לדלג לתוכן

שלמה פישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה פישר
הרב שלמה פישר (מימין) עם בנו הרב מאיר פישר
הרב שלמה פישר (מימין) עם בנו הרב מאיר פישר
לידה 6 בפברואר 1932
כ"ט בשבט ה'תרצ"ב
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בנובמבר 2021 (בגיל 89)
י"ד בכסלו ה'תשפ"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים
תחומי עיסוק ראש ישיבת איתרי וישיבת הנגב ואב בבית הדין הרבני בירושלים
חיבוריו בית ישי - דרשות, בית ישי - חידושים וביאורי סוגיות, פירוש "אהלי שם" על כתבי הגר"א
השתייכות חרדים ליטאים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו הרב אליעזר יהודה פינקל, הרב מרדכי שרעבי
תלמידיו הרב יצחק יוסף, הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב אריאב עוזר, הרב דוד חי אבוחצירא, הרב שג"ר, פרופ' דוד הנשקה, הרב רפאל שמואלביץ, אורי צבי בן נון
ילדים חנה קהת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב שלמה יהונתן יהודה פישר (כ"ט בשבט תרצ"ב, 6 בפברואר 1932י"ד בכסלו ה'תשפ"ב, 18 בנובמבר 2021) היה רב ישראלי והוגה דעות חרדי שכיהן כראש ישיבת איתרי, דיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים. זוכה פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשמ"ח[1], ופרס ירושלים לספרות תורנית על ספרו "דרשות בית ישי" לשנת ה'תשס"א[2].

נולד בירושלים לדבורה ולאהרן פישר. סבו, הרב שלמה פישר, כיהן כרבה של אלבה יוליה שברומניה. אביו נמנה עם אנשי הפרושים בירושלים. לאחר פטירתו נפוצו שמועות שלפיהן ירה במנהיג ההמון הערבי שבא לפרוע ביהודים במהלך מאורעות תרפ"ט, אולם יש המפקפקים באמינות שמועות אלה[3].

עם לידתו נקרא "יהונתן יהודה", אך לאחר מספר חודשים נפטר סבו, הרב שלמה פישר, ועל שמו נוסף לו השם "שלמה".

הרב פישר התייתם מאב בילדותו. בהקדמה לספריו הודה לרב יחיאל מתתיהו דייוויס, שגידל אותו ואת אחיו במסירות רבה[4]. הוא למד בישיבת מיר שבירושלים, והיה מתלמידיו של ראש הישיבה הרב אליעזר יהודה פינקל[5].

לאחר נישואיו שימש כדיין בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, שם ישב בהרכב אחד עם הרב זלמן נחמיה גולדברג, עמו קיים קשרי ידידות קרובים. תקופה מסוימת כיהן כראש ישיבה בישיבתו של הרב משה הירש, ולאחר מכן בישיבת ויז'ניץ (נדחי ישראל). בהמשך שימש כר"מ בישיבת הנגב בין השנים תשכ"ה-תשל"א.

באֶלול תשל"א (1971) מינה אותו הרב מרדכי אליפנט, מייסד ישיבת איתרי, לר"מ בישיבה, ובהמשך למנהלה הרוחני ולראש הישיבה. בשנת 2000 פרש מתפקידו כדיין, והקדיש את עיקר זמנו לישיבה. לצד הנהגתו התורנית למד בחברותות רבות במשך רוב שעות היממה, הן עם תלמידי הישיבה והן עם תלמידי חכמים מרחבי ירושלים.

נפטר בי"ד בכסלו ה'תשפ"ב (18 בנובמבר 2021), ונטמן בהר הזיתים בירושלים[6].

שיטת לימודו ודעותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכו הייתה מבוססת על בירור של מושגי יסוד, על בקיאות רחבה ועל ביקורתיות. זיהה עצמו כתלמיד מובהק למשנתו התלמודית של הרב אברהם ישעיהו קרליץ. הוא גם המליץ על עיון מרובה בספרי האחרונים. הוא הרבה לעסוק בספרי בעל קצות החושן הנודע ביהודה ורבי עקיבא איגר, ואף מסר בביתו שיעור שבועי בספריהם. הוא היה בקיא בפילוסופיה היהודית, וההדיר את ספרו של רבי חסדאי קרשקש, "אור השם".

דרכו באגדה דומה לדרכו בהלכה. בדרשותיו הוא ליבן את משמעותם של רעיונות יסוד תוך שימוש במקורות מגוונים, לרבות תורת הקבלה, אותה למד מפי הרב מרדכי שרעבי[דרוש מקור], ובתורת החסידות בהשראתם עשה שימוש רב בתורת הרמז (ראשי תיבות, סופי תיבות וגימטריאות). בדרשותיו ניכרו ידיעותיו בפילוסופיה, בתולדות עם ישראל ובהיסטוריה כללית. הרב פישר התבטא על סגנונו זה, שהוא על פי דרך הדרש שבתורה.

יצא נגד הרב שלמה אבינר, על רקע הקלות במראות דם נידה שפסק לנשים, וכתב על אודותיו "הרשע אבינר מכשיל בנות ישראל באיסורי כריתות" וקרא לנדותו[7].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נשא לאישה את לאה (נפטרה בב' בטבת ה'תשע"ז), בת הרב אליעזר דוד ברנד, מחברי מערכת אוצר הפוסקים ומראשי מפעל הש"ס. לזוג נולדו שמונה ילדים. ביניהם:

אחיו: הרב ישראל יעקב - ראב"ד העדה החרדית בירושלים, הרב אליעזר משה - רב שכונת כנסת ישראל, והרב מאיר צבי - מו"ץ בשכונת הר נוף.

בין גיסיו: הרב לייב מינצברג והרב שלום חיים פרוש.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים ברנד
חיים ברנד
 
לאה
לאה
 
 
חנה
חנה
 
מרים
מרים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


הרב פישר עם הרב משה הררי בישיבת מרכז הרב

על תלמידיו נמנים:

גם בעלי רקע תורני מועט השתתפו בשיעוריו ופנו אליו בשאלות הלכתיות. אף על פי שאורח חייו של הרב פישר חרדי, באו לשיעוריו גם דתיים לאומיים והוא נתן שיעורים בישיבות דתיות-לאומיות. ואף השתתף בחגיגת יום ירושלים ה'תש"ן בישיבת מרכז הרב ונשא דברים על חשיבותה של ירושלים, אלו נדפסו בהמשך בספרו "בית ישי".

  • בית ישי - דרשות על התורה, ירושלים, ה'תשס"ד. מהדורה חדשה ה'תשע"ז
  • בית ישי - חידושים וביאורי סוגיות, ירושלים, ה'תשס"ה
  • פירוש "אהלי שם" על כתבי הגר"א בענייני סדר המזלות ותורת הקבלה, בתוך הספר "ליקוטי הגר"א"

כמו כן ההדיר את הספרים הבאים:

וערך את הבאים:

  • "קובץ ביאורים" ו"קובץ שמועות" (בתוך: קובץ שיעורים חלק ב') משיעורי הרב אלחנן וסרמן (תחת הכינוי ישי"ש)
  • "מתת מלך" מהרב יחיאל מתתיהו דייוויס
  • "נחלת יצחק" מהרב יצחק (זיידל) סמיאטיצקי
  • "נתיבות המוסר" מהרב אברהם שמואל פינקל, לבקשת רבו הרב אליעזר יהודה פינקל

החל משנת ה'תשע"ח מוציאים תלמידיו מדי שנה את הקובץ "אהל לאה" ובו דברי תורתו, לרגל יום הזיכרון לפטירת אשתו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה פישר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ הזוכים בפרס הרב קוק לספרות תורנית מקורית עד כה, באתר עיריית תל אביב-יפו
  2. ^ זוכי פרס ירושלים לספרות תורנית לשנת התשס"א, באתר עיריית ירושלים
  3. ^ הסיפור מופיע אצל שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, כרך ג', עמ' 315–316; וראה דיון וגרסאות סותרות בספרו של הלל כהן, תרפ"ט – שנת האפס בסכסוך היהודי–ערבי, ירושלים: הוצאת כתר, 2013.[דרושה הבהרה]
  4. ^ בית ישי – דרשות, עמ' 8.
  5. ^ דביר עמר, חנה קהת סופדת לאביה הרב שלמה פישר: "גיבה, תמך ועזר עד כמה שיכל עד סוף הדרך שלו", באתר ערוץ 7, ‏1 בדצמבר 2021
  6. ^ משה ויסברג, אבל בעולם הישיבות: הגאון רבי שלמה פישר זצ"ל, ראש ישיבת איתרי, באתר בחדרי חרדים, 18 בנובמבר 2021
  7. ^ מכתבו בנושא
  8. ^ עין הדעת ח"ב סי' ל'.