יאקיש ופופצ'ה
 | |
| כתיבה |
חנוך לוין  |
|---|---|
| סוגה |
קומדיה |
| הצגת בכורה |
20 בפברואר 1986 |
| שפה |
עברית |
  | |
יָאקיש ופּוּפְּצֶ'ה (כותרת משנה: "קומדיה עגומה") הוא מחזה קומי מאת חנוך לוין, אשר עלה לראשונה בפברואר 1986 בתיאטרון הקאמרי בבימויו של המחבר, ושוב בתיאטרון גשר ב-2008. המחזה כלול בכרך 4 של מחזות חנוך לוין, "מלאכת החיים ואחרים".
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחזה עוסק ביאקיש הושפיש אשר מקווה למצוא אישה אך הוא, על פי הודאתו, "מכוער עד היסוד ואין לי כסף שיכסה את הכיעור". לבך השדכן מנסה לשדך אותו לפופצ'ה חרופצ'ה המכוערת גם כן ולאחר התלבטויות רבות הם לבסוף נישאים, אך יאקיש לא מצליח לעורר את תשוקתו כלפיה. יאקיש ופופצ'ה, יחד עם הוריהם, מחליטים לקחת אותו לזונה שתעזור לו, על מנת שה"בלי-יכולת" יוכל סוף סוף לקיים את מצוות פרו ורבו עם ה"בלי צורה".[1]
הפקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפקה ראשונה: התיאטרון הקאמרי, 1986
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההצגה הועלתה לראשונה בפברואר 1986 בתיאטרון הקאמרי בבימויו של חנוך לוין.
- תפאורה ותלבושות: רות דר
- מוזיקה: פולדי שצמן
- בהשתתפות: אהרון אלמוג - יאקיש; מישה נתן - הוא-הושפיש; דבורה קידר - היא-הושפיש; ג'יטה מונטה - פופצ'ה; יוסף כרמון - הוא-חרופצ'ה; עליזה רוזן - היא-חרופצ'ה; יצחק חזקיה - חפטון; אלברט כהן - לבך; זהרירה חריפאי - פורצדס; יוסי גרבר - טורקוולט, טרומפלאז; יוני פריור - שמפינייה; יעקב כהן - קברן, הוא-נוגאשי, משרת; דייוויד ויליאמס - שיגאנו, משרת; דב נבון - היא-נוגאשי, משרת; אוליביה אפלבאום - משרת; פאבלו זלצמן - משרת
- נגנים: מישה בלכרוביץ' - פסנתר; איתמר ארגוב/שוקי וולפוס - חצוצרה; יעקב פורמן - סקסופון, כינור; נאוה גפן - פגוט, מנדולינה, קלרינט
הפקה שנייה: תיאטרון גשר, 2007
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההצגה הועלתה שוב ביוני 2007 בהפקה חדשה של תיאטרון גשר, בבימויים של שמעון מימרן ויבגני אריה.
- עיצוב במה ותלבושות: מיכאל קרמנקו
- מוזיקה: אבי בנימין
- כוריאוגרפיה: שרון רשף ארמוני
- דרמטורגיה: רימונה פרקש
- בהשתתפות: יובל ינאי (2007-2017) עידו מוסרי- יאקיש; נטע שפיגלמן - פופצ'ה; נטשה מנור / נועה קולר - היא-הושפיש; יבגני טרלצקי - הוא-הושפיש; סבטלנה דמידוב - היא-חרופצ'ה; רוני בליץ - הוא-חרופצ'ה; סשה דמידוב/חנה לסלאו - זונה; אלון פרידמן - גיס; אלכסנדר סנדרוביץ' - שדכן; גלעד קלטר / לופו ברקוביץ' - טוקרקבלט; מיכאל ריבקין - רב-כוח.[2]
ההצגה זכתה לשמונה מועמדויות לפרסי האקדמיה הישראלית לתיאטרון ב-2007, ביניהן לפרס הצגת השנה, אותו הפסידה להצגה אחרת של לוין, "הרטיטי את לבי". מיכאל קרמנקו זכה בפרס על עיצוב התפאורה ועל עיצוב התלבושות, ונטע שפיגלמן זכתה בפרס השחקנית המבטיחה על תפקידה כפופצ'ה חרופצ'ה.[3]
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכאל הנדלזלץ הביע אכזבה מההפקה המקורית של מחזה זה בהשוואה ליצירות קודמות של לוין באומרו: "לוין יודע, כמובן, ליצור תיאטרון מרהיב גם מחומרים מכוערים, והוא מיטיב להשתמש בתפאורת פנסי הרחוב שעיצבו רות דר וחיים תכלת. דווקא מיומנויות אלה מדגישות את החומרים הלא מרתקים שבהם עוסק המחזה. [...] אני מתעקש לטעון שיאקיש ופופצ'ה היה מהתלה צדדית, אטיוד בדרך למחזות שעוד יבואו."[4]
בנוגע להעלאה המחודשת הנדלזלץ אמר: "קשה מאוד למצוא את הסגנון הנכון לעולם הגרוטסקי הזה של חנוך לוין (גם הוא לא תמיד הצליח). יבגני אריה, המעצב מיכאל קרמנקו והמוזיקאי אבי בנימין, חוגגים בגדול ומאוד מהנים בהשתטות של צבע וקרקסיות. מבין השחקנים רק ישראל דמידוב (למה אני לא מופתע?), בתפקיד הזונה פורצדס, מצליח להפיק - מתחת לקרקסיות - את הזעם, הכאב והאנושיות, של שחקניו המובהקים של לוין."[5] ההפקה המחודשת של גשר זכתה לביקורות חיוביות יותר ממבקרים אחרים - ביניהם צבי גורן מאתר "הבמה" שקרא להפקה "תעודת כבוד לתיאטרון גשר"[6] - והיא ממשיכה לרוץ בתיאטרון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יאקיש ופופצ'ה, הטקסט המלא, באתר חנוך לוין
- יאקיש ופופצ'ה (אורכב 26.01.2013 בארכיון Wayback Machine) - אתר תיאטרון גשר
ביקורות על הפקת 1986
- קומדיה חדשה לחנוך לוין: יאקיש ופופצ'ה, מעריב, 15 בדצמבר 1985
- תום שגב, את ואני והזונה הבאה, כותרת ראשית, 12 במרץ 1986
- העני, המכוער והאימפוטנט, מעריב, 17 בפברואר 1986
ביקורות על הפקת 2007
- ציפי שוחט, "יאקיש ופופצ'ה", באתר הארץ, 3 ביוני 2007
- מיכאל הנדלזלץ, "עבודה טפשית, אבל נאמנה", באתר הארץ, 13 ביולי 2007
- מיכל בעדני, עכבר העיר, "לא עומד לי עם מכוערות", באתר הארץ, 16 ביולי 2007
- צבי גורן, "יאקיש ופופצ'ה – תעודת כבוד לגשר", אתר הבמה, 17 בספטמבר 2007
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חנוך לוין, "יאקיש ופופצ'ה", מלאכת החיים ואחרים, הקיבוץ המאוחד, עמ' 76-7.
- ^ יאקיש ופופצ'ה - אתר תיאטרון גשר.
- ^ המועמדים בשנת 2007 - אתר פרס התיאטרון הישראלי.
- ^ מיכאל הנדלזלץ, חנוך לוין על פי דרכו, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001, עמ' 128.
- ^ מיכאל הנדלזלץ, עבודה טפשית, אבל נאמנה, באתר הארץ, 13 ביולי 2007.
- ^ צבי גורן, "יאקיש ופופצ'ה – תעודת כבוד לגשר" - אתר הבמה, 17 בספטמבר 2007.
| מבחר ממחזות חנוך לוין | ||
|---|---|---|
| 1968–1969 | את ואני והמלחמה הבאה (1968) • קטשופ (1969) • סולומון גריפ (1969) | 
|
| 1970–1979 | מלכת אמבטיה (1970) • יעקובי ולידנטל (1972) • קרום (1975) • סוחרי גומי (1978) | |
| 1980–1989 | יסורי איוב (1981) • הזונה הגדולה מבבל (1982) • הפטריוט (1982) • אורזי מזוודות (1983) • יאקיש ופופצ'ה (1986) • ההולכים בחושך (1989) • מלאכת החיים (1989) | |
| 1990–1999 | הילד חולם (1993) • האשה המופלאה שבתוכנו (1994) • הזונה מאוהיו (1996) • רצח (1997) • מוריס שימל (1998) • הבכיינים (1999) • אשכבה (1999) | |
| 2000–2009 | הרטיטי את לבי (2007) | |
| ביבליוגרפיה | ||