חשופים בצריח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חשופים בצריח
חשופים בצריך
Tanks of Tamuz.jpg
מידע כללי
מאת שבתי טבת
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה הוצאת שוקן
שנת הוצאה 1968
מספר עמודים 310
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 004057997, 001780307, 001160086, 001921400, 001921392, 002256319, 002160675, 002293761, 002643759

חשופים בצריח הוא רומן היסטורי-דוקומנטרי מאת שבתי טבת, אשר ראה אור לראשונה בשנת 1968 ב"הוצאת שוקן". הספר עוסק בקרבות חיל השריון הישראלי בסיני וברמת הגולן במהלך מלחמת ששת הימים[1]. הספר, שזכה להצלחה רבה, תורגם ל-14 שפות ונמכר בלמעלה מ-100 אלף עותקים[2]. נחשב לאחד מהספרים הבולטים העוסקים במלחמות ישראל בכלל, ובמלחמת ששת הימים בפרט.[3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים וכחלק מהאופוריה ששררה בארץ בעקבותיה, הוצפה ישראל בגל ממוסחר של מוצרים ברוח המלחמה דוגמת אלבומי ניצחון, תקליטים. כחלק מגל זה נכתבו ספרים רבים אשר עסקו בקורות המלחמה, בהם "שישה ימי תהילה" של אביעזר גולן, "ירושלים לנצח" של אלי לנדאו ו"היום הקצר ביותר" של אריה אבינרי. רבים מספרי המלחמה נכתבו בפרק זמן קצר יחסית על מנת שניתן יהיה להוציאם במהרה לציבור הרחב ולחנויות הספרים, תופעה אותה כינה בביקורתיות איתן הבר "מלחמת הספרים", אשר לטענתו נכתבו בשטחיות והוצאו לאור בחיפזון כדי להגיע במהירות הגדולה ביותר אל מספר הקוראים הרב ביותר. בהקשר זה, סופרים וספרים "נלחמו" על ליבו ועל כיסו של הקורא הישראלי שגילה אחר המלחמה להיטות בלתי רגילה לכל סיפור גבורה.[4]

ערב מלחמת ששת הימים נשלח טבת, במסגרת תפקידו כעיתונאי "הארץ", על ידי דובר צה"ל לחטיבה 7 של חיל השריון (עליה פיקד שמואל גונן (גורודיש) ושהה עימה במהלך "תקופת ההמתנה" ולאורך המלחמה. בראיון שנערך עמו ופורסם בעיתון "כל העיר" בינואר 1994, ציין טבת כי כלל לא חשב להוציא ספר בעקבות המלחמה, אך בעקבות לחצים מצד עורך עיתון "הארץ" גרשום שוקן, שאף הוציאו לחופשה ארוכה לשם כתיבת הספר, שינה את דעתו.[2]

במסגרת המחקר שערך לשם כתיבת הספר ונמשך כשבעה חודשים, ראיין טבת אנשים רבים, לרבות קצינים וחיילים שנטלו חלק במלחמה. במסגרת התחקיר, ניסה טבת להתחקות אחר התפתחותו של חיל השריון בצה"ל בכלל ותפקודו במלחמת ששת הימים בפרט.

במהלך ראיון שקיימה עמו העיתונאית סימה קדמון ושפורסם בעיתון "מעריב" ביוני 1992, תיאר טבת את נסיבות יצירתו של הספר:

זמן קצר לאחר שנאצר חסם את מיצרי טיראן, נשלחתי על ידי יחידת דובר צה"ל לאוגדת הפלדה וממנה לחטיבה 7 .עימם עשיתי את כל תקופת ההמתנה והמלחמה. באתי לאוגדה ולחטיבה מן העורף המפוחד בכלל, ומן העורף העיתונאי המפוחד שבעתיים. בלי הפחד הזה, אי אפשר להבין את חשופים בצריח. הספר הזה היה בעיקרו אנחת רווחה לתגלית ה"בלתי מתמוטטים" באוגדה ובחטיבה 7 ,ובאותה נשימה, גם הבעת תודה להם ולעוז רוחם.

סימה קדמון, "חשופים בצריח פרק ב, מעריב, 6.5.1992

טבת העיד כי המניע העיקרי לכתיבת הספר היה הפער שבין עוצמת החרדה של הציבור (אותו כינה "העורף המפוחד") לבין "אנחת הרווחה" ועוצמת הביטחון והגבורה אותן ספג טבת במהלך שהותו עם כוחות השריון במהלך תקופת ההמתנה ובזמן המלחמה.

במהלך אותו ראיון אף חשף טבת כי את הרעיון לשם הספר לקח מאירוע שהתרחש במסגרת "קרב הג'יראדי", שנערך ב-5 וב-6 ביוני 1967 בין חיילים מהדיוויזיה המצרית ה-7 לבין חיילי חטיבה 7 של צה"ל.[5] במהלך הקרב, הסיר מפקד החטיבה גורודיש את קסדתו בניסיון להפיח בחיילים אי פחד מהאש המצרית. "חשיפתו" זו של גורודיש היא שנתנה את ההשראה לשם הספר.[4]

הספר יצא לאור לראשונה בתחילת שנת 1968 וזכה לשבחי הביקורת והקהל. במהלך השנים יצאו מהדורות נוספות של הספר, כאשר האחרונה התפרסמה במאי 2017 בהוצאה מיוחדת של "כנרת זמורה ביתן" ובה פתח דבר מאת הרמטכ"ל גדי איזינקוט, לציון 50 שנים למלחמה.[6][7] הספר תורגם ל-14 שפות ונמכר ביותר מ-200 אלף עותקים.[2]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו העיקרי של הספר עוסק בתיאור קרבות השריון במהלך המלחמה. הספר מתמקד בעיקר בקרבות שנערכו בזירת סיני על ידי אוגדה 84 ("אוגדת הפלדה") בפיקודו של ישראל טל (טליק), בתוספת סקירה תמציתית יותר של קרבות השריון ברמת הגולן. יחד עם תיאור פרטני של הקרבות, מציג טבת בספר סקירה היסטורית של התפתחות חיל השריון הישראלי. בהקשר זה, מתאר הספר את ניסיונות מפקדי הגייס בשיפור ביצועי החיל ודימויו, את המאבק להחדרתם של כללי משמעת קשוחים תוך עימות קשה עם האתוס הפלמ"חניקי שבז לנחיצותם של כללים אלה, את תחושת הנחיתות של החיל למול היוקרה והזוהר שהיו לחטיבות החי"ר, לרבות חטיבת הצנחנים, ואת מאבקם של מפקדי החיל למצב את השריון ככוח ההכרעה העיקרי של צה"ל.

סוגה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת מאמרו "חשופים בצריח ושיח לוחמים כצירי זהות מתפצלים", מציין אלון גן כי יש לראות את הספר כמיזוג בין רומן היסטורי–דוקומנטרי לכתבת תחקיר עיתונאית. לתיאור קרבות השריון, מגיע הקורא לאחר שערך כבר 'היכרות' עם גיבורי הספר, שחלקם ימותו במהלך המלחמה. לפי דן, נוצרת בדרך זו אמפטיה וקירבה בין תיאורי הקרב לגיבורים שכבר הספקנו להתוודע למשפחותיהם, לשאלותיהם ולמצוקותיהם. אך אף שהספר פותח צוהר לעולמם האזרחי של גיבוריו, טבת מקפיד לעשות זאת בשפה 'צברית' המתרכזת במעשים ומשאירה לקורא את העיבוד הרגשי המתלווה למעשים אלה. שפת הספר היא תיאורית ומאופקת, ומסתייגת במופגן מהוספת תיאורים רגשיים לרצף ההתרחשויות המתואר. לטענת דן, אחד הגורמים העיקריים להצלחתו של הספר והיותו לרב מכר שהודפס במהדורות רבות ותורגם לשפות זרות הוא המיזוג שבין סיפוריהם הפרטיים של החשופים בצריח לבין תיאור 'היסטורי' של מהלכי הקרבות שבהם לקחו חלק.[4]

ביקורת והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יציאתו בשנת 1968, כשמונה חודשים לאחר סיום מלחמת ששת הימים, זכה הספר להד תקשורתי ולהצלחה מסחרית רבה, לאחר שנמכר ב-70 אלף עותקים במספר החודשים הראשונים לאחר יציאתו לאור.[8] יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל ציין כי הספר "כתוב בצורה יוצאת מן הכלל, מקורית ועוצרת נשימה... תיאורי הקרב הם השיא של הספר. הושג בהם הישג שלא הושג עד עכשיו בכל ספרות המלחמה... מחיתי הרבה דמעות יבשות כשקראתי את ׳חשופים בצריח". משה דיין, הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל ושר הביטחון במלחמת ששת הימים, ציין כי "זהו ספר יוצא מהכלל. הטוב ביותר שקראתי, וקראתי גם את מה שאני כתבתי על מלחמותינו. העיקר בספר הם הלוחמים, ולהם ניתן בספר ביטוי עמוק, שותת דם, רווי אהבה וקורע בנשמה".[8]

לדעת האלוף אורי אור, לשעבר סגן שר הביטחון ואחד מגיבורי הספר בתוקף תפקידו כמפקד פלוגת הסיור של חטיבה 7 ב"אוגדת טל", אחת הסיבות שמייחדות את הספר מספרי מלחמה אחרים נעוצה ביכולתו המיוחדת של טבת לספר את סיפור המלחמה - היכולת לשלב בין "הסיפור הגדול" - סקירה היסטורית של התפתחות חיל השריון, הניסיונות לשפר את ביצועיו ודימויו ותחושת הנחיתות מול היוקרה שהייתה לחטיבות החי"ר, ובעיקר תיאור הקרבות במהלך הלחימה - יחד עם הסיפור האישי של כל אחת מהדמויות, דמויות שחלקן ימצאו את מותן במהלך הספר באופן שמעורר הזדהות ואמפתיה כלפיהן וכלפי התחבטויותיהן, מצוקותיהן וחייהן. בהקשר זה ציין אור כי:

"הוא ידע לתאר את הגיבורים כבני אדם רגילים ואנושיים, ובו בזמן להראות כיצד בשעת הקרב הם התעלו על עצמם כפי שהתעלו", סבור אור. "הוא קירב אותך ללוחמים, כולל לאנשים כמו טליק, גורודיש וכל מי שהפך לחלק מצמרת הבכירים של צה"ל, לצד תיאורים ריאליסטיים ולא קלים לקריאה של הקרבות עצמם. זה ספר אנושי מאוד, לפני הכל".

נטע הלפרין, חשופים למבחן הזמן, באתר ישראל היום, 1 ביוני 2017

מאז אוקטובר 1973, נתפס הספר כאשם בתרומה ממשית להילת הגנרלים המסנוורת אשר גרמה למלחמת המחדל ביום הכיפורים. הספר נתפס כאחד מזורעי זרעי השאננות השחצנית לאחר מלחמת ששת הימים. אחת מהביקורות כנגד הספר, כפי שמציין אלון גן במאמרו היא כי ניתן לראות בספר כ"שיח מפקדים", שכן החייל הפשוט כמעט ואינו מוזכר בו ואילו במעט הפעמים שמוזכרים בו חיילים, הם משמשים ככל היותר כאובייקטים או כמכשירים לביצוע משימות מפקדיהם. בהקשר לכך, מסכם גן כי הספר נכתב למעשה מזווית המבט של גובה דרגות המפקד, בניגוד לספרים אחרים מתקופת המלחמה, דוגמת "שיח לוחמים" בו ניתן דגש על עדויות החיילים דווקא.

בזיכרון הקולקטיבי נחרט קו מקביל בין הספר לבין "פולחן הגנרלים". בהקשר זה, יש הרואים בספר כאחד האחראיים לבניית דמותו של מפקד חטיבה 7 גורודיש, כתלמיד הישיבה שהפך למפקד חטיבת שריון אמיץ וקשוח במלחמת ששת הימים[8]. בראיון שערכה עמו סימה קדמון, ציין טבת בהקשר זה כי הספר עבר צנזורה קפדנית על ידי הצנזורה הצבאית, שמחקה תיאורים רבים שעסקו, בין היתר, בהתנהלות בעייתית של גורודיש במהלך המלחמה, שאם היו מתפרסמים היו צובעים את דמותו "ההירואית" של גורודיש בצבעים אחרים.

במאמר שכתב העיתונאי יהודה מלצר שפורסם בעיתון "חדשות" בספטמבר 1993, נכתב כי: "אלמלא חשופים בצריח והצלחתו המדהימה, ספק אם היה גורודיש, ועימו רבים וטובים, מגיעים אל עיוורון כה גמור. קשה להעלות על הדעת ספר שהביא נזק יותר מכפי שהביא עלינו הספר הזה. כמה חבל שלא בא מישהו אל גורודיש, אצבע אחת על איזו פסקה שבה הוא מעוצב מחדש בספר, אצבע אחרת קצת מתחת לעין שמאל ובמשיכה כלפי מטה, ובטפיחה חברית עוצר בעדו — "באמת, שמוליק?".[2]

בשנת 1993, העלה בתיאטרון "הקאמרי" המחזאי הלל מיטלפונקט את ההצגה "גורודיש", שנתיים לאחר מותו. בראיונות שקיים מיטלפונקט אודות המחזה הוא חזר על הטענה שהטרגדיה של גורודיש הייתה שהוא האמין למה שכתבו עליו בחשופים בצריח.[2]

על אף הביקורת כנגד הספר בנוגע להשפעתו על "הילת הגנרלים", מציין אלון גן במאמרו כי בכל הנוגע לפולחן הגנרלים בכלל ופולחן גורודיש בפרט, טבת לא חידש אלא "הוסיף עוד קיסם" "למדורת המיתולוגיזציה שלהבותיה בערו בכל ערוצי התקשורת". הוא מוסיף כי מיד לאחר המלחמה הפכו הגנרלים גיבורי הניצחון לדמויות מבוקשות על ידי כול וכי "תמונות הגנרלים עטורי ההילה קישטו את שערי המוספים של עיתוני סוף השבוע והעיתונים התמלאו בכתבות פרופיל שתיארו את קורותיהם ומעלליהם".[4]

בשל הצלחתו הרבה, הייתה לספר השפעה רבה על צעירים לקראת גיוס ועל עיצוב השקפת עולם ובחירת דרכם הצבאית.[9] דוגמה להשפעה זו הייתה על יובל נריה, שקיבל את עיטור הגבורה במהלך לחימתו כקצין בגדוד טנקים בקרבות בקנטרה ובחווה הסינית ותיאר כיצד קריאת הספר השפיעה על הנתיב הצבאי בה בחר[10].

עם השנים הפכה כותרת הספר למטבע לשון ולביטוי שגור שחרג מעבר לגבולות השיח הצבאי. מושג זה הושאל לשיח התקשורתי- "חשופים בצריח: המדינה דורשת מיליונים מאתר לטרון"[11][12], לשיח הפוליטי - "ח"כים מתלוננים, נשארנו חשופים בצריח"[13], לשיח החינוכי - "חשופים בצריח – ההורים בעיני המטפלים"[14] ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבתי טבת, חשופים בצריח, הוצאת שוקן (1968) (להלן: "חשופים בצריח")

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל זמיר, הספר שלי: "חשופים בצריח" מאת שבתי טבת, אתר צה"ל, ‏ 12.06.2017.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 נטע הלפרין, חשופים למבחן הזמן, באתר ישראל היום, 1 ביוני 2017
  3. ^ אלוף בן, "חשופים בצריח": הספר הטוב ביותר שנכתב על צה"ל, באתר הארץ, 7 ביוני 2017
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 אלון גן, חשופים בצריח ושיח לוחמים כצירי זהות מתפצלים, ישראל 13, 2008
  5. ^ מאיה פולק, 50 שנה אחרי, סערת "חשופים בצריח" קמה לתחייה, באתר מקור ראשון, 23 ביוני 2017
  6. ^ חשופים בצריח - מחודש, אתר כנרת זמורה ביתן
  7. ^ עמותת יד לשריון גאה להציג את מהדורת היובל של רב המכר הגדול של מלחמת ששת הימים : " חשופים בצריח" מאת חתן פרס ישראל שבתי טבת, באתר פארק לטרון, 18 במאי 2017
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 רפי מן, מנפץ ומרומם, באתר העין השביעית, 15 בנובמבר 2014
  9. ^ ליאור יעקבי ויריב פלג, שלושה שבועות של פחד, באתר ישראל היום, 1 ביוני 2017
  10. ^ אביחי בקר, האיש והאגדה, אתר הארץ, 12 בנובמבר 2002
  11. ^ יהושוע בריינר, חשופים בצריח: המדינה דורשת מיליונים מאתר לטרון, באתר וואלה, 5 בינואר 2011
  12. ^ יגאל סרנה, חשוף בצריח, באתר ידיעות אחרונות, 27 באוקטובר 2016
  13. ^ גדעון אלון, הח"כים מתלוננים: נשארנו חשופים בצריח, באתר וואלה, 21 ביולי 2003
  14. ^ נופר ישי קרין, חשופים בצריח-ההורים בעיני המטפלים (2004)