חנות קטנה ומטריפה (סרט, 1960)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנות קטנה ומטריפה
The Little Shop of Horrors
LittleShop.jpg
כרזת הסרט
בימוי רוג'ר קורמן
הפקה רוג'ר קורמן
תסריט צ'ארלס ב. גריפית'
עריכה מרשל נילן ג'וניור
שחקנים ראשיים ג'ונתן הייז
ג'קי ג'וזף
מל וולס
דיק מילר
ג'ק ניקולסון
מוזיקה פרד כץ
רונלד שטיין
צילום ארצ'י ר. גייזל
ויליס לפיניקיס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולפן Filmgroup
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 14 בספטמבר 1960
משך הקרנה 73 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט אימה, סרט מדע בדיוני, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $28,000‏[1]
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חנות קטנה ומטריפהאנגלית: The Little Shop of Horrors) היא קומדיית אימה אמריקאית משנת 1960 בבימויו של רוג'ר קורמן. התסריט, אשר נכתב על ידי צ'ארלס ב' גריפית, הוא פארסה על עובד לא-יוצלח בחנות פרחים כושלת, שמגדל צמח הניזון מבשר ודם אנושיים. יש הרואים בסרט כמבוסס על הסיפור "Green Thoughts" משנת 1932 מאת ג'ון קולייר, אודות צמח אוכל אדם.[2] עם זאת, דניס מקדוגל, בביוגרפיה של ג'ק ניקולסון, רומז כי עולה כי צ'ארלס ב' גריפית הושפע מסיפור מדע בדיוני קצר מאת ארתור סי. קלארק, בשם "The Reluctant Orchid".‏[3] בסרט מככבים ג'ונתן הייז, ג'קי ג'וזף, מל וולס ודיק מילר, כולם עבדו בעבר עם קורמן בסרטים קודמים. הסרט, אשר הופק תחת השם הזמני "The Passionate People Eater",‏[4][5] כולל סגנון מקורי של הומור, המשלב קומדיה שחורה עם פארסה[6] ומשלב הומור ואלמנטים של פרודיה על הומור יהודי.[7] הסרט צולם במשך יומיים, עם תקציב של כ-30 אלף דולר, תוך ניצול סטים של תפאורה שהושארו עומדים מהפקה קודמת שכבר הסתיימה, בשם "A Bucket of Blood".‏[8][9][10][11]

מפה לאוזן, הסרט זכה באיטיות למעמד של סרט פולחן בעת שהוקרן לראשונה בתור ה-בי מובי של מתכונת "שני כרטיסים במחיר אחד", לאחר הסרט "Black Sunday" של מריו בבא[8][12] ולבסוף - לאחר "Last Woman on Earth".‏[8] הפופולריות של הסרט עלתה עם שידורי טלוויזיה מקומיים,[13] כמו גם הופעתו בסרט של ג'ק ניקולסון הצעיר, אשר תפקידו הקטן בסרט זכה להבלטה משמעותית כאשר יצא הסרט בגרסת VHS לצפייה ביתית.[14] הסרט היה הבסיס למחזמר שהועלה באוף ברודוויי, "חנות קטנה ומטריפה", אשר לבסוף עובד לסרט קולנוע באורך מלא בשנת 1986, ולהפקת מחודשת על בימות ברודוויי - כל אלו משכו תשומת לב לסרט המקורי, משנת 1960.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונת העוני של לוס אנג'לס, גרביס מושניק (מל וולס) הוא בעליה הקמצן של חנות פרחים כושלת, בה מועסקים אודרי פולקאוד (ג'קי ג'וזף), המתוקה אך תמימה, וסימור קרלבוין (ג'ונתן הייז) הלא-יוצלח.[15] בחנות המוזנחת אין יותר מדי פעילות, אך יחד עם זאת - יש מספר לקוחות חוזרים; למשל, גב' סיידי שיבא (ליאולה וונדורף), מגיעה לחנות מדי יום, על מנת לרכוש סידורי פרחים ללוויות של קרוביה הרבים. לקוח קבוע נוסף הוא בורסון פוקס (דיק מילר), שאוכל את הצמחים שהוא קונה לארוחת צהריים. כאשר סימור מפשל בהכנת סידור פרחים עבור ד"ר פבוס פארב (ג'ון שאנר), רופא שיניים סדיסט, מושניק מפטר אותו. בתקווה שיצליח לשנות את דעתו, סימור מספר לו על יוזמה פרטית שלו - הוא הכליא חמאית עם דיונאה. סימור הנבוך מגלה כי בחר לקרוא לצמח החדש "אודרי ג'וניור", לשמחתה של אודרי, בה הוא מאוהב בסתר.

מדירתו, אותה הוא חולק עם אמו ההיפוכונדרית ויניפרד קרלבוין (מיירטל וייל), סימור מביא בחזרה לחנות צמח מוזר למראה, בעציצים שלו, שלא מרשים את מושניק כלל, שכן הצמח נראה חולני ונפול. עם זאת, כאשר פוקס טוען כי אודרי ג'וניור כה ייחודי, שהוא עשוי למשוך אל החנות אנשים מכל רחבי העולם כדי לראותו אותו, מושניק נותן לסימור שבוע אחד כדי להחיות אותו. סימור מספר כי כבר גילה שסוגים רגילים של מזון לצמחים לא מזינים ההכלאה המוזרה שלו, וכי בכל לילה בשעת שקיעה העלים של הצמח נפתחים. כאשר סימור בטעות דוקר את אצבעו על צמח קוצני, אודרי ג'וניור פותח את פיו רחב יותר, ובסופו של דבר גורם לסימור לגלות שהצמח תאב לדם. לאחר מכן, סימור סועד את הצמח בכל לילה, עם דם מאצבעותיו. למרות שהוא מרגיש חולני יותר ויותר, אודרי ג'וניור מתחיל לגדול ולהגדיל את ההכנסות של החנות, בשל הלקוחות הסקרנים שהתפתו להיכנס פנימה ולראות את הצמח החדש והייחודי.

אודרי ג'וניור (בדיבובו של התסריטאי צ'ארלס ב. גריפית') מפתח יכולת דיבור ודורש מסימור שיאכיל אותו. סימור, שכעת סובל מאנמיה, לא יודע במה להאכיל את הצמח, ויוצא להליכה לאורך מסילת פסי הרכבת. על מנת לפרוק את התסכול שלו, הוא זורק אבן אשר בטעות פוגעת בעובר-אורח, שנופל על הפסים ונדרס למוות על ידי הרכבת. סימור, מוכה אשמה אך בעל תושייה, אוסף את חלקי הגופה ומזין אותם לאודרי ג'וניור. בינתיים, מושניק יוצא לאכול במסעדה, ומגלה שאין לו כסף איתו. הוא חוזר אל החנות על מנת לקחת כסף מזומן, ובחשאי מבחין בסימור מאכיל את הצמח. בתחילה, מושניק מתכוונן ללכת למשטרה, אך הוא מתמהמה לעשות כן ביום שלמחרת, כשהוא רואה שורה ארוכה של אנשים, מחכים בכניסה לחנות שלו.

בהמשך אותו הבוקר סימור מגיע לחנות, כשהוא סובל מכאב שיניים, ומושניק שולח אותו למרפאה של ד"ר פארב, שם רופא השיניים הסדיסט מנסה להסיר כמה משיניו של סימור ללא כל הרדמה, כנקמה על כך שסימור הרס את סידור הפרחים של ד"ר פארב. סימור תופס לידיו כלי חד, נלחם בחזרה בד"ר פארב ובטעות דוקר והורג אותו. אל המרפאה מגיע לקוח נוסף - וילבור פורס המזוכיסט (ג'ק ניקולסון), ועל מנת שלא לעורר חשד - סימור מתחזה לרופא שיניים. סימור, מזועזע שכעת הוא רוצחם של שני אנשים, מאכיל את גופתו של רופא השיניים לאודרי ג'וניור. היעלמותם הבלתי מוסברת של שני הגברים מושכת את תשומת הלב של המשטרה, ומושניק מוצא את עצמו נחקר על ידי שני בלשי משטרה - ג'ו פינק (וולי קרפו) ופרנק סטולי (ג'ק וורפורד) - פרודיה על הדמויות ג'ו פריידי ופרנק סמית', מהסדרה Dragnet.‏[10] למרות שמושניק מתנהג כפקעת עצבים, פינק וסטולי מסיקים כי הוא אינו יודע דבר. אודרי ג'וניור, שגדל בכמה מטרים, מתחיל ללבלב, וכך גם היחסים בין סימור ואודרי (שסימור מזמין שתצא איתו לפגישה רומנטית).

כאשר נציגה של "החברה של משקיפי הפרחים של דרום קליפורניה" מגיעה לחנות של מושניק, כדי לבחון את הצמח החדש, היא מכריזה שסימור יקבל מהם בקרוב גביע כאות הוקרה על פועלו, וכי היא תשוב לחנות כאשר הניצנים של הצמח ייפתחו. בעוד שסימור יוצא לדייט עם אודרי, מושניק נשאר לבדו בחנות כדי לראות שאודרי ג'וניור לא אוכל אף אחד אחר. זמן קצר לאחר מכן, מושניק מוצא את עצמו נתון לחסדיו של שודד (צ'ארלס ב. גריפית') שפורץ לחנות, הסבור שבשל קהל הלקוחות העצום של החנות - יהיה בה כמות גדולה של כסף. כדי להציל את חייו, מושניק מוליך שולל את השודד, ואומר לו שהכסף נמצא בתוך הצמח. כאשר השודד נכנס אל תוך לועו של אודרי ג'וניור, בחיפוש אחר הכסף, הצמח אוכל אותו. לא רק שהצמח המפלצתי גדל פיזית עם כל ארוחה שלו, מסתבר כי גם כך מתפתחים גם האינטליגנציה והיכולות השונים שלו. גילוי זה מרתיע את מר מושניק, שנראה מבוהל יותר מאי פעם, אבל לא עד כדי כך שהוא יוותר על כל הכסף שהוא מרוויח בזכות הצמח. בהמשך, סימור נאלץ לפגוע במערכת היחסים שלו עם אודרי כדי למנוע ממנה לגלות את סודו האפל של הצמח. בכעסו, הוא מתעמת עם הצמח, וטוען שהוא כבר לא יעשה עוד כמצוותו. בתגובה, הצמח משתמש בהיפנוזה על סימור, ומצווה עליו להביא לו אוכל. סימור יוצא ומשוטט ברחובות ללא מטרה, עד שבלילה הוא פוגש בליאונורה קלייד (מרי וולאס), נערת ליווי אגרסיבית, שמעוניינת בסימור כלקוח שלה. היא מפלרטטת איתו ללא הועיל, עד שהוא בטעות חובט בראשה והיא מאבדת את הכרתה. סימור נושא אותה בחזרה לחנות, כדי להאכיל את אודרי ג'וניור.

עדיין חסרי כל רמזים בכל הקשור להיעלמויותהם המסתוריות של שני הגברים, פינק וסטולי מגיעים לחנות של מושניק בשעת השקיעה, על מנת לצפות בחגיגת הענקת אות ההוקרה לסימור, במועד שבו צפויים להיפתח ניצניו של אודרי ג'וניור. בעוד כל המשתתפים באירוע מביטים בצמח, ארבעה ניצנים נפתחים, ובתוך כל אחד - פרח שמרכזו פניו של אחד מקורבנותיו של הצמח. הקהל מביע הלם ופחד, ושני השוטרים מבינים כי סימור הוא האשם. סימור נמלט מהחנות, כאשר מושניק ושני השוטרים יוצאים בעקבותיו למרדף חם. לאחר שהוא מצליח לחמוק מהם במגרש גרוטאות, סימור שב בסופו של דבר אל החנות של מושניק, בו עדיין נמצא אודרי ג'וניור שדורש לאכול. סימור מאשים את הצמח כי הרס את חייו, תופס לידיו סכין ומטפס אל תוך לועו של אודרי ג'וניור, בניסיון להרוג אותו.

זמן מה לאחר מכן, אודרי, ויניפרד, מושניק, פינק, וסטולי חוזרים לחנות, שבה אודרי ג'וניור החל כבר לקמול ולמות. כיניפרד מקוננת על בנה, שהיה כזה ילד טוב, בעוד ניצן נוסף ואחרון של אודרי ג'וניור נפתח, וחושף את פניו של סימור, שנשמע זועק "אני לא התכוונתי!", רגע לפני שהפרח נובל ומת.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות
ג'ונתן הייז סימור קרלבוין עובד לא יוצלח ב"חנות הפרחים של מושניק", גר ביחד עם אמו, מאוהב בסתר אודרי
ג'קי ג'וזף אודרי פולקאוד עובדת ב"חנות הפרחים של מושניק"
מל וולס גרביס מושניק הבעלים של "חנות הפרחים של מושניק"
דיק מילר בורסון פוקס לקוח תמהוני ב"חנות הפרחים של מושניק", שנוהג לאכול פרחים
מיירטל וייל ויניפרד קרלבוין אימו של סימור
תמי וינדסור שירלי
טובי מייקלס חברה של שירלי
ליאולה וונדורף גב' סיידי שיבא לקוחה ב"חנות הפרחים של מושניק", קונה בחנות מדי יום סידורי פרחים ללוויות של קרוביה
לין סטורי גב' הורטנס פישטוונגר נציגת "החברה של משקיפי הפרחים של דרום קליפורניה"
וולי קרפו השוטר ג'ו פינק / מספר
ג'ק וורפורד השוטר פרנק סטולי
מרי וולאס ליאונורה קלייד נערת ליווי שמנסה לפתות את סימור
ג'ון שאנר ד"ר פארב רופא שיניים סאדיסט
ג'ק ניקולסון ווילבור פורס לקוח מזוכיסט במרפאת השיניים של ד"ר פארב
דודי דרייק מלצרית
ג'ק גריפין שיכור
צ'ארלס ב. גריפית' אודרי ג'וניור (דיבוב)
צ'ארלס ב. גריפית' קלוי הדקוק שודד בחנות הפרחים
צ'ארלס ב. גריפית' לקוח צורח במרפאת רופא השיניים

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'קי ג'וסף לוהקה אחרי שרוג'ר קורמן ראה אותה במופע פופולרי בשם "The Billy Barnes Revue". הוא הציע לה את התפקיד מבלי להיבחן. "שמעתי את רוג'ר אומר מאוחר יותר שהאיכות שהוא רצה באודרי הייתה תמימות כנה," אמרה ג'וזף. "אודרי פשוט האמינה לכל מה שהיה מונח שם לפניה."[16]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חנות קטנה ומטריפה" פותחה כאשר לבמאי רוג'ר קורמן ניתנה גישה זמנית לאולפן בו נשארו עומדות תפאורות שונות, שהושארו מצילומי סרט אחר. קורמן החליט להשתמש בסטים אלו עבור הסרט שלו, שנעשה ביומיים האחרונים לפני שאלו פורקו ונהרסו.[4][5][8][9][10]

בתחילה, קורמן תכנן לפתח סיפור בו מעורב חוקר פרטי. בגרסה הראשונית של הסיפור, הדמות שבסופו של דבר הפכה לאודרי הייתה אמור להיות בעלת השם "Oriole Plove". השחקנית ננסי קאלפ הייתה המועמדת המובילה לתפקיד.[8] הדמויות שבסופו של דבר הפכו לסימור ולויניפרד קרלבוין היו מכונות בכינויים "Irish Eye" ו-"Iris Eye".‏[8] השחקן מל וולס היה אמור לשחק דמות בשם "דראקו קרדלה", ג'ונתן הייז היה אמור לגלם דמות בשם "ארצ'י ארומה", וג'ק ניקולסון היה מיועד לגלם דמות בשם "ג'וקו".[8]

צ'ארלס ב. גריפית' רצה לכתוב סרט קומדיה שנושאו - אימה. לדברי מל וולס, קורמן לא התרשם מההכנסות בקופות הכרטיסים של A Bucket of Blood, והיה צריך לשכנע אותו לביים קומדיה נוספת.[5]

מאוחר יותר קורמן אמר כי היה מעוניין בגלל A Bucket of Blood, ואמר שתהליך הפיתוח היה דומה לזה של סרט קודם, כשהוא וגריפית' קיבלו השראה לאחר ביקור במספר בתי קפה שונים. קורמן:

ניסינו גישה דומה עבור חנות קטנה ומטריפה, נכנסים ויוצאים מפאבים שונים במרכז העיר. בסופו של דבר הגענו למקום שבו סאלי קלרמן (לפני שהיא הפכה לכוכבת) עבדה כמלצרית, ובטרם צ'אק ואני הספקנו להעלות רעיונות, ולאפשר לסאלי לשפוט, היא התיישבה ליד השולחן שלנו, ושלושתנו יחד עבדו על שאר הסיפור.[17]

התסריט הראשון שגריפית' כתב נקרא "Cardula", סיפור אודות דרקולה בו קיים ערפד שהוא מבקר מוזיקלי.[12]

לאחר שקורמן דחה את הרעיון הראשון שלו, גריפית' אמר כי כתב תסריט שכותרתו "Gluttony",‏[12] שבו הגיבור היה "שף סלטים במסעדה, שבסופו של דבר היה מבשל ומכניס לסלט את לקוחותיו, ודברים כאלה, אתה יודע. אבל לא יכולנו לעשות את זה אם כי בגלל הכללים של אותו הזמן. אז אמרתי, "מה דעתך על צמח אוכל-אדם?", ורוג'ר אמר, "אוקיי." באותו הזמן - שנינו היינו שיכורים."[6]

ג'קי ג'וזף נזכרה מאוחר יותר כי "בהתחלה הם אמרו לי שזה היה סרט בלשי, ולאחר מכן, בזמן שאני טסתי בחזרה [כדי להשתתף בסרט], אני חושבת שהם כתבו תסריט חדש לגמרי, יותר בז'אנר האימה, אני חושבת שהם כתבו את הכל במהלך סוף שבוע אחד."[16]

התסריט נכתב תחת השם הזמני "The Passionate People Eater".‏[4][5][8] וולס אמר כי "הסיבה לכך שהסרט חנות קטנה ומטריפה עבד, זה משום שזה היה פרויקט אהבה. זה היה פרויקט האהבה שלנו".[5]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט לוהק באופן חלקי עם שחקנים שונים שרוג'ר קורמן עבד איתם בעבר בסרטיו הקודמים. התסריטאי צ'ארלס ב. גריפית' מופיע בסרט במספר תפקידים קטנים. אביו של גריפית' הופיע כמטופל שיניים, וסבתו, מירטל וייל הופיעה כאמו ההיפוכונדרית של סימור.[4][12] לדיק מילר, שכיכב כגיבור הסרט "A Bucket of Blood", הוצע התפקיד של סימור, אך הוא סירב לו, ובמקום זאת לקח על עצמו תפקיד קטן יותר - של בורסון פוקס.[5][8] צוות השחקנים ערך חזרות במשך שלושה שבועות, לפני שהצילומים החלו.[12] שלב הצילומים העיקרי של "חנות קטנה ומטריפה" צולם במשך שני ימים ולילה אחד.[18]

על פי שמועה, לוח הזמנים של צילומי הסרט נבע מהימור של קורמן שלא יצליח להשלים את צילומי הסרט בתוך זמן זה. עם זאת, טענה זו נדחתה על ידי מל וולס.[12] על פי ג'וסף, קורמן צילם את הסרט במהירות על מנת להימנע מלהיות כפוף לתקנות חדשות בנוגע לתשלומים לשחקנים, שהיו צפויות להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 1960. פירוש הדבר כי המודל העסקי של הבי-מוביז של קורמן היה עתיד להשתנות לתמיד, שכן הוא כבר לא יהיה מסוגל לייצר סרטים דלי-תקציב באותו האופן שעשה עד כה. לפני שכללים אלה נכנסו לתוקף, קורמן החליט לצלם את הסרט אחרון ותכנן שזה יקרה בשבוע האחרון של חודש דצמבר 1959.‏[19]

צילומי הפנים צולמו בשלוש מצלמות עם עדשות רחבות.[4][8] וולס אמר כי לקורמן היו "שני צוותי צילום על הסט, לכן התמונה, מבחינה קולנועית, לא עשויה ממש טוב. שני הצוותים היו בכיוונים הפוכים, כך שצילמו את השחקנים משתי זוויות. זה היה סט די קבוע, וזה נעשה כמו סוג של סיטקום שנעשה כיום, כך שזה לא היה מאוד קשה".[12]

נכון למועד הצילומים, לג'ק ניקולסון היה ניסיון קודם בשני תפקידים קולנועיים בלבד, והוא עבד קודם לכן עם רוג'ר קורמן פעם אחת בלבד, בתפקיד הראשי בסרט "The Cry Baby Killer". לדברי ניקולסון, "הלכתי לצילומים בידיעה שאני צריך להיות מאוד מוזר, משום שרוג'ר במקור לא רצה אותי. במילים אחרות, אני לא יכול לשחק אותה סטרייט. אז אני פשוט עשיתי הרבה דברים מוזרים, שאני חשבתי שיהפכו את זה למצחיק יותר".[4] על פי דיק מילר, כל הדיאלוג בין הדמות שלו לבין מל וולס היה אלתור.[12] במהלך סצנה שבה התסריטאי צ'ארלס ב' גריפית' מגלם שודד, גריפית' זוכר ש"כאשר שכחתי את השורות שלי, אילתרתי קצת. אבל אני התסריטאי. לי היה מותר".[4] עם זאת, וולס אמר כי "בשום פנים שום דבר מזה לא היה מאולתר. כל מילה בחנות קטנה ומטריפה נכתבה על ידי צ'אק גריפית', ואני למדתי בעל פה 98 עמודים של דיאלוג ביומיים".[12]

על פי ניקולסון, "אנחנו מעולם לא צילמנו את סוף הסצנה. התאורה על הסט הייתה מוכנה מראש. אתה היית נכנס, האורות נדלקים, המצלמה נדלקת, ומצלמים. צילמנו את הסצנה שמחוץ למשרד, לאחר מכן נכנסנו למשרד, האורות נדלקים, ומצלמים. ג'ונתן הייז ניסה להוציא את השיניים שלי החוצה, ובטעות נשען על מכשיר רפואת שיניים שהושכר, והוא התחיל להתהפך. רוג'ר אפילו לא ביקש לחתוך. הוא זינק על הסט, תפס את המכונה, ואמר 'הסט הבא, סיימנו'".[4] בשעה 9 בבוקר של יום הצילומים הראשון, קורמן כבר היה בפיגור בלוח הזמנים.[8]

צילומי חוץ צולמו על ידי וולס וגריפית' במהלך שני סופי שבוע רצופים, עם ציוד צילום שכור בשווי של 279 דולר.‏[5][8] וולס וגריפית' שילמו לקבוצת ילדים חמישה סנט כל אחד, כדי שירוצו במנהרות הרכבת התחתית.[12] הם גם שיכנעו שיכורים להופיע כניצבים, בתמורה לעשרה סנט כל אחד. לעשר סנט ליחידה.[5][12] "השיכורים היו נפגשים, שניים או שלושה, וקונים יחד ליטרים של יין לעצמם! היו לנו גם כמה שיכורים שעבדו כעוזרי-הפקה, שהיו אחראים על שאר השיכורים, שהיו ניצבים".[12] וולס וגריפית' שכנעו בית לוויות לתרום קרון מתים, וכן ארון עם גופה אמיתית, לצורך צילומי הסרט.[12] וולס וגריפית' עשו שימוש במגרש שבבעלות חברת רכבות, בתמורה לשני בקבוקי ויסקי.[5] הסצנה שבה הדמות שמגלם רוברט קוגן, בה היא נדרסת על ידי רכבת, בוצעה לאחר שכנוע צוות הרכבת לצלם את הרכבת מתרחקת מהשחקן. לבסוף, השוט הוקרן ברוורס.[5] וולס וגריפית' הוציאו בסך הכל 1,100 דולר על 15 דקות מסך של צילומי חוץ.[5][12]

מוזיקת הרקע שבה נעשה שימוש בסרט חוברה על ידי הצ'לן פרד כץ, לאחר שנכתבה במקור עבור הסרט A Bucket of Blood. לדברי מארק תומאס מק'גי, מחברו של הספר "Roger Corman: The Best of the Cheap Acts", בכל פעם שכץ נקרא לכתוב מוזיקה עבור קורמן, כץ מכר את אותו הלחן, כאילו היה זה מוזיקה חדשה לגמרי.[20] באותה המנגינה נעשה שימוש בסך הכל בשבעה סרטים שונים, ביניהם The Wasp Woman ו-Creature from the Haunted Sea.‏[21]

להווארד ר' כהן נודע מגריפית', שכאשר הסרט היה בשלב העריכה, "הייתה נקודה שבה שתי סצנות לא נחתכו יחד. זה היה זוועה חזותית, וזה לא עבד. הם היו צריכים משהו כדי לגשר על הנקודה זו, ומצאו בחדר העריכה שוט יפה של הירח, חתכו בזה, וזה עבד. עשרים שנים חולפות. אני באולפן יום אחד. צ'אק מגיע בריצה אליי, אומר, "אתה חייב לראות את זה!" זה היה מאמר מתוך מגזין באורך של שמונה עמודים על הסמליות של הירח בחנות קטנה ומטריפה."[5] על פי קורמן, התקציב הכולל להפקה היה 30,000 דולר.[11] מקורות אחרים מעריכים את גובה התקציב להיות בין 22 ל-100 אלף דולר.[5][8][10]

ביקורות ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה, לקורמן היו קשיים רבים בהפצת הסרט, שכן חלק מהמפיצים, כמו גם American International Pictures, חששו שהסרט יתפרש כאנטישמי, בהתייחסותם לדמויותיהם של גרביס מושניק וגב' סיידי שיבא.[5][8][12][22] השחקן וולס, שהוא יהודי, ציין כי העניק לדמותו של מושניק מבטא וגינונים יהודיים-טורקיים, ושלטעמו ההומור של הסרט הוא שובב, וחש שאין בו כל כוונה להשמיץ קבוצה אתנית כלשהי.[5] הסרט הופץ לבסוף על ידי חברת ההפקות של קורמן, The Filmgroup Inc.‎, תשעה חודשים לאחר שהושלם.[12]

בשנת 1960 הסרט הוקרן בפסטיבל הקולנוע בקאן מחוץ לתחרות הרשמית.[4][10] ביקורות חיוביות אודות הסרט נפוצו מפה לאוזן, כאשר הסרט הופץ לראשונה, בתור ה-בי מובי של מתכונת "שני כרטיסים במחיר אחד", לאחר הסרט "Black Sunday" של מריו בבא.[12] שנה לאחר מכן הסרט הופץ מחדש, במתכונת דומה, לאחר הסרט "Last Woman on Earth".‏[8]

בגלל שקורמן לא האמין שלסרט יש סיכוי גבוה להיות רווחי, לאחר הקרנתו הראשונית באולמי הקולנוע, הוא לא טרח לשמור לעצמו את זכויות היוצרים, וכתוצאה מכך הסרט נופל לרשות הציבור.[8][23][24] לפיכף, הסרט זמין לציבור הרחב, בעותקים באיכויות משתנות. במקור, הסרט הוקרן באולמות הקולנוע במסך רחב (יחס של 1 : 1.85), אולם מאז ההקרנה המקורית הסרט מוקרן בעיקר במסך עם יחס של 1 : 1.33.‏[25]

מבקרים וקהל צופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל במידה רבה לטובה מצידם של מבקרי הקולנוע, ולציון ממוצע של 92% באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes, מתוך 12 ביקורות.[26] בווראייטי נכתב כי "המשחק מגוחך לטובה. [...] הורטיקולטורליסטים וצמחונים יאהבו את זה".[27]

ג'ק ניקולסון נזכר בתגובת הקהל להקרנת הסרט, וציין כי הקהל "צחק כל כך חזק, שבקושי אפשר היה לשמוע את הדיאלוג. אני לא ממש התכוננתי לזה. זה היה כאילו שכחתי שזה היה קומדיה מאז שהסתיימו הצילומים. הייתי כל כך נבוך, כי אני אף פעם קודם לכן לא זכיתי באמת לתגובה כל כך חיובית".[4]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות שידורי טלוויזיה מקומיים, בשנות ה-60 וה-70, הסרט צבר הפופולריות רבה.[13]

הסרט שב למרכז הבמה הציבורית בעקבות המחזמר "חנות קטנה ומטריפה" שהופק בשנת 1982.‏[5] המחזמר היה מבוסס על הסרט המקורי, וזכה לעיבוד מחדש בעצמו, כסרט הקולנוע "חנות קטנה ומטריפה" משנת 1986.‏[28] סדרת אנימציה, בהשראת הסרט המוזיקלי - "חנות קטנה ומטריפה" - עלתה לשידור בטלוויזיה לראשונה ב-1991.‏[29]

הסרט נצבע פעמיים, בפעם הראשונה ב-1987.‏[30] גרסה זו התקבלה בצורה שלילית. הסרט נצבע שוב על ידי Legend Films, שהפיצו את גרסתם הצבעונית, כמו גם גרסת שחור-לבן משוחזרת של הסרט על גבי DVD ב-2006.‏[31][32] הגרסה הצבעונית של Legend Films התקבלה בצורה טובה,[33][34] ואף זכתה להקרנת בכורה תיאטרלית במוזיאון קוני איילנד, ב-27 במאי 2006.‏[35]‏ ה-DVD כלל ערוץ קריינות אודיו על ידי הקומיקאי מייקל ג'יי נלסון מטעם Mystery Science Theater 3000 fame.‏[14][33] קובץ DivX של הגרסה הצבעונית של הסרט, ביחד עם ערוץ הקריינות, זמינים כחלק משירות RiffTrax On Demand.‏[36] ב-28 בינואר 2009, הוקלט ערוץ קריינות חדש, על ידי נלסון, קווין מרפי וביל קורבט, אשר הופץ על ידי RiffTrax בפורמטי MP3 ו-DivX.‏[37] הגרסה הצבעונית של הסרט, ללא ערוץ הקריינות, זמינה ב-Amazon Video on Demand.‏[38]

בנובמבר 2006, הודיעה Buena Vista (חברה להפצת סרטים - חברת-בת בתאגיד דיסני) כי הסרט יופץ מחדש, ביחד עם הסרט "Cry Baby Killer", כחלק ממארז "שניים במחיר של אחד" של ג'ק ניקולסון, כחלק מסדרת סרטיו הקלאסיים של רוג'ר קורמן. עם זאת, ה-DVD הכיל רק את הגרסה הצבעונית משנת 1987, ולא את הגרסה המקורית, בשחור-לבן.[39]

ב-15 באפריל 2009 פורסם כי דקלן או'בריאן יביים רימייק חדש לסרט.[40] "זה לא יהיה סרט מוזיקלי", הוא אמר בראיון לאתר האינטרנט Bloody Disgusting, בהתייחסותו לסרטו של פרנק אוז משנת 1986. "אני לא רוצה לגלות יותר מדי, אבל זה אני. זה יהיה אפל".[41] כאשר או'בריאן שוחח עם Shock 'Till You Drop, הוא אמר כי הוא "לוקח את הסרט לכיוון אחר, בואו נאמר זאת ככה."[42]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חנות קטנה ומטריפה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fred Olen Ray, The New Poverty Row: Independent Filmmakers as Distributors, McFarland, 1991, p 28-29
  2. ^ Fowler, Christopher. "Forgotten authors No. 34: John Collier". The Independent, May 24, 2009. Retrieved November 15, 2010
  3. ^ McDougal, Dennis (2008). Five Easy Decades: How Jack Nicholson Became the Biggest Movie Star in Modern Times. John Wiley & Sons. עמ' 39. ISBN 978-0-471-72246-5. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 4.8 4.9 Corman, Roger; Jerome, Jim. How I Made a Hundred Movies in Hollywood and Never Lost a Dime. Da Capo Press. עמ' 61–62; 67–70. ISBN 0-306-80874-9. 
  5. ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 5.13 5.14 5.15 Gray, Beverly (2004). Roger Corman: Blood-Sucking Vampires, Flesh-Eating Cockroaches, and Driller Killers. Thunder's Mouth Press. עמ' 62–65, 67–69. ISBN 1-56025-555-2. 
  6. ^ 6.0 6.1 Graham, Aaron W. "Little Shop of Genres: An interview with Charles B. Griffith". Senses of Cinema. אורכב מ-המקור ב-October 16, 2007. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  7. ^ Weaver, James B.; Tamborini, Ronald C., ed. (1996). Horror Films: Current Research on Audience Preferences and Reactions. Lawrence Erlbaum Associates. עמ' 59. 
  8. ^ 8.00 8.01 8.02 8.03 8.04 8.05 8.06 8.07 8.08 8.09 8.10 8.11 8.12 8.13 8.14 8.15 Ray, Fred Olen (1991). The New Poverty Row: Independent Filmmakers As Distributors. McFarland & Company. עמ' 28–30. ISBN 0-89950-628-3. 
  9. ^ 9.0 9.1 "Fun Facts". A Bucket of Blood (Media notes). MGM Home Entertainment. 2000. UPC:027616852847. 
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Peary, Danny (1981). Cult Movies. New York: Delacorte Press. עמ' 203–205. ISBN 0-440-01626-6. 
  11. ^ 11.0 11.1 Simpson, MJ (23 בספטמבר 1995). "Interview with Roger Corman". בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. I shot Little Shop of Horrors in two days and a night for about $30,000, and the picture has lasted all these years. 
  12. ^ 12.00 12.01 12.02 12.03 12.04 12.05 12.06 12.07 12.08 12.09 12.10 12.11 12.12 12.13 12.14 12.15 12.16 Weaver, Tom (1999). Return of the B Science Fiction and Horror Movie Makers: Writers, Producers, Directors, Actors, Moguls and Makeup. McFarland & Company. עמ' 387–390. 
  13. ^ 13.0 13.1 Hogan, David J. (1997). Dark Romance: Sexuality in the Horror Film. McFarland & Company. עמ' 224. ISBN 0-7864-0474-4. 
  14. ^ 14.0 14.1 Pearce, Joel (16 ביוני 2006). "Review of The Little Shop of Horrors'". DVD Verdict. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  15. ^ "IMDb". Internet Movie Database. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2010. 
  16. ^ 16.0 16.1 Tom Weaveer, Jackie Joseph interview, B Monster accessed 18 April 2014
  17. ^ Roger Corman, "Wild Imagination: Charles B. Griffith 1930-2007", LA Weekly 17 October 2007 accessed 20 April 2014
  18. ^ Anderson, Porter (4 בינואר 2001). "Roger Corman: Attack of the independent filmmaker". CNN. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  19. ^ Weaver, Tom. "Interview with Jackie Joseph". The Astounding B Monster. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  20. ^ Ray, Fred Olen (1991). The New Poverty Row: Independent Filmmakers As Distributors. McFarland & Company. עמ' 40. ISBN 0-89950-628-3. 
  21. ^ "Fred Katz filmography". Internet Movie Database. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2007. 
  22. ^ Halligan, Benjamin (2003). Michael Reeves. Manchester University Press. עמ' 45. ISBN 0-7190-6351-5. 
  23. ^ Fishman, Stephen (2010), The Public Domain: How to Find & Use Copyright-Free Writings, Music, Art & More (מהדורה 5th), Nolo (retrieved via Google Books), ISBN 1-4133-1205-5, בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2010 
  24. ^ David, Pierce (יוני 2007). "Forgotten Faces: Why Some of Our Cinema Heritage Is Part of the Public Domain". Film History: An International Journal 19 (2): 125–43. ISSN 0892-2160. OCLC 15122313. doi:10.2979/FIL.2007.19.2.125. בדיקה אחרונה ב-5 בינואר 2012. 
  25. ^ Dante, Joe. Notes from Joe: Aspect Ratios in THE LITTLE SHOP OF HORROR. Trailers From Hell. 2011.
  26. ^ "חנות קטנה ומטריפה‎", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  27. ^ Staff (31 בדצמבר 1960). "The Little Shop of Horrors". Variety. בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2012. 
  28. ^ "Little Shop of Horrors (1986)". Internet Movie Database. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  29. ^ "Little Shop (1991)". Internet Movie Database. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  30. ^ "ASIN: B0009LD2N2". Amazon.com. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  31. ^ "'Little Shop of Horrors' Now in Color". Legend Films. PR Newswire. 11 במאי 2006. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  32. ^ "ASIN: B000FAOCFE". Amazon.com. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  33. ^ 33.0 33.1 Gibron, Bill (21 במאי 2006). "The Little Shop of Horrors: In Color (with Mike Nelson Commentary)". DVD Talk. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  34. ^ "The Little Shop of Horrors". DVD Beaver. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  35. ^ "Coney Island USA Events Calendar". אורכב מ-המקור ב-September 28, 2007. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  36. ^ "Little Shop of Horrors VOD". RiffTrax. אורכב מ-המקור ב-December 13, 2007. בדיקה אחרונה ב-21 בדצמבר 2007. 
  37. ^ "The Little Shop of Horrors – Three Riffer Edition!". RiffTrax. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2009. 
  38. ^ "ASIN: B001L2BIU2". Amazon.com. בדיקה אחרונה ב-30 בינואר 2009. 
  39. ^ "ASIN: B000HA4WQQ". Amazon.com. בדיקה אחרונה ב-24 באוקטובר 2007. 
  40. ^ Bartyzel, Monika. "Non-Musical Remake of 'Little Shop of Horrors' Coming!". Cinematical. בדיקה אחרונה ב-2 במאי 2016. 
  41. ^ "Wrong Turn 3 Opens His 'Little Shop of Horrors'". Bloody Disgusting. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2010. 
  42. ^ Rotten, Ryan. "Little Shop of Horrors Re-Opening for Business". Shock 'Till You Drop. בדיקה אחרונה ב-13 בינואר 2010.