לדלג לתוכן

אפרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפרים
אב יוסף עריכת הנתון בוויקינתונים
אם אסנת עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים שארה, Tahan, Zabad, Beker, Shuthelah, Telah
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אֶפְרַיִם הוא דמות מקראית, בנו השני של יוסף לפי המקרא, ונכדה של רחל. לפי ספר בראשית הוא נולד במצרים במהלך "שבע השנים הטובות"; אימו הייתה אסנת בת פוטי פרע. צאצאיו היו שבט אפרים.

מקור שמו של אפרים מוסבר בספר בראשית שהוא מלשון רוב וריבוי: ”וְאֵת שֵם הַשֵנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְאֶרֶץ עָנְיִי”.[1]

במחקר העדכני של תקופת המקרא נוטים להניח כי תקופת האבות אינה תקופה היסטורית משום שהסיפור המקראי גדוש בפרטים אנכרוניסטיים המשקפים את תקופת המלוכה המאוחרת, ולזמן זה מתארכים את כתיבת סיפורי האבות.[2][3][4][5] לפיכך אין לדעת מתוך סיפורי האבות דבר ברור על אפרים האיש, עצם קיומו וקורותיו, פרט לכך שדמותו היא אכן דמות האב האפונים של שבט אפרים. אולם מתוך שמו ניתן להסיק על מהותו של אפרים.

אשר למשמעות שמו, מקובל על הכל כי זהו שם גאוגרפי, בשל הסיומת האופיינית "-יִם". אשר לרכיב "אפר" נחלקו הדעות במחקר; היו שסבר כי בא מלשון "פרי", ואילו טורטשינר סבר שבא מלשון עפר, אדמה, והר אפרים נקרא כך משום בקעותיו העשירות באדמה, בניגוד להר יהודה הסלעי.[6]

בהיותו שם גאוגרפי ולא שם פרטי, יש להניח כי השבט נקרא על שם חבל הארץ שהתיישב בו. כך גם אביו האפונימי אפרים, שלאור זאת אולי כלל לא היה דמות ממשית.

בתנ"ך קיימות שתי מסורות אודות תולדותיו של אפרים. על פי המסורת הראשית, המופיעה בבראשית מא[7], אפרים נולד במצרים ומת במצרים. על פי מסורת אחרת, המופיעה בדברי הימים א ז, אפרים חי בארץ כנען, בניו נהרגו בהתקלות עם תושבי העיר גת ולאחר מותם בנתה שארה בתו שלוש ערים. ייתכן כי מגמתו של סיפור זה היא להבליט את הקשר של שבט אפרים לארץ ישראל. יש הסוברים כי שבט אפרים עלה לארץ ישראל טרם התנחלות השבטים בארץ[8], ואחרים טוענים כי הסיפור מיוחס לתקופה שלאחר כיבוש הארץ.[9]

יעקב מברך את בני יוסף, ציור מעשה ידי גוארצ'ינו
ערך מורחב – ברכת אפרים ומנשה

כשהביא יוסף את בניו אפרים ומנשה לאביו יעקב כדי שיברכם, הוא החזיק את אפרים בימינו, כדי שיעקב יחזיקו בשמאלו - ואת מנשה יברך יעקב בימינו, משום שמנשה היה הבכור. אולם יעקב שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על אפרים בעת שברך את נכדיו: "המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ". למרות מחאת יוסף, מבהיר יעקב כי הוא עושה זאת במכוון ("יָדַעְתִי בְנִי יָדַעְתִי") ומציין כי מנשה "יִהְיֶה-לְעָם" אולם "אָחִיו הַקָטֹן (אפרים) יִגְדַל מִמֶנוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגוֹיִם".[10]

כך מתואר הסיפור בפסוקי התורה:

"וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו: לֹא-כֵן אָבִי – כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר: יָדַעְתִּי בְנִי, יָדַעְתִּי, גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם. וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר 'יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה', וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה"

לצאצאי אפרים מתייחס גם יהושע בן נון.[12]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אפרים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ספר בראשית, פרק מ"א, פסוק נ"ב.
  2. John van Seters, Abraham in History and Tradition, New Haven and London, 1975
  3. נדב נאמן, פרשת 'כיבוש הארץ' בספר יהושע ובמציאות ההיסטורית. בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 284–347, ובפרט 299–301.
  4. איתמר זינגר, מצרים, כנענים ופלשתים בתקופת ההתנחלות והשופטים, בתוך נדב נאמן וישראל פינקלשטיין (עורכים), מנוודות למלוכה: היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, מוגש לפרופ' משה כוכבי במלאת לו שישים שנה מחבריו ותלמידיו, ירושלים (1990), עמ' 402–438.
  5. ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, אוניברסיטת תל אביב, 2003, עמ' 45–63.
  6. שמואל ייבין באנציקלופדיה מקראית כרך א', תש"י (1950), הדפסה חמישית תשל"ח (1978), טורים 505–506, בערך 'אפרים'.
  7. על הולדתו מסופר בבראשית פרק מא פסוקים 50–52; על ברכת יעקב לאפרים מסופר בבראשית פרק מח
  8. טענה שרש"י על החומש שולל וכותב שאומנם הם ניסו לעלות אבל נהרגו בידי העמים שחיו בארץ
  9. שרה יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים, ירושלים, מוסד ביאליק, 1977, עמ' 320-319
  10. ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוקים י"גכ'.
  11. ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ-כט.
  12. "וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ וְלַמִּזְרָח נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ. וְעַל יְדֵי בְנֵי מְנַשֶּׁה בֵּית שְׁאָן וּבְנֹתֶיהָ תַּעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ דּוֹר וּבְנוֹתֶיהָ בְּאֵלֶּה יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל".[11]
אילן יוחסין של דמויות ספר בראשית
 
{{
 
{{
 
 
 
 
 
{{ {{ {{
מקרא
הורות[א 1]
נישואין
בעל - פילגש
 
גברתשפחה
גבר
אישה
אחד משלושת האבות
אחת מארבע האמהות
אבי אחד משבטי ישראל
 
 
 
 
{{ {{
 
 
 
 
{{ {{
 
 
 
 
{{ {{
 
 
 
 
{{ {{
 
 
 
 
{{
 
{{
 
{{ {{
 
 
 
 
 
 
 
{{ {{ {{
 
 
 
{{
 
 
 
 
 
 
{{ {{
 
[א 2]
 
 
{{
 
 
 
 
 
 
{{ {{ {{
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{ {{ {{ {{ {{
 
{{ {{ {{ {{ {{ {{ {{ {{ {{ {{ {{
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
{{
{{
{{
{{
{{
{{
 
 
{{
{{
{{
{{
{{
ריפת (דיפת)



 
{{
תרשיש (תרשישה)


 
{{
 
{{
{{
סבתה (סבתא)


{{
להבים


{{
{{
{{
 
 
 
 

 
{{
מש (משך)


{{
{{
{{
 
{{
דודנים (רודנים)


 
{{ {{
{{
{{
{{
 
 
 
 
 
{{
רעמה (רעמא)


{{
כפתורים



 
{{
 
{{
{{
{{
עובל (עיבל)



 
 
{{
{{
 
 
{{
שלף


{{
אבימאל


 
 
{{
סיני


 
{{
{{
{{
{{
{{
 
 
{{
ירח


{{
אופר (אופיר)



 
{{
{{
 
{{
{{
הדורם


{{
{{
 
 
{{
אוזל


{{
יובב



 
{{
 
{{
{{
דקלה


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
{{
 
{{
 
{{
 
 
 
{{
 
 
{{
ישבק


{{
שוח


 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
 
{{
 
{{
טבח


{{
חזו


{{
 
 
 
{{
 
 
 
 
 
 
 
{{
גחם


{{
פלדש


{{
בוז


 
 
 
 
 
 
{{
עיפה


{{
שבא


{{
{{ {{
תחש


{{
ידלף


{{
קמואל


 
{{
בת בכירה


{{
בת צעירה


 

 
 
{{
{{ {{
{{ {{
{{
 
{{
כשד


 
 
 
 
 
{{
 
{{
{{
 
 
{{ {{
בן־עמי


 
 
{{
{{
אשורים


{{
{{
 
 
{{
{{ {{
{{
 
 
 
 
{{ {{
{{
 
{{
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
 
{{
 
{{
 
 
יעקב (ישראל)
יעקב (ישראל)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
 
{{
{{
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
 
 
 
 
{{ {{
{{
{{
 
 
{{ {{
{{
 
 
 
{{ {{
 
{{
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
 
{{
שוע


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{{
{{
{{
 
{{
{{
{{
{{ {{ {{
מכיר


 
{{
{{
{{
 
{{
 
{{
{{
{{
 
 
 
 
{{
{{
{{
 
 
 
{{
{{
{{ {{
{{
 
{{
{{
{{
 
{{
 
{{
{{ {{
{{
 
{{
{{
 
 
{{
{{
{{ {{
{{
 
{{
 
{{
{{
{{
{{ {{
{{
 
 
{{
{{
בריעה


{{
 
{{
 
{{
 
{{
 
 
{{
מלכיאל


 
{{
חבר


הערות:

הערות שוליים:

  1. כדי שהקו יסמן הורות עליו לרדת למטה
  2. מקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא מפורש בספר בראשית.
  3. הסבר זה הוא על פי הפשט ופירוש דעת מקרא, אולם על פי חז"ל הפלשתים נולדו מפתרוסים ומכסלוחים שהיו "מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים". ברש"י י יד. ובבראשית רבה לז ה.
  4. יש המזהים את יסכה בת הרן עם שרה, אשת אברהם.