גדי איזנקוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גדי איזנקוט
איזנקוט חתוך.jpg
נולד 19 במאי 1960 (בן 56)
תאריך לידה עברי כ"ב באייר ה'תש"ך
מקום לידה טבריה, ישראל
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1978 - בשירות
דרגה רב אלוף  רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות

מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה
מבצע אישית לוחצת
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן

גדי אַיזֶנקוֹט (נולד ב-19 במאי 1960, כ"ב באייר ה'תש"ך) הוא הרמטכ"ל המכהן של צה"ל[1]. במהלך שירותו בצה"ל שימש, בין היתר, בתפקידים הבאים: מפקד חטיבת גולני, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, מפקד עוצבת נתיב האש, מפקד אוגדת איו"ש, ראש אמ"ץ, מפקד פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודעת תמיכה שהוצגה בקניון אייס-מול באילת, העיר שבה איזנקוט גדל

איזנקוט נולד בטבריה, השני מארבעת ילדיהם[2] של מאיר, יליד מרקש, ואסתר[3], ילידת קזבלנקה, אשר עלו ממרוקו[4][5]. איזנקוט גדל והתחנך באילת, למד ב"תיכון גולדווטר" שבעיר במגמה ימית, ולמד לבגרות בבית ספר ערב אקסטרני.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1978 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, שם שובץ לגדוד 51. עבר מסלול הכשרה כלוחם וסיים את הטירונות כחניך מצטיין פלוגתי, ובהמשך סיים קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[6]. עם סיום הקורס שב לחטיבה כמפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת לבנון הראשונה החליף את מפקד פלוגה א' בגדוד 51, שנפצע בקרב על הבופור[7], ופיקד עליה[8] בקרב לכיבוש עין א-תינה, בו איבד שניים מחבריו הטובים[9] ובכיבוש א-נבטיה, ג'זין ושדה התעופה בביירות. שנה לאחר מכן השתחרר מצה"ל ולאחר שלושה חודשים שב לשירות קבע ונענה להצעת מפקד בית הספר לקצינים (בה"ד 1), אילן בירן, לשמש כמפקד פלוגת צוערים בקורס[6].

בשנים 1984-85 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני[10]. איזנקוט הוביל את לוחמיה במבצעים מורכבים בלבנון[11]. הוא סיים את תפקידו חודש מוקדם מהמתוכנן[6] לאחר שניהל ויכוח עם מפקד החטיבה, צבי פולג, כדי שלא להחזיר את פלוגתו באמצע חופשה רגילה[12]. לאחר מכן נשלח להשתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[6]. בשנים 19861987 שימש קצין אג"ם חטיבתי[13]. לאחר שהשתלם בקורס מג"דים מונה למפקד גדוד 13 (גדעון)[14]. ולאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבת גולני[15].

מוטי יוגב, גדי אייזנקוט ושאול מופז בטקס החלפת מפקדי חטיבת אפרים

בשנת 1991 מונה לקצין המבצעים של פיקוד הצפון, ב-1992 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת כרמלי (חטיבת מילואים). בשנת 1994 מונה, במקביל לתפקידו הקודם, למפקד חטיבת אפרים, ובשנת 1997 החליף את אל"ם ארז גרשטיין ומונה למפקד חטיבת גולני, זמן קצר לאחר אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים[9]. כמפקד החטיבה שינה נורמות התנהגות בפלוגות הוותיקות, ונאבק בתופעות של מרידות ויחסי צעירים וותיקים[16]. בנוסף הוביל את לוחמי החטיבה במשך שנתיים בלחימה בדרום לבנון[17] במהלכן הרגו כארבעים אנשי חזבאללה[6]. בשנת 1999 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק[18]. בתפקיד זה נטל בין היתר חלק במשא ומתן עם סוריה[19]. בהמשך שימש כמזכירו הצבאי של אריאל שרון[20]. בשנת 2001 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת (עוצבת נתיב האש)[21] ובשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש[22]. כמפקד האוגדה הוביל אותה איזנקוט להישגים רבים בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה[23], ובהם בין היתר מבצע אישית לוחצת.

ב-2005 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל[24]. לאחר שמסקנות תרגיל "שילוב זרועות" שקיים צה"ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה"ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל איזנקוט תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה אל מול חזבאללה[25]. במהלך מלחמת לבנון השנייה היה אמון, כראש אגף המבצעים, על תכנון וביצוע מהלכי צה"ל בשדה הקרב במלחמה. איזנקוט היה לאחד האלופים הבודדים במטה הכללי שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל, דני חלוץ, ועל המהלכים שהציע[26]. כך, למשל טען בתחילת המלחמה כי יש לגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את המוכנות למהלך קרקעי רחב היקף, אף שהתנגד למהלך הקרקעי, משום שסבר שאת האפשרות לבצעו יש להפוך לבת יישום[27]. בנוסף המליץ על תקיפה אווירית רחבה נגד תשתיות בלבנון על פי תוכנית "שוברת הקרח"[28], והדגיש כי על ישראל לחתור לסיום מהיר של המלחמה[29]. בתגובה לרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל שהעלה בני גנץ, תמך איזנקוט במבצע עתיר כוחות על היעד[30].

בספטמבר 2006, לאחר התפטרותו של האלוף אודי אדם בעקבות המלחמה, מונה לאלוף פיקוד הצפון. לצד תדמיתו של איזנקוט כבקיא באיומים מצד סוריה וחזבאללה, היה ידוע גם במדיניות בלתי מתפשרת כלפי מדינות המפעילות טרור משטחן. כך למשל, תמך ב"דוקטרינת הדאחייה" לפיה במקרה של פעולה מלחמתית מצד חזבאללה יש לגמול בהפצצת רובע הדאחייה שבביירות – בו שוכנים מפקדת חזבאללה ורבים מבכיריה[31] בנוסף הכתיב איזנקוט מדיניות הפעלת כוח הרסנית כלפי כל התגרות ותקרית מצד חזבאללה, וזאת כדי להרתיע את הארגון מלפעול[32]. ביולי 2011 סיים את תפקידו כאלוף פיקוד הצפון, לאחר שכיהן בתפקיד כמעט חמש שנים, והוחלף על ידי האלוף יאיר גולן[33] בפיקוד הצפון, קידם איזנקוט מדיניות הפעלת כוח שהתבססה על מימוש ריבונות המדינה עד המטר האחרון של הגבול הבינלאומי (עד למלחמת לבנון השנייה, צה"ל נמנע מלחצות את הגדר אף במקומות שבהם נוצר פער בינה לקו הכחול, שנודעו בכינוי "מובלעות" – ואיזנקוט שינה את התפיסה ויזם פעילויות מעבר לגדר, אך לא מעבר לקו הכחול) ותגובה חריפה על כל אירוע. הדבר הביא לשקט ממושך בצפון מדינת ישראל מאז תום מלחמת לבנון השנייה. לכל אורך תקופת פיקודו לא נפגעו אזרחים ישראלים בצפון. עם סיום תפקידו היה איזנקוט אמון על עבודת מטה שבעקבותיה הוחלט בצה"ל על הקמת מפקדת העומק[34], וכן לקח חלק במבצע עמוד ענן[35].

כיהן כסגן הרמטכ"ל בני גנץ בין ינואר 2013 לדצמבר 2014.

כראש המטה הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בפברואר 2015 החל איזנקוט לכהן כרמטכ"ל[1]. עם כניסתו לתפקיד החל לפעול לקידום צעדים לחיזוק זרוע היבשה וביניהם תגבור אימוני כוחות החי"ר והשריון, צמצום היקף כוחות המילואים מחד גיסא ותגבור כמות האימונים מאידך גיסא, הגדלת יחידת יהל"ם לטיפול במנהרות ואימון גדודי חי"ר להתמודדות עם איום המנהרות[36]. תפיסתו האסטרטגית של רב אלוף גדי איזנקוט באה לידי ביטוי בתוכנית הרב שנתית "גדעון" אשר את עיקריה גיבש טרום כניסתו לתפקיד, הציג אותה ביולי 2015 ואותה אישר בקבינט המדיני ביטחוני בסוף אפריל 2016. התכנית עוסקת במגוון נושאים אשר העיקריים שבהם: טיפוח כוח האדם בצה"ל, בניית סדר כוחות המתאים לקשת האיומים, השקעה מירבית בפיתוח יכולות התמרון של צה"ל, ביטול מערכים מיותרים, הקמת זרוע סייבר[37], הקמת אגד קומנדו ועוד[39]. ב-20 באפריל 2016 אישר הקבינט המדיני-בטחוני את התוכנית.[40].

בלב התכנית עומד מסמך אסטרטגיית צה"ל אותו הפיץ הרמטכ"ל לציבור בישראל בצעד חסר תקדים[41]. במסמך זה שיצא לאור באוגוסט 2015 מוגדרים שלושה מרכיבי ליבה: תפיסת הפעלת הכוח של צה"ל, תפיסת הפיקוד והשליטה ובעקרונות בניין הכוח הנגזרים מתפיסות אלה. תפיסתו האסטרטגית של איזנקוט קובעת שהמבחן העליון של העשייה הצבאית הנו ביכולת לקיים תקופות רגיעה ביטחונית ארוכות כדי לאפשר למדינה להתפתח. היצירה והשימור של רגיעה ארוכת טווח הנו תוצאה של הרתעה שמושגת באמצעות עוצמה צבאית ונחישות להפעיל את הכוח במידת הצורך. האסטרטגיה מגדירה שני סוגים של מערכות: מערכה להשגת הכרעה במסגרתה יפעל צה"ל במלוא העוצמה להשגת המטרות ומערכה מוגבלת הפעלת הכוח במערכה זו מאופיינת בריסון במטרה למנוע הסלמה. מרכיב חיוני נוגע לצורך לסיים את העימותים בזמן הקצר ביותר. אסטרטגיית צה"ל מנסה לתת למרכיב זה מענה באמצעות שינוי בדפוס הפעלת הכוח על ידי מהלומה משולבת מיידית ובו זמנית באמצעות תמרון ואש. כך, הפעלה בעוצמה ובמהירות תוך איום על השרידות השלטונית של האויב להקטנה של משך הלחימה, צמצום הפגיעה באוכלוסייה בלתי מעורבת והקטנת הלחץ הבין לאומי על ישראל הגדל ככל שנמשכת הלחימה. במסגרת האסטרטגיה הוגדרה תפיסת המערכה שבין המלחמות (מב"ם), המנוהלת בשגרה כשמטרתה לשמר ולהעצים את הישגי המערכה הקודמת, להרחיק את המלחמה הבאה, תוך החלשת האויב וצמצום התעצמותו במקביל לשיפור הלגיטימציה של צה"ל לפעול ושלילת הבסיס הלגיטימי של האויב.

השכלה וחיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזנקוט הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מטעם אוניברסיטת תל אביב ובעל תואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה[42]. כמו כן סיים לימודי צבא וביטחון במכללת צבא ארצות הברית (United States Army War College) בקרלייל בפנסילבניה.

איזנקוט נשוי, אב לחמישה ילדים ומתגורר עם משפחתו בהרצליה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 רועי ינובסקי, איזנקוט מונה לרמטכ"ל: "אחריות גדולה בתקופה מאתגרת, אפקד על הצבא בתבונה", באתר ynet‏, 16 בפברואר 2015.
  2. ^ לאחר שהתגרשו הוריו, נישא אביו פעם נוספת ונולדו לו עוד ארבעה ילדים (עומר כרמון, גאווה גדולה לאילת ולשבט אייזנקוט, "ערב ערב באילת", 2580, 13 בדצמבר 2012).
  3. ^ צביקה גרוניך, ‏אם הרמטכ"ל הבא, גדי איזנקוט: "הייתי רוצה שיהיה רב; הוא צנוע", באתר כיכר השבת, 29 בנובמבר 2014
  4. ^ האזינו: מאיפה הגיע השם איזנקוט למרוקו?, באתר גלי צה"ל, 30 בנובמבר 2014.
  5. ^ אלכסנדרה לוקש, איזנקוט, הוא שם מזרחי? מומחה מסביר את השם, ynet‏, 1 בדצמבר 2014
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, ‏ 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  7. ^ אמיר בוחבוט‏, מגדי התלמיד לאיזנקוט הרמטכ"ל: דרכו לפסגה של החייל מספר 1, באתר וואלה! NEWS‏, 16 בפברואר 2015.
  8. ^ מירב לוי דיאמנט, אלוף אילת, "ערב ערב באילת", 16 במרץ 2011.
  9. ^ 9.0 9.1 יוסי יהושוע ואמירה לם, ‏דו"ח איזנקוט, באתר "ידיעות אחרונות", 5 ביולי 2011.
  10. ^ גדי איזנקוט, באתר גדס"ר גולני.
  11. ^ עמוס הראלאייזנקוט כבר לא יזכה לאידיליה עם המתנחלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2003.
  12. ^ אלון בן דוד, "ערוך ומוכן", בלייזר‏, ינואר 2013.
  13. ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 90.
  14. ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 129
  15. ^ רותם שדמי, "ככה יוצרים חיילים עם ראש קטן", במחנה, ‏ 09.10.1998, עמוד 26, כפי שהועלה באתר פרש.
  16. ^ אביחי בקר, תרגיל בחשבון נפש, הארץ, ‏ 08.02.1998, כפי שהועלה באתר פרש
  17. ^ אביחי בקר, גדוד המוות חוזר לשגרה, הארץ, ‏ 31.10.1997, כפי שהועלה באתר פרש.
  18. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 49.
  19. ^ אורי שגיא, היד שקפאה, תל אביב, ידיעות ספרים, 2011, עמוד 37.
  20. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 108.
  21. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמוד 334.
  22. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 348.
  23. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמוד 326.
  24. ^ מוריה בן-יוסף, הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד, "ישראל דיפנס", 11 ביולי 2011.
  25. ^ ‏עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 137.
  26. ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 400.
  27. ^ שבויים בלבנון עמוד 43.
  28. ^ שבויים בלבנון עמוד 42.
  29. ^ שבויים בלבנון עמוד 110.
  30. ^ שבויים בלבנון עמוד 178.
  31. ^ אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן, שים לב, נסראללה, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2008.
  32. ^ מפקד פצ"ן: "זה היה מארב מתוכנן"; מג"ד הגזרה נהרג, באתר צה"ל, 3 באוגוסט 2010.
  33. ^ עמוס הראלתם עידן איזנקוט בצפון - שילוב של תוקפנות ומתינות, באתר הארץ, 15 ביולי 2011.
  34. ^ עמוס הראלפיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011.
  35. ^ יואב לימור, ‏מבחן החצי של גנץ, באתר ישראל היום, 25 בינואר 2013.‬
  36. ^ יוסי יהושוע, האימונים יוגברו, אלפי מילואימניקים ישוחררו, באתר ynet‏, 22.3.2015.
  37. ^ נועם אמיר, "נקודת ציון משמעותית": איזנקוט החליט על הקמת זרוע סייבר בצה"ל", מעריב, ‏ 15.6.2015
  38. ^ יואב זיתוןהמהפכה של איזנקוט: עוד פיטורי אנשי קבע, קיצוץ דרסטי במילואים, הצערה ואיחוד יחידות, באתר ynet‏, 20 ביולי 2015.
  39. ^ [38],
    מערכת אתר צה"ל, ‏כל מה שרציתם לדעת על תר"ש "גדעון", באתר צה"ל, 26 ביולי 2015.
  40. ^ דנה סומברג, ‏הקבינט המדיני ביטחוני אישר: צה"ל יצטייד במערכות נשק מתקדמות, באתר מעריב השבוע, 20 באפריל 2016.
  41. ^ אסטרטגיית צה"ל, דובר צה"ל, ‏ 13.08.2015.
  42. ^ חנן גרינברג, זו רק ההתחלה, באתר nrg‏, 17 בינואר 2011.