ועדת השרים להתיישבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ועדת השרים להתיישבות (או בשמה המלאה "ועדת שרים לענייני התיישבות באזור יהודה ושומרון") היא ועדת שרים של ממשלת ישראל אשר מונתה לשם אישור הקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון (בעבר גם בסיני ורמת הגולן).

תפקיד וסמכויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישורה של הוועדה מקנה ליישוב מעמד רשמי, המאפשר לו לקבל שירותים מוניציפליים ואחרים. ללא אישורה של הוועדה לא ניתן להקים יישוב כפרי חדש. הוועדה, בין היתר, דנה הוועדה ומגבשת את מדיניות הממשלה בנוגע לבנייה בלתי-מוסדרת שבוצעה באזור ובהכרה ביישובים שבנו על אדמות מדינה[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה הוקמה לראשונה בשנת 1972, בשם "המועצה להתיישבות", ביוזמת השר ללא תיק ישראל גלילי, שהיה ממצדדי תנועת ההתנחלות ומיוזמי הקמת ימית[2]. גלילי ביקש לקדם בניית יישובים בשטחים שמדינת ישראל כבשה לאחר מלחמת ששת הימים, נושא שהיה שנוי במחלוקת בין השותפות במערך, מפלגות העבודה ומפ"ם[3]. בשנת 1973 אישרה הוועדה את הקמת ימית בפתחת רפיח[4], למרות שבמקביל נערכו שיחות שלום בראשות מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס (תוכנית רוג'רס), ואף הוצע שמדינת ישראל תחכור את פתחת רפיח במסגרת הסכם שלום[5]. בתקופה זו אושרה גם הקמתם של עשרות יישובים ברמת הגולן[6], סביב ירושלים, אזור צפון ים המלח ובקעת הירדן[7].

בסך הכל, בעת שגלילי כיהן כיושב ראש הוועדה (בתקופת ממשלות לוי אשכול, גולדה מאיר וממשלת יצחק רבין הראשונה), אושרה הקמתם של 76 יישובים חדשים[8].

תקופת השיא של פעילות הוועדה באישור יישובים חדשים ביהודה ושמרון הייתה בשנים 1977-1981, כאשר שר החקלאות אריאל שרון עמד בראשה. במשך שלוש שנים החליטה הוועדה על הקמת 72 יישובים ברחבי יהודה ושומרון[9][10]. לראשונה מאז הקמת המדינה אושרו גם יישובים שהוקמו ביוזמה פרטית על אדמה פרטית כמו שערי תקווה ואורנית או על אדמות מדינה כמו ביתר עילית ואפרת.

עם תום כהונתה של ממשלת רבין ב־1995, הופסקה עבודתה של ועדת שרים להתיישבות ומאז לא אושרה הקמת אף התנחלות חדשה. בשנת 1999, עם הקמת ממשלת ישראל העשרים ושמונה, הוחלט על הקמתה מחדש של ועדת השרים בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, בתקופה זו עסקה הוועדה באישור הקמתם של יישובים חדשים בכל רחבי המדינה. בין השאר אישרה את הקמתם של היישובים נווה תמרים וחירן[11], תוכנית להקמת 9 יישובים חדשים בגולן שלא יצא לפועל בסוף 2003[12] והקמת מרחב התיישבות כפרי-קהילתי במזרח חבל לכיש, בו שוכנו מפוני גוש קטיף בשנת 2007[13].

אולם עם תום כהונת ממשלת ישראל השלושים ואחת, בראשות אהוד אולמרט, פורקה הוועדה. ב-2012 הוקמה ועדה זו מחדש, על ידי ממשלת ישראל ה-32 בראשות בנימין נתניהו, והוא העומד בראש הוועדה[14].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת שרים לענייני התיישבות באזור יהודה ושומרון, באתר משרד ראש הממשלה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ועדת שרים לענייני התיישבות באזור יהודה ושומרון, באתר משרד ראש הממשלה
  2. ^ דיין בעד הקמת העיר "ימית" ־ אך לא יעלה ההצעה בממשלת, מעריב, 25 באוקטובר 1972
  3. ^ מפ"ם קובלת על פעולות ועדת השרים להתיישבות, דבר, 6 בנובמבר 1975
  4. ^ שרף: המרכז בפיתחת רפיח אבן פינה ליישוב עירוני, מעריב, 23 בפברואר 1973
  5. ^ יוסף חריף, ישראל מציירת את "מפת השלום עם מצרים, מעריב, 5 בינואר 1973
  6. ^ גלילי:לא נוכל להאבק בהתנחלויות, בל להקים התנחלויות בעצמנו, מעריב, 2 בדצמבר 1975
  7. ^ דן פתיר, הנוסח המלא של סיכום שרי העבודה על תכנית הפעולה בשטחים, דבר, 16 באוגוסט 1973
  8. ^ שלמה נקדימון"ישראל גלילי: שומר המסד ונוטה הקו" מאת עמוס שיפריס, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2010
  9. ^ אלוף בן"בהתנחלויות יש אלמנט של זמניות, למתנחלים אין זכות קניין על בתיהם", באתר הארץ, 3 באפריל 2004
  10. ^ הישובים שהקמתם אושרה בוועדת השרים להתיישבות, מעריב, 30 בדצמבר 1982
  11. ^ שלומי שפר, המועצה הארצית אישרה את הקמת היישובים נוה תמרים וחירן בנגב, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2001
  12. ^ דיאנה בחור-ניר, התוכנית ליישוב הגולן: מחאות בדמשק, ביקורת בארה"ב, באתר ynet, 31 דצמבר 2003
  13. ^ צפריר רינתאל תיגעו בחבל לכיש, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2007
    רוני סופר, אושרה הרחבת ישובים עבור מפוני ההתנתקות, באתר ynet, 31 באוגוסט 2007
  14. ^ ברק רבידהממשלה אישרה את הקמת ועדת השרים להתנחלויות, ברק ומופז התנגדו, באתר הארץ, 19 ביוני 2012