גדי איזנקוט
_(cropped).jpg) | |||||
| לידה |
19 במאי 1960 (בן 63) טבריה, ישראל  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | |||||
| עיסוק | איש צבא, פוליטיקאי | ||||
| מפלגה | חוסן לישראל | ||||
| סיעה | המחנה הממלכתי | ||||
| |||||
  | |||||
 | |||||||||
| גדי איזנקוט, 2015 | |||||||||
| לידה |
19 במאי 1960 (בן 63) כ"ב באייר ה'תש"ך טבריה, ישראל | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל | ||||||||
| תקופת הפעילות | 1978–2019 (כ־41 שנים) | ||||||||
| דרגה |
 רב-אלוף | ||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
 מבצע שלום הגלילהאינתיפאדה הראשונה  המערכה ברצועת הביטחוןהאינתיפאדה השנייה מבצע אישית לוחצת  מלחמת לבנון השנייהמבצע עופרת יצוקה מבצע עמוד ענן  מבצע צוק איתן | |||||||||
| עיטורים | |||||||||
 אות לגיון ההצטיינות (ארצות הברית) | |||||||||
| | |||||||||
גדי (גד) אַיזֶנקוֹט (נולד ב-19 במאי 1960, כ"ב באייר ה'תש"ך) הוא חבר הכנסת מטעם סיעת המחנה הממלכתי, שכיהן כרמטכ"ל ה-21 בין השנים 2015–2019. קודם לכן שימש כמפקד חטיבת גולני, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, מפקד עוצבת נתיב האש, מפקד אוגדת איו"ש, ראש אגף המבצעים, מפקד פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזנקוט נולד בטבריה, למאיר ואסתר איזנקוט[1] שעלו לישראל ממרוקו, והיה השני מבין חמישה אחים. לאחר שהתגרשו הוריו, התחתן אביו פעם נוספת ונולדו לו עוד ארבעה ילדים[2]. הוא גדל והתחנך באילת, למד ב"תיכון גולדווטר" שבעיר במגמה ימית, ולמד לבגרות בבית ספר ערב אקסטרני.
הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה[3]. סיים לימודי צבא וביטחון במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בקרלייל שבפנסילבניה.
שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1978 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, שם שובץ לגדוד 51[4][5]. עבר מסלול הכשרה כלוחם וסיים את הטירונות כחניך מצטיין פלוגתי, ובהמשך סיים קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[4]. במהלך הקורס נפצע בראשו מכדור מקלע שחדר לתוך הנגמ"ש בו נהג[6]. לאחר שהשתקם מן הפציעה שב לחטיבה כמפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת לבנון הראשונה החליף את מפקד פלוגה א' בגדוד 51, שנפצע בקרב על הבופור[7], ופיקד עליה[8] בקרב לכיבוש עין א-תינה, בו איבד שניים מחבריו הטובים[9] ובכיבוש א-נבטיה, ג'זין ושדה התעופה בביירות. שנה לאחר מכן השתחרר מצה"ל, אך לאחר שלושה חודשים שב לשירות קבע, ונענה להצעת מפקד בית הספר לקצינים, אילן בירן, לשמש כמפקד פלוגת צוערים בקורס[4].
בשנים 1984–1985 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני[10], והוביל את לוחמיה במבצעים מורכבים בלבנון[11]. הוא הודח מתפקידו חודש טרם סיומו, לאחר שניהל ויכוח פומבי עם מפקד החטיבה, צבי פולג, וסירב פקודה להחזיר את פלוגתו באמצע חופשה[4][5][12]. לאחר מכן נשלח להשתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[4]. בשנים 1986–1987 שימש קצין אג"ם חטיבתי[13]. לאחר שהשתלם בקורס מג"דים מונה למפקד גדוד 13 (גדעון)[14] ולאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבת גולני[15].
בשנת 1991 מונה לקצין המבצעים של פיקוד הצפון. ב-1992 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת כרמלי (חטיבת מילואים). בשנת 1994 מונה, במקביל לתפקידו הקודם, למפקד חטיבת אפרים. בשנת 1997 החליף את אל"ם ארז גרשטיין ומונה למפקד חטיבת גולני, זמן קצר לאחר אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים[9]. כמפקד החטיבה שינה נורמות התנהגות בפלוגות הוותיקות, ונאבק בתופעות של מרידות ויחסי צעירים וותיקים[16]. בנוסף הוביל את לוחמי החטיבה במשך שנתיים בלחימה בדרום לבנון[17] במהלכן הרגו כארבעים אנשי חזבאללה[4]. לדברי תא"ל גיורא ענבר וכרמלה מנשה, הביע באותה העת תמיכה בנסיגה מלבנון בדיונים פנימיים[4]. בשנת 1999 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק[18]. בתפקיד זה נטל בין היתר חלק במשא ומתן עם סוריה[19]. בהמשך שימש כמזכירו הצבאי של אריאל שרון[20]. בשנת 2001 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת (עוצבת נתיב האש)[21].
בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש[22]. כמפקד האוגדה הוביל אותה איזנקוט להישגים רבים בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה[23], ובהם בין היתר מבצע אישית לוחצת.
תפקידי אלוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2005 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל[24]. לאחר שמסקנות תרגיל "שילוב זרועות" שקיים צה"ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה"ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל איזנקוט תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה אל מול חזבאללה[25]. במהלך מלחמת לבנון השנייה היה אמון, כראש אגף המבצעים, על תכנון וביצוע מהלכי צה"ל בשדה הקרב במלחמה. איזנקוט היה לאחד האלופים הבודדים במטה הכללי שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל, דני חלוץ, ועל המהלכים שהציע[26]. כך, למשל טען בתחילת המלחמה כי יש לגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את המוכנות למהלך קרקעי רחב היקף, אף שהתנגד למהלך הקרקעי, משום שסבר שאת האפשרות לבצעו יש להפוך לבת יישום[27]. בנוסף המליץ על תקיפה אווירית רחבה נגד תשתיות בלבנון על פי תוכנית "שוברת הקרח"[28], והדגיש כי על ישראל לחתור לסיום מהיר של המלחמה[29]. בתגובה לרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל שהעלה בני גנץ, תמך איזנקוט במבצע עתיר כוחות על היעד[30].
בספטמבר 2006, לאחר התפטרותו האלוף אודי אדם בעקבות המלחמה, מונה למפקד פיקוד הצפון[31]. עם כניסתו לתפקיד הוביל את הכנות ואימוני הפיקוד בתקופה שקדמה לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, שהייתה עלולה להביא לפרוץ מלחמה[32]. הוא תמך ב"דוקטרינת הדאחייה" לפיה במקרה של פעולה מלחמתית מצד חזבאללה יש לגמול בהפצצת כפרים מהם נורו רקטות על ישראל, תוך הפעלת כוח לא פרופורציונלי בדומה להפצצת רובע הדאחייה במלחמת לבנון השנייה[33] הוא קידם מדיניות הפעלת כוח שהתבססה על מימוש ריבונות המדינה עד המטר האחרון של הגבול הבינלאומי (עד למלחמת לבנון השנייה, צה"ל נמנע מלחצות את הגדר אף במקומות שבהם נוצר פער בינה לקו הכחול, שנודעו בכינוי "מובלעות" – ואיזנקוט שינה את התפיסה ויזם פעילויות מעבר לגדר, אך לא מעבר לקו הכחול) ותגובה חריפה על כל אירוע. הדבר הביא לשקט ממושך בצפון מדינת ישראל מאז תום מלחמת לבנון השנייה. לכל אורך תקופת פיקודו לא נפגעו אזרחים ישראלים בצפון. ביולי 2011 סיים את תפקידו כמפקד פיקוד הצפון, לאחר שכיהן בתפקיד כמעט חמש שנים, והוחלף על ידי האלוף יאיר גולן[34].
עם סיום תפקידו היה איזנקוט אמון על עבודת מטה שבעקבותיה הוחלט בצה"ל על הקמת מפקדת העומק[35]. מפקדה זו אמונה על פעילות צה"ל בעומק האסטרטגי של מדינות האויב של ישראל. תפקידו של איזנקוט היה לעמוד בראש צוות הקמה של המפקדה.
בנוסף, איזנקוט לקח חלק במבצע עמוד ענן[36]. איזנקוט כיהן כסגן הרמטכ"ל בני גנץ בין ינואר 2013 לדצמבר 2014. ב-14 בדצמבר 2014 אישרה הממשלה את מינויו לרמטכ"ל ה-21 של צה"ל[37].
ראש המטה הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ב-16 בפברואר 2015 החל איזנקוט לכהן כרמטכ"ל[38]. ב-18 בינואר 2017 החליט שר הביטחון אביגדור ליברמן להאריך את כהונתו של איזנקוט עד 31 בדצמבר 2018[39], ובהמשך הוארכה כהונתו עד 15 בינואר 2019. עם כניסתו לתפקיד החל לפעול לקידום צעדים לחיזוק זרוע היבשה ובהם תגבור אימוני כוחות החי"ר והשריון, צמצום היקף כוחות המילואים מחד ותגבור היקף האימונים מאידך, הגדלת יחידת יהל"ם לטיפול במנהרות לחימה ואימון גדודי חי"ר להתמודדות עם איום המנהרות[40].
תפיסתו האסטרטגית באה לידי ביטוי בתוכנית "גדעון", תוכנית רב-שנתית את עיקריה גיבש טרם כניסתו לתפקיד. הוא הציג את התוכנית מוגמרת ביולי 2015, והיא אושרה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני בסוף אפריל 2016[41]. התוכנית עוסקת במגוון נושאים, שהעיקריים שבהם: טיפוח כוח האדם בצה"ל, בניית סדר כוחות המתאים לקשת האיומים, השקעה מרבית בפיתוח יכולות התמרון של צה"ל, ביטול מערכים מיותרים, הקמת זרוע סייבר[42] והקמת אגד קומנדו[43]. כשנה וחצי לאחר מכן, ב-14 בספטמבר 2017, הוחלט בהנחיית איזנקוט על כך שלוחמי היחידות המיוחדות ישרתו 8 שנים, וירכשו בהן תואר אקדמי[44].
בלב התוכנית עומד מסמך אסטרטגיית צה"ל אותו הפיץ הרמטכ"ל לציבור בישראל בצעד חסר תקדים[45]. במסמך זה, שפורסם באוגוסט 2015, מוגדרים שלושה מרכיבי ליבה: תפיסת הפעלת הכוח של צה"ל, תפיסת הפיקוד והשליטה ובעקרונות בניין הכוח הנגזרים מתפיסות אלה תפיסתו האסטרטגית של איזנקוט קובעת שהמבחן העליון של העשייה הצבאית הוא ביכולת לקיים תקופות רגיעה ביטחונית ארוכות כדי לאפשר למדינה להתפתח. היצירה והשימור של רגיעה ארוכת טווח הוא תוצאה של הרתעה שמושגת באמצעות עוצמה צבאית ונחישות להפעיל את הכוח במידת הצורך. האסטרטגיה מגדירה שני סוגים של מערכות: מערכה להשגת הכרעה במסגרתה יפעל צה"ל במלוא העוצמה להשגת המטרות[46]. ומערכה מוגבלת בה הפעלת הכוח מאופיינת בריסון במטרה למנוע הסלמה.
מרכיב חיוני נוגע לצורך לסיים את העימותים בזמן הקצר ביותר. אסטרטגיית צה"ל מנסה לתת למרכיב זה מענה באמצעות שינוי בדפוס הפעלת הכוח על ידי מהלומה משולבת מיידית ובו זמנית באמצעות תמרון ואש. כך, הפעלה בעוצמה ובמהירות תוך איום על השרידות השלטונית של האויב להקטנה של משך הלחימה, צמצום הפגיעה באוכלוסייה בלתי מעורבת והקטנת הלחץ הבינלאומי על ישראל הגדל ככל שנמשכת הלחימה. במסגרת האסטרטגיה, הוגדרה תפיסת המערכה בין המלחמות (מב"ם), המנוהלת בשגרה כשמטרתה לשמר ולהעצים את הישגי המערכה הקודמת, להרחיק את המלחמה הבאה, תוך החלשת האויב וצמצום התעצמותו במקביל לשיפור הלגיטימציה של צה"ל לפעול ושלילת הבסיס הלגיטימי של האויב.
בספטמבר 2016 אישר איזנקוט את פקודת השירות המשותף, שעוררה ביקורת בקרב רבני הציונות הדתית[47], ובדצמבר 2017 נאלץ לשנותה חלקית ולאשרה מחדש[48]. איזנקוט אישר והכניס לשימוש את "מסמך התפיסה המגדרית" של היוהל"ן תא"ל רחל טבת ויזל, שקבע כי ההבדלים המגדריים אינם מהותיים ונגזרים ממין האדם כי אם תוצר של הסללה חברתית, ושחלוקת האנושות לגברים ונשים היא סטריאוטיפית. אך בעקבות חשיפת המסמך על ידי ארגון "תורת לחימה" צה"ל התנער ממנו. בעקבות החשיפה הוסר המסמך מאתר היוהל"ם[49].
במהלך כהונתו פרץ גל טרור שנמשך מספטמבר 2015 עד לדצמבר 2016 שכונה בצה"ל "גודל השעה". במהלך האירועים שכללו בעיקר פיגועי דקירה של יחידים, מולם גיבש צה"ל תפיסת סיכול שמתבססת על יכולות מבצעיות משופרות, ניטור רשתות חברתיות מקוונות (ביחד עם השב"כ) והפרדה בין טרור לאוכלוסייה. ב-24 במרץ דקרו שני מחבלים פלסטינים חייל באזור חברון. החייל ומפקדו השיבו אש, הרגו את אחד המחבלים ופצעו קשה את האחר, שכעבור דקות אחדות, כשכבר לא נשקפה סכנה ממנו, נורה למוות בידי סמל אלאור אזריה. הגינוי של איזנקוט למעשהו של אזריה, העמדת אזריה לדין פלילי והרשעתו בהריגה עוררו פולמוס ציבורי[50] ולקריאות הסתה נגדו[51]. בסך הכל בגל טרור זה נרצחו 44 ישראלים, ומנגד נהרגו כמעט 300 מחבלים על ידי כוחות הביטחון.
בשנים 2017–2018 החל צה"ל במהלך אסטרטגי בעוטף עזה נגד מנהרות הטרור של חמאס. המהלך כלל הקמת הקמת מכשול תת-קרקעי שכלל טכנולוגיות חישה מתקדמות, והקמת המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות בפיקוד הדרום, וזו אתרה למעלה מ-15 מנהרות שנוטרלו על ידי חיל ההנדסה הקרבית וחיל האוויר הישראלי.
במהלך 2018 התגברו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה עקב התקרבות של אלפי פלסטינים אל גדר הגבול תוך איום לפרוץ אותה. בעימותים אלה נהרגו למעלה מ-250 פלסטינים, רובם מחבלים, מאש צה"ל, ונפצעו אלפים. המהומות הסלימו לעימות צבאי שכלל הצתות של שטחים רבים בעוטף עזה באמצעות עפיפוני תבערה ובלוני נפץ, ומספר סבבים בהם שיגרו הפלסטינים מאות רקטות ופצצות מרגמה. בתגובה צה"ל תקף עשרות מטרות טרור בתוך רצועת עזה. עם זאת, על הממשלה ועל צה"ל נמתחה ביקורת על ההחלטה לנהוג באיפוק, להגיב בריסון ולהכיל את האלימות.
במהלך כהונתו החריף העימות בין ישראל לאיראן כחלק מניסיונה של איראן להתבסס בסוריה ולהעביר לידי חזבאללה נשק מתקדם ואסטרטגי הכולל מערכות הגנה אווירית וטילים מדויקים ארוכי טווח[52]. כדי למנוע התעצמות זו של האויב תקף חיל האוויר הישראלי פעמים רבות בסוריה, כאשר בין המטרות נמנו משלוחי נשק, מחסני נשק ותחמושת, טכנולוגיות מתקדמות, תשתיות צבאיות איראניות, בסיסי צבא ושדות תעופה, וכן מערכות הגנה אווירית ונ"מ. שיא העימות התרחש באפריל ומאי 2018, וכלל את מבצע בית הקלפים בו חיל האוויר פגע קשות בתשתיות האיראניות בסוריה. בתקיפות הושמדו טילים רבים ונהרגו פעילים רבים ממשמרות המהפכה האסלאמית, חזבאללה וממיליציות שיעיות שונות, וכן למעלה ממאה חיילים סורים[53].
ב-4 בדצמבר 2018, במהלך חג החנוכה, יצא צה"ל למבצע מגן צפוני מבצע שנועד להשמיד את איום המנהרות בגבול של מדינת ישראל עם לבנון. את ההכנות ריכז איזנקוט באופן אישי ואף פיקד עליו כשיצא לפועל[54]. המבצע הסתיים בהצלחה בתחילת ינואר 2019 ובמהלכו חיל ההנדסה הקרבית איתר ונטרל 6 מנהרות חוצות גדר.
לאחר סיום המבצע, ב־15 בינואר 2019, השתחרר איזנקוט מצה"ל[55].
לאחר שחרורו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2019 הצטרף איזנקוט למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון[56].
בספטמבר 2019 פרסמו איזנקוט ופרופסור גבי סיבוני עבודה שכותרתה "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל". עבודה זו התפרסמה במקביל במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. השניים קובעים כי האתגרים הביטחוניים שבפניהם ניצבת מדינת ישראל מאז הקמתה מחייבים את קברניטיה לעצב עקרונות כתובים לביטחון לאומי ולגבש לאתגרים אלה מענה רלוונטי המשתרע על מגוון מאמצי הביטחון הלאומי. האיום המרכזי מולו מתמודדת ישראל הנה שאיפתה של איראן להשיג הגמוניה אזורית ונשק גרעיני. לצד אלה עולה הצורך להתמודד עם שינויים פנימיים בחברה הישראלית, כאשר לצד צמיחה באוכלוסייה, בעוצמה הכלכלית וביכולותיה מדעיות וטכנולוגיות, מתגלעים בקיעים מטרידים בלכידות החברה. העבודה מציעה מספר תובנות עקריות בהם: עדכון למושגי היסוד הצבאיים-ביטחוניים, מרכזיות המערכה שבין המלחמות, חשיבות התמרון היבשתי, חשיבות המאמץ המדיני בדגש על הקשר האסטרטגי עם ארצות הברית, המאמץ הכלכלי, המאמץ החברתי ובמסגרתו החשיבות המכרעת של הקשר על יהדות התפוצות והצורך לחזק קשר זה. המסמך מציג את עילות המלחמה של ישראל ובכלל אלה החשיבות של מערכה לפגיעה בבניין כוח של האויב לאור התפתחות אסטרטגית ומערכה לגמול מרתיע[57].
בנובמבר 2019 מונה איזנקוט לדירקטור בחברת צור שמיר אחזקות[58] והצטרף כעמית מחקר בכיר למכון למחקרי ביטחון לאומי[59]. זכה באות אביר איכות השלטון 2019 בקטגוריית צבא וביטחון מטעם התנועה לאיכות השלטון[60].
בינואר 2020 מונה לדירקטור בחברת הנדל"ן והארכיבאות וילאר[61].
באפריל 2021 מונה ליו"ר דירקטוריון חברת סטורג' דרופ, המתמחה בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות לאגירת אנרגיה ירוקה[62].
הצטרפות לפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 2022 הודיע על הצטרפותו לפוליטיקה במסגרת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ וגדעון סער. הוא קיבל ברשימה את המקומות 3,9,16,18.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזנקוט נשוי לחנה, אדריכלית, ואב לחמישה ילדים. מתגורר עם משפחתו בהרצליה[4].
עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזנקוט מאמין במדינה שחזונה משקף ערכים לאומיים-יהודיים. הוא מאמין כי על המדינה לקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, לאום, גזע ומגדר[63].
איזנקוט מאמין בהיפרדות מהפלסטינים כדי להימנע ממדינה דו-לאומית וכדי לשמור על מדינה יהודית-דמוקרטית, עם שמירה קבועה על בקעת הירדן וגושי ההתיישבות. ברצועת עזה, איזנקוט חותר להסכם הפסקת אש ארוך טווח, החזרת השבויים והנעדרים, פירוז מוחלט מיכולת שיגור טילים ורקטות ובתנאים אלה יסכים לצעדי שיקום לרצועה הכוללים פתיחת נמל ימי[63].
בראייה ביטחונית כוללת הוא רואה חשיבות בקידום מדיניות ביטחונית אקטיבית ובלתי מתפשרת לקידום האינטרסים הביטחוניים, תוך הפגנת עוצמה ביטחונית, כדי להמשיך לשחוק יכולות אויב ולהרתיע את הגורמים העוינים שטרם השלימו עם קיומה של מדינת ישראל[63].
איזנקוט מאמין כי אויבי ישראל אינם איומים קיומיים על מדינת ישראל, אך הקיטוב מבית כן. לפיכך הוא שואף לחבר בין מחנות פוליטיים[63].
איזנקוט דורש קידום רפורמות שיחזקו את הפרדת הרשויות[63].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמוס הראל, אבי יששכרוף, המלחמה השביעית, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, מסת"ב 9655117677
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
- דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2011, מסת"ב 9789655179705
- עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, משכל, 2007, מסת"ב 9654824086
- עפר שלח, "האומץ לנצח", תל אביב: ידיעות ספרים, 2015.
- מאיר אלרן, גבי סיבוני, קובי מיכאל (עורכים), "אסטרטגיית צה"ל" בראי הביטחון הלאומי, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2016.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדי איזנקוט, באתר הכנסת 
גדי איזנקוט, ברשת החברתית פייסבוק
גדי איזנקוט, ברשת החברתית טוויטר
גדי איזנקוט, ברשת החברתית אינסטגרם- גדי איזנקוט, באתר כנסת פתוחה
- גדי איזנקוט, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
- קורות חייו באתר צה"ל
- אמיר בוחבוט, המועמד מספר 1, באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2014
- אלון בן דוד, לא סחבק: קוים לדמותו של מי שיכול להיות הרמטכ"ל הבא, באתר מעריב השבוע, 4 בנובמבר 2014
- אמיר בוחבוט, מהצפון ועד איו"ש: כך נסללה דרכו של איזנקוט לרמטכ"לות, באתר וואלה!, 29 בנובמבר 2014
- יואב זיתון, אטילה שומפלבי וגידו רן, "מאות רבות של תקיפות - בלי תגובה אחת. זו ההרתעה של צה"ל". הרמטכ"ל בריאיון ראשון, באתר ynet, 20 בספטמבר 2017
- אמיר בוחבוט, יעקב אילון ואבירם אלעד, "נסראללה הוא מטרה לגיטימית לחיסול": הרמטכ"ל בריאיון מיוחד, באתר וואלה!, 20 בספטמבר 2017
- רון בן ישי, עם מבט לאיראן, חיזבאללה וחמאס: איזנקוט מסכם 3 שנים במטכ"ל, באתר ynet, 16 בפברואר 2018
מבטיחים לכם שריאיון כזה עם הרמטכ"ל עוד לא ראיתם, באתר צה"ל, 6 בספטמבר 2018 
- יואב לימור, עשה את זה בדרכו, באתר ישראל היום, 1 בנובמבר 2018
- יוסי מלמן, הרמטכ"ל המוצלח: כך התגבר איזנקוט על הקשיים מבית ומבחוץ, באתר מעריב אונליין, 5 בינואר 2019
- שקד גבאי, ממפקד צעיר לרמטכ"ל ה-21 - 3 קצינים ששירתו לצדו מספרים על הדרך שעבר, באתר צה"ל, 9 בינואר 2019
- בן כספית, איזנקוט מסיים את תפקידו ביתרון בנקודות על נסראללה ובלי מלחמה ברקורד, באתר מעריב אונליין, 12 בינואר 2019
מערכת אתר צה"ל, תפסנו בעדשת המצלמה את הרגעים הקטנים בשירות של רא"ל גדי איזנקוט, באתר צה"ל, 13 בינואר 2019
איזנקוט. (הסרט המלא); בימוי ותסריט: יריב מוזר, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של צה"ל- יואב לימור, "אני רוצה לעשות מדינה טובה יותר, להשפיע, ולקום עם ברק בעיניים", באתר ישראל היום, 21 במאי 2020
- בן כספית, גדי איזנקוט: "צריך לשנות את המציאות, כי היא מובילה למדינה אחת, שהיא הרס החלום הציוני", באתר וואלה!, 21 בינואר 2022
- מאמריו
- המענה בזירה הצפונית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 2, גיליון 1, יוני 2010
- דבר ראש אגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה, רא"ל גדי איזנקוט, באתר צה"ל, 10 ביולי 2016
- אתגרי צה"ל 2016-2015, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 8, גיליון 1, אוגוסט 2016
- "גדעון" - למה ואיך?, מערכות 471, מאי 2017
- הספר שלי: "ייחוד וייעוד" מאת דוד בן-גוריון, באתר צה"ל, 12 ביוני 2017
- "המפקד, לו היית מביט בצה"ל, היית רואה צבא עוצמתי", מקור ראשון, 17 באפריל 2018
- גדי איזנקוט וגבי סיבוני, קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל, מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2019.
- משבר הקורונה - המלצות למדינת ישראל | צוות מומחים בהובלת רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 13 באוגוסט 2020
- גדי איזנקוט, איזנקוט: "סוריה, לבנון ואיראן - לא איומים קיומיים. השבר מבית כן", באתר ynet, 31 בדצמבר 2020
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו הרחבה על שם המשפחה בערך אזנקוט
- ^ עומר כרמון, גאווה גדולה לאילת ולשבט אייזנקוט, "ערב ערב באילת", 2580, 13 בדצמבר 2012
- ^ חנן גרינברג, זו רק ההתחלה, באתר nrg, 17 בינואר 2011
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ 1 2 שי לוי, 11 דברים שאולי לא ידעתם על הרמטכ"ל החדש של צה"ל, באתר מאקו, 16 בפברואר 2015
- ^ יואב זיתון, הרמטכ"ל מדבר על הפציעה בגיל 20: "חטפתי כדור בראש", באתר ynet, 2 במאי 2017
- ^ אמיר בוחבוט, מגדי התלמיד לאיזנקוט הרמטכ"ל: דרכו לפסגה של החייל מספר 1, באתר וואלה!, 16 בפברואר 2015
- ^ מירב לוי דיאמנט, אלוף אילת, "ערב ערב באילת", 16 במרץ 2011
- ^ 1 2
יוסי יהושוע ואמירה לם, דו"ח איזנקוט, באתר "ידיעות אחרונות", 5 ביולי 2011 (הקישור אינו פעיל)
- ^ גדי איזנקוט, באתר גדס"ר גולני
- ^ עמוס הראל, אייזנקוט כבר לא יזכה לאידיליה עם המתנחלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ^ אלון בן דוד, "ערוך ומוכן", בלייזר, ינואר 2013
- ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 90
- ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 129
- ^ רותם שדמי, "ככה יוצרים חיילים עם ראש קטן", במחנה, 9 באוקטובר 1998, עמ' 26, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ אביחי בקר, תרגיל בחשבון נפש, הארץ, 08.02.1998, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ אביחי בקר, גדוד המוות חוזר לשגרה, הארץ, 31.10.1997, כפי שהועלה באתר פרש
- ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 49
- ^ אורי שגיא, היד שקפאה, תל אביב, ידיעות ספרים, 2011, עמ' 37
- ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 108
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמ' 334
- ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 348
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמ' 326
- ^ מוריה בן-יוסף, הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד, "ישראל דיפנס", 11 ביולי 2011
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 137
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמ' 400
- ^ שבויים בלבנון, עמ' 43
- ^ שבויים בלבנון, עמ' 42
- ^ שבויים בלבנון, עמ' 110
- ^ שבויים בלבנון, עמ' 178
- ^ זאב שיף, דרוש צוות חדש בפיקוד, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
- ^ גל פרל פינקל, "אנחנו צריכים לתקוף הלילה", מקור ראשון, 27 במרץ 2020.
- ^ אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן, שים לב, נסראללה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2008
- ^ עמוס הראל, תם עידן איזנקוט בצפון - שילוב של תוקפנות ומתינות, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
- ^ עמוס הראל, פיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
- ^ יואב לימור, מבחן החצי של גנץ, באתר ישראל היום, 25 בינואר 2013.
- ^ עומרי אפרים, אטילה שומפלבי ואיתמר אייכנר, הרמטכ"ל הבא: מינוי איזנקוט אושר בממשלה, באתר ynet, 14 בדצמבר 2014
- ^ רועי ינובסקי, איזנקוט מונה לרמטכ"ל: "אחריות גדולה בתקופה מאתגרת, אפקד על הצבא בתבונה", באתר ynet, 16 בפברואר 2015
- ^ אור הלר, ליברמן החליט להאריך את כהונת הרמטכ"ל איזנקוט בשנה, באתר של "רשת 13", 18 בינואר 2017 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ יוסי יהושוע, האימונים יוגברו, אלפי מילואימניקים ישוחררו, באתר ynet, 22 במרץ 2015
- ^ דנה סומברג, הקבינט המדיני ביטחוני אישר: צה"ל יצטייד במערכות נשק מתקדמות, באתר מעריב אונליין, 20 באפריל 2016
- ^ נועם אמיר, "נקודת ציון משמעותית": איזנקוט החליט על הקמת זרוע סייבר בצה"ל, באתר מעריב אונליין, 15 ביוני 2015.
- ^ יואב זיתון, המהפכה של איזנקוט: עוד פיטורי אנשי קבע, קיצוץ דרסטי במילואים, הצערה ואיחוד יחידות, באתר ynet, 20 ביולי 2015
מערכת אתר צה"ל, כל מה שרציתם לדעת על תר"ש "גדעון", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 26 ביולי 2015. - ^ עמוס הראל, לוחמי היחידות המיוחדות ישרתו 8 שנים וילמדו לתואר, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2017
- ^ אסטרטגיית צה"ל, דובר צה"ל, 13 באוגוסט 2015
- ^ גל פרל פינקל, מלחמות לוקחות זמן שלישראל אין, מערכות 487, 2020, עמ' 20.
- ^ עדו בן פורת, מצפים לתיקון פקודת השירות המשותף, באתר ערוץ 7, 7 בנובמבר 2017
- ^ יניב קובוביץ, פורסמו התיקונים לפקודת השירות המשותף; בצה"ל לא ידונו עוד בנושא עם אנשי הציונות הדתית, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2017
- ^ ערוץ 7, מסמך "התפיסה המגדרית" בוטל, באתר ערוץ 7
- ^ אלכס פישמן, שפיץ דרוך, באתר ynet, 25 באוגוסט 2016.
- ^ איתי בלומנטל, הסתה נגד הרמטכ"ל בהפגנה למען אזריה: "גדי תיזהר, רבין מחפש חבר", באתר ynet, 4 בינואר 2017
- ^ שי לוי, סוריה למתקדמים: זה מה שיש למטוסי חיל האוויר לחפש בעיראק, באתר מאקו, 23 באוגוסט 2019.
- ^ גל פרל פינקל, ה"חיבוק" שקיבל כוכבי מגורמים בימין הפוליטי, שמשוכנעים שסוף-סוף צה"ל חזר לנצח, חסר אחיזה במציאות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2019.
- ^ אמיר אורן, מנהרת הזמן, באתר וואלה!, 24 באוגוסט 2019.
- ^ רות סוף: הרשת נפרדת מהרמטכ"ל גדי איזנקוט, באתר מאקו, 13 בינואר 2019
- ^ יוסי מלמן, איזנקוט: "הזירה הפלסטינית נפיצה מאוד, חיזבאללה עדיין מהווה איום מרכזי", באתר מעריב אונליין, 1 ביוני 2019
- ^ גדי איזנקוט וגבי סיבוני, קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל, מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2019.
- ^ גיא בן סימון, שנה לאחר השחרור מצה"ל: התפקיד הראשון של הרמטכ"ל היוצא גדי אייזנקוט במגזר העסקי, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2019
- ^ סמדר פרי | צילום: דנה קופל, ואז ראש הממשלה הנחה: "הרמטכ"ל, תמשיך לגייס מילואים. ותשיגו לי את פוטין", באתר ynet, 28 בנובמבר 2019
- ^ אבירי איכות השלטון לשנת 2019, באתר התנועה לאיכות השלטון
- ^ גיא בן סימון, התפקיד הנוסף של הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט בשוק ההון, באתר גלובס, 26 בינואר 2020
- ^ שלי אפלברג, תפקיד ראשון במגזר הפרטי: זה הג'וב החדש של גדי איזנקוט, באתר TheMarker, 7 באפריל 2021
- ^ 1 2 3 4 5 גדי איזנקוט, איזנקוט: "סוריה, לבנון ואיראן - לא איומים קיומיים. השבר מבית כן", באתר ynet, 31 בדצמבר 2020
- רשימת חברי הכנסת
- מלחמת לבנון השנייה: אישים
- בוגרי תיכון מקיף גולדווטר (אילת)
- בוגרי אוניברסיטת חיפה
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- ישראלים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- מזכירים צבאיים של ראש הממשלה
- מפקדי אוגדת אזור יהודה ושומרון
- מפקדי אוגדת הבשן
- מפקדי גדודים בחטיבת גולני
- מפקדי חטיבת אפרים
- מפקדי חטיבת גולני
- מפקדי חטיבת כרמלי
- מפקדי פיקוד הצפון
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רייכמן
- סגני רמטכ"ל
- ראשי אמ"ץ
- ראשי המטה הכללי
- דירקטורים ישראלים
- סגל המכון למחקרי ביטחון לאומי
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- אילת: אישים
- חברי הכנסת העשרים וחמש
- ישראלים שנולדו ב-1960
- חברי הכנסת: אנשי צבא