רבי יצחק נפחא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יצחק נפחא
מקום פעילות ארץ ישראל
השתייכות דור שני ושלישי לאמוראים
רבותיו רבי יוחנן
בני דורו רב אמי, רב אסי, ריש לקיש, רב לוי, רב נחמן, רבי אבהו, ורבי חנינא בר פפי
צאצאים רבי יוחנן בן רבי יצחק נפחא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי יצחק נפחא היה אמורא ארץ ישראלי בן הדור השני והשלישי. כינויו "נפחא" (המעיד על מקצועו, נפח) המופיע לעיתים קרובות בתלמוד הבבלי אינו מופיע כלל בתלמוד הירושלמי.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה חבר בבית מדרשו של רבי יוחנן, והרבה מאמרים אמר בשמו. תלמידיו החשובים של ר' יוחנן, רב אמי ורב אסי, היו יושבים לפני ר' יצחק. כבר בימי ר' יוחנן הגיע למעלה גבוהה בתורה, ופעם כשחלק על ר' יוחנן באגדה, אמר ריש לקיש: "טובים דברי נפחא מדברי בר נפחא" (ר' יוחנן נקרא בתלמוד לעיתים בשם "בר נפחא"). רבים מחכמי ארץ ישראל למדו איתו הלכה ואגדה ומסרו מאמרים בשמו.

ר' יצחק ירד מארץ ישראל לבבל ובא בקשר עם ראשי חכמיה. החכמים שאיתם התרועע הרבה היו רב לוי (גם הוא בעל אגדה ידוע) ורב נחמן, רבי אבהו, ורבי חנינא בר פפי[1]. בנו היה רבי יוחנן בן רבי יצחק נפחא[2].

ר' יצחק היה מבעלי האגדה הפוריים ביותר בדורו. החשיב מאוד את האגדה, כי סבר שהיא מחזקת את מורל העם ומעודדת את רוחו שלא להתייאש בגלל העוני והסבל ששררו באותו הדור. לעומת זאת, על הזנחת בני דורו את ההלכה ונטייתם הגוברת לאגדה היה אומר: "לשעבר כשהייתה הפרוטה מצויה, היה אדם מתאווה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד. ועכשיו כשאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאווה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה".

את העניות ששררה בימיו בארץ ישראל הוא מתאר: "על הדורות הללו נאמר "ואכלת את עשב השדה", שאדם משכים על שדהו ואוכלה עד שהיא עשב"[3] – ביטוי לכך שהאדם אינו יכול לחכות עד שהתבואה תבשיל.

מאגדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' יצחק היה בעל הלכה ובעל אגדה כאחד. פעם ישבו לפניו רב אמי ורב אסי. אחד אמר "יאמר מר הלכה" ואחד אמר "יאמר מר אגדה". התחיל לאמר הלכה – אחד לא הניח לו, התחיל לאמר אגדה ואחד לא הניח לו. אמר להם: "אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי נשים – אחת ילדה ואחת זקנה. ילדה מלקטת לו לבנות, וזקנה מלקטת לו שחורות – נמצא קירח מכאן ומכאן". לבסוף אמר שתי אמרות – דבר אגדה ודבר הלכה – על אותו פסוק[4].

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין, יגעתי ומצאתי – תאמין"[5].
  • "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין"[6].

ציונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות מקום קבורתו מופיע בספר הגלגולים[7]: "חוץ לטבריה, כנגד כותל הצפוני של החומה – וקרוב אליו, יש שם כמו שניים או שלושה כוכין, ואומרים כי הם קברי צדיקים, ואיני זוכר מה שאומרים העולם. ונלע"ד שאומרים שרבי יצחק נפחא אחד מהם, והודה לי מורי שהם קברי צדיקים. ונלע"ד שאמר לי, שהוא כמו שאומרים בני אדם".

זיהוי עם רבי יצחק האמורא שבתלמוד הבבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשיטת רש"י "רבי יצחק" שבכל התלמוד הוא רבי יצחק נפחא, ונקרא גם בשמות הבאים: "יצחק בן טבלא"; "יצחק בן חקלא"; "יצחק בן אלעא"; "יצחק בן אחא דשמעתא"; ו"יצחק בן פנחס"[8].

לשיטת רשב"ם קיים חילוק בין דברי אגדה ודברי הלכה בתלמוד. חמשת הכינויים הללו מתייחסים לאמורא המוזכר באגדתא ששמו האמיתי הוא "יצחק בן פנחס", ואילו "רבי יצחק" המוזכר בהלכה בשמו האמיתי הוא "יצחק בן אחא"[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


תקופת חייו של הרב רבי יצחק נפחא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן