חיים דרוקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב חיים דרוקמן
הרב חיים דרוקמן
הרב חיים דרוקמן
לידה 15 בנובמבר 1932 (בן 89)
ט"ז בחשוון ה'תרצ"ג
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה קוטי, פולין
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה ישיבת מרכז הרב עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק

אמונה

תפקידים נוספים חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת, חבר הכנסת עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו הרב צבי יהודה קוק, הרב דוד כהן
תלמידיו הרב ארל'ה הראל, הרב דוד דודקביץ, הרב נעם פרל
חיבוריו קמעא קמעא, לזמן הזה, צמאה נפשי ועוד
חבר הכנסת
13 ביוני 197721 בנובמבר 1988
(11 שנים)
7 ביוני 199917 בפברואר 2003
(3 שנים ו־36 שבועות)
כנסות 911, 15
תפקידים נוספים
סגן שר הדתות
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל למפעל חיים בשנת התשע"ב
  • פרס ירושלים בשנת התשע"ג
  • פרס היצירה התורנית על שם הרצי"ה קוק בשנת התשע"ה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב דרוקמן בטקס פרס עמינח
הרב דרוקמן והרב אהר'לה הראל

הרב חיים מאיר דרוקמן (נולד בט"ז בחשוון ה'תרצ"ג, 15 בנובמבר 1932) הוא מחנך ומנהיג ציבור ציוני דתי. מכהן כראש ישיבת אור עציון ונשיא מוסדותיה, רב היישוב מרכז שפירא, יושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא וחבר ההנהלה הארצית של תנועת בני עקיבא. מהרבנים הבולטים בציונות הדתית.

כיהן כחבר הכנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד"ל. בשנים 2004–2012 כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשע"ב (2012).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקוטי (קיטוב), פולין (כיום אוקראינה). לאחר הסכם ריבנטרופ מולטוב, כשברית המועצות כבשה את העיירה, נשלח לבית ספר ביידיש של היבסקציה, שם הוכרחו הילדים להגיע ללמוד בשבת. לאחר הכיבוש הנאצי הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו באזור הלא יהודי של העיירה. בקיץ ה'תש"ב נמלטו הוריו ביחד עמו לצ'רנוביץ שהייתה אז תחת שלטון רומניה, שם שהו במשך שנה. בחלק מהזמן שהה בבית יתומים. בהמשך מסרו אותו הוריו לזוג יהודים חשוכי ילדים שקיבלו סרטיפיקטים והם העלו אותו יחד עמם לארץ ישראל, בחודש אב ה'תש"ד (אוגוסט 1944), באחת משלוש הספינות שהפליגו בים השחור מקונסטנצה לאיסטנבול. על פי התוכנית המקורית היו אמורים הוא והוריו המאמצים להפליג על המפקורה, אולם הם איחרו והועלו על ספינה אחרת וכך ניצלו חייהם מגורלה של הספינה, שטובעה בידי צוללת וכמעט כל נוסעיה נספו[1]. לאחר המלחמה עלו הוריו ארצה ומשפחתו התאחדה.

בארץ ישראל למד במוסד עלייה[2] ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. התגייס לצה"ל בשנת ה'תש"ט (1949), במסגרת הנח"ל בגרעין ז' של בני עקיבא. הגרעין ביצע את הכשרותיו בטירת צבי ועלה להגשמה בקיבוץ סעד. בשנת ה'תשי"ב (1952), הצטרף להנהלה הארצית. לאחר מכן למד עם הרב אליעזר ולדמן אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת "מרכז הרב" בירושלים.

בשנת ה'תשי"ד נמנה עם מדריכי שבט איתנים של בני עקיבא, שבין חניכיו היו זלמן ברוך מלמד, יעקב פילבר, צפניה דרורי, בנימין הרלינג, ידידיה כהן ושבתי זליקוביץ, שייסדו את ישיבת כרם ביבנה. בשנים 1955–1956 יצא בשליחות בני עקיבא לארצות הברית. בתום שליחותו חזר ארצה ולימד אמונה בישיבת מרכז הרב.

היה פעיל בתנועת "גוש אמונים". לקראת פינוי יישובי סיני ירד עם משפחתו ותלמידיו לחבל ימית.

רבו, הרב צבי יהודה קוק, שלח אותו לעמוד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון ובשנת ה'תשל"ז הקים את הישיבה הגבוהה אור עציון. מכהן כחבר הוועד המנהל של איגוד ישיבות ההסדר ובעל השפעה רבה על הקשר שבין ישיבות ההסדר וצה"ל. כמו כן הוא מכהן כיו"ר ארגון ישיבות בני עקיבא.

בכ"ג בחשוון ה'תשנ"ד (7 בנובמבר 1993), נפצע בפיגוע ירי שבוצע לעבר רכבו בדרכו לקריית ארבע. בפיגוע נרצח נהגו, אפי איובי[3], תושב כפר דרום. השב"כ, שחשש שזהו ניסיון התנקשות ברב, העמיד שמירה בסמוך לביתו במרכז שפירא למשך מספר חודשים.

בשנת 1999 מתח עליו היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ביקורת על שלא עירב את המשטרה בפרשת ההטרדות המיניות בישיבת "נתיב מאיר"[4]. בתגובה אמר הרב דרוקמן כי כאשר הגיעו אליו שמועות אודות הטרדות, "בו ביום הוצאתי אותו מתפקידו [...] דבר אחד לא ידעתי – שהייתי צריך לדווח על כך גם למשטרה. צר לי מאוד שלא עשיתי זאת"[5].

בשנת 2011 העניקה לו אוניברסיטת בר־אילן תואר דוקטור של כבוד, על פועלו בתחום החינוך ובתחום הגיור[6].

ביום העצמאות ה'תשע"ב (2012) קיבל הרב דרוקמן את פרס ישראל על מפעל חיים. בנימוקי השופטים נאמר:

בכל שנות פעילותו תרם הרב דרוקמן תרומה ניכרת וחשובה לקירוב בין חלקי העם, מתוך אהבת ישראל אמיתית ובעצם, בכל מסגרות העשייה הרבות המגוונות שלו היה לאבן שואבת וחינך את תלמידיו לשילוב של תורה ארצישראלית, שמביאה לידי מעשה בחיי היום־יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה. הרב מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים, העומדים בלב החברה הישראלית, בתחומי הדת והמדינה, החינוך ומערכת היחסים בין חלקי החברה השונים, ומהווה אוזן קשבת וכתובת לעצה, לסיוע ולתושייה.

כחודש לאחר מכן יצא לאור הספר הראשון שכתב (קודם לכן יצאו סיכומי תלמידים משיעוריו), "קמעא קמעא", העוסק בגאולת ישראל בדורנו, תקומת מדינת ישראל, השיבה לארץ וקיבוץ הגלויות.

בתמוז ה'תשע"ה קיבל את פרס היצירה התורנית ע"ש הרצי"ה[7].

חבר הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הוא הוצנח למקום השני ברשימת המפד"ל לכנסת, לבקשת הרב צבי יהודה קוק, במטרה לשמר את המצביעים הימניים של המפלגה. הרב קוק והרב דרוקמן ראו במקום הגבוה ברשימה לכנסת גם הבטחה לתפקיד בכיר לאחר הבחירות, וביקשו שהרב דרוקמן יכהן כשר החינוך, אולם בעת הקמת הממשלה ניתן התפקיד לזבולון המר. לקראת הבחירות לכנסת העשירית איים הרב דרוקמן בהקמת רשימה עצמאית[8], אך לבסוף הוא נשאר ברשימת המפד"ל.

בממשלת בגין השנייה, בשנת 1981, מונה לסגן שר הדתות. הוא פרש מהתפקיד לאחר 7 חודשים (2 במרץ 1982) בשל אישור הנסיגה מחבל ימית בכנסת. בשנת 1983 פרש מהמפד"ל והקים את "מחנה הציונות הדתית" (מצ"ד) ויחד עם פועלי אגודת ישראל הקים את מפלגת מורשה, שבמסגרתה התמודד בבחירות לכנסת ה־11 (בשנת 1984). ב־1986 פרש מ"מורשה" וחזר והצטרף למפד"ל. הוא פרש מהכנסת ב־1988. לקראת הבחירות לכנסת ה־15 (בשנת 1999) נתבקש לשוב ולכהן בכנסת, הוצב במקום ה־2 ברשימת המפד"ל, וכיהן בכנסת עד 2003.

אב בית הדין לגיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 עמד בראש הוועדה לגיור קטינים שהגישה את המלצותיה לראש הממשלה. בראשית שנת 2004 החל לכהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה, עד לפברואר 2012[9]. במהלך תקופת כהונתו חתם על כ־50 אלף תעודות גיור.

במרוצת השנים כיהן הרב דרוקמן כאב בית דין לגיור במחוז הדרום והנהיג מדיניות מקלה יחסית. בקרב רבנים חרדים הייתה התנגדות למדיניות זו. בשנת 2008 נמתחה ביקורת חריפה על הרב דרוקמן ועל גיוריו, על ידי הרכב של שלושה דיינים של בית הדין הרבני הגדול בראשות הרב אברהם שרמן, שדן בתקפות גיורה של אישה שהתגיירה בבית דינו של הרב דרוקמן[10]. בעקבות תלונה שהגיש הרב דרוקמן קבעה נציב תלונות הציבור על שופטים, טובה שטרסברג־כהן, כי הרב שרמן הסתמך "על תיק עלום שלא הוצג כראיה" והמליצה להדיחו, המלצה שנתמכה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן[11], אך הוועדה למינוי דיינים לא אישרה המלצה זו. בשנת 2012 קיבל בית המשפט הגבוה לצדק את עתירת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, משנת 2008, פסל את החלטות בית הדין הרבני באשדוד ובית הדין הרבני הגדול, והכיר בגיוריו של הרב דרוקמן[12].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב דרוקמן נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב צבי יהודה קוק. בפולמוס סביב סירוב פקודה בשנת 2004 הצטרף לרבנים הקוראים לסרב פקודה[13]. מאוחר יותר לא נקט עמדה רשמית. בפועל, הורה לתלמידיו לנסות להתחמק כמידת יכולתם ולסרב רק אם לא תהיה שום ברירה אחרת. בראיון עמו ב"מעריב" אמר: "מותר לסרב במקרה של פינוי יישובים יהודיים, כשלא מסכימים לשחרר אותך מזה." לדעתו, המקרה דומה לאדם עם יד שבורה: "אם למשל הייתה לי יד שבורה לא היו מטילים עלי לסחוב דברים, נכון? אז כך גם אם יש לי לב שבור. אני לא מסוגל לעשות את זה. אני חושב שצריך להתחשב בזה." הוא מדגיש שמדובר במצב שבו השלטון עובר לידי גויים, כמו במקרה של גוש קטיף, אולם אם השלטון נשאר בידי יהודים הרי שלמרות הזדהותו עם המפונים הוא לא יורה לסרב[14]. הרב דרוקמן הוא חבר באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל.

לדברי חגי סגל, לאחר מעצר המחתרת היהודית אמר הרב דרוקמן לאנשיה שהם פעלו שלא כראוי, אך הבדיל בין הפגיעה הממוקדת בראשי הערים, לפעולות אחרות, באומרו: "אם היה נעשה רק המעשה של הפגיעה בראשי הערים הערביות ביו"ש הכל היה נראה אחרת"[15]. עם זאת, ב־1988 שיגר מברק ברכה לרגל שחרורו מהכלא של ברק ניר, ששימש כנהג בפיגוע במכללה האסלאמית[16].

הרב דרוקמן תומך בגיוס בני ישיבות, והיה חבר בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון בשנת 1986 לעניין גיוס חרדים, שהמליצה לבחון מחדש את הפטור הגורף של בני ישיבות מצה"ל, ולתת פטור לשנים ספורות שלאחריהן רק מכסה מצומצמת תזכה לפטור "תורתו אמונתו". גם בעשור השני של המאה ה־21 הביע תמיכה בגיוסם של בחורי הישיבות באומרו כי אין המדובר בשוויון בנטל אלא במצווה מן התורה, וגיבה את התנהלות הבית היהודי בראשות נפתלי בנט בעניין[17]. במרץ 2014 התנגד להשתתפות בהפגנת החרדים שבעקבות חקיקת חוק הגיוס, בנימוק שלא ראוי להתבטא באופן בוטה נגד המדינה[18].

הרב דרוקמן תמך תחילה ברב מרדכי אלון והוא המשיך להעביר שיעורים בישיבתו גם לאחר שהורשע בעבירות של מעשה מגונה. בשנת 2019 חזר בו הרב דרוקמן והודיע שהרב אלון "לא יוכל להעביר שיעורים או לקיים פעילות ציבורית אחרת לקהל הרחב"[19].

בעקבות בג"ץ קעדאן והסתלקות הממשלה מתמיכתה הראשונית בתיקוני חוק שהציע, אמר כי "איני מעלה בדעתי שציונות פירושה שדווקא ביישוב יהודי יגורו ערבים"[20].

במשנתו בולטת אהבת כל אחד ואחד מישראל. הרב מרדכי אליהו התבטא שאת אהבת ישראל של עצמו הוא רוכש דרך אהבת ישראל שישנה לרב דרוקמן[21].

הרב דרוקמן חבר בוועדת רבנים המייעצת למפלגת הבית היהודי בענייני דת ומדינה, ותמך בקו שלה מול ביקורת של הרב שלמה אבינר ואחרים[22].

לקראת הבחירות לכנסת ה-24, תמך בהקמת מפלגת הציונות הדתית על ידי בצלאל סמוטריץ' ובמהלכיה, על אף זיהויו לאורך כל השנים עם המפד"ל והבית היהודי, שלא התמודדה בבחירות ותמכה במפלגת ימינה. הוא קבע כי "בצלאל סמוטריץ ורשימת הציונות הדתית הם ההמשך של המפד"ל"[23]

ביוני 2021, לקראת הקמת ממשלת בנט ולפיד, בשותפות מרצ ולראשונה בשותפות עם רשימה ערבית, נמנה עם הרבנים שחתמו על עצומה לפיה אין לקבל "שתקום ממשלה בישראל שתפגע בדברים היסודיים ביותר בענייני דת ומדינה. (...) ייפגעו גם ענייני הביטחון, ששייכים לעצם קיומנו, כאשר היא נשענת על תומכי טרור".[24]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב דרוקמן נשוי לד"ר שרה, רופאה, בתו של פרופ' יעקב נחום אפשטיין[25]. לזוג תשעה ילדים, מהן אחת מאומצת[26], והם מתגוררים במרכז שפירא.

מחתניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב שמעון לפיד, ראש הכולל בישיבת אור עציון
  • הרב עוזי ביננפלד, ראש המדרשה לבנות "אורות עציון"
  • הרב אלישיב הכהן, ראש "ישיבת בני עקיבא בית שמואל" בחדרה

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ספריו של הרב דרוקמן ערכו תלמידיו על פי שיעוריו.

  • אורות התשובה - מאת הרב קוק, עם מראי מקומות ו"תוספות תשובה", אשר כתב ביחד עם הרב אליעזר ולדמן, ועם מבוא מאת הרב דרוקמן, הוצאת ישיבת אור עציון.
  • נתיבי אור – שיחות שליקט וערך תלמידו, דוד שניאור. (הספר בקטלוג ULI)
  • קמעא קמעא – ספר בענייני גאולת ישראל במדינתו, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון" ו"ידיעות ספרים", תשע"ב.
  • סדרת לזמן הזה (שלושה כרכים) – "אורותיהם המיוחדים של המועדים והזמנים לימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ג-תשע"ד.
  • הגדה של פסח לזמן הזה – ביאורים ועיונים בהגדה של פסח, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה.
  • צמאה נפשי – "מהנשמה המתפללת תדיר ועד לתפילה הנהוגה בימינו", בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ה.
  • סדרת התורה לדורנו (שישה כרכים) – סדרה על פרשת השבוע, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון".
  • סדרת אבות לבנים (שישה כרכים) – פירוש וביאור על מסכת אבות, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשע"ט-תשפ"א.
  • מצות הצבא – שיעורים בענייני צבא ומלחמה, נערך משיעוריו בידי נכדו, אלנתן הכהן.
  • ושבת – עיון בשלושת פרקי המבוא לספר אורות התשובה, בעריכת עומר פדור, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תש"ף.
  • אורות התורה - מאת הרב קוק, עם מראי מקומות ותיקונים מאת הרב דרוקמן, בהוצאת "המכון התורני אור עציון", תשפ"א.
  • חזון הצמחונות והשלום - שיעורים על חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק, בהוצאות "המכון התורני אור עציון", תשפ"א.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו של הרב דרוקמן בתחום החינוך והחברה זכתה להכרה ולהוקרה, והוא זכה בפרסים רבים, בהם:

בשנת 2008 - "פרס הציונות הדתית" מתנועת המפד"ל.

בשנת 2011 - תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר־אילן.

בשנת התשע"ב - תעודת הוקרה מראש אכ"א.

בשנת התשע"ב - פרס ישראל למפעל חיים.

בשנת התשע"ג - פרס ירושלים בתחום החינוך[27].

בשנת התשע"ה - אות יקיר בני עקיבא.

בשנת התשע"ה - פרס היצירה התורנית על שם הרצי"ה קוק.

בשנת התש"פ - "אות מופת הדור לחינוך יהודי" מהארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות האורתודוקסיות בישראל ומחוצה לה והמועצה העולמית לחינוך תורני.

בשנת התשפ"א - פרס ירושלים לחינוך להתיישבות[28].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב דרוקמן – זכרונות ילדות, ראיון של הרב הראל כהן עם הרב דרוקמן באתר ישיבה
  2. ^ תשלומי בר־מצווה ל־40 ילד במוסד "עליה" בפ"ת, הצופה, 18 באפריל 1945
  3. ^ דף לזכר אפרים איובי, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  4. ^ אורי פולק, ‏בוגרי "נתיב מאיר" נגד הענקת פרס ישראל לרב דרוקמן, באתר כיפה, 12 במרץ 2012
  5. ^ עמרי מניב, הרב דרוקמן: צר לי שלא דיווחתי למשטרה, באתר nrg‏, 13 במרץ 2012
  6. ^ דוקטור (של) כבוד הרב דרוקמן, בערוץ "אורות – טלוויזיה יהודית" קובץ וידאו
  7. ^ אלי שניידר, הרב דרוקמן זכה בפרס "היצירה התורנית על שם הרצי"ה", "כל הזמן", 11 ביוני 2015
  8. ^ נמשכים המאמצים למנוע פרישת דרוקמן, דבר, 9 באפריל 1981
  9. ^ פרוטוקול מס' 155 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, אתר הכנסת
  10. ^ פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול
  11. ^ שחר אילן ואנשיל פפר, פרידמן מקדם את הדחת חבר בית הדין הרבני שביטל הגיורים, באתר הארץ, ספטמבר 2008
  12. ^ מזוז דורש: להכיר בגיורי הרב דרוקמן, באתר nrg‏, 24 בספטמבר 2008; יאיר אטינגרבג"ץ בעד דרוקמן: אלפי הגיורים עליהם חתם – חוקיים, באתר הארץ, 26 באפריל 2012
  13. ^ אילן מרסיאנו ואפרת וייס, הקיבוץ הדתי נגד סירוב פקודה, באתר ynet, 19 באוקטובר 2004
  14. ^ מעריב, סופשבוע 13.6.2008
  15. ^ אחים יקרים, חגי סגל עמ' 232
  16. ^ שוחרר ברק ניר שהיה 'הנהג' ברצח במכללה האיסלאמית, מעריב, 27 באפריל 1988
  17. ^ ישי כהן, ‏הרב חיים דרוקמן בעד גיוס חרדים: "מצווה מהתורה", באתר כיכר השבת, 7 בפברואר 2013
  18. ^ עופר חדד, ‏הרב דרוקמן נגד הפגנת החרדים: "אין מקום להשתתף בדבר כזה", באתר ‏מאקו‏‏, ‏1 במרץ 2014‏
  19. ^ פרשת הרב אלון: הרב דרוקמן שובר שתיקה, סרוגים, ‏2019-01-10
  20. ^ הרב דרוקמן: הגדרת הציונות של השופט ברק אינה מקובלת עלי, באתר ערוץ 7, כ"ט בתמוז ה'תשס"ב, 09/07/02
  21. ^ ראה כאן
  22. ^ הרב חיים דרוקמן, ‏הרב דרוקמן: הרב אבינר הפך את הבית היהודי לשק החבטות שלו, באתר כיפה, 26 בדצמבר 2014
  23. ^ הרב חיים דרוקמן, הרב חיים דרוקמן: מפלגה חדשה. דרך ישנה, באתר ערוץ 7
    ערוץ 7, הרב דרוקמן: מפלגת הציונות הדתית היא המשך המפד״ל, באתר ערוץ 7
  24. ^ קובי נחשוני, רבנים קראו "לעשות הכול כדי שהממשלה לא תקום"; הרב דרוקמן: "לא הסתה", באתר ynet, 6 ביוני 2021
  25. ^ תהילה עופר, אם השנה רבנית ורופאה המגדלת שבעה ילדים לתפארת, מעריב, 29 במאי 1974
  26. ^ עניין אישי עם הרבנית שרה דרוקמן
  27. ^ פרס ירושלים לרב חיים דרוקמן, ערוץ 7
  28. ^ הוענק בהפתעה: פרס ירושלים לרב חיים דרוקמן, ערוץ 7