חיים יעקב גולדוויכט

הרב חיים יעקב גולדוויכט

הרב חיים יעקב גולדוויכט
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	24 באוגוסט 1925 ד' באלול ה'תרפ"ה ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	7 בפברואר 1995 (בגיל 69) ז' באדר א' ה'תשנ"ה ירושלים
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	? – 7 בפברואר 1995
השתייכות	יהדות חרדית
תפקידים נוספים	ראש ישיבה
רבותיו	הגרי"ז סולובייצ'יק מבריסק, החזון איש

הרב חיים יעקב גולדוויכט בצעירותו (מאחור), שני משמאל: הרב יצחק ברוכסון, אביה החורג של אשתו רחל מרים

הרב חיים יעקב גולדוויכט (ד' באלול ה'תרפ"ה, 24 באוגוסט 1925 – ז' באדר א' ה'תשנ"ה, 6 בפברואר 1995) היה ממייסדי ישיבת כרם ביבנה, ישיבת ההסדר הראשונה בארץ ישראל, וראש הישיבה הראשון שלה. קיבל בשם "איגוד ישיבות ההסדר" את פרס ישראל לשנת ה'תשנ"א.

תולדות חייו

נולד בחצר שטרויס שבירושלים, לרב ישראל אלעזר גולדוויכט, חסיד בויאן, דור תשיעי בירושלים. למד בתלמוד תורה עץ חיים ובישיבת עץ חיים בראשות הרב איסר זלמן מלצר, תוך כדי כך שהוא מקיים קשרים הדוקים עם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק. בהמשך למד בישיבת סלבודקה בבני ברק, בראשות הרב אייזיק שר, ונעשה קשור לחזון איש, איתו למד רבות והתייעץ בעניינים שונים.

נישא לרחל מרים ברקוביץ שעלתה לארץ ישראל לאחר השואה בפתח תקווה.

השנים ב"כרם ביבנה"

בתחילת שנות ה-50, התחילה התעוררות תורנית בציבור הדתי לאומי, בעקבות הקמת ישיבת כפר הרא"ה של הרב משה צבי נריה כעשר שנים קודם לכן. עד אז, הישיבה הדתית לאומית היחידה הייתה ישיבת מרכז הרב. בוגרי כפר הרא"ה הקימו ישיבות שהפכו מיד לאחר הקמתן לחרדיות: ישיבת כנסת חזקיהו, ומאוחר יותר (אחרי הקמת "כרם ביבנה") גם ישיבת הנגב (עזתה). צעדים אלו גררו ביקורת רבה הן מצד חוגי המזרחי והן מצד התלמידים, בטענה שבמקום לבנות עולם תורה דתי לאומי עוזבים הבוגרים את הציבור שממנו באו.

בעקבות כך, גובשה אז קבוצה של שנים עשר בוגרי ישיבת כפר הרא"ה, עם המדריך שלהם, הרב חיים דרוקמן, במטרה להקים ישיבה דתית לאומית. מנהיגי המזרחי פנו אז אל הרב גולדוויכט, אשר גר אז בבני ברק בשכנות לחזון איש, בבקשה שייקח על עצמו את ראשות הישיבה. הרב גולדוויכט התייעץ עם החזון איש, שביקש ממנו לחכות עוד שנה, ובסופה ולהחליט על צעדיו. כאשר חזר הרב גולדוויכט לביתו וסיפר לאשתו על בקשת החזון איש, פנתה אשת הרב, הרבנית מרים, לחזון איש, ושטחה בפני החזון איש את עוניים הקשה והבלתי נסבל. לאחר שמיעת דבריה נתן החזון איש אישור למהלך. לעומתו, הרב מבריסק התנגד בחריפות להליכתו לישיבה של המזרחי. בסופו של דבר קיבל הרב גולדוויכט את ההצעה ובחודש מרחשוון ה'תשי"ד (1953) פתח את הישיבה כרם ביבנה. הוא עמד בראשה 40 שנה, עד שנת תשנ"ג (1993), אז פרש מראשות הישיבה בשל מחלת הלב שלו שהחריפה.

בשנתו האחרונה גר בירושלים ליד בתו וחתנו בשכונת ארזי הבירה ובז' באדר א' ה'תשנ"ה נפטר מדום לב.

משפחתו

בנו הרב יוסף מכהן כר"מ בישיבת אור ישראל לצעירים בעיר פתח תקווה.

בתו הרבנית לאה מיירניק (נפטרה כ"ו תמוז תשע"ז) כיהנה במשך כשבע שנים כמורה בבית הספר 'חורב', כמו כן הדריכה כלות לפני חתונתן, ואף עסקה ביחד עם בעלה בטיפול בבעיות בשלום בית במגזר הדתי והחרדי. מסרה הרצאות בנושאים שונים כמו חינוך ילדים ו'שלום בית' וסביב מועדי ישראל. בעלה הרב משה שמעון מיירניק, כיהן כראש כולל "תפארת שרגא" בירושלים במשך עשרים וחמש שנה, ולאחר פטירתו בג' סיוון תשס"ו הוציאו בני המשפחה תחת ניצוחה מכתביו את ספרי 'שמועות משה' על מועדי ישראל, שני חלקים, על הלכות תשובה להרמב"ם, וכן כרך על ההגדה של פסח. ו'התבוננות ומעשה', שני חלקים, מאמרי התבוננות בהשקפה יהודית וכן הספר רב המכר 'פרקי חינוך' על חינוך הילדים בדורנו.

אחיינו, הרב מאיר גולדוויכט הוא מראשי הישיבה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק.

השקפת עולמו

הרב גולדוויכט אחז בהשקפת עולם ליטאית, מבחינת מרכזיות מצוות תלמוד תורה בחיי הפרט ובחיי העם. הוא רצה שישיבתו תדמה בכל דבר ועניין לישיבות החרדיות, מבחינת מתכונת הלימודים ועולם הערכים של הבחורים שלמדו בה.

לגבי מסלול ה"הסדר" היה תמיד נוהג לומר: "אנחנו לא 'ישיבת הסדר', אנחנו 'ישיבה עם הסדר'". כלומר: מי שרוצה לשרת בצבא – יורשה לו, אבל הישיבה עצמה היא "שטח נקי" ללימוד תורה. בעניין זה היה לו ויכוח עם כמה ראשי ישיבות הסדר אחרים, שראו את ההסדר כעניין שהוא "לכתחילה", כאשר הרב גולדוויכט ראה אותו כ"דיעבד". היה מקורב גם לרבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ', והיה מתייעץ עמו בנושאי הלכה והשקפה. כך למשל הרבי יעץ לו שבנו ימשיך ללמוד בכולל פוניבז'.

שיטת לימודו, ספריו וכתביו

הרב גולדוויכט נחשב בילדותו כאחד מעילויי ירושלים, ובהיותו ב"חדר" של ישיבת עץ חיים "קפץ" שתי כיתות. כבחור צעיר היה יוצא ובא בבתיהם של שועי ירושלים והיה אהוב מאוד עליהם מחמת כשרונותיו וידיעותיו הבלתי רגילות, ולא אחת מצוטטות שאלותיו ותשובותיו החריפות בכתביהם, למשל הרב זליג ראובן בנגיס, הרב צבי פסח פרנק, ואחרים

חלק משיחותיו כונסו בספרים "אסופת מערכות", שהראשון שבהם יצא בחייו על ידי תלמידו הרב שלמה גמרא. לאחר ההצלחה של הפרסום הראשון, נתבקש הרב יעקב ב. פרידמן, אשר כתב באותה עת בעיתון החרדי "יתד נאמן", להמשיך את הסדרה. הרב פרידמן הוציא ספרים על המועדים, פרקי אבות, והגדה של פסח. הסגנון בו כתב פרידמן את שיחותיו של הרב גולדוויכט, גרר ביקורת בשל השפה הנמלצת ופיתולי הלשון, בניגוד לדרך ההבעה הפשוטה שאפיינה את שיעוריו ושיחותיו של הרב גולדוויכט. למרות זאת, סמך הרב גולדוויכט את ידיו על עריכתו של פרידמן. ולאחר פטירתו של הרב גולדוויכט עברה עריכת ספריו לידי חתנו הרב משה מירניק שהוציא את החלקים על החומשים ואף ערך מחדש חלק מהספרים על המועדים.

לקריאה נוספת

• מאמריו באתר אסיף
• הרב מאיר אורליאן, אהבת התורה במשנת הרב יעקב חיים גולדוויכט, חיים שתהא בנו אהבת תורה, תש"פ, עמ' 28, באתר ספריית אסיף