ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/קריעה (אבלות)
בהלכה, קריעת בגד נערכת במסגרת דיני האבלות. מי שמת לו אחד משבעת הקרובים (אב, אם, אח, אחות, בן, בת ובן זוג) שחייבים לשבת עליהם שבעה, חייב בקריעה.
הקריעה הראשונה בתורה הייתה אצל ראובן, שקרע את בגדיו כשהוא גילה שיוסף נעלם מן הבור.[1] אחריו קרע גם יעקב את בגדיו כחלק מאבלו: ”וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים”.[2]
הלכות קריעה[עריכת קוד מקור]
לכהנים נאמר: "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו",[3] ומכאן למדו שמי שאינו כהן חייב בקריעה, אבל לדעת רוב הראשונים הקריעה היא מתקנת חכמים.
הקריעה נעשית בעמידה, השיעור שלה טפח ולא יותר, ואמרו חכמים "המקרע על המת יותר מדאי, לוקה משום 'בל תשחית'".[4]
הקריעה נעשית בבגד העליון, מיקומה בבית הצוואר, מלפנים, מלמעלה כלפי מטה, ולא לרוחב. זמנה מעיקר הדין בעת יציאת הנשמה, ולעיתים נוהגים לקרוע לפני שמוציאים את המת מן הבית לבית קברות. במקרים רבים נהוג שהקריעה מתבצעת בבית הקברות עצמו, בתחילת טקס ההלוויה, על ידי איש חברה קדישא (לנשים מתבצעת הקריעה על ידי אישה).
חלוק רופאים, צידדו באחרונים שלא ניתן לצאת בו ידי חובת קריעה[5].
קריעה אחר הורים[עריכת קוד מקור]
בהלכה קיימים הבדלים באופן הקריעה אחר אב או אם, לבין אופן הקריעה אחר קרובי משפחה אחרים.
- בעוד שאחר מתים אחרים קורע מעט בחלק העליון של הבגד העליון (ואם קורע יותר, עובר על איסור בל תשחית כדלעיל). אחר הורים קורע את כל הבגדים (מקטורן, אפודה, חולצה), וקורע עד כנגד הלב.
- אחר כל הקרובים קורע בצד ימין של הבגד, אחר אב ואם קורע בצד שמאל.
- אחר כל הקרובים יכול לקרוע בידיו או בעזרת כלי, אחר הוריו חייב לקרוע ביד.
- אם נתלכלכו בגדיו, תוך כדי שבעה, כך שאינו יכול ללובשם ונדרש להחליפם, אחר הוריו חייב לקרוע את הבגדים החדשים, אחר שאר קרוביו אין צורך לקרוע את הבגדים החדשים.
- על כל המתים רשאי לאחות את הקרעים לאחר שהסתיימו השלושים, על הוריו אינו רשאי לאחות לעולם. (הרגל מבטל שלושים, ועל כן על כל המתים, חוץ מהוריו, רשאי לאחות לאחר הרגל).
- אם נודע לאדם על מותם של הוריו לאחר שחלפו השלושים חייב לקרוע, על מתים אחרים אינו קורע.
חולה[עריכת קוד מקור]
אם נודע לחולה על מות קרובו, אין קורעים את חלוקו[6]. ואף אם הוא מטושטש מחמת חוליו, שאינו מרגיש מה שעושים לו, אין קורעים, שמא ירגיש[7].
קריעה בשעת יציאת נשמה[עריכת קוד מקור]
בנוסף לאבלים, כל מי שהיה נוכח בשעת יציאת הנשמה של אדם כשר מישראל צריך לקרוע את בגדו[8], אולם למעשה הפוסקים ציינו כי אין נוהגים כך בפועל[9], וכך נהוג כיום גם אצל הרופאים, האחיות ואנשי החברה קדישא, שאינם קורעים בעת יציאת נשמה[10]. למעשה, נחלקו אחרונים כיצד נכון לנהוג: פוסקים רבים הביאו להצדיק את נוהג זה שלא לקרוע בעת יציאת נשמה, משום שהמתים מוחלים על כבודם מלכתחילה, כדי שיעמדו אחרים עמם ביציאת נשמתם[11], ויש מהם שכתבו שמכל מקום יש לעמוד בחרדת הקודש, ולומר את פסוק "שמע ישראל" פעם אחת, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שלוש פעמים, "ה' הוא הא-לוהים" שבע פעמים, ו"ה' מֶלֶךְ, ה' מָלָךְ, ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" פעם אחת[12], ויש מי שכתב שהמדקדקים פותחים את הכפתור של החלוק, ומניחים אותו כך זמן מה, כדי שייראה כאילו קורע[13]. ויש סוברים שאכן למעשה יש לנהוג כשורת הדין, וצריכים לקרוע את הבגד בעת יציאת נשמה[14].
קריעה על תלמיד חכם[עריכת קוד מקור]
בתלמוד נקבע שגם על תלמיד חכם שנפטר יש לקרוע.[15] אך לפי הרמ"א נהוג להקל ואדם קורע רק על רבו שלימדו תורה.[16].
קריעה על חורבן ארץ ישראל[עריכת קוד מקור]
[[קובץ:תבנית:תמונה לטיפול|Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Shirat Hayam (1).jpg|שמאל|ממוזער|250px|תושב שירת הים קורע את בגדו בעת פינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות]] נהוגה קריעה גם על חורבן ארץ ישראל, כאשר אדם רואה יישוב בארץ ישראל בחורבנו, או רואה את הר הבית חרב, אך לפי רוב הפוסקים קריעה זו נוהגת רק כאשר אין שלטון יהודי בארץ.[17] המקור לכך הוא בתלמוד, שבו נאמר:
אמר ר' אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר" - וקורע. ירושלים בחורבנה, אומר: "ציון מדבר היתה ירושלים שממה" - וקורע. בית המקדש בחורבנו, אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה" - וקורע[18]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"ט
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ד
- ^ ספר ויקרא, פרק י', פסוק ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"א, עמוד ב'
- ^ רבי שלמה זלמן אוירבך, מובא בנשמת אברהם, חלק יו"ד, סי' ש"מ, אות ב'; וראו רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ג, סי' ל"ה, סק"ד.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ז, סעיף א', ובש"ך שם סק"א. וראו גם: הגאון מווילנה, ביאור הגר"א, יורה דעה, שם, סק"א; רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, כל בו על אבלות, עמ' 17, בשם שערי דעה.
- ^ רבי שבתי כהן, ש"ך, יורה דעה, סי' של"ז, סק"א; רבי חיים יוסף דוד אזולאי, ברכי יוסף, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן של"ז, אות ב', בשם הפרי צדיק.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, סעיף ה'.
- ^ רבי יוסף מולכו, שולחן גבוה, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"מ, אות ו', ובמקורות שציין שם; רבי יוסף חיים סופר, כף החיים, סי' תקמ"ז, ס"ק כ"ה. וראו פרופ' אברהם סופר אברהם, הלכות קריעה.
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הרב אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב', ערך אבילות ואנינות, ירושלים תשס"ו, טור 62, באתר אוצר החכמה. - ^ רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ג, סי' ל"ה, סק"ד, וחלק י"ד סי' פ"ד, אות ו'; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ד', חלק יו"ד, סי' ל"ח, סק"ט. וראו גם בשו"ת כרם חמד, חלק יורה דעה, סי' נ'; רבי רפאל אהרן בן שמעון, נהר מצרים, דף קל"ז, עמוד א'.
- ^ רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ד, סי' פ"ד, אות ו'.
- ^ הרב חיים דוד הלוי, עשה לך רב, חלק ה', סי' פ"ג, בתשובות הקצרות.
- ^ רבי משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חלק חו"מ, חלק ב', סי' ע"ג, אות י'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה, עמוד ב'
- ^ תבנית:ערוהש.
- ^ הרב אליעזר מלמד, קריעה על ראיית מקום המקדש, באתר "ישיבה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו, עמוד א'