טיגריס שנחרבי
![]() | |
---|---|
![]() שלד של טיגריס שנחרבי | |
תקופה | |
פליסטוקן-תחילת הולוקן כ-2,500,000–10,000 שנה לפני זמננו | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | טורפים |
תת־סדרה: | דמויי חתול |
משפחה: | חתוליים |
תת־משפחה: | שנחרבים |
סוג: | טיגריס שנחרבי |
מינים | |
S. gracilis | |
שם מדעי | |
![]() לונד, 1842 | |
![]() |
טיגריס שֶׁנְחַרְבִּי או סמילודון (שם מדעי: Smilodon) הוא סוג טורף נכחד מתת-משפחת השנחרבים שחי באמריקה הצפונית והדרומית בתקופת הפליסטוקן, מלפני 2.5 מיליון שנים עד לתחילת ההולוקן לפני 10,000 שנה, אז נכחד.
הסמילודון הוא מאובנה הלאומי של קליפורניה, בה התגלה בבורות הזפת.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכינוי "שן חרב" מתייחס לניבים הארוכות במיוחד של סוג זה. למרות השם "טיגריס שנחרבי", הסמילודון אינו טיגריס, שכן הטיגריס שייך לסוג פנתר. השם סמילודון מגיע מיוונית: σμίλη (סמיל), שפירושה "סכין חותכת", ו-οδόντος (אודונטוס), שפירושה "שן".
סיווג ומינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסוג סמילודון תואר על ידי חוקר הטבע והפלאונטולוג הדני פיטר וילהלם לונד (Peter Wilhelm Lund) בשנת 1841. הוא מצא מאובנים של Smilodon populator במערות בעיירה קטנה במדינת מינאס ז'ראיס שבברזיל. מספר מינים של סמילודונים תוארו, אך היום רק 3 מוכרים לרוב. הוכחות גנטיות מעידות שהמינים בסוג זה התפתחו מהחתוליים לפני כ-14–18 מיליוני שנים.
- Smilodon gracilis: חי לפני 2.5 מיליון - 500,000 שנים. זהו המין הקטן והקדום ביותר. מעריכים שמשקלו היה בין 55–100 קילוגרם. הוא התפתח מהמגנתריאון (Megantereon) באמריקה הצפונית, וממנו הוא כנראה התפתח. המינים האחרים בסוג זה כנראה התפתחו ממין זה.
- Smilodon fatalis: חי לפני 1.6 מיליון - 10,000 שנים. החליף את ה-Smilodon gracilis באמריקה הצפונית ופלש למערב אמריקה הדרומית גם כן. גודלו תאם את החתול החי הגדול ביותר כיום, טיגריס סיבירי, הוא הגיע למשקל של 160–280 ק"ג. לפעמים שני מינים נוספים מוכרים: Smilodon californicus ו-Smilodon floridanus, אך לרוב הם נחשבים כתת-מין של ה-Smilodon fatalis.
- Smilodon populator: חי לפני מיליון - 10,000 שנים. הוא שכן בחלקים המזרחיים של אמריקה הדרומית. הוא אולי החתול הגדול ביותר שאי פעם חי עם משקל של 220–400 קילוגרם. הוא היה בעל רגליים קדמיות וחזה מסיבי, הגיע לגובה של 1.4 מטרים בכתף, לאורך ממוצע של 2.6 מטרים וזנב באורך 30 סנטימטרים. הניבים העליונים שלו הגיעו לאורך 30 סנטימטרים ובלטו עד ל-17 סנטימטרים מחוץ ללסתו[1].
אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המינים של הטיגריס השנחרבי היו מהחתוליים הגדולים ביותר שאי פעם חיו. המין הגדול ביותר, S. populator, עשוי היה להגיע למשקל של מעל 400 קילוגרם.
טיגריס שנחרבי בוגר שקל כ-400 קילוגרם, תלוי במין. היה לו זנב קצר, רגליים חזקות, צוואר שרירי וניבים ארוכים. הוא היה בנוי בצורה מוצקה יותר מאשר כל חתול מודרני, בר השוואה לדוב. הגב שלו היה קצר יחסי, והגפיים התחתונות שלו היו קצרות ביחס לעליונות בהשוואה לפנתריים מודרניים. הדבר מצביע על כך שהוא לא התבסס על מהירות, אלא על כוח מתפרץ.
למין הדרום אמריקאי, S. populator, היו כתפיים גבוהות מן המותניים וגב בעל נטייה יורדת, בדומה לצורה של צבוע כיום, וזאת בניגוד למראה הגב הישר של המין S. fatalis, שדמה יותר לחתולים של היום.
לסת ושיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיגריס השנחרבי מפורסם בזכות ניביו, הארוכים יותר מכל מיני החתוליים השנחרבים. ניבים אלו הגיעו לאורך של כ-28 סנטימטרים במין הגדול ביותר, Smilodon populator.
הניבים הללו היו שבירים ולא יכלו לנשוך לתוך עצם; מכאן שחתולים אלו לא השתמשו בניבים שלהם תוך כדי תפיסת הטרף, מהחשש שישברו. רק כאשר טרפם הוכרע לגמרי הם היו נועצים את ניביהם כדי להעצים את אובדן הדם, ולסגור את קנה הנשימה של הטרף, ובכך להרוג אותו במהרה.
אף על פי שהיו חזקים יותר משאר החתולים הגדולים, היו להם נקודת תורפה. היה להם מבנה גולגולתי שונה שגרם לכך שתהיה להם נשיכה חלשה יותר מאשר חתולים גדולים מודרניים. אנליזה שנעשתה על הלסת הצרה שלו מראה שעוצמת הנשיכה שלו הייתה כשליש מזו של אריה. אולם קיימת גם אנליזה שבדקה את חוזק שבירת הניבים (העוצמה המרבית בהם הניבים לא ישברו), המצביעה כי עוצמת הנשיכה שלו הייתה חזקה משל החתולים הגדולים כיום. בנוסף, יכול היה לפתוח את הלסת שלו עד ל-120 מעלות, וזאת בניגוד לאריה שהלסת שלו נפתחת רק עד 60 מעלות.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיגריס שנחרבי כנראה ניזון ממגוון רחב של טרף שכלל: ביזון, טפירים, מקרוקניה, איילים, גמלים אמריקאים, סוסים ועצלנאי קרקע. כמו שידוע אצל ההומוטריום, ייתכן שגם צד ממותות ומסטודונים צעירים. בבורות הזפת בלה בריאה, שבקליפורניה, נלכדו מאות שנחרביים, ייתכן שזה קרה כאשר ניסו לטרוף ממותות שהיו לכודות שם.
חתולים גדולים מודרניים הורגים את טרפם על ידי כך שהם מוחצים את קנה הנשימה שלהם, דבר שעשוי לקחת מספר דקות. שרירי הלסת של הטיגריס שנחרבי היו כנראה חלשים מידי והניבים הארוכים והגולגולת השבירה שלו היו פגיעים לנשיכה תוך כדי מאבק או נשיכה של טרף רץ. מחקר משנת 2007 הגיע למסקנה כי קרוב לוודאי שהוא נעזר בכוח של פלג גופו העליון כדי להכריע את הטרף לקרקע, אז השתמש בניביו הארוכים לניקוב עמוק בגרון, דבר שהיה חותך את עורק הצוואר או את קנה הנשימה ומביא למוות מהיר של הקורבן.
הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיגריס השנחרבי נכחד בסוף תקופת הפליסטוקן, כ-10,000 שנים לפנה"ס בערך, תקופה בה נכחדו יונקים גדולים רבים באמריקה, טורפים וצמחונים. האדם הפרה-היסטורי הגיע לצפון אמריקה בערך באותה תקופה, וייתכן שהיה לו תפקיד ישיר או עקיף בהכחדת הסמילודון.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמילודון מופיע הרבה בסרטים ותוכניות או משחקי מחשב שונים:
- דמותם של דייגו ושל שירה מסרטי עידן הקרח הם סמילודונים וכך גם הלהקה הראשית של דייגו.
- בסרט 10,000 לפנה"ס נראה סמילודון הגדול בהרבה ממה שהיה במציאות.
- סמילודון מככב בפרק החמישי של הסדרה ללכת עם חיות מסדרות ללכת עם.... הוא נראה גם בסדרה בראשית.
- הסמילודון מופיע בפרק הרביעי של הסדרה פארק פרהיסטורי של נייג'ל מארוון, במהלכו נייג'ל מחזיר לפארק זוג סמילודונים.
- הסמילודון מופיע בסדרות העולם החדש הפראי, מפלצות שפגשנו וענקי עידן הקרח.
- הסמילודון מופיע בפרק הראשון של הסדרה טורפים פרהיסטוריים.
- סמילודונים נראים בסדרה צ'ימה מ-2013.
- הסמילודון לא נראה בסרטי פארק היורה, אך מופיע במשחקי המחשב עולם היורה: המשחק, "Jurassic World: Alive" ו-Jurassic Park Builder. נראים גם בובת סמילודון בפארק היורה וגולגולת סמילודון מופיעה בעולם היורה: נפילת הממלכה.
- במשחקי Zoo Tycoon ו-Zoo Tycoon 2 נראים סמילודונים בתצוגות החיות הנכחדות.
- כמו כן הסמילודון הוא המאובן הלאומי של מדינת קליפורניה.
- בעונה הראשונה של "מייטי מורפין פאוור ריינג'רס" הזורד של טריני היה טיגריס שן חרבי, וכן גם בסדרה "פאוור ריינג'רס: גאוות הדינוזאור" הזורד של איזי היה טיגריס שן חרבי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טיגריס שנחרבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- טיגריס שנחרבי, באתר NCBI (באנגלית)
- טיגריס שנחרבי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- טיגריס שנחרבי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Per Christiansen. John M. Harris. "Body size of Smilodon" Journal of Morphology, October 2005
- מינים שנכחדו
- בעלי חיים שתוארו ב-1842
- טקסונים שתוארו בידי פטר וילהלם לונד
- שנחרבים
- מגה-פאונה של הפליסטוקן באמריקה הצפונית
- מגה-פאונה של הפליסטוקן באמריקה הדרומית
- יונקים שחיו בפליסטוקן באמריקה הצפונית
- יונקים שחיו בפליסטוקן באמריקה הדרומית
- יצורים שנכחדו בהולוקן
- מאובני טקסונים שתוארו ב-1842
- טקסונים שהתפתחו בפליסטוקן