חטרא
 | |||||||
| חורבות חטרא | |||||||
| מדינה / טריטוריה |
 עיראק | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך נטישה |
241  | ||||||
| קואורדינטות | 35°35′17″N 42°43′06″E / 35.588055555556°N 42.718333333333°E | ||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
  | |||||||
חטרא (ערבית الحضر; כיום אלחאדר) היא עיר עתיקה אשר חורבותיה שוכנות בלב נווה מדבר במחוז נינוה בצפון-מערב עיראק, כ-290 ק"מ צפונית-מערבית לבגדאד וכ-110 ק"מ דרומית-מזרחית למוסול. העיר נוסדה בתקופת הממלכה הסלאוקית והתקיימה משך כ-500 שנה עד שחרבה בידי הסאסאנים. בשנת 1985 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית.
בתחילת מרץ 2015 נמסר על ידי הממשלה העיראקית כי כוחות של המדינה האסלאמית החלו בהריסת שרידיה הארכאולוגיים של העיר העתיקה.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נוסדה בתקופה הסלאוקית במהלך המאה ה-3 לפנה"ס, ובמאה ה-2 לפנה"ס הייתה לחלק מהאימפריה הפרתית. היא הייתה לבירתה של ממלכת ערבה, אחת הממלכות הערביות המוקדמות, אשר התקיימה תחת חסותה של האימפריה הפרתית. בשל מיקומה האסטרטגי בגבולה המערבי של האימפריה הפרתית, הפכה חטרא לאזור חזית במאבקם של הפרתים עם הרומאים, ובמהלך המאה ה-2 הדפה העיר בהצלחה את התקפותיו של טראיאנוס בשנת 116, ומאוחר יותר של ספטימיוס סוורוס ב-195 וב-198. עם זאת, המצור הרומאי האחרון על העיר הסתיים בכריתת הסכם בין חטרא לבין הרומאים ומאז שכן בעיר חיל מצב רומאי. בשנת 238 הצליחה העיר לעמוד בפני התקפותיו של ארדשיר הראשון מלך הסאסאנים, אך שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 241 כבש את העיר שאפור הראשון, בנו של ארדשיר, והחריב אותה עד היסוד. ההיסטוריון הפרסי בן המאה ה-10 מוחמד אבן ג'ריר א-טברי איזכר בכתביו את האגדה הערבית לפיה נפלה העיר בשל בגידתה של בתו של מלך חטרא, אשר מסרה את העיר לידיו של שאפור הראשון. זה הרג את מלך חטרא ונשא את הנסיכה לאישה, אך לבסוף הרג גם אותה.
העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נבנתה בצורת מעגל בדומה לערים פרתיות אחרות כמו ארביל וקטסיפון. במרכזה ניצב מתחם גדול לאל השמש שהשתרע על שטח של 12,000 מ"ר והיה המבנה היחיד בעיר שנבנה מאבן. יתר המבנים בחטרא נבנו מלבנים שהוכנו מתערובת של אדמה וקש ויובשו בשמש. מתחם אל השמש כלל מספר מקדשים והיה מקום עלייה לרגל, והעיר התפתחה סביבו בכל הכיוונים. סביב העיר היו שתי חומות - החיצונית באורך של 8 ק"מ ובקוטר של 2 ק"מ הייתה עשויה לבנים והפנימית נבנתה מאבן ולאורכה נבנו 163 מגדלי הגנה שהמרחק ביניהם לא עלה על 35 מטר.
העיר נחקרה במהלך המאה ה-20, בעיקר על ידי משלחות איטלקיות, והמקדש שוחזר בתקופת שלטונו של סאדם חוסיין. רוב הממצאים שנמצאו בעיר שוכנו במוזיאונים במוסול ובבגדאד, אך חלקם נגנב מהאחרון בשנת 2003.
במרץ 2015 דווח כי אנשי המדינה האסלאמית השחיתו את שרידי העיר. ב-26 באפריל 2017 הודיעו כוחות ממשלת עיראק כי כבשו חזרה את חטרא מידי המדינה האסלאמית.[2]
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תושבי חטרא דיברו, או לפחות כתבו, ארמית בכתב ייחודי לעיר. הם סגדו לאלים רבים ואימצו את אליהם של מספר תרבויות, בין היתר מהמיתולוגיה המסופוטמית והיוונית וכן אלים סורים וערבים פרה-איסלמיים. הפנתאון של חטרא כונה בארמית "בית אלהא" ("בית האלוהים"), שם שהתייחס לעיתים לעיר עצמה, ובראשו עמד אל השמש. עוד היו בעיר מקדשים לנגאל, הרמס והרקולס היווניים, אתרתה הסורי, אלאת ושמייה הערביים ואלים רבים אחרים.
כלכלת העיר נשענה על נווה המדבר בו שכנה ועל חקלאות. העיר שכנה לאורך דרכי המסחר של מסופוטמיה, אם כי לא נמצאו בעיר תעודות בעניין זה כפי שנמצאו בתדמור ששוכנת על אותו ציר. כוחה הצבאי של חטרא היה בעיקר בחומותיה שסיפקו לה הגנה טובה משך מאות שנים, ותושביה ייצרו תערובת נפיצה על בסיס נפט אשר זכתה לכינויי "אש חטרא", ואותה השליכו באמצעות חיצים או קטפולטות לעבר הצרים על העיר (ראו לדוגמה אש יוונית).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ח'אטרה, כתבת וידאו באתר צור שיזף
- אודות חטרא
- חטרא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Islamic State 'demolishes' ancient Hatra site in Iraq, באתר BBC, 7 במרץ 2015 (באנגלית)
- ^ IS conflict: Iraqi force 'retakes ancient city of Hatra'' באתר BBC, 26 באפריל 2017 (באנגלית)
 | |
|---|---|
|