היפוכונדריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

היפוכונדריה או חרדת בריאות היא חשש מופרז ממחלות ועיסוק כפייתי בנושא הבריאות. היפוכונדריה מאופיינת בבחינה עצמית מתמדת של הגוף, חשש עז מכל תסמין פיזי, שולי ככל שיהיה (למשל עייפות, שינוי במשקל או כאב ראש קל), ופחד כי הוא מעיד על מחלה כרונית או סופנית.[1] חלק מההיפוכונדרים חוששים ממחלה ספציפית או מתמקדים בתסמינים ספציפיים, ואצל אחרים הדאגה אינה מוגבלת לנושא מסוים, הם חוששים ממגוון מחלות ושמים לב לכל תסמין גופני שיכול להעיד לדעתם על בעיה רפואית.

חלק מהאנשים עם חרדת בריאות מבקרים בתדירות גבוהה אצל רופאים כדי לקבל אישור לכך שבריאותם תקינה. אולם לעתים הם אינם מאמינים לדברי הרופאים ומחפשים חוות דעת שנייה או דורשים בדיקות נוספות. גם אם האישור שניתן מהרופא מרגיע אותם, הרגיעה היא קצרת טווח, והדאגות באותו נושא או באחר חוזרות במהרה. כמו כן, היפוכונדרים רבים חווים חרדה בעת בדיקה רפואית, כך שלחץ הדם שלהם עולה, מצב הנקרא תסמונת החלוק הלבן, כך שתוצאות בדיקות לחץ דם יכולות לצאת לא תקינות למרות שאין בעיה בפועל. חיפוש האישורים אינו מוגבל לרופאים; חלק מהאנשים עם היפוכונדריה מאתרים לעתים תכופות אצל אנשים בסביבתם בעיות במצבם הפיזי, ומבקשים אישור שבריאותם תקינה. בצד השני יש היפוכונדרים נמנעים, העושים כמיטב יכולתם להימנע מאזכורים של מחלות, נמנעים לגמרי מביקור אצל רופאים ועריכת בדיקות חיוניות ומדיבור על הנושא, מחשש שהחרדה תתגבר או שאנשים לא יקחו אותם ברצינות. שני קצוות אלו עלולים להוביל לפגיעה בבריאות: ביקורים תכופים אצל רופאים עלולים להוביל לבדיקות וטיפולים מיותרים ואף מזיקים, והימנעות מבדיקות ורופאים יכולה להוביל להזנחה של בעיות ממשיות.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המושג היפוכונדריה מיוונית : "היפו" שפירושו מתחת, ו"כונדרוס" שפירושו סחוס. ביוון העתיקה כאבים בלתי מוסברים יוחסו לאיברים שמתחת לסחוסי הצלעות, ביניהם הטחול שנחשב למקור המרה השחורה והמלנכוליה.

גורמים אפשריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות תאוריות שונות לגורמים להיפוכונדריה:

  • תחושות גופניות מוגברות המביאות להגברת תשומת לב כלפי תחושות חיוניות של הגוף (כמו קצב הלב) או אחרות (כמו רעשים בזמן עיכול).
  • ככל הנראה יש השפעה למסרים בנוגע לבריאות שהאדם ספג מסביבתו, ולמחלות ומקרי מוות במשפחה, על התפתחות חרדת בריאות. אנשים רבים עם חרדת בריאות גדלו בבית בו הייתה התמקדות מופרזת על תסמינים פיזיים ודאגה מהם [2], או נחשפו למחלות או מוות של אנשים קרובים. ישנם אנשים שחרדת הבריאות מתפרצת אצלם כשהם מתקרבים לגיל בו אדם קרוב נפטר ממחלה, כשהם חוששים שהם יחלו באותה מחלה.
  • אמצעי התקשורת עשויים להגביר את עוצמת חרדת הבריאות. התקשורת מבליטה סיפורים טראגיים ודרמטיים, ובכתבות ופורומים העוסקים בנושא בריאות יש נטייה לזהירות יתר והצעה ללכת לבדיקות בעקבות הופעת תסמינים פיזיים שיכולים להעיד גם על מצבים לא מסוכנים. אצל אנשים עם נטייה לחרדת בריאות, הטיות אלו יוצרות תחושה שמחלות חמורות הן יותר נפוצות מהשכיחות האמיתית שלהן, כי הן שרירותיות ובלתי נמנעות, ומעלה את החרדה שנוצרה עקב תסמינים פיזיים שוליים. סיקור מופרז של התפרצות של מחלה כלשהי, למשל שפעת החזירים או שפעת העופות, יוצרת אף היא אצל ההיפוכונדרים תחושה כי הם נמצאים בסכנה איומה.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי DSM IV, היפוכונדריה היא:

  1. עיסוק יתר בפחד מכך שהאדם לוקה או ילקה במחלה חמורה, המתבסס על פרשנות שגויה של תחושות הגוף.
  2. הדאגה ממשיכה למרות בדיקות רפואיות תקינות ואישורים.
  3. האמונה המצוינת בסעיף הראשון אינה דלוזיונאלית, ואינה מוגבלת למראה הגוף (כמו בהפרעת גוף דיסמורפית).
  4. הדאגה גורמת למצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד החברתי, תעסוקתי או תחומי חיים אחרים.
  5. ההפרעה נמשכת שישה חודשים לפחות.
  6. הדאגה אינה מוסברת בצורה טובה יותר על ידי: הפרעת חרדה מוכללת, OCD, התקפי חרדה, דיכאון, חרדת פרידה או הפרעה סומטופורמית אחרת.

יש המוסיפים התייחסות לרמת התובנה ומציינים מצבים של תובנה נמוכה, בהם האדם אינו מודע לכך שטרדותיו הן מופרזות או לא הגיוניות.

תחלואה כפולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפוכונדריה מלווה פעמים רבות בהפרעות פסיכיאטריות אחרות. דיכאון, OCD, פוביות, הפרעת חרדה מוכללת והפרעות סומטופורמיות הן ההפרעות הנלוות הנפוצות ביותר.[5] רבים מהסובלים מחרדת בריאות חווים מעגל של מחשבות טורדניות ובעקבותיהן בדיקות כפייתיות, התנהלות זהה להתנהלות ב-OCD, אולם תוכן המחשבות שונה ולכן מדובר בשתי הפרעות נפרדות.

חרדות ודיכאון יכולים להוביל לתסמינים פיזים שונים כגון עייפות, שינוי במשקל, קצב לב מואץ ועוד. אנשים עם חרדת בריאות אינם מודעים לכך ומפרשים תסמינים אלו כביטוי של מחלה פיזית, דבר שמגביר את העיסוק והחשש שלהם ממחלה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול קוגניטיבי התנהגותי ותרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI נמצאו כטיפולים המועילים ביותר לחרדת בריאות.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות המובילים לחרדה בריאות ומתחזקים אותה. בחלק הקוגניטיבי של הטיפול, עוסקים באיתור אמונות ופרשנויות שגויות של אנשים עם חרדת בריאות, תיקון טעויות חשיבה ומתן מידע מדויק לגבי טיב ההפרעה ולגבי נושאים רפואיים שונים. החלק ההתנהגותי של הטיפול מתבסס על חשיפה ומניעת תגובה. חשיפה היא טכניקה בה האדם לומד להיחשף למחשבות וטריגרים חיצוניים המעוררים אצלו חרדות בנוגע לבריאות לאורך זמן מבלי לבצע פעולה כפייתית, על מנת לאפשר לחרדה לשכוך באופן טבעי. במניעת תגובה ממופות פעולות כפייתיות של האדם (למשל חיפוש אישורים, ביקורים תכופים אצל רופאים, בחינה עצמית של תפקודים גופניים שונים ועוד) ולאורך הטיפול הוא מוותר עליהן, דבר המפחית את העיסוק והחשיבה הטורדנית בנושא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kring A.M. et. al. 2007. Abnormal Psychology. 10th ed. USA: Wiley
  2. ^ Hypochondriasis." CareNotes. Thomson Healthcare, Inc., 2011. Health Reference Center Academic. Retrieved April 5, 2012.
  3. ^ Fallon BA, Qureshi, AI, Laje G, Klein B: Hypochondriasis and its relationship to obsessive-compulsive disorder. Psychiatr Clin North Am 2000; 23:605-616.
  4. ^ Bienvenu OJ, Samuels JF, Riddle MA, Hoehn-Saric R, Liang KY, Cullen BAM, Grados, MA, Nestadt G: The relationship of obsessive-compulsive disorder to possible spectrum disorders: results from a family study. Biological Psychiatry 2000, 48:287-293.
  5. ^ Barsky AJ: Hypochondriasis and obsessive-compulsive disorder. Psychiatr Clin North Am 1992;