חנה קהת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חנה קהת

חנה קהת (נולדה ב-1959) היא פרופסור לתנ"ך, למחשבת ישראל וללימודי מגדר במכללות האקדמיות לחינוך גבעת וושינגטון, סמינר הקיבוצים ומכללת אחווה, ומייסדת "קולך" - תנועה פמיניסטית ציונית-דתית.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בירושלים למשפחה חרדית, אביה הוא הרב שלמה פישר, מראשי ישיבת איתרי. נשואה לרב ד"ר ברוך קהת (קץ), לשעבר ר"מ בישיבת אור עציון וכיום ר"מ בישיבת מחנים. לחנה ולברוך קהת ששה ילדים, בעבר התגוררו בנווה דניאל שבגוש עציון, כיום הם מתגוררים בירושלים.

פעילות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 כיהנה קהת כראשת מדרשת לינדנבאום ("ברוריה") בירושלים.

היא הייתה בין יוזמי[דרושה הבהרה] בית הספר "ראשית" בגוש עציון המשלב ילדים בעלי מוגבלויות - כרבע מכל כיתה[1].

קהת למדה במחזור הראשון של בית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל למנהיגות והייתה עמיתת מחקר במכון הרטמן בין השנים 2008-2003. בשנת 2007 התבקשה על ידי ראשי המכון להקים בית ספר תיכון דתי לבנות בשם "מדרשיית הרטמן לבנות". התיכון ממוקם בקמפוס של תיכון "אוולינה דה רוטשילד". בנובמבר 2007 עזבה קהת את המוסד עקב התנגדותה לניהולו על ידי גבר.

ארגון "קולך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1998 הקימה את קולך - תנועה פמיניסטית ציונית-דתית, מתוך כוונה לקדם שוויון לנשים במסגרת החברה הדתית. היא עמדה בראש התנועה עד 2004. בשנת 2008 שבה להנהלת הארגון[דרושה הבהרה].

במסגרת התנועה פעלה קהת בשנת 2003 להדחת הרב יצחק כהן, ראש המדרשה לבנות באוניברסיטת בר-אילן, עקב תלונות על הטרדה מינית. בעקבותה פעילותה הקימה האוניברסיטה ועדת בדיקה בראשות הרב יובל שרלו, וזו הביאה להדחתו של הרב כהן[2]. פרשה זו הייתה אחת הגורמים להקמת "פורום תקנה", פורום לטיפול בתלונות על הטרדה מינית מצד בעלי סמכות במגזר[3], שהוקם ב-2003 בהשתתפות "קולך".

ברב-שיח שנערך בחודש מרץ 2007 ועסק במסורבות גט, קראה קהת, כנציגת "קולך", לחילונים להימנע מנישואים הלכתיים[4]. דבריה זכו לגינויים בקרב הקהילה הדתית. יושב ראש ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו, אמר כי ההצעה לוותר על נישואין היא בלתי אחראית ונובעת מניתוק מהחברה הישראלית[5].

פרסים ואותות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 קיבלה קהת את אות הנשיא למתנדב כהוקרה על הקמת "קולך" ופעילותה הציבורית. בשנת 2005 קיבלה את אות שדולת הנשים ואת מענק קרן אבי חי לשבתון. בנובמבר 2010 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע[6].

בשנת 2015 זכתה קהת בפרס רפפורט ל"עשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית"[7].בשנת 2016 קיבלת אות הוקרה מטעם ארגון ויצ"ו - ירושלים.

עבודתה האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 סיימה דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, העוסק בתמורות באידאה של תלמוד תורה בעידן המודרני, בקרב הוגים מרכזיים שהתוו את דרכה של האורתודוקסיה בימינו. בנוסף לנצי"ב, חקרה את דרכם של הרב קוק, החזון איש ואדמו"רי פולין ( פשיסחא, קוצק, סוכטשוב וגור), ואת השפעתם של אלה על הישיבות בנות ימינו. בשנת 2016 יצא לאור בהוצאת כרמל ספרה "משהפכה התורה לתלמוד 
תורה: תמורות באידיאה של תלמוד תורה בעידן המודרני".

ב-1990 הוציאה לאור (תחת השם חנה קץ) את הספר "משנת הנצי"ב". בשנת 2008 הוציאה לאור את הספר "פמיניזם ויהדות - מהתנגשות להתחדשות", במסגרת "אוניברסיטה משודרת". בספר הציגה קונפליקטים בין המסורת היהודית לעמדה הפמיניסטית וסקרה את השפעת התהליכים הפמיניסטיים על הקהילה הדתית. לדבריה, על אף היחסים הסבוכים בין הדת לפמיניזם, בדורות האחרונים מתחולל מהפך פמיניסטי בתוך החברה הדתית, במסגרתו נבחנות מחדש עמדות תאורטיות ונורמטיביות הכוללות אמונות, הלכות ומנהגים[8].

באותה שנה פרסמה קהת גם את הספר "תלמוד תורה לנשים - אידיאה ומשמעות", בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, שבו בחנה את האידאולוגיה של לימוד תורה של נשים ואת דרכן בלימוד. היא סקרה שתי מגמות בקרב התנועה הפמיניסטית הדתית בתחום זה, האחת דוגלת בהשתלבות הנשים בדתיות הקיימת, במנהגיה ואורחותיה, והשנייה טוענת כי לימוד תורה של נשים שונה מלימוד של גברים וחוויית התפילה, הרוחניות והטקסים הדתיים צריכים להתעצב בהתאם לאופיין של נשים[9] בשנת 2016 הוציאה אור את הספר: "משהפכה התורה לתלמוד תורה - תמורות באידאה של תלמוד תורה בעידן המודרני", בהוצאת כרמל. בספר היא סוקרת את התפתחות האידיאה של לימוד התורה במגזרים אורתודוקסים שונים לאור משנתם של הנצי"ב מוולוז'ין, החזון איש, הרב קוק, אדמו"רי בית פשיסחא, וכן בקרב הנשים הלומדות.

עבודתה במכללת אורות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 החלה ללמד במכללת אורות ישראל שבאלקנה. בנוסף להוראת מחשבת ישראל ותנ"ך, קהת הקימה במכללה את המסלול לחינוך ידידותי כניסוי בהכשרת מורים לחינוך הומניסטי-יהודי. המסלול פעל עד שנת 2001 כבית מדרש. המכללה אימצה חלק ממרכיבי הניסוי, כמו לימודי בית מדרש ולימודי תורה לשמה. בשנת 2008 הודיעה המכללה על פיטוריה של קהת, צעד שהוביל למאבק משפטי. קהת טענה כי מנכ"ל המכללה, נריה גוטל, ביקש לפטרה על רקע המאבק של ארגון "קולך" להביא לפיטוריו של מקורבו, הרב יצחק כהן (כמתואר לעיל), כאמצעי להפעיל לחץ על קהת להפסיק את פעילותה כנגד הרב כהן[10]. לטענת המכללה, ההמלצה לפטר את קהת נעשתה בשל כישלון קורסים שאותם הייתה אמורה ללמד, בשל מיעוט תלמידות המוכנות ללמוד אצלה. עוד נטען בכתב ההגנה, כי לא ייתכן קשר בין אירועי העבר בעניינו של הרב כהן לבין הליך הפיטורין, זאת בשל העובדה שההליך לקיצוץ משרתה של קהת החל עוד לפני מינויו של גוטל למנהל המכללה[10].

בשנת 2010 נתן בית הדין הארצי לעבודה תוקף של פסק דין להסכם פשרה[11], שלפיו תעבור קהת ללמד במכללה הדתית גבעת וושינגטון ובסמינר הקיבוצים, תוך שמירה על רצף זכויותיה, והצדדים יבטלו תביעות כספיות זה כנגד זה[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמר רותם, מדוע פרשה חנה קהת?, הארץ, ‏4.10.2004>
  2. ^ יאיר שלגעד כאן, אמר הרב גוטל, באתר הארץ, 23.6.06
  3. ^ פורום תקנה, takana.org.il
  4. ^ אבישי בן חיים, טורנדו קהת תקף את הממסד הרבני, באתר nrg‏, 11 במרץ 2007
  5. ^ תגובת רבני צהר לחנה קהת, באתר nrg‏, 13 במרץ 2007
  6. ^ תואר לשם כבוד לחברתנו ד"ר חנה קהת
  7. ^ פרס רפפורט לעשייה נשית פורצת דרך המחוללת שינוי בחברה הישראלית
  8. ^ חנה קהת, פמיניזם ויהדות – מהתנגשות להתחדשות, משרד הבטחון - הוצאה לאור, 2008
  9. ^ חנה קהת, תלמוד תורה של נשים: אידאה ומשמעות, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2008, האישה ביהדות, כרך 12
  10. ^ 10.0 10.1 רועי שרון, מייסדת "קולך" נגד מכללת אורות, NRG, ‏22.5.2006
  11. ^ עע 41224-04-10 חנה קהת נגד אורות ישראל ונריה גוטל, ניתן ב-4.7.2010
  12. ^ חיליק ברקוביץ', סוף למאבק? פשרה בין ד"ר קהת למכללת אורות ישראל, סרוגים, ‏7.7.2010