קריעה (אבלות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה היהודית, קריעת בגד נערכת במסגרת דיני האבלות. מי שמת לו אחד משבעת הקרובים (אב, אם, אח, אחות, בן, בת ובן זוג) שחייבים לשבת עליהם שבעה, חייב בקריעה.

הקריעה הראשונה בתורה הייתה אצל ראובן, שקרע את בגדיו כשהוא גילה שיוסף נעלם מן הבור.[1] אחריו קרע גם יעקב את בגדיו כחלק מאבלו: "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים".[2]

הלכות קריעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכוהנים נאמר: "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו",[3] ומכאן למדו שמי שאינו כהן חייב בקריעה, אבל לדעת רוב הראשונים הקריעה היא מתקנת חכמים.

הקריעה נעשית בעמידה, השיעור שלה טפח ולא יותר ואמרו חכמים "המקרע על המת יותר מדאי, לוקה משום 'בל תשחית'".[4]

הקריעה נעשית בבגד העליון, מיקומה בבית הצוואר, מלפנים, מלמעלה כלפי מטה, ולא לרוחב. זמנה מעיקר הדין בעת יציאת הנשמה, ולעתים נוהגים לקרוע לפני שמוציאים את המת מן הבית לבית קברות. במקרים רבים נהוג שהקריעה מתבצעת בבית הקברות עצמו, בתחילת טקס ההלוויה, על ידי איש חברה קדישא (לנשים מתבצעת הקריעה על ידי אישה).

בנוסף לאבלים, כל מי שהיה נוכח בשעת יציאת הנשמה של אדם כשר מישראל צריך לקרוע, אולם למעשה נוהגים להקל בכך.[5] בתלמוד נקבע שגם על תלמיד חכם שנפטר יש לקרוע.[6] אך לפי הרמ"א נהוג להקל ואדם קורע רק על רבו שלימדו תורה.[7]

קריעה אחר הורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה קיימים הבדלים באופן הקריעה אחר אב או אם, לבין אופן הקריעה אחר קרובי משפחה אחרים.

  • בעוד שאחר מתים אחרים קורע מעט בחלק העליון של הבגד העליון (ואם קורע יותר, עובר על איסור בל תשחית). אחר הורים קורע את כל הבגדים (מקטורן, אפודה, חולצה), וקורע עד כנגד הלב.
  • אחר כל הקרובים קורע בצד ימין של הבגד, אחר אב ואם קורע בצד שמאל.
  • אחר כל הקרובים יכול לקרוע בידיו או בעזרת כלי, אחר הוריו חייב לקרוע ביד.
  • אם נתלכלכו בגדיו, תוך כדי שבעה, כך שאינו יכול ללובשם ונדרש להחליפם, אחר הוריו חייב לקרוע את הבגדים החדשים, אחר שאר קרוביו אין צורך לקרוע את הבגדים החדשים.
  • על כל המתים רשאי לאחות את הקרעים לאחר שהסתיימו השלושים, על הוריו אינו רשאי לאחות לעולם. (הרגל מבטל שלושים, ועל כן על כל המתים, חוץ מהוריו, רשאי לאחות לאחר הרגל).
  • אם נודע לאדם על מותם של הוריו לאחר שחלפו השלושים חייב לקרוע, על מתים אחרים אינו קורע.

קריעה על חורבן ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושב שירת הים קורע את בגדו בעת פינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות

נהוגה קריעה גם על חורבן ארץ ישראל, כאשר אדם רואה יישוב בארץ ישראל בחורבנו, או רואה את הר הבית חרב, אך לפי רוב הפוסקים קריעה זו נוהגת רק כאשר אין שלטון יהודי בארץ.[8] המקור לכך הוא בתלמוד, שבו נאמר:

אמר ר' אלעזר: הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר" - וקורע. ירושלים בחורבנה, אומר: "ציון מדבר היתה ירושלים שממה" - וקורע. בית המקדש בחורבנו, אומר: "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה" - וקורע[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.