס), נוסף תואר הכבוד פרעה לכל אחד משליטי השושלת.

המקרא, לרבות ספר שמות, משתמש בתואר פרעה כשם עיקרי למלך מצרים, ובעקבותיו הפך השם פרעה בקרב העולם המערבי כשם נרדף למלך מצרים, וכך מתייחסים למלכי מצרים כאל "פרעונים", גם כאשר מדובר בתקופה שבה התואר עדיין לא היה נהוג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשי
ראו גם – פרעוני מצרים
המלך נערמר על לוח השחיקה של נערמר
מסכת תות ענח' אמון

פרעה הראשון שמלך הן על מצרים התחתונה והן על מצרים העליונה היה נערמר, מלך מצרים העליונה שכבש את מצרים התחתונה. אחריו החלה התקופה השושלתית הקדומה, שכללה את השושלת הראשונה והשנייה. השושלת השלישית, הרביעית, החמישית והשישית נקראות תקופת "הממלכה הקדומה". לאחר מכן הגיעה תקופה של חוסר יציבות, שהידיעות לגבי הפרעונים בה לא וודאיות, והיא מכונה "תקופת הביניים הראשונה", וכוללת את השושלות השביעית עד האחת־עשרה. השושלת השתים־עשרה מכונה "הממלכה התיכונה". אחריה החלה תקופת הביניים השנייה, גם היא מאופיינת בחוסר יציבות, חלקו בעקבות התחזקות והשתלטות החיקסוס; תקופה זאת כללה את השושלת השלוש־עשרה, הארבע־עשרה, החמש־עשרה, השש־עשרה והשבע־עשרה, חלקן ששלטו במקביל אחת לשנייה וחלקן היו ממוצא כנעני־חיקסוסי. לאחר מכן החלה תקופת הממלכה החדשה, שכללה את השושלות השמונה־עשרה, התשע־עשרה והעשרים. אחריה החלה תקופת הביניים השלישית – השושלות העשרים ואחת עד העשרים וחמש. אחריה, התקופה המאוחרת שכללה את השושלת העשרים ושש. לאחר מכן נכבשה מצרים על־ידי האימפריה הפרסית, והשושלת העשרים ושבע כוללת את מלכי האימפריה הפרסים שראו את עצמם גם כפרעונים. השושלות העשרים ושמונה עד השלושים הקצרות שמרו על עצמאות מול הפרסים, אך השושלת השלושים ואחת חזרה לכלול את מלכי האימפריה הפרסית שהשתלטה בחזרה על מצרים. לאחר מכן כבש אלכסנדר הגדול את מצרים, קיבל את התואר פרעה שהועבר לשניים מבני משפחתו, ואחריו עבר לבית תלמי. בנפול בית תלמי בוטל התואר, והשלטון המצרים הועבר לנציב מטעם האימפריה הרומית.

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ואהרן ניצבים בפני פרעה ואנשיו, איור מתנ"ך הולמן משנת 1890

לפחות שישה ממלכי מצרים בתקופות שונות מוזכרים במקרא בכינוי "פרעה":

שישק מלך מצרים מוזכר במקרא כמי שסיפק מקלט לירבעם כשנמלט מפני שלמה, ובתקופת רחבעם עלה על ירושלים, אולם הוא אינו מכונה בתואר "פרעה", אלא "מלך מצרים" בלבד.

פירוש השם במדרש ובקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוצר המדרשים מובאת אגדה למתן שמו של פרעה, ולפיה אדם מארץ שנער בשם ריקיון עלה לגדולה במצרים ונשא חן בעיני המלך ונקרא שמו פרעה:

ויען המלך ויאמר לרקיון לא תקרא עוד רקיון כי אם פרעה יהיה שמך אחרי אשר נפרעת מס מן המתים, ויקראו את שמו פרעה ... ותנתן דת במצרים וימליכו עליהם את רקיון-פרעה תחת יד אשוירוש מלך מצרים ... ויקח רקיון-פרעה את מלכות מצרים בחזקת היד ובערמה וישם פריעת מס על כל יושבי מצרים, על כן קראו שמו פרעה ... ויכתבו כתב דת וחוק לקרוא לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים פרעה.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין), מעשיות, עמוד 332-3

האר"י הקדוש מקשר את השם "פרעה" לעניין פסח ואומר כי פרעה הוא "פה רע" ופסח "פה סח" ומבאר שהגלות והגאולה קשורים בסוד הפה. פרעה רומז על טומאת מצרים - "מ"ט שערי טומאה" (שעל פי חז"ל הייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה) וכאן מביא האר"י שפרעה מרמז שהיה פרוע מלשון פורענות. ועל כן "פה סח" שעל ידי כח הפה כגון תפילה ותחנונים, אמירת סדר פסח וברכות לתיקון המאכל[7] אפשר להינצל מאותה טומאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרעה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על משמעותו של פסוק זה מתקיימת מחלוקת בתלמוד: רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א')
  2. ^ ספר מלכים א', פרק ג', פסוק א'
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ט
  4. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ו, פסוק ב'
  5. ^ ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה
  6. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ד, פסוק ל'
  7. ^ ראו מה שכתב המשנה ברורה בסימן ו' בשם האר"י שהביא: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" ספר דברים, פרק ח'