פרעה (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב מברך את פרעה

פַּרְעֹה הוא שמו ותוארו של מלך מצרים. בתנ"ך מוזכרות לפחות חמש דמויות מתקופות שונות שנשאו תואר זה. "פרעה" ככינוי למלכי מצרים העתיקה מופיע גם בכתובות מצריות ובכתובות מלכי אשור. מקור השם המשוער הוא הצירוף פָר-עָה במצרית, שמשמעותו "בית גדול".

המלכים השונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות חמישה ממלכי מצרים בתקופות שונות מוזכרים במקרא בשם זה:

  • בתקופת אברהם: בשעת ירידתו של אברהם אבינו למצרים, בעקבות רעב בארץ כנען, נלקחה אשתו שרה, שהייתה יפה מאד, לבית פרעה. כעונש על כך לקה פרעה ב"נגעים גדולים", והשיב אותה לאברהם (בראשית, י"ב, י'-כ').
  • בתקופת יוסף: פרעה מוזכר בהרחבה בסוף ספר בראשית, בתיאור ירידתם של יוסף, ואחריו יעקב ויתר בניו, למצרים.
  • בתקופת משה: בתחילת ספר שמות מצוין "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף",[1] אך גם המלך החדש קרוי פרעה, וספר שמות עוסק בו בהרחבה, בתיאור שהייתם של בני ישראל במצרים ובתיאור יציאת מצרים. פרעה מוזכר גם בספרי תנ"ך נוספים, הן במסגרת אזכור יציאת מצרים (למשל בספר תהלים) והן בתיאור מלכים מאוחרים יותר, המוזכרים בספרי נביאים.
  • בתקופת שלמה: שלמה המלך נשא לאשה את בת פרעה (מלכים א', ג', א').
  • בתקופת יאשיהו: המלך יאשיהו, מאחרוני מלכי יהודה בתקופת הבית הראשון, נהרג על ידי פרעה נכו השני במגידו.

לעיתים מוזכר פרעה בצירוף שם נוסף, כגון "פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם" (מלכים ב כג, כט) "פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (ספר ירמיהו, פרק מ"ד, פסוק ב'), וכן "פַּרְעֹה חָפְרַע" (ספר ירמיהו, פרק מ"ד, פסוק ל').

שישק מלך מצרים מוזכר במקרא כמי שסיפק מקלט לירבעם כשנמלט מפני שלמה, ובתקופת רחבעם עלה על ירושלים, אולם הוא אינו מכונה בתואר "פרעה", אלא "מלך מצרים" בלבד.

סיפור יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוסף

יוסף נמכר על ידי אחיו לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, ואלה מכרו אותו למצרים, שם נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה. יוסף פתר בהצלחה את חלומות פרעה, מונה למשנה למלך, וזכה להצלחה רבה בתפקידו זה. בני ישראל, צאצאי יעקב שירדו עמו למצרים בגלל הרעב בארץ כנען, שוכנו על ידי יוסף בגושן, ומשבעים נפשות הם התרבו והתעצמו עד שאוכלוסייתם מהווה מיעוט ניכר ובדלני במנהגיו.

עבדות מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים חששו מהריבוי הטבעי הגדול של העברים, ופרעה מלך מצרים ראה בעצם קיומו וגידולו של השבט העברי הזר, סכנה לביטחונה של מצרים, העלול לשמש כגיס חמישי בכל מלחמה עתידית. לפיכך, שינה את היחס המועדף בו זכו בזכות היותם שארי יוסף, והפך אותם בהדרגה לעבדים המשועבדים לעם המצרי. השיעבוד כולל ניצול קשה לצורך בניית ערי מסכנות ואסמי תבואה, וביצוע כל עבודות השדה והבית השוטפות בכל רחבי הממלכה בעבודת פרך, זאת באמצעות כפייה ועינויים. חוק נוסף של פרעה הוא הדרישה להמית את כל הבנים הזכרים בשעת לידתם. לאחר שנות שיעבוד רבות, זועק עם ישראל אל האלוהים, בבקשה שיושיעו.

יציאת מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יציאת מצרים
משה ואהרן ניצבים בפני פרעה ואנשיו, איור מתנ"ך הולמן משנת 1890

פרעה הוא הדמות המצרית המרכזית בסיפור יציאת מצרים. משה, עברי שגדל בבית פרעה, נשלח על ידי אלוהים להושיע את בני ישראל. משה הגיע עם אהרן אחיו אל פרעה, ודרש ממנו: "שלח את עמי"! - אך פרעה סרב. משה הדגים את כוחו של אלוהים באמצעות מופתים שונים שניתנו לו על ידי האל במדבר: הפיכת מים לדם. הפיכת ידו למצורעת וריפויה המיידי, והפיכת מטה הרועים שלו לנחש, בתגובה לכך כישפו גם חרטומי מצרים את מטותיהם והמירו אותם לנחשים, אך מטה משה בלע את הנחשים ששלחו החרטומים. תשע מכות שניחתו על מצרים ופגעו בה, לא הצליחו לשכנע את פרעה לשחרר את ישראל ורק המכה האחרונה, מכת בכורות, הובילה לשחרורם של בני ישראל.

בני ישראל, ובהם כ-600 אלף גברים מגיל עשרים ומעלה, יצאו ממצרים אל המדבר, כשעמוד האש ועמוד הענן מלווים אותם, בעוד הצבא המצרי החזק דולק אחריהם על מרכבות וסוסים. כאשר בני ישראל הגיעו לים סוף, נבקע הים והם עברו בתוכו; ה' חיזק את לב צבא מצרים להמשיך לרדוף אחרי בני ישראל והמים חזרו ושטפו אותם והטביעום.

הכבדת לב פרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שאלוהים שלח את משה אל פרעה, אמר לו: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה". המפרשים נחלקו בהסבר מהותה של הכבדת לב פרעה: הרמב"ם כתב שניטלה ממנו הבחירה החופשית, כעונש על מעשיו הרעים, כדי שימות בחטאו ולא יוכל לשוב בתשובה. אך כמה מחכמי ימי הביניים, אברבנאל ורבי יוסף אלבו, פירשו שהבחירה לא ניטלה ממנו לגמרי, והכבדת ליבו הייתה רק כדי לנטרל את השפעת המכות על החלטותיו.[2]

מדרש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוצר המדרשים מובאת אגדה למתן שמו של פרעה, ולפיה אדם מארץ שנער בשם ריקיון עלה לגדולה במצרים ונשא חן בעיני המלך ונקרא שמו פרעה:

ויען המלך ויאמר לרקיון לא תקרא עוד רקיון כי אם פרעה יהיה שמך אחרי אשר נפרעת מס מן המתים, ויקראו את שמו פרעה ... ותנתן דת במצרים וימליכו עליהם את רקיון-פרעה תחת יד אשוירוש מלך מצרים ... ויקח רקיון-פרעה את מלכות מצרים בחזקת היד ובערמה וישם פריעת מס על כל יושבי מצרים, על כן קראו שמו פרעה ... ויכתבו כתב דת וחוק לקרוא לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים פרעה.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין), מעשיות, עמוד 332-3

האר"י הקדוש מקשר את השם "פרעה" לעניין פסח ואומר כי פרעה הוא "פה רע" ופסח "פה סח" ומבאר שהגלות והגאולה קשורים בסוד הפה. פרעה רומז על טומאת מצרים - "מ"ט שערי טומאה" (שעל פי חז"ל הייתה הגדולה ביותר בהיסטוריה) וכאן מביא האר"י שפרעה מרמז שהיה פרוע מלשון פורענות. ועל כן "פה סח" שעל ידי כח הפה כגון תפילה ותחנונים, אמירת סדר פסח וברכות לתיקון המאכל[3] אפשר להינצל מאותה טומאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על משמעותו של פסוק זה מתקיימת מחלוקת בתלמוד: "רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א')
  2. ^ ראו מאמרו של אבישי גרינצייג, הכבדת לב פרעה, באתר מכללת אורות ישראל, הטוען כי מן המדרשים עולה כדברי הפרשנים הסבורים שלא ניטלה מפרעה הבחירה החופשית לחלוטין.
  3. ^ ראו מה שכתב המשנה ברורה בסימן ו' בשם האר"י שהביא: "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" ספר דברים, פרק ח'